אבל ציבור יביאוה — נדבה שהרי מביאין חובה כיוצא בה פעמים בכל יום:
לא תעלו — משמע לרבים קאמר:
לא מיבעיא יחיד על המזבח הפנימי — דלא יביא דהא לא אשכחן לה:
מתני' חביתי — היינו [מנחת] מחבת כ"ג שמביא בכל יום כדכתיב בצו את אהרן מחציתה בבקר על שם מחבת קרו להו חביתים דכתיב (ויקרא ו׳:י״ד) על מחבת בשמן תעשה:
לא היו באין חצאין — שלא יביא חצי עשרון בבקר מביתו וחצי עשרון בערב ואע"פ שקריבה לחצאין כדכתיב מחציתה בבקר מחציתה משמע מחציתה של שלימה (מחצה משלמה) מחצה מתוך שלם הוא מביא שמביא עשרון שלם וחוצהו:
ומינו אחר תחתיו — קודם תמיד של בין הערבים:
לא יביא חצי עשרון מביתו ולא חצי עשרונו של ראשון גרס:
גמ' ת"ל ומחציתה — מריבוייא דוי"ו משמע אפי' כהן העומד בין הערבים אע"ג דאיכא חציו עשרון דראשון:
מחצה ראשון — שנשאר מכהן ראשון [ומחצה שני שנשאר מכהן שני]:
תעובר צורתה — יפסול בלינה:
חזי להקרבה — כי אפרשיה הוה חזי להקרבה הילכך בעי עיבור צורה:
לאיבוד אתי — ולישרפה לאלתר:
אפילו פיגול — דפסול חמור הוא ופסול דאורייתא הוא טעון צורה:
אופה — בתנור תחילה ואח"כ מטגנה במחבת:
תאפינה נאה — בשעת אפייתה בתנור תהא נאה ואם מטגנה תחילה הרי היא שחורה מן השמן ומן המחבת:
תאפינה נא — בשעת אפייתה בתנור תהא נא כמו (שמות יב) אל תאכלו ממנו נא כלומר בכך תהא מבושלת קצתו ואינה מבושלת כל צורכה והיינו טגון דבהא מודו כ"ע דתרוייהו בעינן כדכתיב על מחבת בשמן וכתיב תופיני:
תאפינה רבה — אפיות הרבה אופה ומטגנה ואופה:
אית ליה נא — מש"ה אופה אחר טיגון ואית ליה נאה מש"ה אופה תחילה. לישנא אחרינא רבה גדולה ומרוקעת ודקה וזהו נוייה ואית ליה מטגנה תחילה ואח"כ אופה ואיכא טיגון נא ונאה וגדולה היא: ל"א תאפנה רכה שירככנה בשמן (קריבה נאה) [הרבה] וזהו נוייה תחילה מטגנה ואח"כ אופה ואיכא נא ונאה שלשתן שמעתי:
עריכתן — תקון החלות שקורין אטינו"ר ובלשון צרפת סוני"ר:
בפנים — בעזרה דתנור של מתכת היה בעזרה ולישה ועריכה ואע"ג דקודם מתן שמן היא והאי תנא אית ליה מדת יבש לא נתקדשה מדלא מצריך לישת שאר מנחות בפנים הא בעינן פנים דקסבר חצי עשרון שבו היה חולק חביתי כ"ג נמשח והאי דלא משחו את העשרון השלם מפני שכל אדם מודד בו מנחתו ופעמים שמוציאו לחוץ אבל זה אינו מסור אלא לכהנים:
מנא הני מילי — דדוחות שבת:
אינשפא — נפוחה ברוח כמו (שמות טו) נשפת ברוחך:
דכביש ליה בירקא — טומנין בירקות כדי שלא ישלוט בה רוח:
תעשה — על מחבת בשמן תעשה (ויקרא ו׳:י״ד):
