תנא אזאת תורת העולה קאי — תורה אחת לכל העולים שאם עלו לא ירדו במסכת נדה בפרק יוצא דופן (נדה דף מ.) והאי דנקט במה אסמכתא וסימנא בעלמא:
לשום אילים — דאמר הריני שוחטן לשום אילים:
לבעלים — צבור:
עקירה בטעות — כגון האי דאי הוה ידע דכבשים נינהו הוה שחיט להו לשם כבשים:
ומותבינן אשמעתין — אדידיה גופיה קא מותיב:
מזידין חייבין — לשלם לבעלים דמי קרבן:
פיגולן פיגול — דשוגגין ואין צריך לומר דמזידין:
ומחשב בהו לשום שלמים — לאוכלן שני ימים ולילה אחד דהשתא חישב לאכול חטאת חוץ לזמנו דפיגול הוא דדין חטאת יום ולילה:
ובאומר מותר — לשנות דהיינו שוגגין:
שנקמצו — מחבת ומרחשת שני כלים הם מחבת עבה ומעשיה קשין ומרחשת עמוקה ומעשיה רכין:
חריבה — מנחת חוטא דכתיב (ויקרא ה׳:י״א) לא יתן עליה שמן:
ורבא לטעמיה — דאמר בפרק קמא:
מחשבה דלא מינכרא — אם הוא מכזב אם לאו פסל רחמנא:
מחשבה דמינכרא — שהוא. מכזב לא פסל רחמנא:
מתני' התמידין אין מעכבין המוספין — מפרש בגמרא:
וכולה היתה קריבה — כל המנחה שלם:
שאין מחנכין — בגמ' מפרש מאן דכר שמיה:
אלא בקטורת הסמים — שלימה של מנה ובין הערבים ובגמ' מפרש מנלן:
גמ' תדיר ומקודש — תדיר בכל יום ומקודש שהיום יום טוב הוא דאי לאו יום טוב ליכא מוסף ומוספין לא הוו אלא מקודש. לשון אחר תמידין מקודשים קודם מוספים דתמידין קרבי ברישא:
תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא — כגון דיש להם בשבת שני כבשים לבד התמידין וקא מיבעיא ליה אם יקריבם היום למוספין ולא יהו לו תמיד למחר או יניחם לצורך תמיד מחר:
מוספין דהאידנא מקודש נינהו — דהיום שבת קודש ותמידין דלמחר לא הוו להו מקודש דלמחר חול ל"א מוספין הוו מקודש קודם תמידין דמוספין יקרבו היום ותמידין לא יקרבו היום עד למחר:
אילימא דאית ליה — תמידין ומוספין:
וליקדם — קאמר דאין מעכבין זה את זה דאי בעי תמידין קריב ברישא ואי בעי מוספין מקריב ברישא:
העולה — משמע העולה תהא ראשונה לכל הקרבנות:
