בהדיא כתיב בהו — וזה יהיה לך מקדשי הקדשים מן האש לכל חטאתם ולכל אשמם וסמיך ליה בקדש הקדשים וגו' (במדבר י״ח:ט׳):
מריבויא דקראי אתי — דיאכל אותו:
איכא דמייתי — זבחי שלמי ציבור ממנחה ואיכא דמייתי מרבויא דקרא:
חטאת מה חטאת מקדשה בבלוע — דכתיב כל אשר יגע בבשרה (ויקרא ו׳:כ׳) ואמרי' (זבחים דף צז:) עד שיבלע בבשרה כגון שהיו שתי חתיכות אחת שלמים ואחת של בשר חטאת ונפל מן החטאת על השלמים ונבלע בה יאכל כחומר שבה ליום ולילה כחטאת:
מה אשם אין שפיר ושליא הולד קדוש בהן — כשהן במעיהן:
דקסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים — כשיולדו ולא במעי אמן:
ודנין אפשר — נקבה דיש בה שליא מאשם זכר דאין לו שליא:
מה מילואים מותריהם בשריפה — דכתיב ואם יותר בבשר המילואים מן הלחם עד הבקר ושרפת את הנותר באש וגו' (שמות כ״ט:ל״ד):
ואין מותריהן בעלי חיים בשריפה — דבמילואים לא הפרישו שום בהמה לאחריות ולא היה שם בעלי חיים מותר:
אף כל [מותריהן בשריפה] ואין מותריהן בבעלי חיים בשריפה — שאם הפריש ב' חטאות לאחריות ונתכפר באחד מהן אין השני לאיבוד אלא ירעה עד שיסתאב וכו':
מה שלמים מפגלים — שהתודה מפגלת את הלחם ומתפגלין עצמן אם חישב בהן דעיקר פיגול בשלמים כתיב אף כל מפגלין כגון זבחי שלמי ציבור מפגלין את שתי הלחם:
ור"ע — מפרש לקרא בענינא אחרינא מנחה מה מנחה מקדשת בבלוע דכתיב במנחה כל הנוגע בה יקדש:
אי כתב רחמנא במנחה — דמקדשת בבלוע:
הוה אמינא משום דרכיכא — שהיא סולת בלעה:
אבל חטאת — דלא רכיך אימא לא:
קדיר — כורשת"טרייט בלע"ז שנבלע ביותר:
אף כל — בין פסח בין תודה אין בא אלא מן החולין ומהכא נפקא ליה לרבי עקיבא:
ובידו הימנית — דכתיב בה אצבע וכהונה:
מביום צוותו נפקא — חטאת ושאר זבחים:
מה אשם עצמותיו מותרין — שהרי בשרו מותר ולא כתיב אשם אלא משום דבעי לפרושי קרא כל חד וחד בפני עצמו והוא הדין דאפי' שאר זבחים עצמותיו מותרין כדאמר במס' פסחים (דף פג.) אבל העצמות וגידין ישרפו לששה עשר ואמרינן הני עצמות היכי דמי אי דלית בהו מוחא לישדינהו אלמא דעצמות מותרין:
אף כל — אפילו עולה עצמותיהן מותרין כדאמרינן במסכת זבחים פרשו הן אפילו בראש המזבח ירדו ושריין אפילו לקתתא דסכיני:
ור"ע — דמפיק לפסח דבא מן החולין מחטאת:
האי וזבחת פסח מאי עביד ליה — דמתניתין אפיק ליה מפסח ור' אליעזר היא ולא ר"ע:
