מסכת מנחות דף ס״ב עמוד א׳

1כיצד עושה? מניח אימורין על פיסת היד, וחזה ושוק עליהן, ובכל מקום שיש לחם הלחם מלמעלה.

2היכא אמר רב פפא: במלואים.

3מאי טעמא? אילימא משום דכתיב: ״(ויקרא י״, טו) ״שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף תנופה״, והכתיב: ״(ויקרא ז״, ל) ״את החלב על החזה יביאנו״!

4אמר אביי: ההוא דמייתי ליה כהן מבית המטבחיים, ורמי ליה.

5והכתיב ״(ויקרא ט״, כ) ״וישימו את החלבים על החזות״? ההוא דיהיב ליה לכהן אחרינא, ואזיל ומקטר ליה.

6והא קא משמע לן, דבעינן שלשה כהנים, משום דכתיב: ״(משלי יד״, כח) ברוב עם הדרת מלך.

7ושתי הלחם ושני כבשי עצרת [וכו']. תנו רבנן: (ויקרא כג, כ) ״והניף הכהן אותם על לחם הביכורים״,׃

8יכול יניח כבשים על גבי הלחם? תלמוד לומר ״על שני כבשים״. אי ״על שני כבשים״ יכול לחם על גבי כבשים? תלמוד לומר ״על לחם הביכורים״.

9נישתקל הכתוב, ואיני יודע אם לחם על גבי כבשים, ואם כבשים על גבי לחם. מה מצינו בכל מקום לחם למעלה, אף כאן לחם למעלה. היכא? אמר רב פפא: במילואים.

10רבי יוסי בן המשולם אומר: כבשים למעלה, ומה אני מקיים ״על שני כבשים״ להוציא שבעה.

11חנינא בן חכינאי אומר: מניח שתי הלחם בין ירכותיהן של כבשים ומניף, ונמצא מקיים שני מקראות הללו: לחם על גבי כבשים, וכבשים על גבי הלחם. אמר רבי: לפני מלך בשר ודם אין עושין כן, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה עושין כן?! אלא מניח זה בצד זה ומניף.

12והא בעינן ״על״, א"ל רב חסדא לרב המנונא, ואמרי לה רב המנונא לרב חסדא: רבי לטעמיה, דאמר ״על״ בסמוך.

13דתניא, (ויקרא כד, ז) ״ונתת על המערכת לבונה זכה״, רבי אומר: ״על״ בסמוך, אתה אומר ״על״ בסמוך, או אינו אלא ״על״ ממש? כשהוא אומר (שמות מ, ג) וסכות על הארון את הפרוכת הוי אומר ״על״ בסמוך.

14מוליך ומביא, מעלה ומוריד [וכו']. אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן: מוליך ומביא למי שהרוחות שלו, מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו.

15במערבא מתנו הכי: אמר רב חמא בר עוקבא, אמר רבי יוסי בר רבי חנינא: מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים.

16אמר רבי יוסי בר רב אבין: זאת אומרת שירי מצוה מעכבים את הפורענות, דהא תנופה שירי מצוה היא, ועוצרת רוחות רעות וטללים רעים. אמר רבה: וכן לולב.

17רב אחא בר יעקב ממטי ליה ומייתי ליה, ומחוי הכי, ואמר: ״גירא בעינא דשטנא״. ולאו מילתא היא, משום דאתי לאתגרויי ביה.

ברייתא

18תנו רבנן: זבחי שלמי צבור טעונין תנופה לאחר שחיטה, ותנופתן כמות שהן דברי רבי, חכמים אומרים: בחזה ושוק.

19במאי קא מיפלגי? אמר ליה רב חסדא לרב המנונא, ואמרי לה רב המנונא לרב חסדא: בדון מינה ומינה, בדון מינה ואוקי באתרה קא מיפלגי.

20רבנן סברי: דון מינה ומינה מה זבחי שלמי יחיד טעונין תנופה לאחר שחיטה, אף זבחי שלמי צבור טעונין תנופה לאחר שחיטה, ומינה מה התם בחזה ושוק, אף הכא נמי בחזה ושוק.

21ורבי סבר: דון מינה ואוקי באתרה מה זבחי שלמי יחיד טעונין תנופה לאחר שחיטה, אף זבחי שלמי צבור טעונין תנופה לאחר שחיטה, ואוקי באתרה התם הוא דחזה ושוק, אבל הכא כמות שהן, כמות שהן בחיים.