לבזבזין — שפה סביב לשולחן והיא מסגרת:
וכי תימא — עצי שיטין דשולחן חשיבי ולא בטלי ולא מקבלי טומאה אגב ציפוי אי לאו דמגביהין אותן:
לא שנו — דגבי חיפן בשייש דאזלינן בתר ציפוי אלא בכלי עץ אכסלגוס דלא חשיב כמסמס:
מקצעותיו לו — שהיה מרובע:
שולחנו של אדם מכפר — עליו. דנותן פרוסה לאורחים:
מנא הני מילי — דעבדינן סניפין:
דפוסין — שנערך ונילוש ונאפה בהן כדאמר בריש פירקין:
קשותיו אלו סניפין — מריבוייא דקרא לישנא אחרינא שמקשה הלחם ומחזקו שלא ישבר ולא מפי השמועה:
מנקיות אלו הקנים — שמנקין הלחם מעיפוש:
שמסככין בהן את הלחם — שעל הלחם מסככין הקנים בין חלה לחבירתה:
לא סידור הקנים כו' — ואי ס"ד סידור קנים דאורייתא כדמפקת לעיל:
אמאי לא דחי שבת — דאף על גב דאין שבות במקדש האי טלטול לאו משום שבות הוא אלא דמיחזי כבונה וסותר:
אפשר — דלא דחי עלייהו שבת:
דטעמא מאי — משוי להו לקנים משום עיפוש:
בכי האי שיעורא — ששומטן מערב שבת ערבית ולמחר בחצי היום מסלקו ומסדר אחרים בלא קנים ולמוצאי שבת מסדר הקנים בכי האי שיעורא דהוי חצי יום לזו וחצי יום לזו לא מיעפשה:
כדתניא — דלמוצאי שבת מסדר קנים ומגביה ראשה של חלה השניה ונותן שלשה קנים על התחתונה אחת מכאן ואחת מכאן ואחת באמצע וכן על השנית בין לחם ללחם:
ארבעה חלות — אמצעיות לכל סדר צריכות שלשה קנים תחת כל אחת ואחת הרי י"ב קנים והעליונה אין צריך אלא שני קנים לפי שאין משוי עליה שיכבידנה על שלמטה הימנה:
על טהרו של שלחן — ולא מיעפש:
בבינוניות — של ששה טפחים ולקמן מפרש לה אמאי קרי לה בינונית משום דאיכא דבצירא ואיכא דטפיא:
חוץ ממזבח הזהב — שהיה אמה על אמה והקרן של מזבח העולה שהיו לו לארבע פינותיו ארבע אבנים של אמה גובה ואמה על אמה עובי ואותה אמה היתה באמה בת חמש טפחים ולקמן מפרש אי דגובה אי דאורך ורוחב:
היסוד והסובב — של מזבח העולה וכולהו מפרש לקמן:
אמת בנין — כגון חומת הבית ומזבח העולה:
אמת כלים — ארון ושולחן ומזבח הזהב:
(אמה וטופח על אותה אמה תהא צריך להוסיף טפח דהוה בת חמש שחסירה טפח מאמה:
מדות המזבח — מזבח העולה:
באמות אמה אמה וטופח — באמות בינוניות יהא אמה אמה וטפח דאמותיו והן בשל חמש דהויא לה של ששה אמה וטפח באלו:
