מסכת מנחות דף י״ג עמוד א׳

רבי יוסי אומר פסול - בגמרא מפר' טעמא, ל"ה. גמרא, מהו דתימא דטעמא דר' יוסי משום דסבר אין מפגלין בחצי מתיר, פי' שאם חשב לעבוד למחר חצי מתיר לא פגל והך לבונה חצי מתיר הוא דבין קומץ בין לבונה מתירין השירים ואפי' רישא כי חשב בהקטרת קומץ עבודת חצי מתיר הוא ופליג ר' יוסי קמ"ל דבהא מודה דטעמא לאו משום הכי אלא משום טעמא דמפרש לקמן דאין מתיר מפגל את המתיר. ל"ה:

אין מפגלין בחצי מתיר - פי' אין הקרבן מתפגל כשחושב מחשבת פגול בחצי מתיר דהיינו כשחושב להקטיר למחר הלבונה וה"ה נמי לקומץ מפני דשניהם מתירין השירים ויצטרך לחשוב בשניהם ואם חשב באחד מהם לא פגל: וקשיא מאי שנא מחלב ודם דשניהם מתירין הבשר ותנן לזרוק דמו למחר פגל אע"ג דלא פגל באמורין ולא פליג ר' יוסי. וי"ל דהאמורין אינן מתירין הבשר שהרי אם לא הוקטרו אמורין כשר ושחשב בזריקת הדם חושב בעבודת' ולכך פגל וכשחשב באמורין נמי פגל לא הוי מטעם שחשב במתיר אלא דמפני שחשב בדבר הניתר והוי כחושב בבשר שהוא דבר הניתר דפגל משום דהאמורין נתרין על ידי זריקת דם לגבוה כמו הבשר ולכך לא בעי שיחשב מהם כי אם בכזית כמו בשר או בשירי מנחה ולא בעינן שיחשב בכולן כ"א בכזית שיש בו שיעור אכילה, וה"ה לבונה אם היתה נתרת ולא מתיר דיפגל בכזית ממנה וכ"ש בכולה, אלא טעמא דכי חשב בה לא פגל משום דהיא מתרת שהרי הקטרת לבונה מעכבת דאפי' חסר לבונתה תנן בפרקין דלעיל דאם חסר לבונתה פסולה וכיון דמתיר הוא כמו הקומץ הילכך בשחשב בה לבד ולא בקומץ הרי חשב בה בחצי מתיר והוה אמינא דטעמא דר' יוסי דלא פגל הוי משום דאין מפגלין בחצי מתיר אם לא שיפגל בכולו: וקשיא דאיך נימא דכי חשב בחצי מתיר דלא פגל עד שיחשב בכולו הלא לזרוק מקצת תנן דפגל דהיינו בקצת המתיר אע"פ שלא חשב בכולו כדתנן לזרוק דמו למחר או מקצת למחר דפגל ולא פליג ר' יוסי: וי"ל דודאי כשאין שם כי אם מתיר אחד כמו גבי דם ופגל בקצתו עבדינן כאלו חשב בכולו דקצת ממנו ככולו דמי מאחר דבמה שפגל הוי ממין מה שנשאר שלא פגל בו אבל כשהמתיר הוי משני מינין כגון הכא דקומץ ולבונה לא חשבינן להו בחצי במתיר דחשב באחד מהם דהיינו בקצת המתיר כאלו חשב בכולו מאחר דמה שלא חשב אינו ממין מה שחשב בו: עוד יש להקשות איך נימא דאי לא תנא מודה ר' יוסי בזה דפגול וחייבין עליו כרת דה"א דפליג ואיך נוכל לומר דפליג ברישא ותנא דמתני' פלגינהו בקומץ ולבונה, דכי פרכינן למה ליה למיתני רבי יוסי ר"ל דהכי איבעי ליה למיתני הקומץ המנחה לאכול שיריה ולהקטיר קומצה למחר פגול וחייבין עליו כרת להקטיר לבונתה למחר רבי יוסי אומר פסול ואין בו כרת ואי הוה תני הכי הוי משמע דדוקא להקטיר לבונתה פליג ולא בקומצה דתנא ביה וחייבין עליו כרת דמשמע לכ"ע ודלא פליג בה ר' יוסי כמו בלבונה דמתיר לה באפי נפשה ואי הוה פליג ר' יוסי בקומץ כמו בלבונה הכי אבעי ליה למתני הקומץ המנחה לאכול שיריה למחר פגול וחייבין עליו כרת להקטיר קומצה למחר או להקטיר לבונתה ר' יוסי אומר פסול ואין בו כרת וחכמים אומרים פגול וחייבין וכו' ומדלא תני הכי משמע דלא פליג ברישא: ונ"ל דר"ל דה"א דמאי דנקט להקטיר לבונתה ר' יוסי אומר פסול ואין בו כרת ולא נקטיה גבי להקטיר קומצה אע"ג לפי מאי דר"י אמר דטעמיה משום דאין מפגלין בחצי מתיר דאין לחלק בין להקטיר קומצה ובין להקטיר לבונתה אפ"ה לא נקטיה כי אם גבי לבונתה משום דר' יוסי לדבריהם דרבנן קאמר להו דפסול ואין בו כרת ואמר להו לדידי אפי' בלהקטיר קומצה אמרינן דפסול משום דחצי מתיר חשבינן ליה ואע"פ שעיקר היתר שעשה ההקטרה הויא מן הקומץ שהוא היה נקטר ראשון אפ"ה חצי מתיר חשבינן ליה הואיל והקטרת לבונה מעכבת, אלא לדידכו דאמריתו בלהקטיר קומצה דפגל אודו לי בהא דלהקטיר לבונתה דלא פגל משום דבלהקטיר קומצה כיון דהוא עיקר ההקטרה תוכלו לומר דכמתיר שלם דמי אבל לבונתה שאינו עיקר המתיר כחצי מתיר דמי אודו ליה מיהא דלא פגל דהא אין מפגלין בחצי מתיר, וקאמרי ליה מה שינה זה מן הזבח דהוי מדמי רבנן לבונה לאמורין דגם האמורין היו נקטרין כמו הקטרת לבונם ומפגלין בהם כמו כן בלבונה מפגלין, וקאמר להו ר' יוסי דאמורין מן הזבח אבל לבונה אינה מן הזבח, דר"ל דאמורין לאו חצי מתיר הוא אלא דבר הניתר אבל לבונה מתיר הוא והוי חצי מתיר ואין מפגלין בחצי מתיר, ובתר הכי נפרשהו מה ר"ל מה שינה זה מן הזבח לפי מאי דפרשי' דר' יוסי משום דאין מפגלין בחצי מתיר: