מסכת מנחות דף צ״ג עמוד ב׳

1דנין יחיד מיחיד, ואין דנין יחיד מציבור.

2ולמאן דיליף מזקני עדה, מאי טעמא לא יליף מעולת ראייה? דנין מידי דכתיב ״ביה סמיכה בגופיה״, ממידי דכתיב ״ביה סמיכה בגופיה״, לאפוקי עולת ראייה, דהיא גופה מעולת נדבה גמרה.

3דתני תנא קמיה דרב יצחק בר אבא: (ויקרא ט, טז) ״ויקרב את העולה ויעשה כמשפט״ כמשפט עולת נדבה, לימד על עולת חובה שטעונה סמיכה.

4והעבד והשליח והאשה. תנו רבנן: (ויקרא א, ד) ״ידו״ ולא יד עבדו, ״ידו״ ולא יד שלוחו, ״ידו״ ולא יד אשתו.

5כל הני למה לי? צריכא, אי כתב רחמנא חד, הוה אמינא למעוטי עבד, דלאו בר מצות, אבל שליח דבר מצוה הוא, ושלוחו של אדם כמותו, אימא לסמוך.

6ואי אשמעינן הני תרתי, דלאו כגופיה דמיא, אבל אשתו דכגופיה דמיא, אימא תיסמך צריכא.

7סמיכה שירי מצוה. ת"ר (ויקרא א, ד) ״וסמך״ (ויקרא א, ד) ״ונרצה״, וכי סמיכה מכפרת? והלא אין כפרה אלא בדם, שנאמר: ״(ויקרא יז״, יא) ״כי הדם הוא בנפש יכפר״! אלא לומר לך, שאם עשאה לסמיכה שירי מצוה, מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר, וכיפר.

8ותניא גבי תנופה כי האי גוונא: (ויקרא יד, כא) ״לתנופה לכפר״, וכי תנופה מכפרת? והלא אין כפרה אלא בדם, שנאמר: ״כי הדם הוא בנפש יכפר״! אלא לומר לך, שאם עשאה לתנופה שירי מצוה, מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר, וכיפר.

9על הראש, תנו רבנן: ״ידו על הראש״ ולא ידו על הצואר, ״ידו על הראש״ ולא ידו על הגביים, ״ידו על הראש״ ולא ידו על החזה.

10כל הני למה לי? צריכי, דאי כתב רחמנא חד למעוטי צואר, דלא קאי בהדי ראשו, אבל גבו דקאי להדי ראשו אימא לא, צריכא.

11ואי אשמעינן הני תרי, משום דלא איתרבי לתנופה, אבל חזה דאיתרבי לתנופה, אימא לא, צריכא.

12איבעיא להו: ידו על הצדדין, מהו? תא שמע, דתניא: אבא ביראה ברבי אליעזר בן יעקב אומר: ״ידו על ראשו״, ולא ידו על הצדדין.

13בעי רבי ירמיה: מטלית מהו שתחוץ? תא שמע: ובלבד שלא תהא דבר חוצץ בינו לבין הזבח.

14ובשתי ידים, מנא הני מילי? אמר ריש לקיש, דאמר קרא ״(ויקרא טז״, כא) ״וסמך אהרן את שתי ידו״, כתיב ״ידו״ וכתיב ״שתי״, זה בנה אב: כל מקום שנאמר ״ידו״ הרי כאן שתים, עד שיפרט לך הכתוב ״אחת״.

15אזל רבי אלעזר, אמרה להא שמעתא בבי מדרשא, ולא אמרה משמיה דריש לקיש. שמע ריש לקיש ואיקפד, אמר ליה: אי סלקא דעתך כל היכא דכתיב ״ידו״ תרתי נינהו, למה לי למכתב ״ידיו״ ״ידיו״?

16אקשי ליה עשרים וארבע ״ידיו״, (ויקרא ז, ל) ״ידיו תביאנה (דברים לג, ז) ״ידיו רב לו״, (בראשית מח, יד) ״שכל את ידיו אישתיק.

17לבתר דנח דעתיה, אמר ליה: מאי טעמא לא תימא לי, ״ידיו״ דסמיכה קאמרי?

18בסמיכה נמי כתיב: ״(במדבר כז״, כג) ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו, סמיכה דבהמה קאמרי.

19ובמקום שסומכין שוחטין, תכף לסמיכה שחיטה. מאי קאמר? הכי קאמר: במקום שסומכין שוחטין, שתכף לסמיכה שחיטה.

מתני׳ · משנה

20חומר בסמיכה מבתנופה, ובתנופה מבסמיכה שאחד מניף לכל החברים, ואין אחד סומך לכל החברים. חומר בתנופה שהתנופה נוהגת בקרבנות היחיד ובקרבנות הצבור,׃