ועדיין היא בצק - נותנה בדפוס שהדפוס עשוי כמין תיבה פרוצה ולמר כמין ספינה רוקדת כדפליגי לקמן ומתקן הבצק בתוך הדפוס שיהא עשוי כעין הדפוס שהלחם היה לו דפנות ותוך:

וכמין דפוס היה לה בתנור - והיו מסיקין אותו עם התנור ואופה את הלחם:

וכשהוא רודה - מן התנור:

וליהדרה - לאחר שרדה לדפוס קמא שתקנה בו:

נפחה - וצריכה דפוס גדול מן הראשון:

מנחות 94 עמוד א

1בחיים ובשחוטין, ובדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים, מה שאין כן בסמיכה.

גמ׳ · גמרא

2תנו רבנן: (ויקרא א, ג) קרבנו לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה.

3שיכול, והלא דין הוא: ומה תנופה שנתרבתה בשחוטין נתמעטה בחוברין, סמיכה שלא נתרבתה בשחוטין אינו דין שתתמעט בחוברין? תלמוד לאמר ״קרבנו״, לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה.

4ותתרבה תנופה בחוברין מקל וחומר: ומה סמיכה שלא נתרבתה בשחוטין, נתרבתה בחוברין, תנופה שנתרבתה בשחוטין אינו דין שנתרבתה בחוברין!

5משום דלא אפשר, היכי ליעביד? לינפו כולהו בהדי הדדי קא הויא חציצה, ליניף וליהדר וליניף ״תנופה״ אמר רחמנא, ולא תנופות.

6וסמיכה בשחוטין ליתא והתנן: בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר, היה עולה בכבש, והסגן בימינו. הגיע למחצית הכבש אחז סגן בימינו והעלהו, והושיט לו הראשון הראש והרגל, סומך עליהם וזורקן.

7הושיט השני לראשון שתי ידים, נותנו לכהן גדול, סומך עליהם וזורקן. נשמט השני והלך לו, וכך היו מושיטין לו שאר כל האברים, סומך עליהם וזורקן.

8ובזמן שהוא רוצה הוא סומך, ואחרים זורקין.

9אמר אביי: התם משום כבודו דכהן גדול.

10הדרן עלך פרק שתי מידות׃

מתני׳ · משנה

11שתי הלחם נילושות אחת אחת, ונאפות אחת אחת. לחם הפנים נילושות אחת אחת, ונאפות שתים שתים. ובדפוס היה עושה אותן; כשהוא רודן, נותנן לדפוס כדי שלא יתקלקלו.

גמ׳ · גמרא

12מנא הני מילי? דתנו רבנן: (ויקרא כד, ה) ״שני עשרונים יהיה החלה האחת״ מלמד שנילושות אחת אחת.

13מנין שאף שתי הלחם כך? תלמוד לומר ״יהיה״. ומנין שאפייתן שתים שתים? תלמוד לומר (ויקרא כד, ו) ״ושמת אותם״. יכול אף שתי הלחם כן? תלמוד לומר ״אותם״.

14האי ״אותם״, הא אפיקתיה? אם כן, לימא קרא ״ושמתם״! מאי ״ושמת אותם״? שמעת מיניה תרתי.

ברייתא

15תנו רבנן: ״ושמת אותם״ בדפוס. שלשה דפוסין הם: נותנה לדפוס ועדיין היא בצק, וכמין דפוס היה לה בתנור, וכשהוא רודה נותנה בדפוס כדי שלא תתקלקל. ולהדרה לדפוס קמא? כיון דאפי לה, נפחה.

16איתמר: לחם הפנים, כיצד עושין אותו?

תוספות

סמיכה שלא נתרבתה בשחוטין - תימה ותתרבה בשחוטין מקל וחומר מתנופה שנתמעטה בחוברין ונתרבתה בשחוטין:

קא הויא חציצה - והא דכהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף פירשתי לעיל בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף סא:):

בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר - משנה היא במסכת תמיד (דף לג:):

מתני' שתי הלחם - במשנה ובמקרא קרוי לשון זכר ולשון נקבה דהכא תנן שתי הלחם ובשמואל (א י) כתיב גבי שאול ונתנו לך שתי לחם ולקחת מידם ולעיל פ' ואלו מנחות (מנחות דף עה:) קרי ליה לשון זכר דקאמר בבא מלחם גדול וכתיב (ישעיהו נ״א:י״ד) ולא יחסר לחמו:

ובדפוס היה עושה אותן - אית דגרסי טפוס והכל אחד כמו גיטין (דף כו.) טופסי גיטין פורמ"א בלע"ז ואי אפשר לברר אם היה מתקן הלחם מחוץ לדפוס שהיה הדפוס בתוך הלחם או הלחם בפנים ומתוך הסברא נראה שהלחם בתוך הדפוס אבל מדקאמר בגמ' וליהדרה בדפוס קמא ומשני כיון דאפי לה נפחה משמע שהלחם חוץ לדפוס דאי בתוך הדפוס כיון דכמין דפוס היה לה בתנור היכי מינפחה הא אין הדפוס מניחה ועוד דבכל דוכתא משמע שהיו מדביקין את הפת בתנור ואם בתוך הדפוס נתונה אי אפשר להדביקה ומהא דקתני וכשהוא רודן נותנן בדפוס אין לדקדק דשייך רדיה מפני הדפוס ולא מפני שהודבקה בתנור:

וכשהוא רודן נותנן בדפוס - הן הקערות של שולחן כדאמר (לקמן מנחות דף צז.) קערותיו אלו דפוסין וכן פירש רש"י בפירושי חומש שהיה נותנו בקערות לאחר אפייה ותימה הא דפליגי לקמן (מנחות דף צה:) באפייתן אי דחיא שבת דלמאן דאמר תנור מקדש דחיא שבת משום דאי אפי לה מאתמול איפסלא בלינה ולמאן דאמר אין תנור מקדש לא דחיא הא בין למר ובין למר קערות נתקדשו כדכתיב בפ' נשא ומשחת בו את אהל מועד ואת ארון העדות את השולחן ואת כל כליו ושמא אע"ג דכתיב גבי שלחן ועשית קערותיו מ"מ כלי השולחן מיהא לא מיקרו אי נמי מאן דמפרש קערותיו אלו הדפוסים קסבר תנור מקדש אבל מאן דאמר אין תנור מקדש היה מפרש דקערותיו היינו קערות שהיו נותנים בהם את הלחם על שתי שולחנות שבאולם אחד מכסף ואחד מזהב על של כסף נותנים לחם הפנים בכניסתן ועל של זהב ביציאתן אבל אין לפרש דעל שולחן של משה שבהיכל היו סודרין בתוך הקערות דאם כן שולחן היה מקדש יותר מחמשה עשר טפחים:

ושמת אותם בדפוס - וא"ת והא אפיקתיה לומר שאפייתן שתים שתים ויש לומר דאם כן לכתוב ונתת אותם אבל ושמת משמע שימה בדפוס:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רש"ש

במשנה ובדבר שא"ב רוח חיים - בהרע"ב כגון לחמי תודה. זה דהן טעונין תנופה מבואר בגמרא לעיל (פא). אולם מה דאיתא בהרמב"ם פ"ט מהל' מעה"ק ה"ז דטעונין תנופה עם האימורין וחו"ש. ל"מ זה מפורש בש"ס. דמה שציין הכ"מ למכלתין (עז) חפשתי שם ול"מ. ואדרבה מדאמרי' שם על הא דפריך ונילף מלה"פ (ר"ל ללחמי תודה) דנין מנחה הבאה חמץ עם הזבח כו'. ולא אמר ג"כ דשוין בהא דבעו תנופה. משמע דלחמי תודה א"ט תנופה. אבל הא א"א כדהבאתי לעיל מהא (דבדף פא). וגם מדל"ק להפך דלה"פ ולחמי תודה תרוייהו א"ט תנופה. לכן ה"נ דלח"ת ממוצעין בין לחה"פ ובין שתה"ל. והוא דבעיין תנופה אבל לא ביחד עם הבשר ודלא כהרמב"ם. ולכאורה דעת הרמב"ם תמוה מהא דאמרי' לעיל (טו) להדיא דתודה ולחמה לא הוזקקו זל"ז בתנופה. וצ"ל לדעתו ז"ל דשם הכוונה דלא הוזקקו להניפם יחד בחיי התודה כמו הכבשים עם הלחם. וא"כ א"ש גם לדידיה הא (דבדף עז) שהבאתי. ודע דגם דעת רש"י לעיל (פא) ד"ה משום דאיכא ארבעה. כדעת הרמב"ם. ואולי מדאמר הש"ס לעיל (ר"ד סב) ובכ"מ שיש לחם הלחם למעלה למדו כן וילפינן מלחמי נזיר:

גמרא משום דל"א היכי ליעביד לינפי כולהו כו' - ק"ל דהא במלואים בפ' תצוה כתיב ושמת הכל על כפי אהרן ועכ"פ בניו והנפת אותם תנופה. וכן כתיב בעשייה בפ' צו. ולפמש"כ התוס' בקדושין (לו ב) בד"ה מכניס ע"ש א"ש וע"ש בת"כ:

תד"ה שתי - וכתיב ולא יחסר לחמו. והתוי"ט מביא משמואל (א' יז יז) ועשרה הלחם הזה. ונראה שחפש בהקארקאנד' כי שם במספר הלחם מביאו בלשון זה. אבל הוא שבוש כי בכה"ס שלפנינו כתוב ועשרה לחם הזה. וכן הביא בעצמו במספר ועשרה. ותימה גם על המנ"ש שלא תפשו בזה. ובעיקר הדבר שכח התוי"ט מקרא מוקדם (שם ט ז) הלחם אזל. והרל"צ מביא מפ' אמור (כד ט) ואכלהו. וגם הוא שכח הפסוק שלפניו. יערכנו. ומה שהביא עוד מן ולחם אין. זו שגיאה כי מלת אין משמשת גם לנקבה כמו אין חכמה ואין תבונה ואין עצה (משלי כ״א:ל׳):

תד"ה ובדפוס - אבל כו' כיון דאפי לה נפחה משמע שהלחם חוץ לדפוס דאי כו'. מוכח דזה פסיקא להו דדפוס הראשון שהיה לו בעודו בצק היה הלחם נעשה בתוכו. דאלת"כ אלא דבתרווייהו כהדדי מספקא להו. איך ניחא להו אם היה הלחם לחוץ הא מ"מ לא מינפח לפנימיותו דאין הדפוס מניחו וישאר הקושיא וליהדרה בדפוס קמא. ולכן מה שגמגם התוי"ט בפי' הרע"ב מדברי התוס'. ואח"כ מסיק בדעת הרע"ב כמש"כ. ומשמע ודלא כהתוס' ל"ד במחכ"ת. וכן דברי הלח"מ בפ"ה מהל' תומ"ס ה"ח שהכריע דעת הרמב"ם שלא כדעת התוס' מדכתב שנותנין בו החלה והוא בצק (והוא הדפוס הא') דמשמע שנותנין אותו בתוך הדפוס ע"ש. אינם לפמש"כ דגם התוס' לא נסתפקו בזה:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מנחות דף צ״ד עמוד א׳

מסכת מנחות דף צ״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 16 קטעים ממוספרים, כ־292 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–110)עמוד

היעד שנמצא: מנחות דף צ״ד ע״א

פתיחה בקורא