בוני התלמוד

    מסכת מנחות דף מ״א עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    והגדול יוצא בה עראישאינו בוש לצאת בה לשוק:

    אילימא וכן לענין איסורא דכלאיםדאי אין קטן מתכסה בה אין בה משום כלאים אם נארג בה כלאים:

    והתנן אין עראי בכלאיםכלומר אין דין עראי בכלאים שאע"פ שאין הגדול יוצא בה עראי יש בה משום כלאים אם נארג בה כלאים:

    ואמר רב נחמןמאי וכן לענין כלאים וכן לענין סדין בציצית אלמא ציצית בטלית שאין בה שיעור יש בה משום כלאים:

    אלא מאי פטורהדקאמר לעיל ואפילו בטלית פטורה כגון הטיל למוטלת דכי שריא רחמנא כלאים בציצית לגמרי אישתרו:

    חדא זימנאלעיל הטיל למוטלת כשרה וכיון דמתכשרא בהנך בתראי וכל שכן בקמאי אי הוה פסיק לבתראי פשיטא דאין בה משום כלאים דהא כולה ציצית מיקרו:

    חדא מכלל חברתה איתמרמכלל דהטיל למוטלת כשרה איתמר הך דכלאים:

    טלית כפולהשהיתה ארוכה כשתים וכפלה:

    ורבי שמעון פוטרשאם תפשט נמצאת ציציות באמצעיתה:

    שאם תפרה חייבתדלא תפשט:

    דנקטה בסיכיברוק"ש ל"א תפירה רחבה בשטי"ר וקשיא לי הא דאמר בסוף הקומץ (לעיל מנחות לז: ע"ש) האי מאן דחייטיה לגלימא כו':

    איפשיטהטלית היו ציצית באמצעיתה שהיתה רחבה כפלים בקומתו והיתה כפולה והכפל מוטל על ראשו ושני הראשין של טלית למטה מאחוריו ושתי ציציות היו בקרן האחד ושנים בשני ראשי הכפל מקום שארכו כלה וכשנפשטה היה חבוי כולו בה ונמצאו שתי ציציות של כפל באמצע הטלית כנגד ראשו של רבא:

    לאו היינו כנףדהא באמצעיתה עומדין:

    מי סברת חובת גברא הואלקיים מצות ציצית באחת מהן דתיפטר בהך אחריתי:

    חובת טלית הואואפילו עשר יש לך טעונות ציצית:

    מסייע ליהדחובת טלית הוא:

    הראשונים כו'ואי חובת גברא הוא למה לה ציצית עד שיתכסה בה:

    ופליגא דמלאכאדרבה בר רב הונא דהמלאך אומר דחובת גברא היא:

    דמיכסי סדינאדלא הוה ליה ציצית כדאמרינן לעיל משום כסות לילה:

    סרבלאכגון אותן שלנו שהן עגולין ואין לה אלא שני כנפים [למטה] דפטורה מציצית:

    [סרבלאמנט"ל בלע"ז]:

    הא לא מיחייבאהן טלית דסדין ודסרבלא ומאי איכפת ליה:

    נהי דחייביה רחמנאכי מיכסי טלית בת חיובא הראוי לציצית חייביה רחמנא לגברא לאהדורי בתר טלית דחיובא ולאכסויי בה מי [חייביה]:

    אלא הכי קאמר ליה טצדקי למיפטר עצמך מציציתתבקש תחבולות לפטור עצמך מציצית. טצדקי תחבולות וחבירו בבבא קמא בפרק הכונס (בבא קמא דף נו.) כל טצדקי דאית לה למיעבד עבדה:

    כלי קופסאטליתות הראויין לציצית אף על פי שמקופלת ומונחת בקופסא חייבת בציצית דהואיל ועומדת היא להתכסות בה אשר תכסה בה קרינא ביה:

    לכבודולתכריכין:

    בההיא שעתאכשלובשין אותו למת:

    ודאי רמינן ליהמטילין ביה ציצית דאי לא רמינא דמי כליעוג כלומר איפטר ליה ממצות:

    חוץ לשלשלמעלה משלש אצבעות משפת הכנף:

    יתפורולא חיישינן דילמא פייש מידי מן חוט התפירה ויניחם ויוסיף עליו עד ד' חוטים לשם ציצית ואיכא תעשה ולא מן העשוי דהא חוץ לג' לא חזו לתלות ציצית כדאמרינן לקמן:

    בתוך שלשהראוי להניח שם ציצית:

    לא יתפורדהכא חיישינן להכי כדפרישנא:

    ממקום אחרמטלית אחרת ויש בה תכלת ותולה בה משום דעל כנפי בגדיהם בעינן וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשיה:

    ושוין שמביא תכלתמתיר ציצית מטלית אחרת ותולה בה דהכא ליכא ולא מן העשוי דהא צריך לחזור ולכורכה ולתקנה כאן כבתחילה:

    רישוי: CC0

    מנחות 41 עמוד א

    1והגדול יוצא בה דרך עראי חייבת בציצית, אין הקטן מתכסה בו ראשו ורובו, אע"פ שהגדול יוצא בה עראי פטורה, וכן לענין כלאים.

    2והוינן בה: מאי ״וכן לענין כלאים״? אילימא וכן לענין איסורא דכלאים, והא אנן תנן: אין עראי בכלאים!

    3ואמר רב נחמן בר יצחק: וכן לענין סדין בציצית.

    4אלא מאי פטורה הטיל למוטלת.

    5והא אמרה רבי זירא חדא זימנא? חדא מכלל דחבירתה איתמר.

    ברייתא

    6ת"ר טלית כפולה חייבת בציצית, ורבי שמעון פוטר, ושוין שאם כפלה ותפרה שחייבת.

    7תפרה, פשיטא! לא צריכא דנקטה בסיכי.

    8רבה בר הונא איקלע לבי רבא בר רב נחמן, חזייה דהוה מיכסי טלית כפולה, ורמי ליה חוטי עילוי כפילא. איפשיטא, ואתא חוטא וקם להדי רישיה.

    9אמר ליה: לאו היינו כנף דכתב רחמנא באורייתא! אתא שדייה, איכסי גלימא אחריתי.

    10אמר ליה: מי סברת חובת גברא הוא? חובת טלית הוא, זיל רמי לה.

    11לימא מסייע ליה: חסידים הראשונים, כיון שארגו בה שלש היו מטילין בה תכלת. שאני חסידים, דמחמרי אנפשייהו.

    12ופליגא דמלאכא, דמלאכא אשכחי' לרב קטינא דמיכסי סדינא, אמר ליה: קטינא, קטינא! סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא, ציצית של תכלת מה תהא עליה?

    13אמר ליה: ענשיתו אעשה? אמר ליה: בזמן דאיכא ריתחא ענשינן.

    14אי אמרת בשלמא חובת גברא הוא היינו דמחייב דלא קא רמי, אלא אי אמרת חובת טלית הוא הא לא מיחייבא!

    15אלא מאי חובת גברא הוא? נהי דחייביה רחמנא כי מיכסי טלית דבת חיובא, כי מיכסי טלית דלאו בת חיובא היא, מי חייביה רחמנא?

    16אלא הכי קאמר ליה: טצדקי למיפטר נפשך מציצית?

    17אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל: כלי קופסא חייבין בציצית, ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטורה. מ"ט (דברים כב, יב) ״אשר תכסה בה״ אמר רחמנא, האי לאו לאיכסויי עבידא.

    18בההיא שעתא, ודאי רמינן ליה, משום (משלי יז, ה) לועג לרש חרף עושהו׃

    19אמר רחבה אמר ר' יהודה: טלית שנקרעה חוץ לשלש יתפור, תוך שלש לא יתפור.

    ברייתא

    20תניא נמי הכי: טלית שנקרעה, חוץ לשלש יתפור, תוך שלש רבי מאיר אומר: לא יתפור, וחכ"א יתפור.

    21ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת, ותולה בה. ושוין שמביא תכלת ממקום אחר ותולה בה,׃

    תוספות

    חדא מכלל דחבירתה איתמרפירש בקונט' בתרייתא מכלל דקמייתא ואיפכא נראה דבתרייתא משמיה דשמואל קאמר לה:

    ענשיתו [אעשהכי האי] [שאין אדם חייב] לקנות טלית המחוייב אם אין (לו) אבל עשה גמור אפילו בית דין שלמטה היו מכין אותו עד שתצא נפשו:

    הכי קאמר ליה טצדקי למפטר נפשך מציציתומ"מ אי לאו חובת גברא לא שייך למיענש עליה כיון דלית ליה ובקונטרס גרס אלא ומשמע דלא מוכח מידי:

    רמינן ליהפירשתי בפרק בתרא דנדה (דף סא:):

    רישוי: CC0

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    טלית כפולה, פי' שהיתה ארוכה וכפלה, ור' שמעון פוטר משום דאם תפשוט נמצא ציצית באמצעית' כו'. וקשיא דהא אמרי' בסוף הקומץ האי מאן דחייטיה לגלימיה, כך כתוב בפרש"י, ונראה דהיה כתוב דחייטיה בדביקו' שהוא תפירה חזקה משו"ה אמרי' חייבת וההיא דלעיל דחייטיה דלא עבד לה כלום ר"ל תפירה רחבה, אך אי פרשינן דביקותא תפירה רחבה כעין בשטי"ר בלעז א"כ ההיא דלעיל דחייטי' לגלימיה דלא עבד כלום היכי משכחת לה והרי רב דימי שהוא אמורא אמרה לעיל ואין לו לחלוק על תנא דהך בריית' דקאמר דשוין שאם תפרה שחייבת ומוקמי' לה בתפירה רחבה:

    מי סברת חובת גברא, פי' לקיים מצות ציצית באחת מהן דתפטר בהך אחריתי. חובת טלית היא, ואפי' עשר יש לך טעונות ציצית. מסייע ליה דחובת טלית הוא. חסידים הראשונים, ואי חובת גברא למה לה ציצית עד שיתכסה בה, ל"ה: וקשיא דגם כי הוי חובת טלית אמאי היו צריכין להטיל בה ציצית עד שתגמר ותתחייב: י"ל דה"ק דבשלמא אי חובת טלית היא הרי יכולין מעט להשלימה להעשות כאלו נשלמה אבל אי חובת גברא הרי לא היה להם לעשות כך שהרי אפי' בשלמה אינה חייבת עד שירצה להתכסות בה והרי אפי' אם נשלמה והם יטילו בה ציצית אע"פי שאינם רוצים להתכסות בה הרי יעשו בזה חומרא וא"כ איך יעשו יותר דגם קודם שנשלמה יטילו בה לעשות תרי חומרא דלא מפקרי נפשייהו ר"ל כדפרשי' גם לעשות חומרא יתירה:

    אלא הק"ל טצדקי למפטר נפשך מציצית, פי' תחבולות תבקש למפטר עצמך מציצית, ל"ה. ולפי לשון הפי' שכתוב בהם אלא ה"ק משמע דהויא דחיה למאי דהוה אמר ופליגא דחובת גברא דקאמר דלא תוכח מינה דהוה סבר דחובת גברא הוא דכמו כן מצי סבר דחובת טלית הוא דמעיקרא דהוה אמר ופליגא הוי ס"ד דחובת גברא הוי שמתחייב לקנות טלית להתכסות בו בציצית וחובת טלית דאינו מחוייב לקנותו אלא אם יש לו טלית שראוי לציצית שיניח בו ציצית ויתכסה בו ואם אין לו טלית דבר חיובא אינו חייב לקנותו, ודאיכא בין חובת גברא לחובת טלית דחובת גברא הוי אפי' אין לו טלית דבר חיובא דמחייב לקנות טלית דבר חיובא ולהטיל בו ציצית להתכסות בו ואם יש לו כמה טליתות הראויות לציצית אינו חייב להטיל בהם ציצית כי אם באותו שיתכסה להפטר ממצות ציצית ואם חובת טלית אם אין לו טלית דבר חיובא אינו חייב לקנותו לפי שאינו חובת גברא לקנות טלית לקיים מצות ציצית אלא אם יש לו טלית דבר חיובא חייב להטיל בו ציצית כדי ללובשו ואף אם יש לו כמה טליתו' חייב להטיל בהם ציצי', וא"כ קשה מי הכריחנו בזה שנא' דיהיה אי חובת טלית אם יש לו טלית להטיל בו ציציות ואם אין לו אינו חייב לקנות טלית ולהטיל בו ציצית ואי חובת גברא להתחייב לקנותו כדפרישי' אימא דבתרוייהו חייביה רחמנא אם אין לו טלית שיתחייב לקנות טלית של מצוה ולהתעטף בו ואם יש לו טלית של מצוה שיתחייב להטיל בו ציצית ולהתעטף בו, וזה אין צריך לומר שהרי מאחר שאנו באים לומר שהוא חובת גברא דמתחייב לקנות טלית לקיים ציצית אם אין לו דכשיש לו דיתחייב להטיל בו ציצית אלא שנאמר דגם אם יש לו כמה טליתות הראוים לציצית דיתחייב להטיל בו ציצית כמו דסבר מאן דאמר חובת טלית ויתחייב בב' דברים אם אין לו טלית דמחייב לקנותו ואם יש לו דמחייב להטיל ציצית בכלן ומפני מה לא נוכל לומר כן דבכל האי חייביה רחמנא אלא שאנו אומרים למ"ד חובת טלית דליתיה חובת גברא ולמ"ד חובת גברא דליתיה חובת טלית: ונ"ל לפרש הטעם משום דקרא דאשר תכסה בה צריך לדרשו באחד משני פנים או אשר תכסה בה שאני מחייב אותך להתכסו' בה או שאתה עתיד להתכסות בו הילכך אם אנו מפרשים אוחו גדילים תעשה לך בכסותך אשר תכסה בה שאני מצוה שתכסה בה דהיינו אם יש בו גדילים ותכסהו ואם אין לך שתקנהו ותשים הגדילים ותכסה בה א"כ אין הכתוב כי אם בטלית אחד לבד שיעשה לו גדילים ויתכסה בו ולא שיתן גדילים בכל טליתות שיש לו שהם כלי קופסא שאינו לובשם כי אם חייבו לקיים מצות ציצית לבד שיהיה לו טלית א' שיתכסה בו בציצית א"כ למ"ד חובת גברא ודריש ליה אשר תכסה שאני מצוך שתכסה בה לא סבר שיהא חובת טלית כדפי' ומ"ד חובת טלית לא דריש ליה שאני מצוך שתכסה בה אלא גדילים תעשה לך בכסותך אשר תכסה בה שאתה עתיד להתכסות בה ודהיינו בכל הטליתות שעשית להתכסות בהם וכיון דדריש ליה הכי א"כ לא דריש ליה שאני מצוך שתכסה בה שא"כ היה דורשו לא היה מחייבו כי אם בטלית א' הילכך לא אפשר לדרוש בו שני משמעיות ולמ"ד חובת גברא ליתיה חובת טלית ולמ"ד חובת טלית ליתיה חובת גברא, ומתחלה הוה סבר דחובת גברא מדגער ברב קטינא דלא הוה ליה ציצית דמשמע דמחייב לעשות לו ציצית אם יש לו טלית ראוי לציצית להטיל בו ציצית ואם אין לו שיתחייב לקנותו דאי חובת טלית הוא ואינו חייב לקנותו אמאי היה גוער בו הא לא מחייב בהכי: ויש להקשות מאחר דהוה ס"ד ממאי דמייתי ופליגא הוה סבר דחובת גברא הוא לקנות טלית של מצוה לעשות בו ציצית ושלכך היה גוער בו בעבור שלא היה לו ציצית מאי הוה קאמר ליה ענשיתו אעשה ואמאי אין לענשו אם אינו מקיים העשה שמצוה לעשותו: וי"ל דבסדינו של רב קטינא היה בו ציצית של פשתן ולא היה בו תכלת משום גזרה משום כסות לילה כאנשי ירושלי' דאמרי' דמתמיהין ואסיקנא משום כסות לילה ודכסות לילה דוקא לאסור שלא במינו אבל במינן מחייבי והוה מנח ביה ציצית של מינו וגער בו המלאך שנא היה מקיים עיקר המצוה דזהו תכלת ושזה היה לו לקנות טלית של צמר כדי לשום בו תכלת, וכן נראה דעת רב אלפס ז"ל בהאי מילתא דרב קטינא כמו שפירשתי:

    וקאמר ליה רב קטינא ענשיתו אעשה, פי' כי האי שאני מקיים מצות ציצית במינו ושאיני מקיים בעיקר מצוה דהיינו בפתיל תכלת, וקאמר ליה ענשיתו בכה"ג וקאמר דבהא ענשי על שאינו מקיים עיקר מצוה אע"פי שמקיים מצוה והוה מייתי מינה דמלאכא סבר דחובת גברא הוא ודחי ליה דחובת גברא אינו כדס"ד שיתחייב לקנות ציצית דנהי דחייביה רחמנא כי מכסה בה לכסויי בה מי חייביה דלא חייבו הכתוב לקנות טלית לעשות ציצית משום דאשר תכסה לא משמע שאני מצוך שתכסה בה כדי לעשות בה ציצית אלא אשר תכסה משמע שאתה מכסה בה ברצונך בלא חיוב שאני מצוך לקנותה אלא אם יש לך טלית שראויה לציצית ואתה רוצה להתכסותבה אני מצוך שגדילים תעשה ושלא תתכסה בה בלא ציצית, והשתא ליכא בין מ"ד חובת גברא למ"ד חובת טלית אלא למ"ד חובת גברא לא חייבו הכתוב לעשות גדילים כי אם בכסות שרוצה להתכסות בה אבל אם אינו רוצה להתכסות בה לא חייבו בציצית, ומ"ד חובת טלית דריש לקרא דאשר תכסה שעשייתה היא להתכסות בה ואשר תכסה שאתה עתיד שתכסה בה ולכך כל טליתות שיש בקופסא שעשאם כדי ללובשם ולהתכסות בהם אני קורא בהם אשר תכסה בה, הילכך למ"ד חובת גברא אינו חייב להטיל ציצית כי אם באותה שהוא לובש ומתעטף בה ולמ"ד חובת טלית הוא מתחייב בכל טליתות המתוקנות לו ללבישה וראוי להתכסות בהם אע"פי שאינו לובש אותם ומתכסה בהם, והרי אין להקשות אמאי לא נדרוש שני הדברים כמו שהקשינו למעלה, לפי שאין משמעות של זה כמשמעות של זה שהרי מי שיאמר אשר תכסה שאתה לובש אין מחייבו כי אם באותו לבד ומי שדורש שאתה ראוי להתכסות בה ועתיד להתכסות בה הרי מחייבו בכולם הילכך לא נוכל לדרוש שני המשמעות כי אם או זה או זה ומר משמע ליה פשטיה דקרא הכי ומר משמע ליה הכי, ומ"מ פשט דקרא דאשר תכסה שאתה רוצה להתכסות בה ושאתה לובשו הילכך לפי מאי דדחי ליה אין להוכיח ממלאכא דגער ברב קטינא אי סבר חובת גברא או חובת טלית שהרי בין אי נימא חובת גברא בין אי נימא חובת טלית רב קטינא כיון דלא היה לו טלית הראוי לתכלת לא היה מתחייב כלום והיינו מאי דקאמר ליה ענשיתו אעשה דר"ל כי האי שאינו עובר העשה ואמר לו שראוי היה לו לקנות טלית של צמר להטיל בו ציצית כדקאמר טצדקי לפטור מציצית דר"ל דאיבעית לפטור אותה מציצית בעבור שאין לך טלית שראוי לכך מ"מ לא היה לך לבקש תחבולות להפטר מציצית שקנית הסדין או הסרבל שאינן ראוין לציצית קודם היה לך לקנות טלית של צמר שתקיים בה מצות ציצית וקורא לזה תחבולות שעשה דבר שנפטר בכך מציצית והי"ל לעשות בדרך שיתחייב במצות ציצית ויקיימנה, ועל כן קאמר ענשיתו אעשה כי האי מאחר שאני פטור תענשו אותי בעבור שלא עשיתי דבר להתחייב על שלא קניתי טלית שאתחייב בה, וקאמר דבהא מילתא מדקדקין על כיוצא בזה במי שיכול לעשות מצוה ואינו מחזר אחריה אלא נפטר ממנה, הילכך לפי מאי דגריס רש"י אלא ה"ק ליה טצדקי לא הוכיח אי סבר מלאכא (אי) חובת גברא היא או חובת טלית ואדחיה ההיא דקאמר ופליגא דמלאכא: מ"מ בספרים הכי היא הגירסא ה"ק ליה טצדקי למפטר ולפי גירסא זו משמע דבא להעמיד ההיא דפליגא, ולמ"ד חובת גברא שייך לומר טצדקי, ולמ"ד חובת טלית ליכא לומר טצדקי, והרי יש להקשות דאמאי לא שייך לומר טצדקי למ"ד חובת טלית כמו למ"ד חובת גברא שהרי, אין לומר דלמ"ד חובת טלית אין החיוב מוטל כי אם על הטלית לעשות לו ציצית ושאינו חייב ללבשו אלא כיון שהטיל בו ציצית והניחו בקופסא קיים מצות ציצית הילכך לא הי"ל לומר טצדקי שהרי אינו חייב בדבר ללבוש ציצית וא"ל ג"כ דאיכא למימר טצדקי בעבור שלא קנה טלית בר חיובא להניחו בקופסא שהרי למה יכעוס דמאחר שהמצוה היא בטלית מאי נפקא לן מינה לקנותו כדי להניחו בקופסא שהרי מסתמא לומר דמצוה להטיל ציצית בטלית המונח בקופסא אין המצוה כי אם כשיש לו טלית ראוי לציצית אבל לקנותו כדי להטיל בו ציצית להניחו מה יתרון מצוה יש לקנות ציצית לטלית של קופסא הילכך אין לו לכעוס, אבל אי חובת גברא בדין היה לכעוס שאינו עושה מצוה שמוטלת עליו. שהרי אין סברא דלמ"ד חובת טלית שצוה הכתוב לעשות ציצית לטלית המונח ושמצוה לעשות ציצית בטלית אע"פי שלא ילבשנו כי אם יניחנו בקופסא לבד שהרי איזו מצוה היא להניח ציצית בקופסא אלא צ"ל דמ"ד חובת טלית הוי שצוהו הכתוב לעשות ציצית בכל טליתות שיש לו שסופו ללבשם והרי יש חיוב יותר למ"ד חובת טלית מלמ"ד חובת גברא דלמ"ד חובת גברא לא חייבו הכתוב אלא בטלית א' שרוצה ללבשו אבל למ"ד חובת טלית חייב להניח ציצית בכל טליתות שיש לו מפני שסופו ללבשם, א"כ כמו דלמ"ד חובת גברא היה למלאך להקפיד למה שלא קיים המצוה להיות לו הטלית בר חיובא כמו כן למ"ד חובת טלית הו"ל להקפיד על שלא חזר אחר טלית שתקויים בו המצוה כיון דחובת טלית אינה אלא בשביל שסופו ללבשו: ומ"מ יש לישב קצת כיון דלמ"ד חובת גברא אין חיוב הציצית מוטל עליו אלא בשביל שלובשו א"כ אגברא רמי חיובא הילכך יש להקפיד עליו על שאינו מחזר אחר המצוה לעשותה דכשלובשה שמחייב במצוה למה לובש סדין שאינו חייב תכלת ואינו מקיים כי אם מצות לבן ולא בעיקר הלכתא, אבל למ"ד חובת טלית הרי אינו מתחייב במצוה בשעת עטיפתו ולבישתו כי אם בשעה שמטיל הציציות א"כ לא רמי חיובא אגברא, ואע"פי שפירשנו מצות הטלת הציצית בכלי קופסא אינו אלא בשביל חיילות חיוב המצוה בשעת לבישה דאז קיים המצוה שנצטוה, אעפ"כ אין להקפיד על כי לא רמי ליה הצמר שדינו בתכלת שבו תתקיים עיקר מצוה הואיל דההיא שעתא דחיוב מצוה לאו שעת לבישה היא:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף מ״א עמוד א׳

    מסכת מנחות דף מ״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־327 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    והגדול יוצא בה עראי שאינו בוש לצאת בה לשוק:

    אילימא וכן לענין איסורא דכלאים דאי אין קטן מתכסה בה אין בה משום כלאים אם נארג בה כלאים:

    והתנן אין עראי בכלאים כלומר אין דין עראי בכלאים שאע"פ שאין הגדול יוצא בה עראי יש בה משום כלאים אם נארג בה כלאים:

    ואמר רב נחמן מאי וכן לענין כלאים וכן לענין סדין בציצית אלמא ציצית בטלית שאין בה שיעור יש בה משום כלאים:

    אלא מאי פטורה דקאמר לעיל ואפילו בטלית פטורה כגון הטיל למוטלת דכי שריא רחמנא כלאים בציצית לגמרי אישתרו:

    חדא זימנא לעיל הטיל למוטלת כשרה וכיון דמתכשרא בהנך בתראי וכל שכן בקמאי אי הוה פסיק לבתראי פשיטא דאין בה משום כלאים דהא כולה ציצית מיקרו:

    חדא מכלל חברתה איתמר מכלל דהטיל למוטלת כשרה איתמר הך דכלאים:

    טלית כפולה שהיתה ארוכה כשתים וכפלה:

    ועוד 26 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Menachot 41a · Sefaria · CC0

    תוספות

    חדא מכלל דחבירתה איתמר פירש בקונט' בתרייתא מכלל דקמייתא ואיפכא נראה דבתרייתא משמיה דשמואל קאמר לה:

    ענשיתו [אעשה כי האי] [שאין אדם חייב] לקנות טלית המחוייב אם אין (לו) אבל עשה גמור אפילו בית דין שלמטה היו מכין אותו עד שתצא נפשו:

    הכי קאמר ליה טצדקי למפטר נפשך מציצית ומ"מ אי לאו חובת גברא לא שייך למיענש עליה כיון דלית ליה ובקונטרס גרס אלא ומשמע דלא מוכח מידי:

    רמינן ליה פירשתי בפרק בתרא דנדה (דף סא:):

    Tosafot on Menachot 41a · Sefaria · CC0

    רשב"א

    טלית כפולה, פי' שהיתה ארוכה וכפלה, ור' שמעון פוטר משום דאם תפשוט נמצא ציצית באמצעית' כו'. וקשיא דהא אמרי' בסוף הקומץ האי מאן דחייטיה לגלימיה, כך כתוב בפרש"י, ונראה דהיה כתוב דחייטיה בדביקו' שהוא תפירה חזקה משו"ה אמרי' חייבת וההיא דלעיל דחייטיה דלא עבד לה כלום ר"ל תפירה רחבה, אך אי פרשינן דביקותא תפירה רחבה כעין בשטי"ר בלעז א"כ ההיא דלעיל דחייטי' לגלימיה דלא עבד כלום היכי משכחת לה והרי רב דימי שהוא אמורא אמרה לעיל ואין לו לחלוק על תנא דהך בריית' דקאמר דשוין שאם תפרה שחייבת ומוקמי' לה בתפירה רחבה:

    מי סברת חובת גברא, פי' לקיים מצות ציצית באחת מהן דתפטר בהך אחריתי. חובת טלית היא, ואפי' עשר יש לך טעונות ציצית. מסייע ליה דחובת טלית הוא. חסידים הראשונים, ואי חובת גברא למה לה ציצית עד שיתכסה בה, ל"ה: וקשיא דגם כי הוי חובת טלית אמאי היו צריכין להטיל בה ציצית עד שתגמר ותתחייב: י"ל דה"ק דבשלמא אי חובת טלית היא הרי יכולין מעט להשלימה להעשות כאלו נשלמה אבל אי חובת גברא הרי לא היה להם לעשות כך שהרי אפי' בשלמה אינה חייבת עד שירצה להתכסות בה והרי אפי' אם נשלמה והם יטילו בה ציצית אע"פי שאינם רוצים להתכסות בה הרי יעשו בזה חומרא וא"כ איך יעשו יותר דגם קודם שנשלמה יטילו בה לעשות תרי חומרא דלא מפקרי נפשייהו ר"ל כדפרשי' גם לעשות חומרא יתירה:

    אלא הק"ל טצדקי למפטר נפשך מציצית, פי' תחבולות תבקש למפטר עצמך מציצית, ל"ה. ולפי לשון הפי' שכתוב בהם אלא ה"ק משמע דהויא דחיה למאי דהוה אמר ופליגא דחובת גברא דקאמר דלא תוכח מינה דהוה סבר דחובת גברא הוא דכמו כן מצי סבר דחובת טלית הוא דמעיקרא דהוה אמר ופליגא הוי ס"ד דחובת גברא הוי שמתחייב לקנות טלית להתכסות בו בציצית וחובת טלית דאינו מחוייב לקנותו אלא אם יש לו טלית שראוי לציצית שיניח בו ציצית ויתכסה בו ואם אין לו טלית דבר חיובא אינו חייב לקנותו, ודאיכא בין חובת גברא לחובת טלית דחובת גברא הוי אפי' אין לו טלית דבר חיובא דמחייב לקנות טלית דבר חיובא ולהטיל בו ציצית להתכסות בו ואם יש לו כמה טליתות הראויות לציצית אינו חייב להטיל בהם ציצית כי אם באותו שיתכסה להפטר ממצות ציצית ואם חובת טלית אם אין לו טלית דבר חיובא אינו חייב לקנותו לפי שאינו חובת גברא לקנות טלית לקיים מצות ציצית אלא אם יש לו טלית דבר חיובא חייב להטיל בו ציצית כדי ללובשו ואף אם יש לו כמה טליתו' חייב להטיל בהם ציצי', וא"כ קשה מי הכריחנו בזה שנא' דיהיה אי חובת טלית אם יש לו טלית להטיל בו ציציות ואם אין לו אינו חייב לקנות טלית ולהטיל בו ציצית ואי חובת גברא להתחייב לקנותו כדפרישי' אימא דבתרוייהו חייביה רחמנא אם אין לו טלית שיתחייב לקנות טלית של מצוה ולהתעטף בו ואם יש לו טלית של מצוה שיתחייב להטיל בו ציצית ולהתעטף בו, וזה אין צריך לומר שהרי מאחר שאנו באים לומר שהוא חובת גברא דמתחייב לקנות טלית לקיים ציצית אם אין לו דכשיש לו דיתחייב להטיל בו ציצית אלא שנאמר דגם אם יש לו כמה טליתות הראוים לציצית דיתחייב להטיל בו ציצית כמו דסבר מאן דאמר חובת טלית ויתחייב בב' דברים אם אין לו טלית דמחייב לקנותו ואם יש לו דמחייב להטיל ציצית בכלן ומפני מה לא נוכל לומר כן דבכל האי חייביה רחמנא אלא שאנו אומרים למ"ד חובת טלית דליתיה חובת גברא ולמ"ד חובת גברא דליתיה חובת טלית: ונ"ל לפרש הטעם משום דקרא דאשר תכסה בה צריך לדרשו באחד משני פנים או אשר תכסה בה שאני מחייב אותך להתכסו' בה או שאתה עתיד להתכסות בו הילכך אם אנו מפרשים אוחו גדילים תעשה לך בכסותך אשר תכסה בה שאני מצוה שתכסה בה דהיינו אם יש בו גדילים ותכסהו ואם אין לך שתקנהו ותשים הגדילים ותכסה בה א"כ אין הכתוב כי אם בטלית אחד לבד שיעשה לו גדילים ויתכסה בו ולא שיתן גדילים בכל טליתות שיש לו שהם כלי קופסא שאינו לובשם כי אם חייבו לקיים מצות ציצית לבד שיהיה לו טלית א' שיתכסה בו בציצית א"כ למ"ד חובת גברא ודריש ליה אשר תכסה שאני מצוך שתכסה בה לא סבר שיהא חובת טלית כדפי' ומ"ד חובת טלית לא דריש ליה שאני מצוך שתכסה בה אלא גדילים תעשה לך בכסותך אשר תכסה בה שאתה עתיד להתכסות בה ודהיינו בכל הטליתות שעשית להתכסות בהם וכיון דדריש ליה הכי א"כ לא דריש ליה שאני מצוך שתכסה בה שא"כ היה דורשו לא היה מחייבו כי אם בטלית א' הילכך לא אפשר לדרוש בו שני משמעיות ולמ"ד חובת גברא ליתיה חובת טלית ולמ"ד חובת טלית ליתיה חובת גברא, ומתחלה הוה סבר דחובת גברא מדגער ברב קטינא דלא הוה ליה ציצית דמשמע דמחייב לעשות לו ציצית אם יש לו טלית ראוי לציצית להטיל בו ציצית ואם אין לו שיתחייב לקנותו דאי חובת טלית הוא ואינו חייב לקנותו אמאי היה גוער בו הא לא מחייב בהכי: ויש להקשות מאחר דהוה ס"ד ממאי דמייתי ופליגא הוה סבר דחובת גברא הוא לקנות טלית של מצוה לעשות בו ציצית ושלכך היה גוער בו בעבור שלא היה לו ציצית מאי הוה קאמר ליה ענשיתו אעשה ואמאי אין לענשו אם אינו מקיים העשה שמצוה לעשותו: וי"ל דבסדינו של רב קטינא היה בו ציצית של פשתן ולא היה בו תכלת משום גזרה משום כסות לילה כאנשי ירושלי' דאמרי' דמתמיהין ואסיקנא משום כסות לילה ודכסות לילה דוקא לאסור שלא במינו אבל במינן מחייבי והוה מנח ביה ציצית של מינו וגער בו המלאך שנא היה מקיים עיקר המצוה דזהו תכלת ושזה היה לו לקנות טלית של צמר כדי לשום בו תכלת, וכן נראה דעת רב אלפס ז"ל בהאי מילתא דרב קטינא כמו שפירשתי:

    וקאמר ליה רב קטינא ענשיתו אעשה, פי' כי האי שאני מקיים מצות ציצית במינו ושאיני מקיים בעיקר מצוה דהיינו בפתיל תכלת, וקאמר ליה ענשיתו בכה"ג וקאמר דבהא ענשי על שאינו מקיים עיקר מצוה אע"פי שמקיים מצוה והוה מייתי מינה דמלאכא סבר דחובת גברא הוא ודחי ליה דחובת גברא אינו כדס"ד שיתחייב לקנות ציצית דנהי דחייביה רחמנא כי מכסה בה לכסויי בה מי חייביה דלא חייבו הכתוב לקנות טלית לעשות ציצית משום דאשר תכסה לא משמע שאני מצוך שתכסה בה כדי לעשות בה ציצית אלא אשר תכסה משמע שאתה מכסה בה ברצונך בלא חיוב שאני מצוך לקנותה אלא אם יש לך טלית שראויה לציצית ואתה רוצה להתכסותבה אני מצוך שגדילים תעשה ושלא תתכסה בה בלא ציצית, והשתא ליכא בין מ"ד חובת גברא למ"ד חובת טלית אלא למ"ד חובת גברא לא חייבו הכתוב לעשות גדילים כי אם בכסות שרוצה להתכסות בה אבל אם אינו רוצה להתכסות בה לא חייבו בציצית, ומ"ד חובת טלית דריש לקרא דאשר תכסה שעשייתה היא להתכסות בה ואשר תכסה שאתה עתיד שתכסה בה ולכך כל טליתות שיש בקופסא שעשאם כדי ללובשם ולהתכסות בהם אני קורא בהם אשר תכסה בה, הילכך למ"ד חובת גברא אינו חייב להטיל ציצית כי אם באותה שהוא לובש ומתעטף בה ולמ"ד חובת טלית הוא מתחייב בכל טליתות המתוקנות לו ללבישה וראוי להתכסות בהם אע"פי שאינו לובש אותם ומתכסה בהם, והרי אין להקשות אמאי לא נדרוש שני הדברים כמו שהקשינו למעלה, לפי שאין משמעות של זה כמשמעות של זה שהרי מי שיאמר אשר תכסה שאתה לובש אין מחייבו כי אם באותו לבד ומי שדורש שאתה ראוי להתכסות בה ועתיד להתכסות בה הרי מחייבו בכולם הילכך לא נוכל לדרוש שני המשמעות כי אם או זה או זה ומר משמע ליה פשטיה דקרא הכי ומר משמע ליה הכי, ומ"מ פשט דקרא דאשר תכסה שאתה רוצה להתכסות בה ושאתה לובשו הילכך לפי מאי דדחי ליה אין להוכיח ממלאכא דגער ברב קטינא אי סבר חובת גברא או חובת טלית שהרי בין אי נימא חובת גברא בין אי נימא חובת טלית רב קטינא כיון דלא היה לו טלית הראוי לתכלת לא היה מתחייב כלום והיינו מאי דקאמר ליה ענשיתו אעשה דר"ל כי האי שאינו עובר העשה ואמר לו שראוי היה לו לקנות טלית של צמר להטיל בו ציצית כדקאמר טצדקי לפטור מציצית דר"ל דאיבעית לפטור אותה מציצית בעבור שאין לך טלית שראוי לכך מ"מ לא היה לך לבקש תחבולות להפטר מציצית שקנית הסדין או הסרבל שאינן ראוין לציצית קודם היה לך לקנות טלית של צמר שתקיים בה מצות ציצית וקורא לזה תחבולות שעשה דבר שנפטר בכך מציצית והי"ל לעשות בדרך שיתחייב במצות ציצית ויקיימנה, ועל כן קאמר ענשיתו אעשה כי האי מאחר שאני פטור תענשו אותי בעבור שלא עשיתי דבר להתחייב על שלא קניתי טלית שאתחייב בה, וקאמר דבהא מילתא מדקדקין על כיוצא בזה במי שיכול לעשות מצוה ואינו מחזר אחריה אלא נפטר ממנה, הילכך לפי מאי דגריס רש"י אלא ה"ק ליה טצדקי לא הוכיח אי סבר מלאכא (אי) חובת גברא היא או חובת טלית ואדחיה ההיא דקאמר ופליגא דמלאכא: מ"מ בספרים הכי היא הגירסא ה"ק ליה טצדקי למפטר ולפי גירסא זו משמע דבא להעמיד ההיא דפליגא, ולמ"ד חובת גברא שייך לומר טצדקי, ולמ"ד חובת טלית ליכא לומר טצדקי, והרי יש להקשות דאמאי לא שייך לומר טצדקי למ"ד חובת טלית כמו למ"ד חובת גברא שהרי, אין לומר דלמ"ד חובת טלית אין החיוב מוטל כי אם על הטלית לעשות לו ציצית ושאינו חייב ללבשו אלא כיון שהטיל בו ציצית והניחו בקופסא קיים מצות ציצית הילכך לא הי"ל לומר טצדקי שהרי אינו חייב בדבר ללבוש ציצית וא"ל ג"כ דאיכא למימר טצדקי בעבור שלא קנה טלית בר חיובא להניחו בקופסא שהרי למה יכעוס דמאחר שהמצוה היא בטלית מאי נפקא לן מינה לקנותו כדי להניחו בקופסא שהרי מסתמא לומר דמצוה להטיל ציצית בטלית המונח בקופסא אין המצוה כי אם כשיש לו טלית ראוי לציצית אבל לקנותו כדי להטיל בו ציצית להניחו מה יתרון מצוה יש לקנות ציצית לטלית של קופסא הילכך אין לו לכעוס, אבל אי חובת גברא בדין היה לכעוס שאינו עושה מצוה שמוטלת עליו. שהרי אין סברא דלמ"ד חובת טלית שצוה הכתוב לעשות ציצית לטלית המונח ושמצוה לעשות ציצית בטלית אע"פי שלא ילבשנו כי אם יניחנו בקופסא לבד שהרי איזו מצוה היא להניח ציצית בקופסא אלא צ"ל דמ"ד חובת טלית הוי שצוהו הכתוב לעשות ציצית בכל טליתות שיש לו שסופו ללבשם והרי יש חיוב יותר למ"ד חובת טלית מלמ"ד חובת גברא דלמ"ד חובת גברא לא חייבו הכתוב אלא בטלית א' שרוצה ללבשו אבל למ"ד חובת טלית חייב להניח ציצית בכל טליתות שיש לו מפני שסופו ללבשם, א"כ כמו דלמ"ד חובת גברא היה למלאך להקפיד למה שלא קיים המצוה להיות לו הטלית בר חיובא כמו כן למ"ד חובת טלית הו"ל להקפיד על שלא חזר אחר טלית שתקויים בו המצוה כיון דחובת טלית אינה אלא בשביל שסופו ללבשו: ומ"מ יש לישב קצת כיון דלמ"ד חובת גברא אין חיוב הציצית מוטל עליו אלא בשביל שלובשו א"כ אגברא רמי חיובא הילכך יש להקפיד עליו על שאינו מחזר אחר המצוה לעשותה דכשלובשה שמחייב במצוה למה לובש סדין שאינו חייב תכלת ואינו מקיים כי אם מצות לבן ולא בעיקר הלכתא, אבל למ"ד חובת טלית הרי אינו מתחייב במצוה בשעת עטיפתו ולבישתו כי אם בשעה שמטיל הציציות א"כ לא רמי חיובא אגברא, ואע"פי שפירשנו מצות הטלת הציצית בכלי קופסא אינו אלא בשביל חיילות חיוב המצוה בשעת לבישה דאז קיים המצוה שנצטוה, אעפ"כ אין להקפיד על כי לא רמי ליה הצמר שדינו בתכלת שבו תתקיים עיקר מצוה הואיל דההיא שעתא דחיוב מצוה לאו שעת לבישה היא:

    Rashba on Menachot 41a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא בזמן שעשאה לכבודו שפטורה כו' כצ"ל:

    פרש"י בד"ה ואמר ר"נ כו' אלמא ציצית בטלית שאין בו שיעור יש בו כו' ובד"ה אלא כו' פטורה כגון כו' הד"א ובד"ה ור"ש כו' במציעתא הס"ד ובד"ה סרבלא כו' מנט"ל דפטורה מציצית הס"ד ובד"ה כלי קופסא כו' דהואיל ועומדת היא כו' ובד"ה לכבודו לתכריכין למיתתו הס"ד ואח"כ מ"ה ודאי רמינן ליה דאי לא כו' ובד"ה יתפור ולא כו' ויוסיף עליו עד ארבע כו' ובד"ה ולא יתפור דהכא חיישינן להכי כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה תכלת (הנמדה"ק) אין כו' דאין לחלק כיון דלההוא גברא דהוי כו' פרק בא לו דעת לעשות כו' ר"י בן בבא אומר ביחוד (פטרן) בטלו חכמים כו' כצ"ל:

    בד"ה ענשיתו כו' שאין אדם חייב לקנות טלית המחויב אם אין לו כו' עכ"ל לא ידענא אמאי לא מחויב לקנות אם אין לו טלית דהא למ"ד חובת גברא הוא קיימא ואין לפרש אם אין לו מעות דהא ודאי בעשה גמור נמי לא שייך מכרו כו' ודו"ק:

    בד"ה אין פוטר כו' זה אלי ואנוהו א"כ מיירי בשיראים דעביד במינו ומה דפי' כו' לאו כו' עכ"ל כצ"ל מת"י וק"ל:

    Chidushei Halachot on Menachot 41a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' טצדקי עיין ערכין דף ב ע"ב תוס' ד"ה הכל חייבין:

    תוס' ד"ה ענשיתו וכו' שאין אדם חייב עיין פסחים קיג ע"ב תוס' ד"ה ואין לו:

    Gilyon HaShas on Menachot 41a · Sefaria

    בן יהוידע

    אָמַר לֵיהּ קְטִינָא קְטִינָא. הא דקראו בשמו ולא עוד אלא שכפל שמו נראה לי בס"ד כי האדם ביום הוא גדול במצות ובלילה קטן במצות כי רוב המצות אינם נעשים אלא ביום דוקא ולא בלילה ומכללם היא מצות ציצית ולכן אמר לו אתה שפוטר עצמך מן הציצית גם ביום נמצאת אתה קטינא ביום וקטינא בלילה.

    Ben Yehoyada on Menachot 41a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף מ״א, עמוד א׳, בהיקף של כ־327 מילים ב־21 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 21 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 122 מילים

      נפתחת ב״והגדול יוצא בה דרך עראי חייבת בציצית,…״

    2. קטע 217 מילים

      נפתחת ב״והוינן בה: מאי ״וכן לענין כלאים״? אילימא…״

    3. קטע 39 מילים

      נפתחת ב״ואמר רב נחמן בר יצחק: וכן לענין…״

      חכמים: רב נחמן בר יצחק.

    4. קטע 45 מילים

      נפתחת ב״אלא מאי פטורה הטיל למוטלת.…״

    5. קטע 510 מילים

      נפתחת ב״והא אמרה רבי זירא חדא זימנא? חדא…״

      חכמים: רבי זירא.

    6. קטע 613 מילים

      נפתחת ב״ת"ר טלית כפולה חייבת בציצית, ורבי שמעון…״

      חכמים: רבי שמעון.

    7. קטע 76 מילים

      נפתחת ב״תפרה, פשיטא! לא צריכא דנקטה בסיכי.…״

    8. קטע 825 מילים

      נפתחת ב״רבה בר הונא איקלע לבי רבא בר…״

      חכמים: רב נחמן, רבה, רבא.

    9. קטע 913 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה: לאו היינו כנף דכתב רחמנא…״

    10. קטע 1013 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה: מי סברת חובת גברא הוא?…״

    11. קטע 1117 מילים

      נפתחת ב״לימא מסייע ליה: חסידים הראשונים, כיון שארגו…״

    12. קטע 1222 מילים

      נפתחת ב״ופליגא דמלאכא, דמלאכא אשכחי' לרב קטינא דמיכסי…״

      חכמים: רב קטינא.

    13. קטע 1310 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה: ענשיתו אעשה? אמר ליה: בזמן…״

    14. קטע 1420 מילים

      נפתחת ב״אי אמרת בשלמא חובת גברא הוא היינו…״

    15. קטע 1523 מילים

      נפתחת ב״אלא מאי חובת גברא הוא? נהי דחייביה…״

    16. קטע 168 מילים

      נפתחת ב״אלא הכי קאמר ליה: טצדקי למיפטר נפשך…״

    17. קטע 1730 מילים

      נפתחת ב״אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל:…״

      חכמים: רב טובי בר קיסנא, שמואל.

    18. קטע 1813 מילים

      נפתחת ב״בההיא שעתא, ודאי רמינן ליה, משום (משלי…״

    19. קטע 1914 מילים

      נפתחת ב״אמר רחבה אמר ר' יהודה: טלית שנקרעה…״

    20. קטע 2017 מילים

      נפתחת ב״תניא נמי הכי: טלית שנקרעה, חוץ לשלש…״

      חכמים: רבי מאיר.

    21. קטע 2120 מילים

      נפתחת ב״ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מנחות דף מ״א ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026