מתני' בחיין ובשחוטין — בכבשי עצרת:
ובדבר שאיו בו רוח חיים — לחם ומנחות:
מה שאין כן בסמיכה — דאין נוהגין בשחוטין ואין נוהג אלא בדבר שיש בו רוח חיים:
גמ' שיכול — שיהא האחד סומך לכל החבירים והלא דין הוא וכו':
בחוברין — בחבירין:
נתמעטה בחוברין — שאין כולם צריכין להניף אלא אחד מניף על יד כולם:
ותתרבי תנופה בחוברין — שיהא כולם צריכין להניף:
תנופה שנתרבית בשחוטין — בין בשלמי צבור בין בשלמי יחיד:
קא הוי חציצה — דכי מניף זה ידו ע"י חבירו הויא ידו חוצצת בין יד חבירו לזבח:
ליניף — חד והדר ליניף חבריה:
תנופה — אחת כתיב אבל בסמיכה לא כתיב סמיכה בהדיא אלא וסמך סתם [יכול] לסמוך והדר לסמוך:
והעלהו — לכהן גדול:
הושיט הראשון — מאותן י"ב שעסוקים בתמיד וסומך עליהם כהן גדול וזורקן על האישים ונשמט השני והלך לו ובא חבירו שלישי ומושיט לראשון והראשון לכהן גדול:
משום יקרא דכהן גדול — שיהא נראה כמו שהקריב הוא את כולן היה סומך עליהן ולא שתהא סמיכתם נוהגת בשחוטין מן התורה:
דפוס — פורמ"א בלע"ז ובגמ' מפרש היאך עשוי:
וכשהוא רודה — מן התנור:
נותנן בדפוס — כדי שלא יתקלקלו וישברו:
גמ' החלה האחת — בלחם הפנים כתיב:
ושמת אותם — שימה ראשונה שאתה עושה מהם דהיינו בתנור תהא בלשון אותם דמשמע שהיה נותן שתים בשני דפוסין יחד בתנור:
ועדיין היא בצק — נותנה בדפוס שהדפוס עשוי כמין תיבה פרוצה ולמר כמין ספינה רוקדת כדפליגי לקמן ומתקן הבצק בתוך הדפוס שיהא עשוי כעין הדפוס שהלחם היה לו דפנות ותוך:
וכמין דפוס היה לה בתנור — והיו מסיקין אותו עם התנור ואופה את הלחם:
וכשהוא רודה — מן התנור:
וליהדרה — לאחר שרדה לדפוס קמא שתקנה בו:
נפחה — וצריכה דפוס גדול מן הראשון:
1בחיים ובשחוטין, ובדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים, מה שאין כן בסמיכה.
2תנו רבנן: (ויקרא א, ג) קרבנו לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה.
3שיכול, והלא דין הוא: ומה תנופה שנתרבתה בשחוטין נתמעטה בחוברין, סמיכה שלא נתרבתה בשחוטין אינו דין שתתמעט בחוברין? תלמוד לאמר ״קרבנו״, לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה.
4ותתרבה תנופה בחוברין מקל וחומר: ומה סמיכה שלא נתרבתה בשחוטין, נתרבתה בחוברין, תנופה שנתרבתה בשחוטין אינו דין שנתרבתה בחוברין!
5משום דלא אפשר, היכי ליעביד? לינפו כולהו בהדי הדדי קא הויא חציצה, ליניף וליהדר וליניף ״תנופה״ אמר רחמנא, ולא תנופות.
6וסמיכה בשחוטין ליתא והתנן: בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר, היה עולה בכבש, והסגן בימינו. הגיע למחצית הכבש אחז סגן בימינו והעלהו, והושיט לו הראשון הראש והרגל, סומך עליהם וזורקן.
7הושיט השני לראשון שתי ידים, נותנו לכהן גדול, סומך עליהם וזורקן. נשמט השני והלך לו, וכך היו מושיטין לו שאר כל האברים, סומך עליהם וזורקן.
8ובזמן שהוא רוצה הוא סומך, ואחרים זורקין.
9אמר אביי: התם משום כבודו דכהן גדול.
10הדרן עלך פרק שתי מידות׃
11שתי הלחם נילושות אחת אחת, ונאפות אחת אחת. לחם הפנים נילושות אחת אחת, ונאפות שתים שתים. ובדפוס היה עושה אותן; כשהוא רודן, נותנן לדפוס כדי שלא יתקלקלו.
12מנא הני מילי? דתנו רבנן: (ויקרא כד, ה) ״שני עשרונים יהיה החלה האחת״ מלמד שנילושות אחת אחת.
13מנין שאף שתי הלחם כך? תלמוד לומר ״יהיה״. ומנין שאפייתן שתים שתים? תלמוד לומר (ויקרא כד, ו) ״ושמת אותם״. יכול אף שתי הלחם כן? תלמוד לומר ״אותם״.
14האי ״אותם״, הא אפיקתיה? אם כן, לימא קרא ״ושמתם״! מאי ״ושמת אותם״? שמעת מיניה תרתי.
15תנו רבנן: ״ושמת אותם״ בדפוס. שלשה דפוסין הם: נותנה לדפוס ועדיין היא בצק, וכמין דפוס היה לה בתנור, וכשהוא רודה נותנה בדפוס כדי שלא תתקלקל. ולהדרה לדפוס קמא? כיון דאפי לה, נפחה.
16איתמר: לחם הפנים, כיצד עושין אותו?
סמיכה שלא נתרבתה בשחוטין — תימה ותתרבה בשחוטין מקל וחומר מתנופה שנתמעטה בחוברין ונתרבתה בשחוטין:
קא הויא חציצה — והא דכהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף פירשתי לעיל בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף סא:):
בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר — משנה היא במסכת תמיד (דף לג:):
מתני' שתי הלחם — במשנה ובמקרא קרוי לשון זכר ולשון נקבה דהכא תנן שתי הלחם ובשמואל (א י) כתיב גבי שאול ונתנו לך שתי לחם ולקחת מידם ולעיל פ' ואלו מנחות (מנחות דף עה:) קרי ליה לשון זכר דקאמר בבא מלחם גדול וכתיב (ישעיהו נ״א:י״ד) ולא יחסר לחמו:
ובדפוס היה עושה אותן — אית דגרסי טפוס והכל אחד כמו גיטין (דף כו.) טופסי גיטין פורמ"א בלע"ז ואי אפשר לברר אם היה מתקן הלחם מחוץ לדפוס שהיה הדפוס בתוך הלחם או הלחם בפנים ומתוך הסברא נראה שהלחם בתוך הדפוס אבל מדקאמר בגמ' וליהדרה בדפוס קמא ומשני כיון דאפי לה נפחה משמע שהלחם חוץ לדפוס דאי בתוך הדפוס כיון דכמין דפוס היה לה בתנור היכי מינפחה הא אין הדפוס מניחה ועוד דבכל דוכתא משמע שהיו מדביקין את הפת בתנור ואם בתוך הדפוס נתונה אי אפשר להדביקה ומהא דקתני וכשהוא רודן נותנן בדפוס אין לדקדק דשייך רדיה מפני הדפוס ולא מפני שהודבקה בתנור:
וכשהוא רודן נותנן בדפוס — הן הקערות של שולחן כדאמר (לקמן מנחות דף צז.) קערותיו אלו דפוסין וכן פירש רש"י בפירושי חומש שהיה נותנו בקערות לאחר אפייה ותימה הא דפליגי לקמן (מנחות דף צה:) באפייתן אי דחיא שבת דלמאן דאמר תנור מקדש דחיא שבת משום דאי אפי לה מאתמול איפסלא בלינה ולמאן דאמר אין תנור מקדש לא דחיא הא בין למר ובין למר קערות נתקדשו כדכתיב בפ' נשא ומשחת בו את אהל מועד ואת ארון העדות את השולחן ואת כל כליו ושמא אע"ג דכתיב גבי שלחן ועשית קערותיו מ"מ כלי השולחן מיהא לא מיקרו אי נמי מאן דמפרש קערותיו אלו הדפוסים קסבר תנור מקדש אבל מאן דאמר אין תנור מקדש היה מפרש דקערותיו היינו קערות שהיו נותנים בהם את הלחם על שתי שולחנות שבאולם אחד מכסף ואחד מזהב על של כסף נותנים לחם הפנים בכניסתן ועל של זהב ביציאתן אבל אין לפרש דעל שולחן של משה שבהיכל היו סודרין בתוך הקערות דאם כן שולחן היה מקדש יותר מחמשה עשר טפחים:
ושמת אותם בדפוס — וא"ת והא אפיקתיה לומר שאפייתן שתים שתים ויש לומר דאם כן לכתוב ונתת אותם אבל ושמת משמע שימה בדפוס:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מסכת מנחות דף צ״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־292 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאמתני' בחיין ובשחוטין בכבשי עצרת:
ובדבר שאיו בו רוח חיים לחם ומנחות:
מה שאין כן בסמיכה דאין נוהגין בשחוטין ואין נוהג אלא בדבר שיש בו רוח חיים:
גמ' שיכול שיהא האחד סומך לכל החבירים והלא דין הוא וכו':
בחוברין בחבירין:
נתמעטה בחוברין שאין כולם צריכין להניף אלא אחד מניף על יד כולם:
ותתרבי תנופה בחוברין שיהא כולם צריכין להניף:
תנופה שנתרבית בשחוטין בין בשלמי צבור בין בשלמי יחיד:
ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Menachot 94a · Sefaria
סמיכה שלא נתרבתה בשחוטין תימה ותתרבה בשחוטין מקל וחומר מתנופה שנתמעטה בחוברין ונתרבתה בשחוטין:
קא הויא חציצה והא דכהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף פירשתי לעיל בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף סא:):
בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר משנה היא במסכת תמיד (דף לג:):
מתני' שתי הלחם במשנה ובמקרא קרוי לשון זכר ולשון נקבה דהכא תנן שתי הלחם ובשמואל (א י) כתיב גבי שאול ונתנו לך שתי לחם ולקחת מידם ולעיל פ' ואלו מנחות (מנחות דף עה:) קרי ליה לשון זכר דקאמר בבא מלחם גדול וכתיב (ישעיהו נ״א:י״ד) ולא יחסר לחמו:
ובדפוס היה עושה אותן אית דגרסי טפוס והכל אחד כמו גיטין (דף כו.) טופסי גיטין פורמ"א בלע"ז ואי אפשר לברר אם היה מתקן הלחם מחוץ לדפוס שהיה הדפוס בתוך הלחם או הלחם בפנים ומתוך הסברא נראה שהלחם בתוך הדפוס אבל מדקאמר בגמ' וליהדרה בדפוס קמא ומשני כיון דאפי לה נפחה משמע שהלחם חוץ לדפוס דאי בתוך הדפוס כיון דכמין דפוס היה לה בתנור היכי מינפחה הא אין הדפוס מניחה ועוד דבכל דוכתא משמע שהיו מדביקין את הפת בתנור ואם בתוך הדפוס נתונה אי אפשר להדביקה ומהא דקתני וכשהוא רודן נותנן בדפוס אין לדקדק דשייך רדיה מפני הדפוס ולא מפני שהודבקה בתנור:
וכשהוא רודן נותנן בדפוס הן הקערות של שולחן כדאמר (לקמן מנחות דף צז.) קערותיו אלו דפוסין וכן פירש רש"י בפירושי חומש שהיה נותנו בקערות לאחר אפייה ותימה הא דפליגי לקמן (מנחות דף צה:) באפייתן אי דחיא שבת דלמאן דאמר תנור מקדש דחיא שבת משום דאי אפי לה מאתמול איפסלא בלינה ולמאן דאמר אין תנור מקדש לא דחיא הא בין למר ובין למר קערות נתקדשו כדכתיב בפ' נשא ומשחת בו את אהל מועד ואת ארון העדות את השולחן ואת כל כליו ושמא אע"ג דכתיב גבי שלחן ועשית קערותיו מ"מ כלי השולחן מיהא לא מיקרו אי נמי מאן דמפרש קערותיו אלו הדפוסים קסבר תנור מקדש אבל מאן דאמר אין תנור מקדש היה מפרש דקערותיו היינו קערות שהיו נותנים בהם את הלחם על שתי שולחנות שבאולם אחד מכסף ואחד מזהב על של כסף נותנים לחם הפנים בכניסתן ועל של זהב ביציאתן אבל אין לפרש דעל שולחן של משה שבהיכל היו סודרין בתוך הקערות דאם כן שולחן היה מקדש יותר מחמשה עשר טפחים:
ושמת אותם בדפוס וא"ת והא אפיקתיה לומר שאפייתן שתים שתים ויש לומר דאם כן לכתוב ונתת אותם אבל ושמת משמע שימה בדפוס:
Tosafot on Menachot 94a · Sefaria
יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף צ״ד, עמוד א׳, בהיקף של כ־292 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
נפתחת ב״בחיים ובשחוטין, ובדבר שיש בו רוח חיים…״
נפתחת ב״גמ׳ תנו רבנן: (ויקרא א, ג) קרבנו…״
חכמים: רבן לסמיכה.
נפתחת ב״שיכול, והלא דין הוא: ומה תנופה שנתרבתה…״
חכמים: רבן לסמיכה.
נפתחת ב״ותתרבה תנופה בחוברין מקל וחומר: ומה סמיכה…״
חכמים: רבה.
נפתחת ב״משום דלא אפשר, היכי ליעביד? לינפו כולהו…״
נפתחת ב״וסמיכה בשחוטין ליתא והתנן: בזמן שכהן גדול…״
נפתחת ב״הושיט השני לראשון שתי ידים, נותנו לכהן…״
נפתחת ב״ובזמן שהוא רוצה הוא סומך, ואחרים זורקין.…״
נפתחת ב״אמר אביי: התם משום כבודו דכהן גדול.…״
חכמים: אביי.
נפתחת ב״הדרן עלך פרק שתי מידות…״
נפתחת ב״מתני׳ שתי הלחם נילושות אחת אחת, ונאפות…״
נפתחת ב״גמ׳ מנא הני מילי? דתנו רבנן: (ויקרא…״
נפתחת ב״מנין שאף שתי הלחם כך? תלמוד לומר…״
נפתחת ב״האי ״אותם״, הא אפיקתיה? אם כן, לימא…״
נפתחת ב״תנו רבנן: ״ושמת אותם״ בדפוס. שלשה דפוסין…״
נפתחת ב״איתמר: לחם הפנים, כיצד עושין אותו?…״
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת מנחות דף צ״ד עמוד א׳ · קטע 9 — “אמר אביי: התם משום כבודו דכהן גדול.”
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: מנחות דף צ״ד ע״א
פתיחה בקורא