ומי פירות אין מחמיצין — ולית ליה מגבלה במים וכשרה ומנחת כהנים וכהן משיח נמי איתרבאי מיניה והני משום פלוגתייהו נקט:
וקפריך מנחת נסכים מי הויא חימוץ הא מי פירות הן — דבשמן נגבלה דהא יש לה ג' לוגין לעשרון דבשלמא שאר חימוץ מנחות שאין שמנן מרובה כו' נותנין בהן מים הלכך איתסר בהן חימוץ אבל בהא מאי חימוץ איכא:
מגבלה במים — הלכך אית בהו חימוץ:
מדת יבש היא — דלא היו נותנין בביסא שהיא כלי שרת אלא בעשרון כשמודדין ועשרון מדת יבש הוא:
ושמעינן לרבי עקיבא כו' — בפ' ב' מדות (לקמן מנחות דף צ.) וכיון דלאו קדושה היא עד שיסדרנה בשלחן אמאי עבר עליה ולקמן פריך הא מדת לח היא (נמי שהרי נתנו) בביסא כשלשה ומשני ליה לקמן:
שלח רבין ודאי כך הצעת המשנה — כדאמרן:
אבל אפיך לה — משום דהאי פירכא:
ואזדא ר' יוחנן לטעמיה — דמוקי הך דלחם כר' יוסי אלמא לר' יוסי מדת יבש נתקדשה לטעמיה כו':
וימשחם ויקדש אותם — אכלי מזבח קאי דלחים הם:
מדת הלח — הין וחצי הין וכולהו אידך דמפרש בפ' ב' מדות (לקמן מנחות דף פז:):
תדע לך — דלא נמשחה שהרי אינה מתקדשת מה שבתוכה עד לאחר שנאפו דתנור מקדשו דתנור היה בעזרה אבל מעיקרא לא קדשינהו עשרון שנמדדו בו ורבי יאשיה דריש בכורים לה' אקודם אפייה קאי:
אותם בפנים — של כלי משמע:
ונימא נמי ר' יוחנן ר"ע ור' יונתן אמרו דבר אחד — דהא תרוייהו אית להו מדת יבש לא נתקדשה:
משום דלא שוו — ר"ע ור' יונתן במדת לח כי הדדי דרבי יונתן אמר מדת לח בפנים ולא בחוץ ור"ע סבר בין מבפנים בין מבחוץ נתקדשה בפ' שתי מדות (לקמן מנחות דף צ.):
והאיכא ביסא — כלי שרת:
קטבליא — עור:
לימא ליה — רבי יאשיה הכי דלא נתקדשה עד אפייה:
כגון דכיילא בעשרון דחול — כי היכי דנשתנית גבי לישה:
עשרון — כתיב בתורה ועשרון סלת:
קדשי קדשים — כגון זבחי שלמי צבור דהן כבשי עצרת:
מותר העומר — שירים שנותרו מן הקומץ:
כל שממנו לאישים — כל שעלה כבר ממנו למזבח ומבשר קרבנות כבר עלו חלב וכליות ומן המנחות כבר עלה הקומץ ומשתי הלחם כבר עלו חלבי כבשי עצרת הבאין עמהן וכגופן דמו ומלחם הפנים בזיכי לבונה:
יצאו שתי הלחם ולחם הפנים — מדין הגשה לקמן בהאי פירקין (מנחות דף סא.):
אין מגופו לאישים — הלכך לענין הגשה לא דמו לשאר מנחות שמגופן לאישים אבל לענין הקטרה שירים נינהו דכבשים ובזיכין מתירין אותן:
מכולם — מאחד מאלה:
חייב — כאילו העלהו על המזבח:
(מזבח) ואל המזבח לא יעלו — דסמיך ללא תקטירו ממנו אשה:
אותם — ב' הלחם מן שאור ובכורים מן דבש דכתיבי בההוא קרא וה"ק קרבן ראשית תקריבו אותם דהיינו שתי הלחם מן השאור דכתיב (ויקרא כ״ג:י״ז) חמץ תאפינה וראשית מיקרו דהן ראשית לכל המנחות הבאות מתבואת שנה זו דכתיב בה (במדבר כ״ח:כ״ו) מנחה חדשה ובכורים מן הדבש ואיקרו ראשית [דכתיב ראשית] בכורי אדמתך (שמות כ״ג:י״ט) הנך הוא דרבינן ליה כבש כמזבח כדכתיב (ויקרא ב׳:י״ב) ואל המזבח לא יעלו:
מידי אחריני — כגון בשר חטאות וכל הנך דלעיל דאסירי משום כל שממנו לאישים לא רבינן לך כבש כמזבח:
