מסכת מנחות דף צ״ו עמוד א׳

מסוכן הוא — שאחזו בולמוס ותנן מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו עד שיאורו עיניו אפילו ביום הכפורים ביומא בפרק בתרא (דף פג.):

בגמ' פליגי — מר גמיר ליה מרביה דתנור מקדש ומר גמיר דלא מקדש:

דיקא נמי — דבגמרא פליגי ולא בקראי מדנקט האי לישנא לעולם הוי רגיל לומר כו':

מתני' חביתי כהן גדול לישתן ועריכתן בפנים — ולדברי הכל אותו חצי עשרון שהיה חולק בו עשרונו של כהן גדול נמשח והאי דלא משחו עשרון שלם מפני שכל אדם מודד בו מנחתו דפעמים שמוציאו לחוץ אבל זה אינו מסור אלא לכהנים לחצות בו עשרונים:

ושא"א — אפייתן אי אפשר לעשות מאתמול ולא לישה ועריכה דכיון דקדשה בכלי מיפסל בלינה:

מעשה כלי — לישה ועריכה הכל בכלי שרת בפנים ולא בחוץ:

וקרנותיה — שהיה מדביק בצק לכל זוית כעין קרנים ואורך הקרן ד' אצבעות:

שלא תטעה — בין שתי הלחם ללחם הפנים בין בשיעור רוחב בין בשיעור אורך וקרנות:

זד"ד יה"ז — זד"ד שתי הלחם אורכה ז' ורחבה ד' וקרנותיה ד' יה"ז לחם הפנים ארכו י' ורחבו ה' וקרנותיו ז':

שיהא לו פנים — דפנות. [ל"א] שיהא לו פנים זויות והן הן הקרנות:

ארכו י' ורחבו ה' — כדכתיב אמתים ארכו ואמה רחבו ור' יהודה לטעמיה דאמר אמת כלים באמת בת ה' ונותן אורכו של לחם כנגד רוחבו של שלחן:

וכופל — הלחם:

טפחיים ומחצה — למעלה מיכן ומיכן ובהן הן הקרנות ונמצאו זקופות בשוה לשפת השלחן ולמ"ד כמין ספינה רוקדת הוו הנך דפנות הולכות וזוקפות בשיפוע:

ונמצא ארכו ממלא רחבו של שלחן — ורחבן מחזיק חצי אורך השלחן וכשהיה סודר האחר אצלו נמצא שלחן כולו מלא:

אורכו י"ב — ר' מאיר לטעמיה דאמר כל האמות היו בבינונית והלחם עשרה דבהא לא פליג:

וטפחיים ריוח באמצע — בין שתי הסדרים דרוחב הלחם אינו אלא ה' ושני הסדרים מחזיקים י' טפחים כאורך השלחן פשו להו טפחיים והם ריוח בין סדר לסדר שתהא רוח מנשבת בהם שלא יתעפשו:

אבא שאול אומר שם — באותו ריוח שבין סדר לסדר בו נותנין בזיכים:

על המערכת — על ממש:

ועליו מטה — הוי אותו על בסמוך:

המפוצלים — לתת ראשי הקנים באותן פיצולין והרבה פיצולין יש בהן למנין הקנים:

כ"ח קנים — בגמרא מפרש כמה קנים ללחם:

לא סידור הקנים — במערכת החדשה ולא נטילתן מעל הישנה דוחה שבת:

שומטן — מבין כל לחם ולחם ומניחן לאורכו של שלחן ולמחר מסדר הלחם ולמוצאי שבת נותן הקנים בין כל לחם ולחם כמשפטן:

כל הכלים — כגון שולחנות אורכן לאורכו של בית ממזרח למערב:

גמ' זו מנין — שהמנחות טעונות כלי:

מה חטאת ואשם טעונין כלי — דכתיב אשר יבשלו ואין בישול בלא כלי ובפנים משתעי קרא דכתיב (יחזקאל מ״ו:כ׳) לבלתי הוציא אל החיצונות:

ט"ו טפחים — ב' טפחים ומחצה לכל לחם והם שש חלות זו על גב זו נמצא שלחן מקדש כו' ונפקא מינה דאי יהיב באויר השלחן מידי בתוך ט"ו טפחים מקדש ליה ליפסל בלינה:

והאיכא קנים — שבין כל לחם ולחם ואיכא טפי:

משקע להו — פגימות עושה בלחם בעוד שהיה בצק והקנים היו משוקעים בהם ואינו מגביה הלחם:

וקא פריך מאי טעמא — כלומר מכדי קנים מאי טעמא היו בין כל לחם:

משום איעפושי — שיהא אויר בינתים שלא יתעפשו:

סוף סוף — כיון דמשקע להו ליכא אוירא ומיעפש הלחם:

פורתא — שלא יהא משוקע כל כך:

והאיכא בזיכין — קשיא לי אמאי פריך הכי דהא שלחן לא מקדש להו לבזיכין:

והאיכא קרנות — שבולטין ועשויין בראשי הדופן: