מסכת מנחות דף ק״ו עמוד ב׳

דלמא כולה חובה היא - ומכי שקיל קומץ קמא הוה ליה כל מה שבכלים שיריים וכי קמיץ דנדבה ומקטר לה הוו להו [כמקטיר] שיריים (שחסרו):

דמסיק להו לשם עצים - לעולם דחובה מקטיר ברישא ודקאמר דילמא אינו שיריים נינהו וקמו להו בבל תקטירו דמקטר ליה לקומץ דנדבה לשם עצים:

ואל המזבח לא יעלו - בתריה דההוא קרא דבל תקטירו כתיב:

אית להו דר' אליעזר - הלכך כי מקטר לקומץ דנדבה מתנה ואומר אם איכא נדבה בההוא כלי תהוי הקטרה מעליא ואי כולה לחובה היא הקטרה קמייתא תהא הקטרה והך לשם עצים:

ורבי לית ליה דר' אליעזר - הילכך לא מצי לאיתויי בחד מנא דתו לא מקטר לקומץ קמא דלמא כוליה חובה וקם ליה בבל תקטירו:

אפשר דמייתי ששים בחד מנא וחד בחד מנא - וקמיץ מגדול ברישא ומתנה אי כולה חובה שפיר ואי לא הא דקמיצנא ליהוי מחובה ומאי דקמיצנא מכלי א' ליהוי אההוא עשרון ולאותה נדבה דפש בכלי אחר ומגע מגען לראש הכלים זה בצד זה כדי שיגעו ראשי הקלתות זו לזו כי היכי דלישתרי נדבה דבכלי גדול הקומץ דבכלי קטן ומקטיר חובה והדר דנדר דאי נמי הויא קמייתא כל כלי גדול חובה לא הוו להו שיריים שחסרו דמהנהו שיתין דבחד מנא לא שקיל ולא מידי מכי שקיל קומץ קמא:

ששים לוג לששים עשרון - שבאותו כלי ומתנה כמה שנדרתי תהא לחובתי והשאר תהא נדבה וכל חד עשרון לוג שקיל ודחובה לחובה ונדבה לנדבה:

אין לה (מנחה) אלא לוגה - לוג לכל המנחות ואי עריב שתים מנחות זו של שלשים וזו של שלשים בכלי אחד בעי להו ב' לוגין ואי חדא היא בעי חד לוג:

קטן והביא גדול - וזה אי נמי לא נדר אלא שלשה עשרונות ומייתי חמשה לנדרו יצא ולא בעי אתנויי מידי:

קטן והביא גדול - שור קטן עלי והביא גדול:

אידי ואידי - בין מנחה גדולה ובין מנחה קטנה חד קומץ מקריב:

אימורין דגדול נפישי מדקטן - ואיכא למימר לא הכי נדר בההוא קאמר לא יצא דנפישי אימורין דידיה:

מתני' שני גזירין - שני בקעיות גדולות:

והמעלה את הקומץ בחוץ חייב - כרת דהעלאה היא ובהאי כללא הוי מעלה קומץ בפנים דהקטרה מעלייתא היא הלכך לא חשיב להו בשיתא:

שני בזיכין - של לחם הפנים:

נחשת לא יפחות ממעה כסף - לא יפחות משוה מעה כסף דמייתי [נחושת] שוה מעה כסף:

פירשתי - כך וכך זהב ואיני יודע כמה פירשתי:

יביא - כל כך עד שיודע בעצמו שלעולם לא לכך נתכווין:

גמ' קרבן - נפש כי תקריב קרבן מנחה (ויקרא ב׳:א׳):

וכן הוא אומר - דעצים איקרו קרבן:

וטעונין הגשה - בקרן דרומית מערבית כמנחה:

עצים טעונים קמיצה - שמרסקן לעצים דקין עד שנוטל מהם מלא קומצו:

עצים - שהתנדב אדם טעונים עצים להסיקן בעצי הקדש כשאר קרבנות:

מנלן - דסתם הקטרה הוי קומץ:

פירשתי - אחד מאותן הקריבין כולם למזבח ואיני יודע איזה מהם פירשתי וקא סלקא דעתך דודאי מדנחית למניינא דעתיה [נמי] אמידי דלית ביה היתר שיריים לכהנים ואע"ג דאינו נקטר כולו כמין עולת העוף ומנחת נסכים והילכך יביא מכולן אבל היכא דאמר הרי עלי למזבח סתם משמע דבר שנקטר היינו לבונה:

ותו ליכא - ואמילתא קמייתא קאי דאין לך דבר הקרב כולו למזבח אלא לבונה: