מתמרים שבהרים — אע"פ שהם משבעה מינים דדבש היינו דבש תמרים הני שבהרים ושבעמקים אינן מן המובחר לפי שהן כחושין:
וקאמר להא שמעתא — אם הביא לא קדש:
קרבן ראשית — משמע נמי אשתי הלחם אע"ג דכתיב בבכורים כדאמרינן מה יש לך להביא בכורים מן הדבש ושתי הלחם מן החמץ:
אין לי אלא חדשה של חיטין — דומיא דשתי הלחם שהן חיטין שאין יכול להביא קודם שתי הלחם:
חדשה של שעורים — כגון מנחת קנאות:
מנין — שלא יביא קודם לשתי הלחם:
ת"ל חדשה חדשה — שתי פעמים דכתיב בהקריבכם מנחה חדשה והקרבתם מנחה חדשה (ויקרא כ״ג:ט״ז):
מנין שתהא שתי הלחם קודם לבכורים — שלא יביא בכורים קודם לשתי הלחם:
ת"ל בכורי קציר חטים — כלומר שתי הלחם יהא קודם לכל קציר חטין אפילו בכורים ענין אחר חג שבועות בכורי קציר חטים (בחג שבועות שהוא מביא בו שתי הלחם) יהא קודם לכל קציר אפילו לבכורים:
ת"ל חג הקציר בכורי מעשיך — חג שאתה מביא בכורים שתי הלחם יהא קודם לכל אשר תזרע בשדה אפי' לחדש של שעורים:
מנין שתהא קודם לבכורים — של חטין שגדלו בגג ובחורבה דהאי דתנן מן המובחר היינו למצוה:
ת"ל בכורי כל אשר בארצכם — אפי' בגג דנאמר כאן בכורי כל אשר בארצם ונאמר להלן בכורי קציר חטים מה בכורים האמור להלן שתי הלחם [קודם לכל] אף כאן שתי הלחם [קודם] לכל בכורים שבארצכם:
מנין שתהא קודמת לנסכים ופירות האילן — שלא יביא נסכים מן החדש ובכורים מפירות תמרים וזיתים קודם לשתי הלחם דנסכים לא משמע ליה מבכורי כל אשר בארצם דהאי קרא בבכורים כתיב ואין מביאין נסכים בכורים ואיידי דבעי נסכים בעי פירות האילן:
מה להלן נסכים ופירות האילן — דכתיב מעשיך כל מעשיך ועוד דבאותו זמן מאספין יין ופירות האילן:
אף כאן — חג הקציר אע"ג דכתיב תזרע בשדה נסכים ופירות האילן במשמע דשתי הלחם קודם להם:
קתני מיהא שבגג ושבחורבה מנין — ומדקתני הכי ש"מ דמביא בכורים מהן וכ"ש מתמרים שבהרים ושבעמקים דעדיפי מינייהו דמביאין מהם בכורים וקשיא לעולא:
סיפא — דקתני שבגג ושבחורבה אתאן למנחות שיהו שתי הלחם קודמין נמי למנחות דחיטים שגדלו בגג ושבחורבה וליכא למימר דמביאין מהן בכורים ולא קשיא לעולא. ענין אחר סיפא דקרא אתאן למנחות דהאי בכורי היינו בכורים וכל אשר בארצם היינו מנחות וגמרינן ג"ש נאמר כאן בכורים ונאמר להלן בכורי קציר חיטים מה להלן שתי הלחם קודם להם אף כאן בהאי קרא דקמיירי במנחות שתי הלחם קודם להם:
היינו דכתיב כל טהור בביתך יאכל אותו — דמשמע אפי' נשים ועבדים:
כאן בבכורים — כתיב כל טהור בביתך יאכל אותו:
כאן במנחות — כתיב לך יהיו דאין נאכלין אלא לזכרי כהונה והאי סיפא כל אשר בארצם היינו למנחות:
רב אשי אמר כולה למנחות — וסיפא דקרא דכתיב כל טהור בביתך אתאן ללחמי תודה דנאכלין לכל טהור ולא קשה לעולא:
נעשה — הני תמרים שבהרים:
ככחוש שבקדשים — שהמקדיש בהמה כחושה קדשה ואע"ג דלא הוי מצוה מן המובחר:
רבי יוחנן חזאי בחילמא — למתרצא למילתיה שפיר:
מראשית ולא כל ראשית — למעוטי שאר פירות שאינן משבעת המינין:
מארצך ולא כל ארצך — למעוטי שלא מן המובחר דשבעה מינין גופייהו כגון מתמרים שבהרים ושבגג ושבחורבה:
וריש לקיש — כיון דאמר אם הביא קדש האי מארצך מאי עביד ליה:
נאמר כאן ארץ — אשר תביא מארצך (דברים כו) ונאמר להלן (שם ח) ארץ חטה ושעורה:
מה להלן מספר בשבחה של ארץ ישראל — דהני פירות הן משובחין משאר פירות:
אף כאן — אין מביאין בכורים אלא מן המשובח ולעולם מביאין מתמרים שבהרים ובלבד שיהו מן המשובח:
ואידך ארץ מארץ — כלומר רבי יוחנן אמר לך אין הכי נמי מה להלן שבח ארץ וכו' והא מילתא הוה מצי למימר אי כתיב ארץ לחוד אבל השתא דכתיב מארצך ולא כל ארצך להוציא תמרים שבהרים ושבעמקים:
וריש לקיש — האי דרשה דהוי משתמע ליה מארץ לא משמע ליה:
בשלמא ריש לקיש — דאמר קדשה איכא לתרוצי הא דתני מביא וקורא בחורבה עבודה דכיון דנעבדה דטרח בה מארצך קרינא בה:
בספינה של חרס — מביא וקורא משום דשל ארץ היא:
