בוני התלמוד

    מסכת מנחות דף מ״ג עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    האי אשר תכסה בה מאי עבדי ליהלרבות כסות סומא לא איצטריך דהשתא ומה כסות לילה מיחייבי כ"ש כסות סומא דישנה בראייה אצל אחרים:

    ולא ג'דטלית בעלת ג' פטורה:

    מאשרריבויא:

    זו קריאת שמעדכשתכיר מנין של ציצית קרא את ק"ש:

    כיון דנתחייב במצוה זושהאיר היום נתחייב בכל המצות דרוב מצות נוהגות ביום ור"ש היא ל"א כיון שנתחייב אדם שהגיע לכלל מצוה דהיינו י"ג שנה נתחייב בכל המצות ולהכי אתא עיקר מילתא:

    ור"ש היאדפוטר בנשים דאי רבנן הא איכא נשים חייבות בה ופטורות מכמה מצות:

    שקולה מצוה זומדכתיב את כל מצות ועוד דציצית בגימטריא ת"ר וה' קשרים וח' חוטין הרי תרי"ג:

    ראיהציצית מביאה לידי זכירת מצות:

    כתיב הכא וראיתם אותו וכתיב התם (דברים ו) ואותו תעבודמה להלן שכינה אף כאן שכינה:

    שבע ביוםתפילין בראש ובזרוע הרי שתים וארבע ציציות ומזוזה הרי שבע:

    הכל בחיזוקמכל וכל עומד בחזקה שלא יחטא:

    המשולשתפילין וציצית ומזוזה:

    סביב ליראיוהעושים מצות ויחלצם מחטא [את הצדיקים]:

    מה נשתנה תכלתשיחדו הקב"ה למצוה זו:

    דומה ליםשנעשו בו נסים לישראל:

    ורקיע לכסא הכבודומכח התכלת מזכיר היושב על כסא ועוד נאה לישראל שיהא כסאו עליהם שנאמר ותחת רגליו וגו' דהיינו רקיע:

    וכתיב ספירובכסא כתיב ספיר אלמא רקיע כבמחזה כסא ותכלת לים וים לרקיע ואנן קחזינן:

    גדול עונשו של לבןלמי שאינו מטיל ציצית ותכלת:

    חותםהיו עושים לבהמה ולעבד כשקונין אותן לשם סימן עבדות:

    זה שאמר לו המלך הבא חותם של טיטשמצוי הוא ולא הביא עונשו מרובה:

    מה ה' אלהיך וגו'קרי ביה מאה:

    בשבתות וימים טוביםדלא מצלו י"ח:

    טרח וממלא להולמאה ברכות:

    באספרמקי ומגדיאספרמקי בשמים ומגדי מיני מגדים שטעונים ברכה:

    כולי האי נמידמשבחת נפשך דאינך עם הארץ ל"א כולי האי נמי בשלמא עובד כוכבים ואשה הואיל ולא בני מצוה נינהו שפיר מברכת אלא בור בר מצות הוא:

    אלא מאי מברךלהשלים ג' ברכות דר"מ:

    היינו אשהדאשה נמי שפחה לבעלה כעבד לרבו ל"א היינו אשה דלענין מצות אשה ועבד שוין דגמרינן לה לה (חגיגה דף ד.):

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    מנחות 43 עמוד ב

    1האי ״אשר תכסה בה״ מאי עבדי ליה? מיבעי להו לכדתניא: (דברים כב, יב) ״על ארבע כנפות כסותך״ ארבע ולא שלש.

    2אתה אומר ארבע ולא שלש, או אינו אלא ארבע ולא חמש? כשהוא אומר ״אשר תכסה בה״, הרי בעלת חמש אמור, ומה אני מקיים ״על ארבע״? ארבע ולא שלש.

    3ומה ראית לרבות בעלת חמש ולהוציא בעלת שלש? מרבה אני בעלת חמש, שיש בכלל חמש ארבע, ומוציא אני בעלת שלש, שאין בכלל שלש ארבע.

    4ור"ש מאשר״ נפקא. ורבנן, ״אשר לא משמע להו.

    5ורבנן, האי (במדבר טו, לט) וראיתם אותו מאי עבדי ליה מיבעי להו לכדתניא וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בו ואיזו זו זו קרית שמע דתנן מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן׃

    6ותניא אידך וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת הסמוכה לה ואיזו זו זו מצות כלאים דכתיב ״(דברים כב״, יא) לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו גדילים תעשה לך׃

    ברייתא

    7תניא אידך וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כיון שנתחייב אדם במצוה זו נתחייב בכל מצות כולן ור"ש היא דאמר מצות עשה שהזמן גרמא היא׃

    ברייתא

    8תניא אידך וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' שקולה מצוה זו כנגד כל המצות כולן׃

    9ותניא אידך וראיתם אותו וזכרתם ועשיתם ראיה מביאה לידי זכירה זכירה מביאה לידי עשיה ורשב"י אומר כל הזריז במצוה זו זוכה ומקבל פני שכינה כתיב ״הכא וראיתם אותו וכתיב התם (דברים ו״, יג) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד׃

    ברייתא

    10ת"ר חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן וציצית בבגדיהן ומזוזה לפתחיהן ועליהן אמר דוד (תהלים קיט, קסד) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך׃

    11ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו לאחר שיצא אמר עליה שירה שנאמר ״(תהלים יב״, א) למנצח על השמינית מזמור לדוד על מילה שניתנה בשמיני׃

    12רבי אליעזר בן יעקב אומר כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הכל בחיזוק שלא יחטא שנאמר ״(קהלת ד״, יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק ואומר (תהלים לד, ח) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם׃

    ברייתא

    13תניא היה ר' מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד שנאמר ״(שמות כד״, י) ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר וכתיב ״(יחזקאל א״, כו) כמראה אבן ספיר דמות כסא׃

    ברייתא

    14תניא היה רבי מאיר אומר גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שאמר לשני עבדיו לאחד אמר הבא לי חותם של טיט ולאחד אמר הבא לי חותם של זהב ופשעו שניהם ולא הביאו איזה מהן עונשו מרובה הוי אומר זה שאמר לו הבא לי חותם של טיט ולא הביא׃

    ברייתא

    15תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר ״(דברים י״, יב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך׃

    16רב חייא בריה דרב אויא בשבתא וביומי טבי טרח וממלי להו באיספרמקי ומגדי׃

    ברייתא

    17תניא היה ר"מ אומר חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום אלו הן שעשאני ישראל שלא עשאני אשה! שלא עשאני בור׃

    18רב אחא בר יעקב שמעיה לבריה דהוה קא מברך שלא עשאני בור אמר ליה כולי האי נמי אמר ליה ואלא מאי מברך שלא עשאני עבד היינו אשה עבד׃

    תוספות

    ורבי שמעון מאשר [נפקא]ר"ת לא גריס ליה דא"כ כולהו מרבו בעלת חמש ופ"ב דזבחים (דף יח:) תניא ארבע ולא שלש ארבע ולא חמש ומוקי לה כר"ש ומיהו על כרחין נ"ל דתלת תנאי הוו ואליבא דר"ש פליגי התם דהא קיימא לן הלכה כר"ש בכסות לילה כמו שהוכחתי למעלה (דף מ:) וקיימא לן נמי דבעלת חמש חייבת לעיל (מנחות דף לז:) גבי האי מאן דחייטיה לגלימיה לא עבד כלום דשויה בעלת חמש ואנן כמאן אלא על כרחין גירסא נכונה היא והא דפ' בית שמאי (זבחים דף מ.) לא דריש ר"ש אשר היינו לההיא דרשא וכי האי גוונא הוי טובא:

    ואיזו זו זו קרית שמעאסמכתא בעלמא דקרית שמע דרבנן:

    בין תכלת ללבןבברכות (דף ט:) אמרינן בין תכלת [שבה] ללבן שבה פירש בקונטרס בין צמר שקלט צבע תכלת לצמר שלא קלט וליתא דא"כ מאי ראיה זו ובערוך פי' בין חוליא של תכלת לחוליא של לבן ופ"ק דברכות ירושלמי כיני מתניתין בין תכלת שבציצית ללבן שבה וראיתם אותו מן הסמוך ר"א דאמר כדי שיכיר בין תכלת לכרתי וראיתם אותו שיהא ניכר בין הצבועים:

    ה"ג רקיע דומה לספירדהכי כתיב קרא וה"נ גרסי' פרק כסוי הדם (חולין דף פט.) ולא כספרים דגרסי רקיע דומה לכסא הכבוד:

    חותם של טיטמה שמדמה חותם של טיט לציצית שכן עושין לעבדים והציצית מעיד על ישראל שהם עבדי הקב"ה כדאיתא פרק במה אשה (שבת דף נז:) כבלא דעבדא תנן:

    שואל מעמךפי' ר"ת דהוי מלא ויש מאה אותיות בפסוק וי"מ דמה עולה בא"ת ב"ש מאה ובקונטרס פירש אל תקרי מה אלא מאה כלומר שחייב ק' ברכות וי"מ כדי להשלים מאה באותיותיה וכי קרית מאה הרי כולן:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא ורבנן אשר לא משמע להו כו' כצ"ל:

    פרש"י בד"ה האי אשר כו' לרבות כסות סומא לא אצטריך כו' ובד"ה זו ק"ש כו' את ק"ש הס"ד ואח"כ מ"ה כיון דנתחייב כו' לכלל מצוה זו דהיינו כו' ובד"ה חותם כו' שא"ל המלך הביא כו' הד"א ובד"ה כולי האי כו' מצות הוא הס"ד כ צ"ל:

    תוס' בד"ה ור"ש מאשר כו' גבי האי מאן דצייר לגלימיה כו' כצ"ל:

    בד"ה בין תכלת כו' דא"כ מאי ראייה זו עכ"ל ועיין בתוס' פ"ק דברכות וק"ל:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף מ״ג עמוד ב׳

    מסכת מנחות דף מ״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־520 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    האי אשר תכסה בה מאי עבדי ליה לרבות כסות סומא לא איצטריך דהשתא ומה כסות לילה מיחייבי כ"ש כסות סומא דישנה בראייה אצל אחרים:

    ולא ג' דטלית בעלת ג' פטורה:

    מאשר ריבויא:

    זו קריאת שמע דכשתכיר מנין של ציצית קרא את ק"ש:

    כיון דנתחייב במצוה זו שהאיר היום נתחייב בכל המצות דרוב מצות נוהגות ביום ור"ש היא ל"א כיון שנתחייב אדם שהגיע לכלל מצוה דהיינו י"ג שנה נתחייב בכל המצות ולהכי אתא עיקר מילתא:

    ור"ש היא דפוטר בנשים דאי רבנן הא איכא נשים חייבות בה ופטורות מכמה מצות:

    שקולה מצוה זו מדכתיב את כל מצות ועוד דציצית בגימטריא ת"ר וה' קשרים וח' חוטין הרי תרי"ג:

    ראיה ציצית מביאה לידי זכירת מצות:

    ועוד 19 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Menachot 43b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    ורבי שמעון מאשר [נפקא] ר"ת לא גריס ליה דא"כ כולהו מרבו בעלת חמש ופ"ב דזבחים (דף יח:) תניא ארבע ולא שלש ארבע ולא חמש ומוקי לה כר"ש ומיהו על כרחין נ"ל דתלת תנאי הוו ואליבא דר"ש פליגי התם דהא קיימא לן הלכה כר"ש בכסות לילה כמו שהוכחתי למעלה (דף מ:) וקיימא לן נמי דבעלת חמש חייבת לעיל (מנחות דף לז:) גבי האי מאן דחייטיה לגלימיה לא עבד כלום דשויה בעלת חמש ואנן כמאן אלא על כרחין גירסא נכונה היא והא דפ' בית שמאי (זבחים דף מ.) לא דריש ר"ש אשר היינו לההיא דרשא וכי האי גוונא הוי טובא:

    ואיזו זו זו קרית שמע אסמכתא בעלמא דקרית שמע דרבנן:

    בין תכלת ללבן בברכות (דף ט:) אמרינן בין תכלת [שבה] ללבן שבה פירש בקונטרס בין צמר שקלט צבע תכלת לצמר שלא קלט וליתא דא"כ מאי ראיה זו ובערוך פי' בין חוליא של תכלת לחוליא של לבן ופ"ק דברכות ירושלמי כיני מתניתין בין תכלת שבציצית ללבן שבה וראיתם אותו מן הסמוך ר"א דאמר כדי שיכיר בין תכלת לכרתי וראיתם אותו שיהא ניכר בין הצבועים:

    ה"ג רקיע דומה לספיר דהכי כתיב קרא וה"נ גרסי' פרק כסוי הדם (חולין דף פט.) ולא כספרים דגרסי רקיע דומה לכסא הכבוד:

    חותם של טיט מה שמדמה חותם של טיט לציצית שכן עושין לעבדים והציצית מעיד על ישראל שהם עבדי הקב"ה כדאיתא פרק במה אשה (שבת דף נז:) כבלא דעבדא תנן:

    שואל מעמך פי' ר"ת דהוי מלא ויש מאה אותיות בפסוק וי"מ דמה עולה בא"ת ב"ש מאה ובקונטרס פירש אל תקרי מה אלא מאה כלומר שחייב ק' ברכות וי"מ כדי להשלים מאה באותיותיה וכי קרית מאה הרי כולן:

    Tosafot on Menachot 43b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא ורבנן אשר לא משמע להו כו' כצ"ל:

    פרש"י בד"ה האי אשר כו' לרבות כסות סומא לא אצטריך כו' ובד"ה זו ק"ש כו' את ק"ש הס"ד ואח"כ מ"ה כיון דנתחייב כו' לכלל מצוה זו דהיינו כו' ובד"ה חותם כו' שא"ל המלך הביא כו' הד"א ובד"ה כולי האי כו' מצות הוא הס"ד כ צ"ל:

    תוס' בד"ה ור"ש מאשר כו' גבי האי מאן דצייר לגלימיה כו' כצ"ל:

    בד"ה בין תכלת כו' דא"כ מאי ראייה זו עכ"ל ועיין בתוס' פ"ק דברכות וק"ל:

    Chidushei Halachot on Menachot 43b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    גליון הש"ס

    גמ' וים דומה לרקיע בסוכה דף לא ע"ב תוס' ד"ה ירוק הביאו ירושלמי דאיתא מים דומה לעשבים ועשבים לרקיע:

    Gilyon HaShas on Menachot 43b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    בן יהוידע

    זוֹכֶה וּמְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה הא דאמר 'זוֹכֶה' נראה לי בס"ד יש צדיק שאין לו זכות מעצמו לעלות אלא צריך לסיוע נשמות צדיקים אחרים שיעזרוהו ויעלוהו עמהם ונמצא לא זכה מצידו אבל הזריז במצוה זו תגין עליו שיזכה לקבלת פני שכינה מעצמו בלי סיוע אחרים ולזה אמר 'זוֹכֶה וּמְקַבֵּל' רצונו לומר זוכה מעצמו. גם נראה לי בס"ד מה שאמר 'פְּנֵי שְׁכִינָה' כי יש לפני אותיות שְׁכִינָה אותיות כו"ס ת"ל והיינו כוס של ברכה רומז לחמשה אותיות אֱלֹקִים [86] שמספרם כּוֹס [86] שהם ה׳ גבורות שהמלכות נבנית על ידם ומאירים בה וכל הזהיר במצות ציצית שרומז לאור מקיף דוחה את החיצונים ומסמא עיניהם של הקליפות וזהו שאמר 'זוֹכֶה וּמְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה' כלומר מקבל שפע וברכה מן כוס ת"ל הרמוז באותיות שלפני אותיות 'שְׁכִינָה'.

    חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁסִּבְּבָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִצְווֹת (דברים ו, יג) נראה לי בס"ד נרמזו כל אלו באותיות מִצְוֹת שהוא ראשי תיבות 'מְזוּזָה צִיצִית וּתְפִלִּין' כי תפילין הוא שתי מצות אחת סדר רש"י ואחת סדר רבינו תם ולכן נוסף וא"ו עם ת' לרבות תפילין אחר. גם מקומות מצות אלו ראשי תיבות פ"ז ר"ב דחביבין כמו פז רב.

    וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד "שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ" (תהלים קיט, קסד). הנה רש"י ז"ל פירש ארבע בציצית והקשה מהרש"א ז"ל קושיא חזקה בשלמא יד וראש דתפילין אין מעכבין זה את זה לכך חשיב להו כשתים אבל הציצית ד' כנפות מעכבין זה את זה ומצוה אחת הן ויותר תגדל הקושיא הזאת מהא דלקמן דאמר 'מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ תְּפִלִּין עוֹבֵר בִּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה וְשֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ צִיצִית עוֹבֵר בַּחֲמִשָּׁה עֲשֵׂה' ועיין פירוש רש"י ז"ל דחשיב בתפילין כל פרשה בפני עצמו ובציצית כל ד' כנפות מצוה אחת. ונראה לי בס"ד מנין השבע הוא כך דאמרו בגמרא (מנחות לז.) מקום יש בראש להניח בו שתי תפילין, ומפורש בזוהר חדש דאלו שתי תפילין אחת כסדר רש"י ואחת כסדר רבינו תם ותרווייהו צריכי ולאו משום ספיקא מנחי להו, וכן מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל נמצא מימות משה רבינו ע"ה היו מניחים שתי זוגות והם שתי מצות שאין מעכבין זה את זה ויד וראש הרי ארבע מצות שאין מעכבים זה את זה ובציצית יש שתי מצות אחת תכלת ואחת לבן שאין מעכבין זה את זה הרי ששה מצות ועם מזוזה נעשו שבע.

    אוֹי לִי שֶׁאֶעֱמֹד עָרוּם בְּלֹא מִצְווֹת קשא הוה ליה למימר 'בְּלֹא מִצְוָה' כי אפילו מצוה אחת לא היה לו שם? ונראה לי בס"ד דהיה לו מצוה אחת והיא מצות הפיאות אך לא נתקררה דעתו בזו לבדה כי רוצה שיהיה לו מצוה אחת ממצות לא תעשה ומצוה אחת ממצות עשה ושל הפאות היא מצות לא תעשה (ויקרא יט, כז) ולזה אמר 'בְּלֹא מִצְווֹת' שתים כהלכתן, עשה ולא תעשה 'כֵּיוָן שֶׁנִּזְכַּר בַּמִּילָה שֶׁבִּבְשָׂרוֹ' שהיא מצות עשה 'נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ' דהשתא אית ליה תרתי עשה ולא תעשה. והא דלא שכח הפאות נראה לי מפני שבכל יום ממשמש בהם כשרוחץ פניו אך במילה אין לו משמוש ולא הסתכלות. ובאופן אחר נראה לי בס"ד הא דלא נחה דעתו במצות הפאות וגם ניישב דקדוק אחר אומרו 'שֶׁבִּבְשָׂרוֹ' דנראה לשון יתר דסגי לומר 'כֵּיוָן דְּנִסְתַּכֵּל בַּמִּילָה' וניישב עוד דקדוק הנזכר לעיל דהוה ליה למימר 'בְּלֹא מִצְוָה' ולמה אמר 'בְּלֹא מִצְווֹת'? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים דעור האדם הוא מסוד העשיה והבשר יצירה והגידין בריאה והעצמות אצילות. עוד איתא שם בעץ חיים דעשיה רובה רע וביצירה חצי וחצי והבריאה רובה טוב והאצילות כולה טוב ועליה נאמר 'לֹא יְגֻרְךָ רָע' (תהלים ה, ה) דאין שם קליפה עיין שם. ולפי זה מן הבריאה אין חוששין מכוחות הרע דשם כיון דרובה טוב אז הטוב גובר ואין צריכין שמירה מכוחות הרע אך חוששין מצד העשיה והיצירה דצריך שמירה גם מצד היצירה כיון ששם חצי וחצי אין הטוב גובר, והנה השם יתברך קבע מצות בגוף האדם כדי לשמרו בהם מכוחות הרע דהיינו קבע בעור האדם שהוא מצד העשיה מצות הפאות כדי לשמרו מכוחות הרע דעשיה וקבע בבשר האדם שהוא מצד היצירה מצות המילה כדי לשמרו מכוחות הרע דיצירה, ולכן דוד המלך ע"ה בהיותו ערום דאין מצוה תלויה בגופו קודם שזכר המילה קרא אוֹי אף על גב דידע שיש בעורו מצות הפיאות הנה זאת תשמור אותו מכוחות הרע דעשיה בלבד ואין לו שמירה בבשרו לשמרו מן כוחות הרע שביצירה אך כיון שנסתכל במילה 'שֶׁבִּבְשָׂרוֹ' דייקא דנזכר שיש בבשרו מצוה קבועה אז נתיישבה דעתו, ולכן לא אמר ערום בלא מצוה כי ידע שיש לו מצוה אחת בעורו לשמרו אך האוי הוא שלא יש לו תרתי אחד בעורו ואחד בבשרו. ועוד נראה לי בס"ד טעם אחר שלא נתיישבה דעתו בפיאות, כי אמר זו אין לה קבע חזק כי אפשר שיחלה ונושרים כל שערותיו ותו אין לה זכר אצלו. ומה שאמר וְאוֹמֵר 'חֹנֶה מַלְאַךְ הֳ' סָבִיב לִירֵאָיו' (תהלים לד, ח) נראה לי בס"ד בתפלין כתיב בפסוק שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הֳ' אֱלֹקֵינוּ הֳ' אֶחָד (דברים ו, ד) וכן במזוזה גם כן כתוב הֳ' אֶחָד, ובציצית גם כן עושין כריכות מספר הֳ' אֶחָד [39] הרי ג' פעמים הֳ' אֶחָד עולה מספר מַלְאַךְ הֳ' [39×3=117] וזהו שנאמר חֹנֶה מַלְאַךְ הֳ' סָבִיב לִירֵאָיו כי בשלשה אלו יש מספר מַלְאַךְ הֳ'. והא דקרי להו 'חוּט הַמְשֻׁלָּשׁ' (קהלת ד, יב) נראה לי בס"ד ד' פרשיות של יד וד' של ראש סדר רש"י ורבינו תם הם י"ו ועם ד' כנפות ציצית וגם מזוזה הרי כ"א שהוא ג' פעמים ז' [7×3=21].

    הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ מֵאָה בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה הֳ' אֱלֹקֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ" (דברים י, יב). כתבו התוספות פירש בקונטרס אל תקרי 'מָה' אלא 'מֵאָה' עיין שם. והדבר פשוט הוא כי תיבת 'מָה' יש לה מספר כולל שהוא אחד כמשפט כל מספר שיש לו אחד יתר עליו ואם תוסיף על 'מָה' יהיה אותיות 'מֵאָה'. אמנם נראה לי בס"ד הענין הוא על דרך כל אל תקרי דאמרינן בעלמא והוא כי על פשט הפסוק הקשו בגמרא (ברכות לג:) וכי יראה מלתא זוטרתי היא דקאמר עלה 'מָה' ומתרץ אִין לגבי משה רבינו ע"ה מלתא זוטרתי היא. אך מלבד זה יש לומר כי הנזהר במאה ברכות בכל יום הרי זה בודאי יהיה בעל יראה בנקל כי יתקדש על ידי המאה ברכות ומלבשתו יראה על דרך שאמר רבי מאיר גבי תורה לשמה ומלבשתו ענוה ויראה (משנה אבות ו, א) ואם כן לאיש זה היראה היא מלתא זוטרתי, ולזה אמר אל תקרי 'מָה' למדרש דיראה מילתא זוטרתי היא אלא תקרי תחלה 'מֵאָה' דהיינו למדרש במאה ברכות שיהיה נזהר בהם בכל יום ואז תקרי 'מָה' ביראה לומר שהיא מילתא זוטרתי. והנה באומרו 'חַיָּב לְבָרֵךְ מֵאָה בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם' נראה לי בס"ד דנרמז באותיות 'מֵאָה' שצריך לברך בשם ומלכות כי 'מֵאָה' ראשי תיבות 'אֱלקֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם' וכתבו התוספות בשם רבינו תם כי בפסוק זה של 'וְעַתָּה' יש מאה אותיות כי תיבת 'שׁוֹאֵל' אף על גב דבכל המקרא כתיב בלא וא"ו כאן כתיב מלא בוא"ו ועל ידי כך נשלמו סך מאה אותיות בפסוק לרמוז על מאה ברכות וכמו שכתב בפתח עינים בשם ספר הישר לרבינו תם יעוין שם. ואמרתי בס"ד לכך נעשה חידוש בפסוק זה הרומז על מאה ברכות דנכתב 'שׁוֹאֵל' מלא בוא"ו להורות על הברכות שיהיו ששה תיבות שהם 'בָּרוּךְ אַתָּה הֳ' אֱלקֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם'.

    הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם. קשא בשלמא 'שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עַכּוּ"ם' מברך בכל יום אחר שיקיץ משנתו מפני כי בשינה יוצאה נפשו מגופו ומברך שלא נכנס בו נפש עכו"ם תמורתה אך 'שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה' מה יש לזה שייכות בכל יום? ונראה לי בס"ד כי הלילה גורם לפטור את הנשים מציצית ותפילין ושאר מצות התלויים ביום ולכן אומר ברכה זו בכל יום אחר הלילה שמשבח להשם יתברך 'שלא עשאו אשה' כדי שתהיה הלילה פוטרתו מן המצות. ועוד נראה לי בס"ד כי באשה יש גרעון גדול שצריכה להיות נכנעת לבעלה והוא ימשול בה והכנעה זו יש לה הוכחה מסדר התשמיש והיינו מעשה באשה אחת חכמנית ודעתנית הרבה והיה אביה גדול הדור ונשאת לאחד עם הארץ בן עם הארץ ולא היתה רוצה להיות נכנעת לבעלה אלא רוצה שהיא תמשול בו אמר לה אביה הכנעי לבעליך והוא ימשול בך כי כן היתה גזרתו יתברך שגזר בכך. אמרה לו לא עלי ועל כיוצא בי גזר שאהיה אני בעלת חכמה ובת גדולים נכנעת לאדם בור. אמר לה גזרת השם יתברך היא בכל אופן שיהיה, גם עליך כן הוא אין הפרש בדבר יען הלא תראי התשמיש אשר הוא עיקר התחברות האשה עם בעלה הוא למעלה והיא למטה וזה הדבר לא ישתנה בכל איש ואשה שבעולם, על כן זו הוכחה גדולה שכל איש יהיה מושל באשתו תהיה מה שתהיה. ונודע מעשה מלך אחד ממלכי האומות ולא היה לו אלא רק בת יחידה וישבה על כסאו אחר מותו ולא היתה נשואה אמר לה דודה שתמהר להנשא ותמאן באומרה איך מלכה תהיה נכנעת להדיוט להיות כר תחתיו! אמר לה בעל כרחיך צריכה להנשא שאם לא תנשא תפסיד המלכות אחר מותה מאחר שאין לה בנים, ובעל כרחה שמעה לדברו ונשאת לכן גם את צריכה להיות נכנעת לבעליך על פי גזרת הבורא יתברך שברא את הטבע בהתחברות התולדה באופן זה שיהיה האיש למעלה והאשה למטה וזה לא ישתנה אפילו אם תהיה האשה מלכה ובעלה הדיוט. ובזה יובן וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ (בראשית ג, טז) כמו שאמרו רבותינו ז"ל ולכן מכאן הוכחה שהוא ימשול בך (בראשית ג, טז) נמצא מן התשמיש הוכחה שהאיש ימשול בה ולכן בכל יום אחר הלילה שהוא זמן תשמיש מברך 'שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה'. ובזה יובן בס"ד המעשה דאיתא במדרש רבא בראשית פרשה ך' (בראשית רבה כ, ז) מעשה באשה אחת בת גדולים שהיתה נשואה לאדם בזוי והיה מצערה, שמעו חכמים ובאו אצלו להוכיחו, כיון שבאו הוציאה לפניהם מנורה של זהב ונר של חרס על גבה לקיים מה שנאמר 'וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ' ופרש רש"י ז"ל רמזה להם אף על פי שהיא חשובה כנר של זהב והוא כנר של חרס על גבה אפילו הכי היתה אוהבת אותו עיין שם ולפי האמור הוכיחה להם מענין התחברות האיש ואשתו בתשמיש שיחוייב מזה שהוא ימשול בה.

    מִפְּנֵי שֶׁתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לַיָּם נמצא התכלת הוא מדרגה רביעית לכסא הכבוד ולהכי נבחר לארבע כנפות לרמוז שכל חשיבות שלו הוא בעבור שהוא רביעי לכסא הכבוד.

    Ben Yehoyada on Menachot 43b · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף מ״ג, עמוד ב׳, בהיקף של כ־520 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 120 מילים

      נפתחת ב״האי ״אשר תכסה בה״ מאי עבדי ליה?…״

    2. קטע 228 מילים

      נפתחת ב״אתה אומר ארבע ולא שלש, או אינו…״

    3. קטע 324 מילים

      נפתחת ב״ומה ראית לרבות בעלת חמש ולהוציא בעלת…״

      חכמים: רבה.

    4. קטע 48 מילים

      נפתחת ב״ור"ש מאשר״ נפקא. ורבנן, ״אשר״ לא משמע…״

    5. קטע 539 מילים

      נפתחת ב״ורבנן, האי (במדבר טו, לט) ״וראיתם אותו…״

    6. קטע 631 מילים

      נפתחת ב״ותניא אידך וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה…״

    7. קטע 726 מילים

      נפתחת ב״תניא אידך וראיתם אותו וזכרתם את כל…״

    8. קטע 816 מילים

      נפתחת ב״תניא אידך וראיתם אותו וזכרתם את כל…״

    9. קטע 939 מילים

      נפתחת ב״ותניא אידך וראיתם אותו וזכרתם ועשיתם ראיה…״

    10. קטע 1026 מילים

      נפתחת ב״ת"ר חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות תפילין…״

    11. קטע 1140 מילים

      נפתחת ב״ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו…״

    12. קטע 1239 מילים

      נפתחת ב״רבי אליעזר בן יעקב אומר כל שיש…״

      חכמים: רבי אליעזר.

    13. קטע 1342 מילים

      נפתחת ב״תניא היה ר' מאיר אומר מה נשתנה…״

    14. קטע 1457 מילים

      נפתחת ב״תניא היה רבי מאיר אומר גדול עונשו…״

      חכמים: רבי מאיר.

    15. קטע 1523 מילים

      נפתחת ב״תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם…״

      חכמים: רבי מאיר.

    16. קטע 1613 מילים

      נפתחת ב״רב חייא בריה דרב אויא בשבתא וביומי…״

      חכמים: רב חייא, רב אויא.

    17. קטע 1721 מילים

      נפתחת ב״תניא היה ר"מ אומר חייב אדם לברך…״

    18. קטע 1828 מילים

      נפתחת ב״רב אחא בר יעקב שמעיה לבריה דהוה…״

      חכמים: רב אחא בר יעקב.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מנחות דף מ״ג ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026