מסכת מנחות דף צ״ט עמוד א׳

מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְאֵין מוֹרִידִין - נראה לי בס"ד קֹּדֶשׁ כתיב בלא וא"ו והמלוי של ק ו " ף ד ל " ת ש י " ן [576] עולה תקע"ו כמנין לְמַעֲלוֹת [576] כלומר ההקדש ראוי ומוכן למעלות ולא לירידות. ומה שאמרו שאמר לו ' יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ ' נראה לי דייק לה מתיבת 'אֲשֶׁר' דלא הוה צריך לומר 'אֲשֶׁר' אך אמר אשר לשון שבח כמו בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת (בראשית ל, יג) וזהו 'אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ' (דברים י, ב) יש לך אושר בזה ששברת גם באות א של 'אֲשֶׁר' יש שני יודי"ן ותצרפם אותיות שר יהיה 'יִישַׁר'. ועוד נראה לי בס"ד מה שאמר ' יִישַׁר כֹּחֲךָ ' על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בפסוק הֳ' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי (תהלים מא, ד) כי האדם הוא חי על ידי אור החכמה המחיה אותו בסוד וְהַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ (קהלת ז, יב) וכאשר יחלה מוכרח שיסתלק ממנו אור החכמה שהיא סוד יו"ד דשמא קדישא שמספרה עשר ואז יתהפכו אותיות עֶשֶׂר לאותיות עֶרֶשׂ ויתהפכו אותיות יוֹד לאותיות דְּוָי עד כאן דבריו. וישראל היו בעשיית העגל חולים שנסתלק מהם אור החכמה של סוד יו"ד ונהפכו אותיות יוֹד לאותיות דְּוָי ועל ידי שבירת הלוחות חזרו ונהפכו אותיות דְּוָי לסדר יוֹד שהוא צירוף ישר ואינו מהופך וזהו שאמר 'יִישַׁר כֹּחֲךָ' רצונו לומר יוֹד יָשָׁר הוא כֹּחֲךָ יען שֶׁשִּׁבַּרְתָּ ונדונו כפנויה ובטל הַדְּוָי. או יובן בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל הלוחות היו כובד מ' סאה והייתה קדושת האותיות שבהם נושאין אותם ולא היה מרגיש משה רבינו ע"ה בכובד אך שהורידן מן ההר ונעשו באויר הארץ שעשו בה העגל פרחה קדושת האותיות מהם וכבדו על ידיו ונפלו מידו ונשברו עיין שם. גם ידוע הלוחות גופם הם קנקן והאותיות שבהם אור פנימי שבתוך הקנקן ונרמזו הלוחות באות ש' של מֹ שֶׁ ה כי אות ש' היא מספר קנקן [300] ובאותיות 'מה' נרמז אור פנימי שבתוכם שהוא בא מסוד שם הוי־ה במלוי אלפין שעולה מה [יו"ד ה"א וא"ו ה"א = 45] ולזה אמרו (משנה אבות ד, כ) 'אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן' הם הלוחות 'אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ'. וזהו שאמר יִישַׁר כֹּחֲךָ רצונו לומר אור פנימי הרמוז באותיות 'מה' של שמך הוא ישר שלא נפגם כי פרחה קדושת האותיות ורק אות ש' שִּׁבַּרְתָּ רצונו לומר הלוחות שרמוזים באות ש' של שמך זו בלבד שברת ולא נעשה שבר ופגם באותיות 'מה' חס ושלום.