בוני התלמוד

    מסכת מנחות דף צ״א עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    דאמר מרגבי נזיר ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים אין לי אלא תחת זבח השלמים תחת הדוד של חטאת ואשם מנין ת"ל זבח:

    ה"מדנפקי תרוייהו חטאת ואשם של נזיר דכי הדדי נינהו דתרוייהו (חטאת דנזיר טהור ואשם דנזיר טמא) להכשירו ביין וליטמא במתים אתו אבל הכא במצורע דאשם להכשירו לבא במחנה אתי וחטאת לכפר דעל ז' דברים נגעים באין:

    חטאת דנזיר טהור ואשם דנזיר טמא:

    לא ס"דדמנחתם ונסכיהם דכתיב בנזיר טהור בעולתו ושלמיו הכתוב מדבר דטעונים נסכים ולא חטאתו של טהור ואשמו של נזיר טמא:

    איל בכלל היהדהא כתיב ברישא ואיל אחד תמים לשלמים:

    מה אילשהוא שלמים מיוחד שבא בנדר ונדבה:

    אף כל בא בנדר ונדבהאוציא חטאת ואשם שאין באין בנדר ובנדבה שאין טעונין נסכים הילכך ליכא לרבות לנסכים מזבח אלא חטאת מצורע:

    זו עולת יולדתשטעונה נסכים:

    זה אחד עשר של מעשרדטעון נסכים כדתנן (בכורות דף ס.) קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולי"א עשירי שלשתן מקודשין התשיעי נאכל במומו והאחד עשר קרב שלמים וטעון נסכים:

    שיהא טפל חמור מן העיקראלא זה דמעשר גופיה לא בעי נסכים והאי דאתי מכחו טעון נסכים:

    רבא אמרלא מצית למימר לא חטאת ואשם דנזיר ולא עולה דיולדת דג' ריבויין יש בפסוק העולה ואו לזבח:

    ואיזהו דבר שצריך שלשה רבויין הוי אומר זה מצורעדאית ביה שלשה קרבנות חטאת ועולה ואשם דאי בנזיר ארבע ריבויין מיבעיא ליה דהא אית ביה חטאת ועולה ואשם ושלמים:

    לאילדכתיב או לאיל תעשה מנחה למה לי ליכתוב וכי תעשה מנחה סלת שני עשרונים בלולה בשמן שלישית ההין ואנא ידענא דהיינו איל דצריך שני עשרונים אלא לרבות אילו של אהרן:

    מבמועדיכם נפקאכל הבא במועדיכם ואילו של אהרן הוא בא במועד ביום הכפורים:

    ה"מדדבר הבא במועד טעון נסכים דציבור אבל ביחיד באילו של אהרן אימא לא:

    ומאי שנאאילו של אהרן דמשום דהוי דיחיד הוה אמינא דלא יטעון נסכים:

    מעולת יולדתדמרבינן לעיל אף ע"ג דשל יחיד היא טעונה נסכים אף של אהרן נמי לא ליבעי איל לרבוייה:

    איצטריך סד"א כו'אילו של אהרן קבוע לו זמן:

    או לאיל למה לי לרבות את הפלגסלנסכים פלגס שעברה שנתו ולא בא לכלל שנים:

    הניחא לרבי יוחנןדאמר בריה בפני עצמו הוא וטעון נסכים:

    דתנן הקריבולפלגס היכא דנדר איל או כבש והקריב פלגס מביא עליו נסכי איל ואין עולות לו מזבחו לשם חובת נדרו וצריך להביא איל ודאי או כבש ודאי דאף על גב דבריה בפני עצמו הוא קמרבי ליה קרא:

    אלא לבר פדא דאמר מייתי נסכי איל ומתניאם כבש הוא יקדישו נסכים הראויין לו והמותר יהו נדבה ואם (לאו) איל הוא הרי נסכיו דקסבר לאו בריה הוא אלא ספיקא מי איצטריך קרא למיכתב או לרבויי ספיקא והלא לפני המקום הכל גלוי ואין ספיקא לפניו ולא אשכחן קרא דכתיב משום ספיקא:

    ודאי לבר פדא קשיאדלדידיה לא ידעינא או למה לי:

    לשור האחד מה תלמוד לומרוהא כבר נאמר (במדבר טז) והקריב על בן הבקר מנחה וגו':

    תלמוד לומר לשור האחדדבין גדול בין קטן נסכיו שוין:

    או לאיל האחד מה תלמוד לומרוהלא כבר נאמר (שם) או לאיל תעשה מנחה:

    [או לשה בכבשים מת"לוהלא כבר נאמר או לזבח לכבש האחד]:

    או בעזים מה ת"לוהלא עזים בכלל כבשים הם:

    גדיהיינו בחור שעיר היינו זקן:

    מנחות 91 עמוד ב

    1דאמר מר: חטאת ואשם מנין? תלמוד לומר ״זבח״.

    2הני מילי היכא דתרוייהו כי הדדי נינהו, אבל היכא דאשם להכשיר וחטאת לכפר בעינן תרי קראי.

    3״זבח״ זו חטאת מצורע, ואימא זו חטאת ואשם דנזיר.

    4לא סלקא דעתך, דתניא: (במדבר ו, טו) ״ומנחתם ונסכיהם״ בעולתו ובשלמיו הכתוב מדבר.

    5אתה אומר בעולתו ובשלמיו, או אינו אלא אפילו חטאת? תלמוד לאמר (במדבר ו, יז) ״ואת האיל יעשה זבח שלמים ומנחתו ונסכו״.

    6איל בכלל היה, ולמה יצא? להקיש אליו. מה איל מיוחד בא בנדר ונדבה, אף כל בא בנדר ונדבה.

    7עולה זו עולת מצורע ואימא זו עולת יולדת׃

    8אמר אביי עולת יולדת מסיפא דקרא נפקא׃

    9דתניא רבי נתן אומר לכבש זו עולת יולדת האחד זה אחד עשר של מעשר [שקרב שלמים]׃

    10שלא מצינו לה בכל התורה שיהא טפל חמור מן העיקר׃

    11רבא, אמר איזהו דבר שצריך שלשה רבויין הוי אומר זו מצורע׃

    12לאיל למה לי אמר רב ששת לרבות אילו של אהרן׃

    13אילו של אהרן מבמועדיכם נפקא סלקא דעתך אמינא הני מילי דצבור אבל דיחיד לא׃

    14ומאי שנא מעולת יולדת׃

    15סלקא דעתך אמינא הני מילי דבר שאין קבוע לו זמן אבל דבר שקבוע לו זמן אימא לא קמ"ל׃

    16או לאיל למה לי לרבות את הפלגס׃

    17הניחא לר' יוחנן דאמר בריה הוא דתנן הקריבו מביא עליו נסכי איל ואינו עולה לו מזבחו ואמר ר' יוחנן או לאיל לרבות את הפלגס׃

    18אלא לבר פדא דאמר מייתי ומתני דספיקא הוא אצטריך קרא לרבויי ספיקא׃

    19[ודאי] לבר פדא קשיא׃

    20(במדבר טו, יא) ככה יעשה לשור האחד או לאיל האחד או לשה בכבשים או בעזים לשור האחד מה תלמוד לאמר לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי איל לנסכי כבש יכול נחלק בין נסכי פר לנסכי עגל תלמוד לאמר לשור האחד׃

    21או לאיל מה תלמוד לאמר לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי בן שנה לנסכי בן שתים יכול נחלק בין נסכי בן שתים לנסכי בן שלש תלמוד לאמר או לאיל האחד׃

    22או לשה בכבשים מה תלמוד לאמר לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי כבש לנסכי איל יכול נחלק בין נסכי כבשה לנסכי רחלה תלמוד לאמר או לשה בכבשים׃

    23או בעזים מה תלמוד לאמר לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי כבש לנסכי איל יכול נחלק בין נסכי גדי לנסכי שעיר תלמוד לומר או בעזים׃

    24אמר רב פפא בדיק לן רבא׃

    תוספות

    דאמר מר חטאת ואשם מנין ת"ל זבחבפ' כל הפסולין (זבחים לו, א) גבי נאכל ליום ולילה ובקונטרס פירש בנזיר בפ' ג' מינין (נזיר דף מה:) גבי חטאת נזיר ואשמו:

    אבל היכא דחטאת לכפר ואשם להכשיר בעי תרי קראיוהא דלא מבעיא לן תרי קראי לחטאת ואשם של מצורע בפרק כל הפסולין (זבחים דף לו.) אלא נפקא לן מחד קרא כולהו חטאות ואשמות דנאכלים ליום ולילה היינו היכא דלא משנינן להו מדין שאר חטאות ואשמות אבל הכא משנינן להו דשאר חטאות ואשמות לא בעו נסכים והני בעו נסכים:

    אימא חטאת ואשם דנזיראחטאת ואשם דעלמא לא פריך אלא מהני משום דאית בהו מנחה וגם דמו לנדבה דנזירות נדבה היא:

    איל בכלל היה ולמה יצאדכתיב ביה מנחתו ונסכו וא"ת והא דרשינן ליה בפ"ק דזבחים (דף ח.) וי"ל דהתם וי"ו קדריש ולעיל פירשתי בפ' התכלת (מנחות דף מד:):

    חמור מן העיקרדמעשר גופיה לא בעי נסכים:

    דמייתי ומתני[פירש] בקונט' מביא נסכי איל ואומר אם איל הוא הרי נסכיו עמו ואם כבש הוא יהו נסכים כשיעור כבש באין חובה לו והשאר יהו נסכי נדבה שהרי מתנדב אדם נסכים בלא זבח ובפ"ק דחולין (דף כג.) הוסיף בקונטרס אע"ג דתנן בפרק המנחות והנסכים (לקמן מנחות דף קד.) אין מתנדב לוג שנים וחמשה אלא שלשה שיהו קרויין נסכי כבש או ארבעה שקרויין נסכי איל או ששה הראויין לפר הכא כי האי גוונא בהדי אחריני קרבי והא דאמרינן לקמן בגמרא (מנחות דף קד.) דהיכא דאייתי חמשה אי אמרת אין קבע לנסכים משיך ארבעה מינייהו דחזו לאיל ומקריב ואידך הוו נדבה ופי' שם בקונטרס נדבת צבור וימכר ויפלו דמיו לשופרות או יקרב הוא עצמו ויצטרף עם שני לוגין אחרים ויקרב לנסכי תמיד דהני נמי לצבור משמע דאותו לוג חמישי אינו קרב עם הארבעה לא דמי להכא דאע"ג דאם כבש הוא השלשה באין חובה לו והרביעי ניתוסף עליהם שאני הכא דהא ארבעה חזו לאיל בעלמא וא"ת והא תניא בסוף כל התדיר (זבחים דף צא:) יין כדברי רבי עקיבא לספלים כדברי רבי טרפון לאשים והשתא לרבי עקיבא ניחא אלא לר' טרפון דאמר לאשים הא לא ידע הי מינייהו נדבה דעביד לאשים וי"ל דכי קאמר רבי טרפון בסתם אבל במפרש לספלים מודה דלספלים ולענין המנחה מייתי שתי מנחות בשני כלים אחת של שני עשרונים לאיל וד' לוגין שמן ואחת של עשרון אחד לכבש ושלשה לוגין שמן והויא חדא לחובתו ואידך נדבה ושתיהן אינן נקמצות דמתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום ואי אפשר לערב כדתנן במתניתין אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים:

    תלמוד לומר לשור האחדושור בן יומו קרוי שור כדכתיב (ויקרא יז) שור או כשב או עז כי יולד:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף צ״א עמוד ב׳

    מסכת מנחות דף צ״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 24 קטעים ממוספרים, כ־358 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    דאמר מר גבי נזיר ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים אין לי אלא תחת זבח השלמים תחת הדוד של חטאת ואשם מנין ת"ל זבח:

    ה"מ דנפקי תרוייהו חטאת ואשם של נזיר דכי הדדי נינהו דתרוייהו (חטאת דנזיר טהור ואשם דנזיר טמא) להכשירו ביין וליטמא במתים אתו אבל הכא במצורע דאשם להכשירו לבא במחנה אתי וחטאת לכפר דעל ז' דברים נגעים באין:

    חטאת דנזיר טהור ואשם דנזיר טמא:

    לא ס"ד דמנחתם ונסכיהם דכתיב בנזיר טהור בעולתו ושלמיו הכתוב מדבר דטעונים נסכים ולא חטאתו של טהור ואשמו של נזיר טמא:

    איל בכלל היה דהא כתיב ברישא ואיל אחד תמים לשלמים:

    מה איל שהוא שלמים מיוחד שבא בנדר ונדבה:

    אף כל בא בנדר ונדבה אוציא חטאת ואשם שאין באין בנדר ובנדבה שאין טעונין נסכים הילכך ליכא לרבות לנסכים מזבח אלא חטאת מצורע:

    זו עולת יולדת שטעונה נסכים:

    ועוד 21 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Menachot 91b · Sefaria

    תוספות

    דאמר מר חטאת ואשם מנין ת"ל זבח בפ' כל הפסולין (זבחים לו, א) גבי נאכל ליום ולילה ובקונטרס פירש בנזיר בפ' ג' מינין (נזיר דף מה:) גבי חטאת נזיר ואשמו:

    אבל היכא דחטאת לכפר ואשם להכשיר בעי תרי קראי והא דלא מבעיא לן תרי קראי לחטאת ואשם של מצורע בפרק כל הפסולין (זבחים דף לו.) אלא נפקא לן מחד קרא כולהו חטאות ואשמות דנאכלים ליום ולילה היינו היכא דלא משנינן להו מדין שאר חטאות ואשמות אבל הכא משנינן להו דשאר חטאות ואשמות לא בעו נסכים והני בעו נסכים:

    אימא חטאת ואשם דנזיר אחטאת ואשם דעלמא לא פריך אלא מהני משום דאית בהו מנחה וגם דמו לנדבה דנזירות נדבה היא:

    איל בכלל היה ולמה יצא דכתיב ביה מנחתו ונסכו וא"ת והא דרשינן ליה בפ"ק דזבחים (דף ח.) וי"ל דהתם וי"ו קדריש ולעיל פירשתי בפ' התכלת (מנחות דף מד:):

    חמור מן העיקר דמעשר גופיה לא בעי נסכים:

    דמייתי ומתני [פירש] בקונט' מביא נסכי איל ואומר אם איל הוא הרי נסכיו עמו ואם כבש הוא יהו נסכים כשיעור כבש באין חובה לו והשאר יהו נסכי נדבה שהרי מתנדב אדם נסכים בלא זבח ובפ"ק דחולין (דף כג.) הוסיף בקונטרס אע"ג דתנן בפרק המנחות והנסכים (לקמן מנחות דף קד.) אין מתנדב לוג שנים וחמשה אלא שלשה שיהו קרויין נסכי כבש או ארבעה שקרויין נסכי איל או ששה הראויין לפר הכא כי האי גוונא בהדי אחריני קרבי והא דאמרינן לקמן בגמרא (מנחות דף קד.) דהיכא דאייתי חמשה אי אמרת אין קבע לנסכים משיך ארבעה מינייהו דחזו לאיל ומקריב ואידך הוו נדבה ופי' שם בקונטרס נדבת צבור וימכר ויפלו דמיו לשופרות או יקרב הוא עצמו ויצטרף עם שני לוגין אחרים ויקרב לנסכי תמיד דהני נמי לצבור משמע דאותו לוג חמישי אינו קרב עם הארבעה לא דמי להכא דאע"ג דאם כבש הוא השלשה באין חובה לו והרביעי ניתוסף עליהם שאני הכא דהא ארבעה חזו לאיל בעלמא וא"ת והא תניא בסוף כל התדיר (זבחים דף צא:) יין כדברי רבי עקיבא לספלים כדברי רבי טרפון לאשים והשתא לרבי עקיבא ניחא אלא לר' טרפון דאמר לאשים הא לא ידע הי מינייהו נדבה דעביד לאשים וי"ל דכי קאמר רבי טרפון בסתם אבל במפרש לספלים מודה דלספלים ולענין המנחה מייתי שתי מנחות בשני כלים אחת של שני עשרונים לאיל וד' לוגין שמן ואחת של עשרון אחד לכבש ושלשה לוגין שמן והויא חדא לחובתו ואידך נדבה ושתיהן אינן נקמצות דמתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום ואי אפשר לערב כדתנן במתניתין אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים:

    תלמוד לומר לשור האחד ושור בן יומו קרוי שור כדכתיב (ויקרא יז) שור או כשב או עז כי יולד:

    Tosafot on Menachot 91b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף צ״א, עמוד ב׳, בהיקף של כ־358 מילים ב־24 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 24 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 18 מילים

      נפתחת ב״דאמר מר: חטאת ואשם מנין? תלמוד לומר…״

    2. קטע 216 מילים

      נפתחת ב״הני מילי היכא דתרוייהו כי הדדי נינהו,…״

    3. קטע 39 מילים

      נפתחת ב״״זבח״ זו חטאת מצורע, ואימא זו חטאת…״

    4. קטע 413 מילים

      נפתחת ב״לא סלקא דעתך, דתניא: (במדבר ו, טו)…״

    5. קטע 521 מילים

      נפתחת ב״אתה אומר בעולתו ובשלמיו, או אינו אלא…״

    6. קטע 618 מילים

      נפתחת ב״איל בכלל היה, ולמה יצא? להקיש אליו.…״

    7. קטע 78 מילים

      נפתחת ב״עולה זו עולת מצורע ואימא זו עולת…״

    8. קטע 87 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי עולת יולדת מסיפא דקרא נפקא…״

      חכמים: אביי.

    9. קטע 916 מילים

      נפתחת ב״דתניא רבי נתן אומר לכבש זו עולת…״

      חכמים: רבי נתן, רב שלמים.

    10. קטע 1010 מילים

      נפתחת ב״שלא מצינו לה בכל התורה שיהא טפל…״

    11. קטע 1111 מילים

      נפתחת ב״רבא, אמר איזהו דבר שצריך שלשה רבויין…״

      חכמים: רבא.

    12. קטע 1210 מילים

      נפתחת ב״לאיל למה לי אמר רב ששת לרבות…״

      חכמים: רב ששת.

    13. קטע 1314 מילים

      נפתחת ב״אילו של אהרן מבמועדיכם נפקא סלקא דעתך…״

    14. קטע 144 מילים

      נפתחת ב״ומאי שנא מעולת יולדת…״

    15. קטע 1518 מילים

      נפתחת ב״סלקא דעתך אמינא הני מילי דבר שאין…״

    16. קטע 167 מילים

      נפתחת ב״או לאיל למה לי לרבות את הפלגס…״

    17. קטע 1724 מילים

      נפתחת ב״הניחא לר' יוחנן דאמר בריה הוא דתנן…״

    18. קטע 1812 מילים

      נפתחת ב״אלא לבר פדא דאמר מייתי ומתני דספיקא…״

    19. קטע 194 מילים

      נפתחת ב״[ודאי] לבר פדא קשיא…״

    20. קטע 2040 מילים

      נפתחת ב״(במדבר טו, יא) ככה יעשה לשור האחד…״

    21. קטע 2130 מילים

      נפתחת ב״או לאיל מה תלמוד לאמר לפי שמצינו…״

    22. קטע 2227 מילים

      נפתחת ב״או לשה בכבשים מה תלמוד לאמר לפי…״

    23. קטע 2325 מילים

      נפתחת ב״או בעזים מה תלמוד לאמר לפי שמצינו…״

    24. קטע 246 מילים

      נפתחת ב״אמר רב פפא בדיק לן רבא…״

      חכמים: רב פפא, רבא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מנחות דף צ״א ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026