כי מטי ליליא דבי שימשי — של שבת ראשונה ליקדוש דהא אמרת לילה אין מחוסר זמן וליפסול בליל ששי [של שבת שני] בלינה שהרי עומד שם שמונה ימים שלימים:
בשקדם וסילקו — קודם בין השמשות של שבת ראשונה וסידר למחר:
שלא כמצותו — דסידרו בעודו מחוסר זמן:
נעשה כמי שסידרו הקוף — ואין שולחן מקדשו אפילו בזמנו אבל קומץ כמצותו חשיבא ליה דלילה אין מחוסר זמן:
מתני' לא פחות משני ימים — משנאפו:
לג' — שאפאום בערב שבת שאין אפייתן דוחה לא שבת ולא יו"ט:
לתשעה — לשבת שניה:
נאכלות לעשרה — שנאפה בחמישי בשבת:
שני ימים טובים של ר"ה — קודם לשבת נאפה בארבע ונאכלת לשבת שניה לאחד עשר ואי קשיא י"ב נינהו דהא אין נאכלות עד מוצאי שבת דאותו שבת הוי יום הכפורים הא לא קשיא דלענין אכילת קדשים לילה הולך אחר היום שעבר כדאמר באותו ואת בנו (חולין דף פג.) הילכך מיתקרי י"א:
ואין דוחה — אפייתן:
את יום צום — חל יום הכפורים בערב שבת אין לחם הפנים נאפה בו:
גמ' לדברי האומר — במסכת ביצה (דף יט.) מחלוקת:
שמא ישהא — קרבנות כל השנה שיהא נודר ונודב ולא יקריבם עד הרגל ונמצא מכוין וממתין מלאכה עד המועד ועוד שמא יעבור בבל תאחר:
וליכא שמא ישהא — שהרי אין יכול להקריבם אלא בו ביום:
מתני' המנחות והנסכים עד שלא קדשו בכלי — לא קדשו קדושת הגוף אלא קדושת דמים שצריך לפדותן והדמים קדושים:
והעופות והעצים והלבונה וכלי שרת שנטמאו אין להם פדיון — שלא נאמר פדיון בקדושת הגוף אלא בבהמה בעלת מום כדמפרש בגמרא:
גמ' ואפילו טהורים נפדין — מנחות ונסכים:
בעל מום איקרי טמא — מפרש לקמן:
