בוני התלמוד

    מסכת מנחות דף ז׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    וקא פריך כי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה ליקדוש וליפסולדהא עבד מתן כלי דמה לי כלי שרת זה ומה לי כלי שרת אחר:

    אלא מדעתוהא לא יהיב ליה להתם אדעתא דליקדיש:

    שיקדשו פסוליןכגון אם קמץ זר ונותן לכלי מהו שיקדישנו כלי להקטירו:

    ליפסלדקבעה ההוא כלי בקדושה כי יהביניה אדעתיה לקדושי ולא מצי לאהדוריה תו לתוך השיריים דהא פסול זה גמר לכולה עבודה:

    רב עמרם אמראפילו תימא שלא מדעת נמי מקדשין והכא לא קדיש שמחזירין לביסא גדושה שאין מחזירה לתוך אויר הכלי ואין הכלי מקדשו:

    ביסאכלי שרת שבו בוללין מנחה:

    ומקמץ היכי קמץתחילה כשקומץ מכלי זה והלא גדוש הוא וקמיצה מתוך הכלי בעינן דכל דבר הטעון כלי אין חשוב כלי אלא תוכו:

    טפופהפישל"א שאינה גדושה וכשקומץ מתוך כלי קמץ באמצעיתו וכשמחזיר הרי קומץ בגודשת כלי כדמפרש בסמוך:

    וקפריך דהא כי קמץ עבד גומאוכי מהדר לקומץ בגומא הוה ליה תוך כלי:

    ומשני כי מהדר ליה אדופניתא דמנאבצדי הכלי אצל גומא החזירו והוי כגודש הכלי ונייד למנא ונפיל קומץ ממילא לגומא כדי שיהא ראוי לקמיצת כהן וכיון דממילא נפל למנא נעשה כמי שהחזירו הקוף ולא מקדש ליה כלי ואע"ג דכלי שרת מקדשין שלא מדעת הני מילי כי מהדר ליה איהו ממש אדעתא דלא ליקדוש מקדש ליה (האי) לכלי שמחזירו בהן שמונח על גבי קרקע:

    קומציןקומץ מכלי שעל גבי קרקע וה"נ (מקדשין) קומץ מהבלול שעל גבי קרקע:

    דאיבעיא לןכלומר לחברינו איבעיא הך בעיא דרב נחמן בעי מאבימי וכדמפרש:

    קולפי טביהכאות טובות:

    בלעי מאבימיבלעתי מאבימי כלומר שהיה מנדה אותו:

    עלה דהא שמעתאבמס' ערכין דתנא חדא שום היתומים ל' יום ותניא אידך ששים ומתרץ לה אבימי בא להכריז רצופין כל ימות השבת מכריז ל' יום:

    בא להכריז שני וחמישימכריז עד ס' יום מיום שמתחיל עד יום שפוסק דהיינו י"ח ימי הכרזה בס' יום ומכריז מי יקנה נכסי יתומים הללו כדי שימכרו ביוקר והיה רב חסדא משבח התירוץ ומבזי אבימי אלמא רב חסדא תלמיד דאבימי הוה:

    אבימי מסכתא דמנחות איעקר ליהנשתכחה הימנו:

    ולישלח ליהלרב חסדא דליתי לגביה:

    מסתייע מילתאמשום יגעתי ומצאתי (מגילה דף ו:):

    פגע ביה רב נחמןבאבימי:

    מכלי זהראה כלי מונח על גבי קרקע וקאמר כלי זה אם של קודש (זה) היה ראוי לקמיצה:

    וכיצד מקדשין את הקומץלאחר קמיצה:

    הוצרכתה ג' כהניםשנים להגביה שני כלים אחד שיקמוץ הימנו ואחד שנותן לתוכו ושלישי קומץ וכהן אחד אינו יכול להגביה שני הכלים דאין עבודה בשמאל:

    תמידי"ג כהנים זוכין בו במסכת יומא בפ"ב (דף כה.):

    זה הכללמתני' היא:

    סדר עבודות נקטאותו שכהן אחד עושה זו אחר זו אבל למניינא דכהנים לא נחתי:

    מה עבדין לגאובהיכל:

    נכנסיןביום השבת:

    שני סדרישל לחם הפנים שתים המערכות שש המערכת:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    מנחות ז עמוד א

    1וכי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה, תקדוש ולפסול.

    2אמר ר' יוחנן, זאת אומרת: כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת.

    3הא מדעת מקדשין? והא בעא מיניה ריש לקיש מר' יוחנן: כלי שרת מהו שיקדשו פסולין לכתחילה ליקרב? ואמר ליה: אין מקדשין! אמר ליה: אין מקדשין ליקרב, אבל מקדשין ליפסל.

    4רב עמרם אמר: כגון שהחזירו לביסא גדושה.

    5ומקמץ היכי קמץ? אלא, כגון שהחזירו לביסא טפופה.

    6וכיון דקמץ ליה עבד ליה גומא, כי מהדר לגוויה דמנא קא מהדר ליה! מכי מהדר ליה, מנח ליה אדפנא דמנא, ומניד ליה ונפל ממילא, דנעשה כמי שהחזירו הקוף.

    7א"ל רבי ירמיה לר' זירא: ולוקמה כגון שהחזירו לכלי המונח על גבי קרקע! אלא, ש"מ קומצין מכלי שעל גבי קרקע? (א"ל) קא נגעת בבעיא דאיבעיא לן, דרבי אבימי תני מנחות בי רב חסדא.

    8ואבימי בי רב חסדא תני? והאמר רב חסדא: קולפי טאבי בלעי מאבימי עלה דהא שמעת' בא להכריז רצופין ל' יום, שני וחמישי (ושני) ס' יומי׃

    9אבימי מסכתא איתעקרא איתעקר ליה, ואתא קמיה דרב חסדא לאדכורי גמריה. ולישלח ליה וליתי לגביה? סבר: הכי מסתייעא מילתא טפי.

    10פגע ביה רב נחמן, אמר ליה: כיצד קומצין? א"ל מכלי זה. אמר ליה: וכי קומצין מכלי שעל גבי קרקע? א"ל דמגבה ליה כהן.

    11כיצד מקדשין את המנחות? אמר ליה: נותנה לכלי זה. וכי מקדשין בכלי שעל גבי קרקע? א"ל דמגבה ליה כהן.

    12אמר ליה: א"כ הוצרכתה ג' כהנים! אמר ליה: ותהא צריכה י"ג כתמיד.

    13איתביה זה הכלל, כל הקומץ ונותן בכלי, המוליך והמקטיר, לאכול דבר שדרכו לאכול וכו'.

    14ואילו מגביה לא קתני? תנא סדר עבודות נקיט, ולא סדר כהנים.

    15בעו מיניה מדרב ששת: מהו לקמוץ מכלי שעל גבי קרקע? אמר ליה: פוק חזי מה עבדין לגאו. ארבעה כהנים נכנסין, שנים בידם ב' סדרים, ושנים בידם שני בזיכין, וארבעה מקדמין לפניהם, שנים ליטול שני סדרים, וב' ליטול ב' בזיכין.

    תוספות

    וכי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה ליקדושואע"פ ששירים מפסיקין בין קומץ לכלי מין במינו אינו חוצץ:

    א"ר יוחנן זאת אומרת כלי שרת אין מקדשין אלא מדעתוהא דפליגי חזקיה ורבי יוחנן לקמן בפרק התודה (מנחות דף עח:) [גבי תודה] ששחטה על שמונים חלות וקאמר רבא דכולי עלמא כלי שרת מקדשין שלא מדעת שאני התם דמתוך שמקדש מדעת מקדש נמי שלא מדעת והא דמשמע בסוף לולב וערבה (סוכה דף נ.) דחזקיה סבר כלי שרת אין מקדשין שלא מדעת גבי הא דתנן כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ופריך בגמרא ונייתי במקודשת התם אין כל המים ראוין להתקדש אבל בהתודה כיון דראוין לקדש מקדש שלא מדעת וצ"ע דכיון דאין שיעור למים הרי כולם ראוין להתקדש ונראה דכיון דשלא בזמנו הוא אע"ג דכלי שרת מקדשין שלא בזמנו כדמסקינן בסוף שתי הלחם (לקמן מנחות דף ק.) שלא מדעת מיהא אין מקדשין ואע"ג דלילה אין מחוסר זמן:

    אין מקדשים ליקרבהקשה ה"ר פטר דלפי' הקונטרס בזבחים פרק המזבח מקדש (זבחים דף פז:) משמע שהשיבו ר' יוחנן דמקדשין לכתחילה ליקרב דקאמר התם בעי מיניה ר"ש בן לקיש מר' יוחנן מהו שיקדשו את הפסולין ופי' שם בקונטרס דלענין פדיון קא בעי דאי מקדש הכלי אין להם פדיון א"ל תניתוה כשם שמזבח והכבש מקדשין את הראוי להם כך כלי שרת מקדשין את הראוי להם ואע"ג דמזבח וכבש איירי לענין דאם עלו לא ירדו אייתי מינה ראיה לענין פדיון א"ל לכתחילה ליקרב קא מיבעיא לי הא נמי תנינא שקיבלו פסולין וזרקו את דמן מאי לאו קבלו פסולין וזרקו פסולין פי' הא זרקו כשרין אף לכתחילה יעלו האברים אלמא מקדשי לכתחילה ליקרב ועוד קשה מהא דתנן התם ואלו אם עלו לא ירדו הלן והיוצא והטמא והנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו וכולהו איירי בשנזרק הדם כדמוכח בגמ' דקאמר עולא אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים לא ירדו נעשו לחמו של מזבח אמר ר' זירא אף אנן נמי תנינא שנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים ומה התם דאם בא לזרוק אינו זורק אמרת אם עלו לא ירדו הכא כו' ומדלא מייתי מכל הני ש"מ דאחר זריקה מיירי ואפ"ה לכתחילה לא יעלו אלמא אין מקדשין לכתחילה ליקרב האברים ומיהו יש לדחות דאכולהו קאי וזרקו את דמם ועוד קשה דבכמה דוכתי (פסחים דף טז:) אמרינן נטמא הדם לא יזרוק ואם זרק הורצה ולמה לא יזרוק הא כלי שרת מקדשין לכתחילה ליקרב ובפ' שני שעירי (יומא דף סב.) אמרינן נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם למה ישפך וכן בדם פסולין ישפך לאמה ובפ' המנחות (לקמן מנחות ק:) תנן נטמאו משהוקדשו בכלי אין להם פדיון דמשמע הא מיקרב לא קרב ויש לדחות כל הני בשעירה אחר כך לכלי חול והא דשמעתין נמי יש ליישב לפי' הקונטרס דהא דמשמע שהשיב לו אין מקדשין היינו לפי שדוחה שם לא שקיבלו פסולים א"נ וזורקן פסולין ועוד קשה לפי' הקונטרס דמדקאמר לכתחלה ליקרב קא מיבעיא ליה משמע שגם רבי יוחנן היה יודע דליקרב קמיבעיא ליה אלא שהיה סבור דמבעיא ליה בדיעבד ולא מיירי כלל לענין פדיון ולפר"ת דמבעיא ליה אם מקדשין הפסולין לענין דאם עלו לא ירדו דאע"ג דאי לאו כלי היה מזבח מקדשם השתא דאיכא כלי גרע שמפסיק בין הפסול למזבח ומסיק דלכתחילה ליקרב מיבעיא ליה אם קידשו הקומץ פסול בכלי אם מעליהו דדילמא כשם שהמזבח מקדש דלא ירד כך כלי מקדש דיעלה ופריך דהא נמי תנינא שקיבלו פסולים וזרקו דמשמע זרקו דיעבד אבל לכתחילה לא יזרוקו והא דקאמר מאי לאו קיבלו פסולין וזרקו פסולין לאו מלשון פסולין דייק אלא המשנה קא מסיים ופירושא דמתני' כך הוא תדע דהא ר"ש בן לקיש דדחי בפסולין נמי מוקי לה מכלל שלא דקדק רבי יוחנן בפסולין:

    אמר ליה מכלי זהלמאי דמסיק דמגבה ליה כהן יש לתמוה מאי חידוש השיבו מכלי זה ושמא אשמעינן אע"פ שלא נמשח שעבודתו מחנכת א"נ של עץ היה כרבי יוסי ברבי יהודה דאמר בפרק החליל (סוכה דף נ:) דעושין כלי שרת של עץ:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    ומשני כי מהדר ליה אדפנא דמנאבצידי הכלי אצל הגומא והוי כגודש הכלי ונייד ליה למנא. ופי' בתוספת ומינד נייד ליה כהן אבל לכתחילה לא יחזור לגומא דהא גמר עבודה: וק"ל כיון דעל ידי כהן קאמר מאי פריך וכי מהדר ליה ליקדוש לשני ליה דמהדר ליה כהן: וי"ל דזר שקמץ יחזור משמע הזר עצמו ועוד דאם מחזירו הכהן לאח"כ פוסלו כדפרישית לעיל דהא גמר עבודת הזר דקא עביד אבל כי מניד ליה ונפל ממילא כמאן דהוחזר ממילא דמי:

    דמגביה ליה כהןוא"ת מה היה בדעתו של אבימי שהיה שואל ממנו שהשיבו כך. וי"ל דסבר דרב נחמן שואל ממנו אם צריך משיחה לכלי שרת ואמר ליה מכלי זה שאינו נמשח דלדורות עבודתן מחנכתן. תוס': ואינו נראה לי שהרי אם היה שואלו אם יכולין לקמוץ מאותו כלי שלא נמשח היה לו לומר כן אם קומצין מכלי זה ולא כיצד קומצין ועוד שמכלי זה הוא תשובה לשאלה ששאל לו כיצד קומצין והשיב לו מכלי זה ולא ששאל כיצד קומצין מכלי זה שאם נפרשהו כן ואחרי כן אמר לו רב נחמן וכי קומצים מכלי שעל גבי קרקע אמר לו אבימי דמגבה ליה א"כ לא השיב לו אבימי כיצד קומצין. אלא נראה שהיה שואלו ללמדו הלכות קמיצה ולכך אמר לו כיצד קומצים: או נוכל לפרש שאמר לו רב נחמן כיצד קומצין ללמדו סדר קמיצה. השיבו מכלי זה כלומר מכלי זה אתה שואלני שאראה בו סדר קמיצה א"כ מלאהו קמח ואראך בו סדר קמיצה. או מכלי זה אם היה מלא הייתי מראה לך סדר קמיצה ואמר לו רב נחמן וכי קומצין מכלי שע"ג קרקע ואמר לו אני אומר שאראך בכלי סדר קמיצה אם יגביהנו כהן: או נוכל לפרש דאמר ליה רב נחמן כיצד קומצין כלומר בי רב חסדא כיצד קומצין ואמר לו מכלי זה כלומר למדתי שם מכלי זה יכולין לקמוץ אע"פי שאינו כלי שרת ואמר ליה וכי קומצין מכלי שע"ג קרקע ואמר לו פי' דמגביה ליה כהן והחדוש הוי אף על פי שלא נמשח כדפירש התוספת:

    שלשה כהניםב' להגביה ב' כלים שאחד אינו יכול להגביה ב' כלים שאין עבודה בשמאל. וא' שקומץ:

    ואלו מגביה לא קתניוקשיא דלמה לו למתני מגביה הא לא תני במתניתין כי אם עבודות שמפגלין בהם כדקתני שדרכו לאכול כו' והרי אין מפגלין כי אם בד' עבודות ואיך יחשוב מגביה לומר שמגביה לאכול כו' ולהקטיר כו' יהיה פגול ומגביה אינו בכלל ד' עבודות דנפקי מקרא דאין מפגלין כי אם בשחיטה וקבלה והולכה וזריקה וכנגדן במנחה בקמיצה ומתן כלי והילוך והקטרה: וי"ל דאין הכי נמי הוה פריך דאם צריך בקמיצה ובמתן כלי שיהא שם מגביה דכמו כן יפגל המגביה משום דד' עבודות נפקא לן בפ"ק דזבחים מואם האכל יאכל בדברים המביאים לידי אכילה הכתוב מדבר והם ד' עבודות דזבחים וכיון דילפינן מנחה מזבחים בהיקש דזאת תורת א"כ נימא מה זבחים כל דבר המביא לידי אכילה מפגלי' אף מנחה כל המביא לידי אכילה מפגל וכיון דצריכה הגבהה לקמיצה דאל"כ אינו יכול לקמוץ א"כ מה דברים המביאים לידי אכילה והמגביה על מנת לאכול כו' ולהקטיר כו' יפגל כמו קומץ וד' עבודות וכיון דצריכ' להביאו לידי אכילה ונהי דבזבחים ליכא אלא ד' עבודות במנחות יהיו ה' כיון דדבר המביא לידי אכילה הוא וכל דבר המביא לידי אכילה מפגלין בו כדפירשנו:

    ומשני תנא סדר עבודות נקטפי' אע"פי שתהיה הגבהה מדברים המביאים לידי אכילה ושיפסלו בה אפי' הכי לא חשיב לה משום דתנא סדר עבודות נקט ר"ל סדר עבודות מפגלות בזבחים שהם ד' עבודות וכנגדן ד' עבודות מפגלות במנחה אותן ד' עבודות נקט ולא אתא למנקט טפי כי אם הד' עבודות הנז' בכל מקום שמביאות לידי פגול. ורש"י פי' סדר עבודות שכהן אחד עשה אותן זו אחר זו אבל למניינא דכהנים לא נחת ליה. ולפי' שפירשנו ר"ל דלא אתא למחשב כי אם עבודות הנעשות זו אחר זו על ידי כהן אחד ולא שנעשות ע"י כמה כהנים אע"פי שנאמר שהיא נפגלת כמו האחרות מאחר שמביאה לידי אכילה אפילו הכי לא חשבה שאינו בא לחשוב כי אם סדר עבודות שנעשות על ידי כהן אחד. עכ"תו:

    מהדורה: Warsaw, 1861 · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף ז׳ עמוד א׳

    מסכת מנחות דף ז׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־286 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    וקא פריך כי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה ליקדוש וליפסול דהא עבד מתן כלי דמה לי כלי שרת זה ומה לי כלי שרת אחר:

    אלא מדעת והא לא יהיב ליה להתם אדעתא דליקדיש:

    שיקדשו פסולין כגון אם קמץ זר ונותן לכלי מהו שיקדישנו כלי להקטירו:

    ליפסל דקבעה ההוא כלי בקדושה כי יהביניה אדעתיה לקדושי ולא מצי לאהדוריה תו לתוך השיריים דהא פסול זה גמר לכולה עבודה:

    רב עמרם אמר אפילו תימא שלא מדעת נמי מקדשין והכא לא קדיש שמחזירין לביסא גדושה שאין מחזירה לתוך אויר הכלי ואין הכלי מקדשו:

    ביסא כלי שרת שבו בוללין מנחה:

    ומקמץ היכי קמץ תחילה כשקומץ מכלי זה והלא גדוש הוא וקמיצה מתוך הכלי בעינן דכל דבר הטעון כלי אין חשוב כלי אלא תוכו:

    טפופה פישל"א שאינה גדושה וכשקומץ מתוך כלי קמץ באמצעיתו וכשמחזיר הרי קומץ בגודשת כלי כדמפרש בסמוך:

    ועוד 21 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Menachot 7a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    וכי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה ליקדוש ואע"פ ששירים מפסיקין בין קומץ לכלי מין במינו אינו חוצץ:

    א"ר יוחנן זאת אומרת כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת והא דפליגי חזקיה ורבי יוחנן לקמן בפרק התודה (מנחות דף עח:) [גבי תודה] ששחטה על שמונים חלות וקאמר רבא דכולי עלמא כלי שרת מקדשין שלא מדעת שאני התם דמתוך שמקדש מדעת מקדש נמי שלא מדעת והא דמשמע בסוף לולב וערבה (סוכה דף נ.) דחזקיה סבר כלי שרת אין מקדשין שלא מדעת גבי הא דתנן כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ופריך בגמרא ונייתי במקודשת התם אין כל המים ראוין להתקדש אבל בהתודה כיון דראוין לקדש מקדש שלא מדעת וצ"ע דכיון דאין שיעור למים הרי כולם ראוין להתקדש ונראה דכיון דשלא בזמנו הוא אע"ג דכלי שרת מקדשין שלא בזמנו כדמסקינן בסוף שתי הלחם (לקמן מנחות דף ק.) שלא מדעת מיהא אין מקדשין ואע"ג דלילה אין מחוסר זמן:

    אין מקדשים ליקרב הקשה ה"ר פטר דלפי' הקונטרס בזבחים פרק המזבח מקדש (זבחים דף פז:) משמע שהשיבו ר' יוחנן דמקדשין לכתחילה ליקרב דקאמר התם בעי מיניה ר"ש בן לקיש מר' יוחנן מהו שיקדשו את הפסולין ופי' שם בקונטרס דלענין פדיון קא בעי דאי מקדש הכלי אין להם פדיון א"ל תניתוה כשם שמזבח והכבש מקדשין את הראוי להם כך כלי שרת מקדשין את הראוי להם ואע"ג דמזבח וכבש איירי לענין דאם עלו לא ירדו אייתי מינה ראיה לענין פדיון א"ל לכתחילה ליקרב קא מיבעיא לי הא נמי תנינא שקיבלו פסולין וזרקו את דמן מאי לאו קבלו פסולין וזרקו פסולין פי' הא זרקו כשרין אף לכתחילה יעלו האברים אלמא מקדשי לכתחילה ליקרב ועוד קשה מהא דתנן התם ואלו אם עלו לא ירדו הלן והיוצא והטמא והנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו וכולהו איירי בשנזרק הדם כדמוכח בגמ' דקאמר עולא אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים לא ירדו נעשו לחמו של מזבח אמר ר' זירא אף אנן נמי תנינא שנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים ומה התם דאם בא לזרוק אינו זורק אמרת אם עלו לא ירדו הכא כו' ומדלא מייתי מכל הני ש"מ דאחר זריקה מיירי ואפ"ה לכתחילה לא יעלו אלמא אין מקדשין לכתחילה ליקרב האברים ומיהו יש לדחות דאכולהו קאי וזרקו את דמם ועוד קשה דבכמה דוכתי (פסחים דף טז:) אמרינן נטמא הדם לא יזרוק ואם זרק הורצה ולמה לא יזרוק הא כלי שרת מקדשין לכתחילה ליקרב ובפ' שני שעירי (יומא דף סב.) אמרינן נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם למה ישפך וכן בדם פסולין ישפך לאמה ובפ' המנחות (לקמן מנחות ק:) תנן נטמאו משהוקדשו בכלי אין להם פדיון דמשמע הא מיקרב לא קרב ויש לדחות כל הני בשעירה אחר כך לכלי חול והא דשמעתין נמי יש ליישב לפי' הקונטרס דהא דמשמע שהשיב לו אין מקדשין היינו לפי שדוחה שם לא שקיבלו פסולים א"נ וזורקן פסולין ועוד קשה לפי' הקונטרס דמדקאמר לכתחלה ליקרב קא מיבעיא ליה משמע שגם רבי יוחנן היה יודע דליקרב קמיבעיא ליה אלא שהיה סבור דמבעיא ליה בדיעבד ולא מיירי כלל לענין פדיון ולפר"ת דמבעיא ליה אם מקדשין הפסולין לענין דאם עלו לא ירדו דאע"ג דאי לאו כלי היה מזבח מקדשם השתא דאיכא כלי גרע שמפסיק בין הפסול למזבח ומסיק דלכתחילה ליקרב מיבעיא ליה אם קידשו הקומץ פסול בכלי אם מעליהו דדילמא כשם שהמזבח מקדש דלא ירד כך כלי מקדש דיעלה ופריך דהא נמי תנינא שקיבלו פסולים וזרקו דמשמע זרקו דיעבד אבל לכתחילה לא יזרוקו והא דקאמר מאי לאו קיבלו פסולין וזרקו פסולין לאו מלשון פסולין דייק אלא המשנה קא מסיים ופירושא דמתני' כך הוא תדע דהא ר"ש בן לקיש דדחי בפסולין נמי מוקי לה מכלל שלא דקדק רבי יוחנן בפסולין:

    אמר ליה מכלי זה למאי דמסיק דמגבה ליה כהן יש לתמוה מאי חידוש השיבו מכלי זה ושמא אשמעינן אע"פ שלא נמשח שעבודתו מחנכת א"נ של עץ היה כרבי יוסי ברבי יהודה דאמר בפרק החליל (סוכה דף נ:) דעושין כלי שרת של עץ:

    Tosafot on Menachot 7a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    ומשני כי מהדר ליה אדפנא דמנא בצידי הכלי אצל הגומא והוי כגודש הכלי ונייד ליה למנא. ופי' בתוספת ומינד נייד ליה כהן אבל לכתחילה לא יחזור לגומא דהא גמר עבודה: וק"ל כיון דעל ידי כהן קאמר מאי פריך וכי מהדר ליה ליקדוש לשני ליה דמהדר ליה כהן: וי"ל דזר שקמץ יחזור משמע הזר עצמו ועוד דאם מחזירו הכהן לאח"כ פוסלו כדפרישית לעיל דהא גמר עבודת הזר דקא עביד אבל כי מניד ליה ונפל ממילא כמאן דהוחזר ממילא דמי:

    דמגביה ליה כהן וא"ת מה היה בדעתו של אבימי שהיה שואל ממנו שהשיבו כך. וי"ל דסבר דרב נחמן שואל ממנו אם צריך משיחה לכלי שרת ואמר ליה מכלי זה שאינו נמשח דלדורות עבודתן מחנכתן. תוס': ואינו נראה לי שהרי אם היה שואלו אם יכולין לקמוץ מאותו כלי שלא נמשח היה לו לומר כן אם קומצין מכלי זה ולא כיצד קומצין ועוד שמכלי זה הוא תשובה לשאלה ששאל לו כיצד קומצין והשיב לו מכלי זה ולא ששאל כיצד קומצין מכלי זה שאם נפרשהו כן ואחרי כן אמר לו רב נחמן וכי קומצים מכלי שעל גבי קרקע אמר לו אבימי דמגבה ליה א"כ לא השיב לו אבימי כיצד קומצין. אלא נראה שהיה שואלו ללמדו הלכות קמיצה ולכך אמר לו כיצד קומצים: או נוכל לפרש שאמר לו רב נחמן כיצד קומצין ללמדו סדר קמיצה. השיבו מכלי זה כלומר מכלי זה אתה שואלני שאראה בו סדר קמיצה א"כ מלאהו קמח ואראך בו סדר קמיצה. או מכלי זה אם היה מלא הייתי מראה לך סדר קמיצה ואמר לו רב נחמן וכי קומצין מכלי שע"ג קרקע ואמר לו אני אומר שאראך בכלי סדר קמיצה אם יגביהנו כהן: או נוכל לפרש דאמר ליה רב נחמן כיצד קומצין כלומר בי רב חסדא כיצד קומצין ואמר לו מכלי זה כלומר למדתי שם מכלי זה יכולין לקמוץ אע"פי שאינו כלי שרת ואמר ליה וכי קומצין מכלי שע"ג קרקע ואמר לו פי' דמגביה ליה כהן והחדוש הוי אף על פי שלא נמשח כדפירש התוספת:

    שלשה כהנים ב' להגביה ב' כלים שאחד אינו יכול להגביה ב' כלים שאין עבודה בשמאל. וא' שקומץ:

    ואלו מגביה לא קתני וקשיא דלמה לו למתני מגביה הא לא תני במתניתין כי אם עבודות שמפגלין בהם כדקתני שדרכו לאכול כו' והרי אין מפגלין כי אם בד' עבודות ואיך יחשוב מגביה לומר שמגביה לאכול כו' ולהקטיר כו' יהיה פגול ומגביה אינו בכלל ד' עבודות דנפקי מקרא דאין מפגלין כי אם בשחיטה וקבלה והולכה וזריקה וכנגדן במנחה בקמיצה ומתן כלי והילוך והקטרה: וי"ל דאין הכי נמי הוה פריך דאם צריך בקמיצה ובמתן כלי שיהא שם מגביה דכמו כן יפגל המגביה משום דד' עבודות נפקא לן בפ"ק דזבחים מואם האכל יאכל בדברים המביאים לידי אכילה הכתוב מדבר והם ד' עבודות דזבחים וכיון דילפינן מנחה מזבחים בהיקש דזאת תורת א"כ נימא מה זבחים כל דבר המביא לידי אכילה מפגלי' אף מנחה כל המביא לידי אכילה מפגל וכיון דצריכה הגבהה לקמיצה דאל"כ אינו יכול לקמוץ א"כ מה דברים המביאים לידי אכילה והמגביה על מנת לאכול כו' ולהקטיר כו' יפגל כמו קומץ וד' עבודות וכיון דצריכ' להביאו לידי אכילה ונהי דבזבחים ליכא אלא ד' עבודות במנחות יהיו ה' כיון דדבר המביא לידי אכילה הוא וכל דבר המביא לידי אכילה מפגלין בו כדפירשנו:

    ומשני תנא סדר עבודות נקט פי' אע"פי שתהיה הגבהה מדברים המביאים לידי אכילה ושיפסלו בה אפי' הכי לא חשיב לה משום דתנא סדר עבודות נקט ר"ל סדר עבודות מפגלות בזבחים שהם ד' עבודות וכנגדן ד' עבודות מפגלות במנחה אותן ד' עבודות נקט ולא אתא למנקט טפי כי אם הד' עבודות הנז' בכל מקום שמביאות לידי פגול. ורש"י פי' סדר עבודות שכהן אחד עשה אותן זו אחר זו אבל למניינא דכהנים לא נחת ליה. ולפי' שפירשנו ר"ל דלא אתא למחשב כי אם עבודות הנעשות זו אחר זו על ידי כהן אחד ולא שנעשות ע"י כמה כהנים אע"פי שנאמר שהיא נפגלת כמו האחרות מאחר שמביאה לידי אכילה אפילו הכי לא חשבה שאינו בא לחשוב כי אם סדר עבודות שנעשות על ידי כהן אחד. עכ"תו:

    Rashba on Menachot 7a · Sefaria · מהדורה: Warsaw, 1861 · Public Domain

    גליון הש"ס

    גמ' דנעשה כמי שהחזירו הקוף לקמן דף ק ע"ב:

    Gilyon HaShas on Menachot 7a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף ז׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־286 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 17 מילים

      נפתחת ב״וכי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה, תקדוש ולפסול.…״

    2. קטע 211 מילים

      נפתחת ב״אמר ר' יוחנן, זאת אומרת: כלי שרת…״

    3. קטע 329 מילים

      נפתחת ב״הא מדעת מקדשין? והא בעא מיניה ריש…״

    4. קטע 47 מילים

      נפתחת ב״רב עמרם אמר: כגון שהחזירו לביסא גדושה.…״

      חכמים: רב עמרם.

    5. קטע 58 מילים

      נפתחת ב״ומקמץ היכי קמץ? אלא, כגון שהחזירו לביסא…״

    6. קטע 628 מילים

      נפתחת ב״וכיון דקמץ ליה עבד ליה גומא, כי…״

    7. קטע 733 מילים

      נפתחת ב״א"ל רבי ירמיה לר' זירא: ולוקמה כגון…״

      חכמים: רבי ירמיה, רבי אבימי, רב חסדא.

    8. קטע 825 מילים

      נפתחת ב״ואבימי בי רב חסדא תני? והאמר רב…״

      חכמים: רב חסדא.

    9. קטע 920 מילים

      נפתחת ב״אבימי מסכתא איתעקרא איתעקר ליה, ואתא קמיה…״

      חכמים: רב חסדא.

    10. קטע 1023 מילים

      נפתחת ב״פגע ביה רב נחמן, אמר ליה: כיצד…״

      חכמים: רב נחמן.

    11. קטע 1119 מילים

      נפתחת ב״כיצד מקדשין את המנחות? אמר ליה: נותנה…״

    12. קטע 1212 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה: א"כ הוצרכתה ג' כהנים! אמר…״

    13. קטע 1314 מילים

      נפתחת ב״איתביה זה הכלל, כל הקומץ ונותן בכלי,…״

    14. קטע 1411 מילים

      נפתחת ב״ואילו מגביה לא קתני? תנא סדר עבודות…״

    15. קטע 1539 מילים

      נפתחת ב״בעו מיניה מדרב ששת: מהו לקמוץ מכלי…״

      חכמים: רב ששת.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מנחות דף ז׳ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026