מסכת מנחות דף פ״ח עמוד ב׳

והלא בחוץ היו — כל מעשיו בשער נקנור ולא בעזרה:

ואי בשביל רביעית שמן של נזיר שיתקדש השמן בכלי שרת וע"י השמן שהיה נבלל בלחם יהא הלחם מתקדש בשביל כך לא היה צריך דלחם נזיר בשחיטת איל מתקדש:

רביעית שמן לכל חלה וחלה — היה נותן רביעית משום דהוו שלשה לוגין שהם שנים עשר רביעיות והיינו דאמר במתני' לוג ומחצה בבוקר שהן ששה רביעיות:

מארץ מרחק איש עצתי — שר' חייא עלה מבבל לא"י:

אי לחצי לוג של מי סוטה חוץ הוא — שהיה משקה אותה בחוץ בשער נקנור ולא היה צריך להכניס המים בעזרה ולקדשם בכלי:

אי למדוד בו חצי לוג שמן לתודה — כדי שיתקדש השמן ויתקדשו החלות אגב השמן לכך לא צריך דלחמי תודה וכו':

נר ישראל כך היה — שקילסו שיפה השיבו:

נר שכבתה — בחצי הלילה או קודם אור היום:

נדשן השמן נדשנה הפתילה — האי נדשן השמן לאו דווקא אלא הכי קאמר כשם שהפתילה שכבתה אין לה תקנה שהרי היא כדשן כך השמן שנשאר בנר הרי הוא כדשן ואין לו תקנה הואיל ונדשנה הפתילה נדשן השמן:

כיצד הוא עושה מטיבה — שמשליך כל מה שבנר לחוץ ונותן בה שמן ופתילה אחרת ומדליקה:

כמדה ראשונה — חצי לוג כמו שנתן מתחלה או כמה שחסרה במה שזורק לחוץ:

נפישי להו מדות טובא — לשער כמה חסר הא לא ודאי אלא כמדה ראשונה היה נותן בה ולמחר כשמכבה המזרחית מכבה נמי זו:

והדרך צלח רכב על דבר אמת — כלומר הצלחה הוא שהשבתני דבר אמת כזה:

נר של מקדש — נרות הקבועים במנורה שמדליק בהן שקורין קרושוליי"ש:

של פרקים היה — של חליות לא שהיה יכול ליטלן אלא מן המנורה עצמה היו הנרות כדכתיב מקשה אלא היינו של פרקים שהיו קנים שבהם הנרות קבועים דקים הרבה והיה יכול לכופפן ולהטותן למטה בשעת הטבה ולהשליך הדשן חוץ ולזוקפה בשעת הדלקה. ע"א של פרקים שהנרות היו קבועות במנורה אבל היה כסוי שלהן כסוי מלמעלה כמין טס שהיה יכול ליטלו כל שעה שירצה והיינו של פרקים אמנורה ואנרות כתיב (שם) נרותיה קרי למקום הנחת השמן וזהו ודאי הוה מקשה וכיון דבעיא הטבה אי לא דהוי הכיסוי של פרקים שיכול לסלקו לא מתייטבנא והיינו חכמים וכדמתרץ לה לקמן וכן כולה. כ"ש:

קסבר כי כתיב ככר ומקשה אמנורה ונרותיה כתיב — שהמנורה והנרות היו מחתיכה אחת וכיון דבעי הטבה אי לאו דשל פרקים היתה שהיה יכול לכופפה ולנטות ולזוקפה ולפנות את הדשן לא הוות מתייטב:

מסלקן — הנרות בשעת הטבה מן המנורה ומניחן באהל אלמא דלא היתה מקשה אלא של פרקים ממש היתה:

רב הונא דאמר כי האי תנא חכמים אומרים לא היו מזיזין אותה לנר מן המנורה. דמחוברים היו במנורה:

מצי לאוזוזה — א"כ לא הוה ליה מקשה:

לא היתה הנר זזה ממקומה — דמקשה היתה:

טס של זהב היתה על גבה — על כל נר ונר כעין כסוי כאותן שעשויין מלבנים ובהאי טס לא עביד כלום אלא כמין כסוי הוא שמכסה את הנר מקום שפתילה דולקת:

דוחקו — לטס שעל גבי הנר כלפי פיה ודולפת השמן לחוץ וכשהוא נותן בה השמן ורוצה לזוקפה דוחק לטס שעל גבי הנר כלפי ראשה וזוקפה אבל לא היה מזיזה ממקומה:

נרותיה באות מן הככר — שאף הן מקשה והיינו כרב ששת דאמר ככר ומקשה אמנורה ואנרותיה כתיב ר' נחמיה אומר אין נרותיה באות מן הככר אלא שהיו מחוברין במנורה והיינו כי האי תנא דאמר מסלקן ומניחן:

תלמוד לומר אותה — דמנורה ונרותיה דכולה חדא היא באות מן הככר ולא מלקחיה ותנא קמא דפליג עליה דרבי נחמיה דריש לקרא הכי ככר זהב טהור יעשה אותה למדנו למנורה וכו' יכול שאני מרבה אף נרותיה ומלקחיה וכו' תלמוד לומר אותה ולא נרותיה כדדריש ליה רבי יהושע בן קרחה לקמן:

קשיא דרבי נחמיה לדרבי נחמיה — דלעיל אמר ואין נרותיה באות מן הככר והכא אמר לרבות נרותיה:

לפי נרות — במקום שהפתילה דולקת: