שאם חיסר [אחת] מהן לא עשה כלום — אין לי אלא מתן שבעה דפרכת הוא דעיכבו שהן מתן שבע מעכבין בכל מקום כגון פרה אדומה ובהזאה דמצורע והכי מפ' לה בזבחים בפ' ב"ש (זבחים דף לט.) מנין לרבות במזבח הזהב שאם חיסר פסל אע"ג דשאר ד' מתנות דמזבח החיצון לא מעכבין כדאמרי' בשמעתא קמייתא דסנהדרין (ד' ד:) וכפר וכפר וכפר אפי' ג' מתנות ואפי' ב' ואפי' אחת ת"ל כן יעשה מרבינן כל עשיותיו שיעכבו מרישיה דקרא ועשה לפר (ועשה הא) דרשינן (אלא) לפר לרבות פר יה"כ ובשחיטת קדשים בפרק ב"ש פריך למאי הילכתא אי נימא לעכב פשיטא חוקה כתיב בה ומשני לה התם לשפיכת שירים דלא כתיבי בפר יה"כ ועוד מילי אחרנייתא כאשר עשה לפר לרבות פר כהן משיח שאם חיסר אחת ממתנותיו פסל החטאת לרבות שעירי עבודת כוכבים של ציבור כדכתיב בפרשת שלח לך וכי תשגו וגו' בעבודת כוכבים מדבר ואותן שעירים טעונין הזייה על הפרכת ועל מזבח הזהב דדרשי' בת"כ דהאי חטאת לרבות שעירי עבודת כוכבים:
הזאות דפרה — שלא לשמן פסולות דכתיב ביה חטאת היא:
שלא מכוונות — שלא כוון כנגד פתחו של היכל פסולות דכתיב בה חוקה ואל נכח:
ושבפנים — כגון דיה"כ ופר כהן משיח ופר העלם דבר ושעירי עבודת כוכבים:
ושבמצורע — בשער נקנור משמן של מצורע:
שלא לשמן פסולות — שבפנים חטאת נינהו של מצורע לקמיה מוקי' לה להתיר שלא עלו לו לשם חובה להכשירו בקדשים:
שלא מכוונות — בין מזרח למערב כשרות דלא כתיב בהו אל נכח:
הא רבי יהודה הא רבנן — בסיפא דמילתא מפרש לה:
ענוש כרת — דכל זמן שלא הביא כפרתו לא יצא מידי טומאתו נפקא לן מקראי דתניא איש (איש) אשר יטמא ולא יתחטא (במדבר י״ט:כ׳) בדמים כלומר אם מאותן טמאים הוא שצריכין דמים ולא הביאם ונכנס למקדש ונכרתה אתה אומר בדמים או לא נתחטא במי נדה כשהוא אומר מי נדה לא זורק עליו הרי מים אמורין הא מה ת"ל ולא יתחטא בדמים להביא את המחוסר כפרה ואין צ"ל טבול יום דנפקא לן התם מעוד טומאתו בו ושאר כל הטמאין שחייבין:
וטהורין שנכנסו לפנים ממחיצתן — י"א אמה מקום דריסת רגלי ישראל:
להיכל כו' — אם נכנסו שם:
בארבעים — מכות משום דכתיב ואל יבא בכל עת אל הקדש וגו' (ויקרא ט״ז:ב׳):
מבית לפרכת — לפני ולפנים ששם ארון ואל פני הכפרת נמי היינו מבית לפרכת אלא שהלך עד לפני הארון בארבעים:
אל פני הכפורת — שהלך עד לפני הארון במיתה:
מבעיא — הא היכל בכלל מבית לפרכת דלא נכנס לשם אלא דרך היכל ומשעת ביאת היכל קם ליה במלקות:
לאו נמי לא — אפילו לאו נמי ליכא:
בין הקדש — היינו היכל:
אל פני הכפרת מבעיא — דמיחייב מיתה הא משעה שנכנס מבית לפרכת מיחייב מיתה ויש בכלל מבית לפרכת פני הכפרת:
למעוטי דרך משופש — כגון משובש שחתר החומה של לפני ולפנים ועשה פתח בדרום או בצפון ונכנס ולא נכנס בפתח שבמזרח שיהא פניו למערב א"נ נכנס בפתח וצידד באלכסון והלך לצדדין לא מיחייב דאל פני בעינן שיהו פנים אל פנים מזרחי של כפרת. משופש כמו משובש דפי"א ובי"ת מתחלפין דכתיב (ישעיהו יג) נשפה וכתיב (ישעיהו מ) נשבה בו:
זה בנה אב — הקישה אב ומלמד לכל פני שבתורה דקדים הן כי היכי דבהאי פני כתיב קדמה והשתא מפרש להאי דאמרן לעיל הא ר"י הא רבנן:
לרבי יהודה דאמר אל פני הכפרת דוקא — דבמיתה ומבית לפרכת לאו דוקא ה"נ אל נוכח דוקא הלכך שלא מכוונות פסולות ולרבנן מדאל פני לאו דוקא ה"נ אל נכח לאו דוקא הלכך כשרות:
על נמי דוקא — בתמיה כלומר על פני הכפרת דיה"כ מי הוי דוקא דאי דוקא הוא מקדש שני דלא הוי ארון וכפרת דאמרינן במסכת יומא (דף נב:) דיאשיהו גנזו ה"נ דלא מזה והא אמרינן במסכת יומא (שם) דמזה:
מקום המקודש לקדש — ארון על מקום הארון מזה אפילו ליכא ארון:
