וכי נאמר קרבן קרבן — אחד לחלות ואחד לרקיקין דליהוי משמע דשני קרבנות הם:
והלא לא נאמר אלא קרבן אחד — ואע"פ כן כתב בו שני מינין אלמא שניהן נקראין קרבן אחד:
ובוללן — דלאחר אפייתן פותתן ומערבן עד שמחזירן לסלתן כדאמר באלו מנחות (לקמן מנחות עה.) ואחר כך בוללן כאחת בשמן:
רבי יוסי ברבי יהודה כאבוה סבירא ליה כדמפרש לקמן:
מה וכל האמור למטה שני מינין — נעשה במרחשת ובמחבת שתי מינין קרבן הוא ואם הביא מחצה מזה ומחצה מזה לא יצא וכל מנחה בלולה בשמן וחריבה שני מינין הן:
אף כל וכו' — שני מינין הן כלומר חלות ורקיקין האמורים בויקרא שני מינין ואין מצטרפין:
שפיר קאמר רבי שמעון — וכי נאמר קרבן קרבן:
בשמן בשמן — הפסיק הענין שאין באין כאחת:
ורבי שמעון אמר לך — אי לא כתב בשמן לכל חד:
ה"א — הואיל ואין הפסק דווקא קאמר מחצה חלות ומחצה רקיקין:
איכא בינייהו דיעבד — לרבי יהודה דיליף טעמא מקרבן אחד דיעבד כשרות לר' יוסי דיליף מבלולה וחריבה כי היכי דבלולה דהיא מנחת נדבה וחריבה דהיא מנחת חוטא אפילו דיעבד אם עירבן פסולות כדאמר (ויקרא ה׳:י״א) לא ישים עליה שמן ואם שם פסול הכי נמי חלות ורקיקין דיעבד לא:
מתני' רבי ישמעאל אומר העומר היה בא בשבת כו' — אם חל ששה עשר להיות בשבת היה עומר בא עשרון משלשה סאין שהיו קוצרין שלשה סאין שעורים ומניפין אותן בנפה עד שמניפין אותן עד עשרון מובחר:
ובחול — אם חל ששה עשר בחול קוצרין חמשה סאין ומניפין מכל סאה מעט אותו סלת דק היוצא ראשון שהוא מובחר ומוציאין מן ה' סאין עשרון כדכתיב (שמות יז) והעומר עשירית האיפה הוא:
בשלשה — בג' מגלות לפרסם הדבר מפני הבייתוסין:
גמ' אפי' בשבת נמי — לייתי דהא דחי שבת כדמפרש בסוף פירקין:
בלא טירחא — שאינו צריך לנפות כ"כ:
בטירחא — שינפו פעמים הרבה:
בחול מייתינן מחמש דהכי שביחא מילתא — כך משובח הדבר דהוי עשרון מובחר טפי שאין ממציא מכל סאה אלא מעט אותו סלת דק היוצא ראשון:
מוטב שירבה במלאכה אחת — מוטב שיחלל פעמים הרבה שבת במלאכה אחת כגון שירקד הג' סאין פעמים הרבה:
ואל ירבה במלאכות הרבה — שיקצור ויזרה ויברור ויטחן וירקד שתי סאין יותר:
עד החזה — שיכול להוציא את האימורים:
לא טרחינן — יותר בשבת:
בזיון קדשים — חציו מופשט ועומד כך עד הלילה ודומה כנבילה:
