מסכת מנחות דף צ״ט עמוד ב׳

1שביטולה של תורה זהו יסודה, דכתיב: ״(שמות לד״, א) ״אשר שברת״, אמר לו הקב"ה למשה: יישר כחך ששברת.

2ואמר ריש לקיש: תלמיד חכם שסרח, אין מבזין אותו בפרהסיא, שנאמר: ״(הושע ד״, ה) ״וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה״ כסהו כלילה.

3ואמר ריש לקיש: כל המשכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו, שנאמר: ״(דברים ד״, ט) ״השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים״, וכדר' אבין אמר ר' אילעא, דאמר רבי אבין אמר ר' אילעא: כל מקום שנאמר ״השמר״, ״פן״, ואל אינו אלא לא תעשה.

4רבינא אמר: ״השמר״ ופן״ שני לאוין נינהו. רב נחמן בר יצחק אמר: בשלשה לאוין, שנאמר: ״השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים״.

5יכול אפילו מחמת אונסו? תלמוד לומר (דברים ד, ט) ״ופן יסורו מלבבך״ במסירם מלבו הכתוב מדבר. רבי דוסתאי בר' ינאי אמר יכול אפילו תקפה עליו משנתו תלמוד לומר רק׃

6ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו תורה? ניתנה בארבעים ונשמה נוצרה בארבעים כל המשמר תורתו נשמתו משתמרת וכל שאינו משמר את התורה אין נשמתו משתמרת׃

7תנא דבי רבי ישמעאל משל לאדם שמסר צפור דרור לעבדו אמר כמדומה אתה שאם אתה מאבדה שאני נוטל ממך איסר בדמיה נשמתך אני נוטל ממך:

מתני׳ · משנה

8שני שולחנות היו באולם מבפנים על פתח הבית אחד של שייש ואחד של זהב על של שייש נותנים לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו׃

9שמעלין בקודש ולא מורידין ואחד של זהב מבפנים שעליו לחם הפנים תמיד׃

10וארבעה כהנים נכנסין שנים בידם שני סדרים ושנים בידם שני בזיכין וארבעה מקדימין לפניהם שנים ליטול שני סדרים ושנים ליטול שני בזיכין׃

11המכניסים עומדים בצפון ופניהם לדרום והמוציאין עומדים בדרום ופניהם בצפון אלו מושכין ואלו מניחין וטפחו של זה כנגד טפחו של זה שנאמר ״(שמות כה״, ל) לפני תמיד׃

12ר' יוסי אומר אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין אף היא היתה תמיד׃

13יצאו ונתנום על שלחן הזהב שהיה באולם הקטירו הבזיכין והחלות מתחלקות לכהנים׃

14חל יום כיפורים להיות בשבת החלות מתחלקות לערב חל להיות בערב שבת שעיר של יום הכפורים נאכל לערב והבבליים אוכלין אותו כשהוא חי מפני שדעתן יפה:

גמ׳ · גמרא

15תניא רבי יוסי אומר אפילו סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום אלא מה אני מקיים לפני תמיד שלא ילין שלחן בלא לחם׃

16אמר ר' אמי מדבריו של ר' יוסי נלמוד אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצות (יהושע א, ח) לא ימוש (את) ספר התורה הזה מפיך׃

17אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי אפילו לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ ורבא אמר מצוה לאומרו בפני עמי הארץ׃

18שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית קרא עליו המקרא הזה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית׃

19ופליגא דר' שמואל בר נחמני דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן פסוק זה אינו לא חובה ולא מצוה אלא ברכה ראה הקב"ה את יהושע שדברי תורה חביבים עליו ביותר שנאמר ״(שמות לג״, יא) ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל אמר לו הקדוש ברוך הוא יהושע כל כך חביבין עליך דברי תורה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך׃

20תנא דבי ר' ישמעאל דברי תורה לא יהו עליך חובה ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהן׃

21אמר חזקיה מאי דכתיב ״(איוב לו״, טז) ״ואף הסיתך מפי צר״ רחב לא מוצק תחתיה בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם מסית את חבירו מדרכי חיים לדרכי מיתה והקדוש ברוך הוא מסית את האדם מדרכי מיתה לדרכי חיים שנאמר ״ואף הסיתך מפי צר״, מגיהנם שפיה צר שעשנה צבור׃