לשון הסוגיא ומונחיה

mena hane mile

מניין הדברים האלה? — בקשת מקור לדין שנאמר.

amai

מדוע? — שאלה על טעם הדין.

mai ta‘ma

מה הטעם? — בקשת הנמקה.

metivi

משיבים (מקשים) מברייתא נגד הדין.

ve-ha

והרי — פתיחת קושיא מתוך עובדה מוכרת.

kashya

קשה — הקושיא נשארת ללא תירוץ מוחלט.

teyuvta

הכרעה — הדעה הופרכה לחלוטין.

la kashya

אין כאן קושיא — ההנחה שבשאלה שגויה.

ela

אלא — דחיית הסבר קודם והצעת הסבר חדש.

le‘olam

בכל אופן — שמירה על העמדה תוך צמצום היקפה.

iba‘it eima

אם תרצה, אמור — הצעת תירוץ חלופי.

hakha be-mai askinan

כאן במה אנו עוסקים — צמצום המקרה הנדון.

qa mashma lan

משמיע לנו — מה החידוש שהמשנה מלמדת.

salqa da‘takh amina

היה עולה בדעתך לומר — הצגת הטעות שהחידוש בא לשלול.

ta shma

בוא ושמע — הבאת מקור תנאי כראיה.

ditnan

ששנינו — הפניה למשנה.

tanu rabbanan

שנו רבותינו — פתיחת ברייתא.

shma minah

למד מכאן — הסקת מסקנה מן המקור.

alma

משמע — הצגת ההשלכה של הדברים.

hilkheta

ההלכה היא — הכרעה למעשה.

de-khule alma

שהכל מודים — נקודת הסכמה בין החולקים.

be-mai qamiplegi

במה הם חולקים — זיהוי שורש המחלוקת.

hane mile

דברים אלו — הגבלת הדין למקרה מסוים.

mide-rabbanan / mide-orayta

מדברי חכמים / מן התורה — סיווג מקור החיוב.

leima

שמא נאמר — הצעת קריאה, לרוב כפתיחת קושיא.

lav

לא הוא — שלילת נשוא, ולעיתים שאלה רטורית.