בוני התלמוד

    מסכת מנחות דף ט״ו עמוד ב׳

    פרק ב׳ - הקומץ את המנחה

    Also cited as: Menachot 15b, Chapter 2 HaKometz et HaMinchah

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    שזרע - משלו:

    סמדר - כבר חנטו ענבים וכן היה מעשה ואסרו את הזרעים טעמא מפרש לקמן:

    האוסר - גפנים האוסרים את הזרעים:

    הבא לאסור - זרעים:

    קנבוס - קנבא:

    לוף - מיני קיטנית:

    אסרה תורה - בכרם אין זרעם כלה שיש להם שרש ל"א קנבוס ולוף אסרה תורה דכתיב (דברים כ״ב:ט׳) כרמך כלאים זרעים הדומין לכרם ובהנך תולין אשכולות כעין ענבים:

    בעל הכרם לא עבד איסורא אלא הכא אכתי איכא למיפרך לימא קל וחומר:

    כ"ש אכבשים - מצטרפין הן והלחם לפגל הלחם:

    אבל תודה לא - פשיט ליה דלא פגיל לחם:

    בעי רבי אבא זוטי כו' מחבירו - ולא פירש כבש:

    ולא מיפגל - כדקתני במתני' בסיפא שחט א' מן הכבשים לאכול מחבירו למחר שניהם כשרים דאין מתיר מפגל את המתיר או דלמא חבירו לחם משמע ומפגל לחם:

    מתני' מפגל את הנסכים - שהשותה מהם חייב כרת משום פיגול שמשקדשו בכלי שוב אין להן פדיון וקדושתן קדושה:

    גמ' שדם הזבח מתירן ליקרב - והוי דבר שיש לו מתירין למזבח ונוהג בהן פיגול דכל דבר שיש לו מתירין יש בו פיגול במס' יומא בפ' הוציאו לו (יומא דף ס.):

    ונסכיו מכאן ועד י' ימים - דאמר מר לקמן (מנחות דף מד:) מנחתם ונסכיהם אפילו למחר אלמא לאו מזביחה נינהו:

    אף אני לא אמרתי - אם פיגל בזבח שיהו הנסכים שיביא לסוף י' ימים מפוגלים אלא בבאים עם הזבח:

    אמרו לו אפשר לשנותו לזבח אחר - הלכך לא מיפגלי:

    בשחיטה - דהאיך הוקבעו לזבח זה ואין רשאין לשנותם לאחר:

    כלחמי תודה - שהשחיטה קובעתו כדאמרי' בהתודה כדפרישית לעיל:

    לוג שמן כו' - אם פיגל בשחיטת האשם:

    מתירו לבהונות - כדכתיב (ויקרא י״ד:י״ז) על דם האשם דכל זמן שלא נתן מן הדם מעכב השמן כדאמרי' בפ"ק (לעיל מנחות ה.):

    מנחות 15 עמוד ב

    1שזרע כרמו של חבירו סמדר, ובא מעשה לפני חכמים, ואסרו את הזרעים והתירו את הגפנים. ואמאי? לימא קל וחומר הוא: ומה האוסר אינו נאסר, הבא לאסור ולא אסר אינו דין שלא יתאסר?

    2הכי השתא? התם קנבוס ולוף אסרה תורה, (דתנן: היתה שדהו זרועה קנבוס ולוף לא יהא זורע על גביהם, שהן עושות לשלש שנים) שאר זרעים מדרבנן הוא דאסירי. האי דעביד איסורא קנסוה רבנן, האי דלא עביד איסורא לא קנסוה רבנן. אבל הכא, לימא ק"ו׃

    3ואיכא דמתני לה אכבשים, בעא מיניה רבי אלעזר מרב: השוחט את הכבשים לאכול כזית מהן ומלחמן, מהו?

    4לאיפגולי כבשים לא קא מיבעיא לי, השתא כולו מלחם לא מפגלי, מהן ומלחמן מיבעיא? כי קא מיבעיא לי לאיפגולי לחם, מי מצטרפי כבשים לאיפגולי ללחם או לא?

    5א"ל אף בזו, הלחם מפוגל והכבשים אינן מפוגלין. ואמאי? לימא ק"ו ומה המפגל אינו מתפגל, הבא לפגל ולא פיגל אינו דין שלא יתפגל?

    6ומי אמרינן ק"ו כי האי גונא? והתניא: מעשה באחד שזרע כרמו של חבירו סמדר וכו'. ואמאי? לימא ק"ו מה האוסר אינו נאסר, הבא לאסור ולא אסר אינו דין שלא יתאסר?

    7הכי השתא? התם קנבוס ולוף אסרה תורה, שאר זרעים מדרבנן הוא דאסירי, האי דעבד איסורא קנסוה רבנן, דלא עבד איסורא לא קנסוה רבנן, אבל הכא לימא ק"ו׃

    8מאן דמתני לה אתודה כל שכן אכבשים, ומאן דמתני לה אכבשים כבשים הוא דהוזקקו זה לזה לתנופה, אבל תודה דלא הוזקקה זה לזה בתנופה לא.

    9רבי אבא זוטי בעי לה הכי, בעא מיניה ר' אלעזר מרב: השוחט את הכבש לאכול כזית מחבירו למחר, מהו? ״חבירו״ כבש משמע, ולא מפגל, או דלמא ״לחם״ משמע, ומפגל ליה.

    10אמר ליה: תניתוה, שחט אחד מן הכבשים לאכול ממנו למחר הוא פיגול וחבירו כשר, לאכול מחבירו למחר שניהם כשרים, אלמא ״חבירו״ כבש משמע! דלמא דפריש ואמר ״חבירו כבש״.

    מתני׳ · משנה

    11הזבח מפגל את הנסכים, משקדשו בכלי, דברי ר"מ הנסכים אינן מפגלים את הזבח. כיצד? השוחט את הזבח לאכול ממנו למחר הוא ונסכיו מפוגלין, להקריב נסכיו למחר הנסכים מפוגלין, הזבח אינו מפוגל.

    גמ׳ · גמרא

    12ת"ר נסכי בהמה חייבין עליהן משום פיגול, מפני שדם הזבח מתירן לקרב, דברי ר"מ׃

    13אמרו לו לר"מ והלא אדם מביא זבחו היום ונסכיו עד י' ימים! אמר להן: אף אני לא אמרתי אלא בבאין עם הזבח. א"ל אפשר לשנותו לזבח אחר!

    14אמר רבא: קסבר ר"מ הוקבעו בשחיטה, כלחמי תודה.

    ברייתא

    15ת"ר לוג שמן של מצורע חייבין עליו משום פיגול, מפני שדם אשם מתירו לבהונות, דברי רבי מאיר. אמרו לו לרבי מאיר: והלא אדם מביא אשמו היום, ולוגו מיכן ועד י' ימים.

    16אמר להן: אף אני לא אמרתי אלא בבא עם האשם, [א"ל] אפשר לשנותו לאשם אחר. אמר רבא: קסבר רבי מאיר הוקבעו בשחיטה, כלחמי תודה.

    תוספות

    שזרע כרמו של חבירו סמדר - הא דנקט סמדר לאשמועינן דהגפנים התירו מטעם דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו דלא תימא מה שהתירו את הגפנים משום דנגמרו ולא הוסיפו מאתים ולא משום דאין אדם אוסר:

    ואסרו את הזרעים - היינו דלא כרבי יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וכמה סתם משניות דלא כוותיה אע"ג דקיימא לן כוותיה כדאיתא בברכות (דף כב.) ובחולין בפרק ראשית הגז (חולין דף קלו:) נהוג עלמא כתלתא סבי כרבי יאשיה בכלאים ואמרינן בפ"ק דקדושין (דף לט.) גבי ההוא דזרע חיטי ושערי בי גופני ליתי מר נישמתיה אמר ליה לא צהריתו בה לא קי"ל כרבי יאשיה פירוש בתמיה:

    והתירו הגפנים - היינו כרבי יוסי ורבי שמעון דמסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו דאמר בסוף הערל (יבמות פג:) אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וצריך לומר דתבואה דהתם לאו בסתם תבואה של ה' מינין דאם כן הוי דאורייתא כמו קנבוס ולוף דמסקינן הכא דאסור והיכי מסיק רבי יוסי דשרי אלא דרב פוסק התם כרבנן:

    אפשר לשנותן לזבח אחר - בתוספתא דזבחים אין הלשון כן וגרס התם אמר אף אני לא אמרתי אלא כשקדשו בכלי אמרו לו אע"פ שנתקדשו אפשר לשנותן לזבח אחר וקדשו בכלי דתוספתא היינו באים עם הזבח דהכא וא"ת דהשתא משמע דלרבנן דאפשר לשנותן לזבח אחר אפי' לאחר שחיטה ולקמן בפ' התודה (מנחות דף עט.) תנן הנסכים שקדשו בכלי ונמצא זבח פסול אם יש זבח אחר יקרבו עמו ופריך בגמ' (שם:) והאמר רב חסדא שמן שהפרישו לשם מנחה זו פסול לשם מנחה אחרת ומשני לב בית דין מתנה עליהם אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהו לזבח אחר אלמא דאסור לשנותן אם לא משום תנאי בית דין ואין לומר דהא דאמרו רבנן נמי הכא אפשר לשנותן היינו משום תנאי ב"ד חדא מי לא עסקינן בקרבן יחיד דלא שייך ביה לב בית דין ועוד לוג שמן דאשם מצורע לא משכחת אלא ביחיד ועוד דאין לב ב"ד מתנה אלא היכא דלא הוצרכו אבל אם הוצרכו אי אפשר לשנותו ונראה לפרש דסוגיא דהתם כרבי מאיר ואם תאמר והלא רב חסדא סתמא ככולי עלמא כדמפרש טעמא התם משום דשמן גופא דמנחה הוא ומאי קשיא ליה מרב חסדא ממתני' דהתם תיקשי ליה הא דרבנן דהכא ושמא כמו כן היה יכול להקשות אלא מקשה אסתם מתניתין דאפי' לרבי מאיר אפשר לשנותו והא דלא פריך מסתם מתניתין דהתם מדר"מ גופיה אדרבי מאיר דהכא משום דלא נזכר שם רבי מאיר בהדיא וכן מילתא דזעירי דהתם נמי אליבא דרבי מאיר אתיא דקאמר התם (דף עט.) אין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח פירוש לענין שלא לשנותן (לענין) לזבח אחר ולא כמו שפירש שם בקונטרס לענין ליפסל בלינה דלענין לינה ודאי מיפסלי משקדשו בכלי דאמר בסוף רבי ישמעאל (לקמן מנחות עב:) גבי שתי הלחם דאי תנור מקדש מיפסלי בלינה ועוד בסוף לולב וערבה (סוכה נ.) קאמר זעירי גופיה דאי מייתי במקודשת איפסלו להו בלינה ומשנה שלמה שנינו בפ"ב דמעילה (דף י.) גבי נסכים קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בלינה מיהו ההיא יש לדחות דדוקא בנסכים הבאים בפני עצמן וכמו שפירשתי דאיירי לענין שלא לשנותן לזבח אחר והא דפריך התם ממתניתין דקתני אם יש זבח אחר יקרבו עמו מאי לאו דאיפסול בשחיטה הכי פריך דמכשר דווקא משום דאיכא זבח אחר שהיה (זבח) זבוח באותה שעה וגם משום דלב ב"ד מתנה עליהן כמו שמעמידה בסוף הא לאו הכי לא קרבי דמשקדשו בכלי הוקבעו אפי' קודם שחיטה והא דקרבי עם הזבח אחר הזבוח באותה שעה היינו משום דלב ב"ד מתנה כדמפרש התם ולפי מה שסובר השתא לית ליה דאמרינן הכא לר"מ דשחיטה קובעת ולא כלי קובעת עוד יש לפרש ההיא התם דהתודה אפי' כרבנן דכי פליגי רבי מאיר ורבנן בשחיטת פיגול דבפגול מיירי ברישא וקאי אמתניתין דהזבח מפגל את הנסכים וקסבר רבי מאיר דהוקבעו בשחיטת פיגול כלחמי תודה דתנן בפ' התודה (לקמן מנחות ד' עח:) שחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו קדש הלחם אבל שחיטה כשרה קובעת אפי' לרבנן ולזעירי דאמר נסכים מתקדשים בשחיטה היינו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ופריך ממתני' דזבח פסול דאלמא שחיטה פסולה מקדשא וקשיא לרבנן ואפי' רבי מאיר לא אמר אלא בפיגול במתנות ולא בשאר פסולי שחיטה ודווקא דאיכא זבח אחר משום תנאי ב"ד הא ליכא זבח אחר לא ומיהו קשה לפירוש זה דא"כ משכחת לרבנן דנסכי בהמה חייבין עליהם משום פיגול שנעשית השחיטה בהכשר ופיגל בשאר עבודות:

    הוקבעו בשחיטה - כרבי דאמר שני דברים המתירים מעלין זה בלא זה ולר' אלעזר בר' שמעון דאמר אין מעלין הוה ליה למינקט שחיטה וזריקה או שנתקבל הדם בכוס ונשפך וכאבוה דאמר כל העומד לזרוק כזרוק דמי כדקאמרינן בפרק התודה (לקמן מנחות דף עט:) ופלוגתייהו בפ' התכלת (לקמן מנחות דף מז.) ובסוף ר' ישמעאל לקמן (מנחות דף עב:):

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    שזרע כרמו סמדר - פי' כבר חנטו הענבים. האוסר אינו נאסר, הגפנים האוסרים את הזרעים. הבא לאסור, פי' הזרעים. קנבוס ולוף אסרה תורה, פי' מיני קטניות אסרה תורה בכרם כדכתיב כרמך כלאים זרע הדומה לכרם ובהנך תולין אשכלות כעין ענבים. דלא עביד איסורא, פי' בעל הכרם לא עביד איסורא, ל"ה. ר"ל דלא קנסו כי אם בעל הזריעה דעבר אחיסורא דרבנן ולא בעל הגפנים דלא עבד מידי דאיסורא דלקנסו ליה רבנן. ור"ל דלא שייך לעשות זה הק"ו במילתא דכה"ג לומר אם לא נאסרו הגפנים שלא יאסרו הזרעים לפי דאין טעם האיסור בזרעים מכח איסור הגפנים שלא נאסרו שאין כאן אלא קנס שרצו חכמים לקנוס לבעל הזרעים שעשה איסור בזרעים ועבר אאיסורא דרבנן אבל בעל הגפנים אין לקנסו אע"פי שהם גורמים האיסור ולא הוי בדמיון ק"ו דהכא דהמפגל ובא לפגל דאיסור המפגל מחמת כח איסור פגולו הוא ולא דמי לקנס הילכך יש לעשות בו ק"ו ולומר דאם המפגל אינו מתפגל בכ"ש דהבא לפגל דלא יתפגל:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף ט״ו עמוד ב׳

    מסכת מנחות דף ט״ו עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 16 קטעים ממוספרים, כ־419 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מנחות דף ט״ו ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026