בוני התלמוד

    מסכת מנחות דף ק׳ עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    כי מטי ליליא דבי שימשישל שבת ראשונה ליקדוש דהא אמרת לילה אין מחוסר זמן וליפסול בליל ששי [של שבת שני] בלינה שהרי עומד שם שמונה ימים שלימים:

    בשקדם וסילקוקודם בין השמשות של שבת ראשונה וסידר למחר:

    שלא כמצותודסידרו בעודו מחוסר זמן:

    נעשה כמי שסידרו הקוףואין שולחן מקדשו אפילו בזמנו אבל קומץ כמצותו חשיבא ליה דלילה אין מחוסר זמן:

    מתני' לא פחות משני ימיםמשנאפו:

    לג'שאפאום בערב שבת שאין אפייתן דוחה לא שבת ולא יו"ט:

    לתשעהלשבת שניה:

    נאכלות לעשרהשנאפה בחמישי בשבת:

    שני ימים טובים של ר"הקודם לשבת נאפה בארבע ונאכלת לשבת שניה לאחד עשר ואי קשיא י"ב נינהו דהא אין נאכלות עד מוצאי שבת דאותו שבת הוי יום הכפורים הא לא קשיא דלענין אכילת קדשים לילה הולך אחר היום שעבר כדאמר באותו ואת בנו (חולין דף פג.) הילכך מיתקרי י"א:

    ואין דוחהאפייתן:

    את יום צוםחל יום הכפורים בערב שבת אין לחם הפנים נאפה בו:

    גמ' לדברי האומרבמסכת ביצה (דף יט.) מחלוקת:

    שמא ישהאקרבנות כל השנה שיהא נודר ונודב ולא יקריבם עד הרגל ונמצא מכוין וממתין מלאכה עד המועד ועוד שמא יעבור בבל תאחר:

    וליכא שמא ישהאשהרי אין יכול להקריבם אלא בו ביום:

    מתני' המנחות והנסכים עד שלא קדשו בכלילא קדשו קדושת הגוף אלא קדושת דמים שצריך לפדותן והדמים קדושים:

    והעופות והעצים והלבונה וכלי שרת שנטמאו אין להם פדיוןשלא נאמר פדיון בקדושת הגוף אלא בבהמה בעלת מום כדמפרש בגמרא:

    גמ' ואפילו טהורים נפדיןמנחות ונסכים:

    בעל מום איקרי טמאמפרש לקמן:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    מנחות 100 עמוד ב

    1כי מטי ליליא דבי שימשי ליקדוש וליפסול? אמר רבא: בשקדם וסילק.

    2מר זוטרא, ואיתימא רב אשי, אמר: אפילו תימא בשלא קדם וסילק, כיון דסידרו שלא כמצותו נעשה כמי שסדרו הקוף.

    מתני׳ · משנה

    3שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים, ולא יותר על שלשה. כיצד? נאפות מערב יום טוב נאכלות ביום טוב לשנים. חל יום טוב להיות אחר השבת נאכלות לשלשה.

    4לחם הפנים נאכל אין פחות מתשעה, ולא יותר על אחד עשר. כיצד? נאפה מערב שבת ונאכל בשבת לתשעה. חל יום טוב להיות ערב שבת נאכל לעשרה.

    5שני ימים [טובים] של ראש השנה נאכל לאחד עשר. ואינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב. רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן: דוחה את יום טוב, ואינו דוחה את יום צום.

    גמ׳ · גמרא

    6אמר רבינא: לדברי האומר נדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב, לא תימא מדאורייתא מיחזא חזו, ורבנן הוא דגזרו שלא ישהא, אלא מדאורייתא נמי לא חזו.

    7דהא שתי הלחם דחובת היום הוא, וליכא למימר שמא ישהא, וקתני אינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב.

    8הדרן עלך פרק שתי הלחם.

    מתני׳ · משנה

    9המנחות והנסכים שנטמאו, עד שלא קדשו בכלי יש להם פדיון; משקידשו בכלי אין להם פדיון.

    10העופות והעצים והלבונה וכלי שרת, משנטמאו אין להן פדיון, שלא נאמר פדיון אלא בבהמה.

    גמ׳ · גמרא

    11אמר שמואל: ואפילו הן טהורין נפדין. מאי טעמא? כמה דלא קדשי בכלי קדושת דמים נינהו, וקדושת דמים נפדין.

    12והא נטמאו תנן? הוא הדין דאף על גב דלא נטמאו, ואיידי דקא בעי מיתנא סיפא משקידשו בכלי אין להן פדיון, דאפילו נטמאו נמי לא, תנא נמי רישא שנטמאו עד שלא קדשו בכלי.

    13פשיטא, קדושת הגוף נינהו!

    14איצטריך, סלקא דעתך אמינא: הואיל ובעל מום איקרי ״טמא״, טמא נמי כבעל מום דמי, ואף על גב דקדוש קדושת הגוף, כי נפיל ביה מום מיפריק, הני נמי ליפרוק. קמשמע לן, דלאו כי האי ״טמא״ קרייה רחמנא לבעל מום,׃

    תוספות

    כמי שסידרו הקוףהא דאמרינן בסוף לולב וערבה (סוכה דף נ.) דלא היה ממלא במקודשת משום פסול לינה ולא אמרינן דנעשה כמי שמלאהו הקוף שאני התם דלא בעי כהן בבגדי כהונה במילוי:

    שני ימים טובים של ראש השנהקודם לשבת נאפה ברביעי ונאכל לשבת שניה לאחד עשר ואי קשיא שנים עשר נינהו דהא אין נאכלות עד מוצאי שבת דבאותה שבת הוי יום הכפורים הא לא קשיא דלענין אכילת קדשים לילה הולכת אחר היום שעבר כדאמר באותו ואת בנו (חולין דף פג.) הילכך מיקרי אחד עשר כך פירש בקונטרס ונראה דלא קשיא מידי דאם באו עדים מן המנחה ולמעלה דנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש (ר"ה דף ל:) יום שני עיקר ומנינן מיניה יוה"כ ויחול אחר השבת ודנוהגין אותו היום קודש חומרא בעלמא דלא ליזלזלו ביה לשנה הבאה ואם קודם מנחה באו עדים לא עבדינן אלא חד יומא ומחרתו דהוא ערב שבת חול אע"פ שכבר אפו לחם הפנים מערב יו"ט חוזרין ועושין אחרים לקיים לחם חום כמו שנוכל יותר וראשון נאכל בפדיון ואע"פ דאמר בפרק המנחות והנסכים (לקמן מנחות דף קא.) כל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם היכא דאיכא תקנה לא אמר משום לחם חום ביום הלקחו כדאמרי' בפרק התכלת (לעיל מנחות דף מז:) גבי שני כבשים ששחטן על ארבע חלות ותודה ששחטה על שמונים חלות ומיהו קשה היכי חייל יום הכפורים באחד בשבת הא משמע בפרק החליל (סוכה דף נד:) דלא מיקלע באחד בשבת אלא לאחרים שעושין לעולם אחד מלא ואחד חסר ומשנה זו שנויה בפ"ב דערכין (דף ח:) וקתני רישא אין פוחתין מששה חדשים המעוברין בשנה ולא נראה לעבר יותר על שמנה ומשמע התם דאתיא דלא כאחרים:

    ואינו דוחה את יום צוםבפרק אלו עוברין (פסחים דף מז.) פריך מהכא דשתי הלחם למאן דאמר מדאורייתא צורכי שבת נעשין ביו"ט דהכא קתני ואפילו דיו"ט ביו"ט לא עבדי ומשני שאני התם דאמר קרא לכם ולא לגבוה ולרשב"ג דאמר משום ר"ש בן הסגן דוחה את יו"ט ואינו דוחה את יום צום מא"ל ס"ל כאבא שאול ומוחק שם בקונטרס יום צום (משמע) [משום] דלא שייך יום צום גבי שתי הלחם ובחנם מחקו דמילתא דרשב"ג מיתניא בתר הנך תרתי בבי דשתי הלחם ולחם הפנים ואתרוייהו פליג רשב"ג ונקט יום צום משום לחם הפנים:

    מתני' המנחות והנסכים שנטמאובגמרא פליגי אי נטמאו דוקא או אפילו טהורין:

    העופותבשקדם הקדישן למומן מיירי אבל קדם מומן להקדישן נפדין כדתניא בתוספתא ובפרק בתרא דתמורה (דף לג.) דתני לוי הכל היו בכלל העמדה והערכה ואפילו בעל מום מעיקרו וכן תני לוי במתניתיה אפילו חיה ואפילו עופות:

    וכלי שרתלרבי נחמיה דאמר פרק הנהנה (מעילה דף יט:) דיש מועל אחר מועל דאם אחרים מביאין לידי מעילה הוא עצמו לא כל שכן ניחא דאין להם פדיון ואשכחן לרבנן נמי דאין מועל אחר מועל דמדרבנן אין נפדין ובגמרא משמע נמי דהוי דרבנן בעלמא דמפרש כלי שרת ולבונה משום דלא שכיחי:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף ק׳ עמוד ב׳

    מסכת מנחות דף ק׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 14 קטעים ממוספרים, כ־295 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    כי מטי ליליא דבי שימשי של שבת ראשונה ליקדוש דהא אמרת לילה אין מחוסר זמן וליפסול בליל ששי [של שבת שני] בלינה שהרי עומד שם שמונה ימים שלימים:

    בשקדם וסילקו קודם בין השמשות של שבת ראשונה וסידר למחר:

    שלא כמצותו דסידרו בעודו מחוסר זמן:

    נעשה כמי שסידרו הקוף ואין שולחן מקדשו אפילו בזמנו אבל קומץ כמצותו חשיבא ליה דלילה אין מחוסר זמן:

    מתני' לא פחות משני ימים משנאפו:

    לג' שאפאום בערב שבת שאין אפייתן דוחה לא שבת ולא יו"ט:

    לתשעה לשבת שניה:

    נאכלות לעשרה שנאפה בחמישי בשבת:

    ועוד 10 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Menachot 100b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    כמי שסידרו הקוף הא דאמרינן בסוף לולב וערבה (סוכה דף נ.) דלא היה ממלא במקודשת משום פסול לינה ולא אמרינן דנעשה כמי שמלאהו הקוף שאני התם דלא בעי כהן בבגדי כהונה במילוי:

    שני ימים טובים של ראש השנה קודם לשבת נאפה ברביעי ונאכל לשבת שניה לאחד עשר ואי קשיא שנים עשר נינהו דהא אין נאכלות עד מוצאי שבת דבאותה שבת הוי יום הכפורים הא לא קשיא דלענין אכילת קדשים לילה הולכת אחר היום שעבר כדאמר באותו ואת בנו (חולין דף פג.) הילכך מיקרי אחד עשר כך פירש בקונטרס ונראה דלא קשיא מידי דאם באו עדים מן המנחה ולמעלה דנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש (ר"ה דף ל:) יום שני עיקר ומנינן מיניה יוה"כ ויחול אחר השבת ודנוהגין אותו היום קודש חומרא בעלמא דלא ליזלזלו ביה לשנה הבאה ואם קודם מנחה באו עדים לא עבדינן אלא חד יומא ומחרתו דהוא ערב שבת חול אע"פ שכבר אפו לחם הפנים מערב יו"ט חוזרין ועושין אחרים לקיים לחם חום כמו שנוכל יותר וראשון נאכל בפדיון ואע"פ דאמר בפרק המנחות והנסכים (לקמן מנחות דף קא.) כל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם היכא דאיכא תקנה לא אמר משום לחם חום ביום הלקחו כדאמרי' בפרק התכלת (לעיל מנחות דף מז:) גבי שני כבשים ששחטן על ארבע חלות ותודה ששחטה על שמונים חלות ומיהו קשה היכי חייל יום הכפורים באחד בשבת הא משמע בפרק החליל (סוכה דף נד:) דלא מיקלע באחד בשבת אלא לאחרים שעושין לעולם אחד מלא ואחד חסר ומשנה זו שנויה בפ"ב דערכין (דף ח:) וקתני רישא אין פוחתין מששה חדשים המעוברין בשנה ולא נראה לעבר יותר על שמנה ומשמע התם דאתיא דלא כאחרים:

    ואינו דוחה את יום צום בפרק אלו עוברין (פסחים דף מז.) פריך מהכא דשתי הלחם למאן דאמר מדאורייתא צורכי שבת נעשין ביו"ט דהכא קתני ואפילו דיו"ט ביו"ט לא עבדי ומשני שאני התם דאמר קרא לכם ולא לגבוה ולרשב"ג דאמר משום ר"ש בן הסגן דוחה את יו"ט ואינו דוחה את יום צום מא"ל ס"ל כאבא שאול ומוחק שם בקונטרס יום צום (משמע) [משום] דלא שייך יום צום גבי שתי הלחם ובחנם מחקו דמילתא דרשב"ג מיתניא בתר הנך תרתי בבי דשתי הלחם ולחם הפנים ואתרוייהו פליג רשב"ג ונקט יום צום משום לחם הפנים:

    מתני' המנחות והנסכים שנטמאו בגמרא פליגי אי נטמאו דוקא או אפילו טהורין:

    העופות בשקדם הקדישן למומן מיירי אבל קדם מומן להקדישן נפדין כדתניא בתוספתא ובפרק בתרא דתמורה (דף לג.) דתני לוי הכל היו בכלל העמדה והערכה ואפילו בעל מום מעיקרו וכן תני לוי במתניתיה אפילו חיה ואפילו עופות:

    וכלי שרת לרבי נחמיה דאמר פרק הנהנה (מעילה דף יט:) דיש מועל אחר מועל דאם אחרים מביאין לידי מעילה הוא עצמו לא כל שכן ניחא דאין להם פדיון ואשכחן לרבנן נמי דאין מועל אחר מועל דמדרבנן אין נפדין ובגמרא משמע נמי דהוי דרבנן בעלמא דמפרש כלי שרת ולבונה משום דלא שכיחי:

    Tosafot on Menachot 100b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף ק׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־295 מילים ב־14 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 14 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 111 מילים

      נפתחת ב״כי מטי ליליא דבי שימשי ליקדוש וליפסול?…״

      חכמים: רבא.

    2. קטע 219 מילים

      נפתחת ב״מר זוטרא, ואיתימא רב אשי, אמר: אפילו…״

      חכמים: רב אשי.

    3. קטע 328 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים,…״

      חכמים: רב יום.

    4. קטע 426 מילים

      נפתחת ב״לחם הפנים נאכל אין פחות מתשעה, ולא…״

      חכמים: רב שבת.

    5. קטע 537 מילים

      נפתחת ב״שני ימים [טובים] של ראש השנה נאכל…״

      חכמים: רבי שמעון, רבן שמעון.

    6. קטע 626 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ אמר רבינא: לדברי האומר נדרים ונדבות…״

    7. קטע 720 מילים

      נפתחת ב״דהא שתי הלחם דחובת היום הוא, וליכא…״

    8. קטע 85 מילים

      נפתחת ב״הדרן עלך פרק שתי הלחם.…״

    9. קטע 916 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ המנחות והנסכים שנטמאו, עד שלא קדשו…״

    10. קטע 1014 מילים

      נפתחת ב״העופות והעצים והלבונה וכלי שרת, משנטמאו אין…״

    11. קטע 1119 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ אמר שמואל: ואפילו הן טהורין נפדין.…״

      חכמים: שמואל.

    12. קטע 1232 מילים

      נפתחת ב״והא נטמאו תנן? הוא הדין דאף על…״

    13. קטע 134 מילים

      נפתחת ב״פשיטא, קדושת הגוף נינהו!…״

    14. קטע 1438 מילים

      נפתחת ב״איצטריך, סלקא דעתך אמינא: הואיל ובעל מום…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מנחות דף ק׳ ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026