ושלמים גמר שם שם ממעשר שני — דמזבין ממעות מעשר דכתיב במעשר שני ונתתה בכסף עד ואכלת שם (דברים י״ד:כ״ה) וכתיב בשלמים ואכלת שם (שם כז) מה שם דהתם מעשר אף שם דגבי שלמים מעשר דיכול להביא שלמים ממעשר:
ומינה מה שלמים אין גופן מעשר — שני דשלמים בשר אף תודה דבאה ממעשר אין גופו מעשר דאותן חיטין שיכול ליקחם מהם לא היו של מעשר אלא שניקחו בכסף מעשר:
מה שלמים כו' דמין מעשר נינהו — אלא יביא ממעות מעשר ויקח חלות לתודתו והני לא הוו מין מעשר:
המתפיס — שמזמן מעות מעשר שני לקנות שלמים מהן אע"ג דסתם מעות מעשר שלמים הן אע"ג דמתפיס בהו בפירוש לא קנו שלמים דלא חלה על אותן מעות קדושת שלמים אלא שיכול לקנות מהן כל דבר אחר שירצה:
דלא אלימא שלמים למיחל אקדושת מעשר — שלא יהא יכול ליתנו בכל אשר תאוה נפשו:
הלוקח חיה — ממעות מעשר שני לזבחי שלמים:
ובהמה לבשר תאוה — לאוכלה בירושלים בכל שעה שירצה כדכתיב (דברים יד) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך דאע"ג דאין דינו ליקח ממעות מעשר שני אלא שלמים:
לא יצא העור לחולין — דאילו בשר חיה גופה לא חזיא לשלמים אבל עור דחזיא ליקח בו בהמה לשלמים לא יצא לחולין היכא דיש בו ליקח בו בהמה סתם מעות מעשר הויא שלמים ומביא בדמיו שלמים דקיימא לן דכך הוא הדין לעשות ליקח ממעות מעשר שני בהמה לשלמים וחיה לבשר תאוה והעור יוצא לחולין כדאמר בפ' בכל מערבין (עירובין כז:) בבקר מלמד שלוקחים בקר אגב עורו הבשר לזבחים ומבליע דמי העור בבשר ויוצא לחולין וצאן אגב גיזותיו אבל הכא דשני דלקח חיה לשלמים ובהמה לבשר תאוה לא יצא העור לחולין אלא קנו שלמים:
לאו למימרא דקנו — העורות תורת שלמים אלמא דאלימא קדושת שלמים למיחל אקדושת מעשר:
ה"ק אינו בתורת לצאת העור לחולין — דאין לו קדושה כלל הואיל ושלא כתורה לוקחן דנעשה האי עור כלוקח ממעות מעשר שני שור לחרישה שלא לקחו סתם דלא הוי שלמים כלל לא הוא ולא עורו מרבותינו ז"ל. ענין אחר אינו בתורת לצאת העור לחולין דהיינו לשלמים הלוקח בהמה ממעות מעשר לשלמים הבשר נאכל בתורת שלמים והעור יוצא לחולין אבל האי לא יצא לחולין ויקח מדמי העור בהמה לשלמים אבל לא קנה שלמים דנעשה כלוקח שור לחרישה ממעות מעשר שני דמוכרם הן ועורן ויאכלו כל דמיו מעשר:
אליבא דר' יהודה — דאמר במסכת קדושין (ד' נב:) מעשר ממון הדיוט הוא ויכול לקדש בו את האשה לא פליגי דקנו שלמים דקדושת שלמים חיילא אממון הדיוט:
מ"ד לא קנו כר"מ — דלא חלה קדושת שלמים אממון גבוה:
כיון דמעשר קרב שלמים — בהמה שלוקח ממעות מעשר סתם קרב שלמים:
מכי תפיס ליה נמי — לצורך שלמים תפס דקנו שלמים ואין יכול לשנותן לדבר אחר:
כשהוא פודן — לאותן מעות מעשר שני שמחללן על פרוטות או על דינרין:
מוסיף שני חומשין — אחד חומש להקדישו שפודה דהיינו שלמים דכתיב אם המקדיש וגו' ויסף חמישיתו וגו' (זיקרא כז):
ואחד למעשר שני — דכתיב אם גאל יגאל איש ממעשרו וגו' (שם) והא הכא דחיילא קדושת שלמים אקדושת מעשר שהרי הוסיף חומש אשלמים והיכי אמר ר' אלעזר לא קנו:
הא מני ר' יהודה היא — דאמר ממון הדיוט הוא להכי חל עליה קדושת שלמים:
מתני' כל הבא מן הצאן ומן הבקר — היינו תודה ושלמים הבאין חובה:
האומר הרי עלי תודה וכו' — משנה שאינה צריכה היא דהא תנינן לה לעיל אי לא משום סיפא דצריכה דקתני נסכים בכל מקום ואפילו היכא דאמר הרי עלי זבח ולא אמר ונסכים א"נ דאמר זבח ונסכים ואפילו לא אמר עלי אלא אמר הרי זו לא יביא אלא מן החולין:
גמ' מה פסח במצרים אינו בא אלא מן החולין — דאכתי לא הוו מעשרות:
וכי דנין — פסח דורות שאפשר לבא מן המעשר שהרי בדורות נוהג מעשר מפסח מצרים שאי אפשר לו לבא ממעשר שהרי באותה שעה לא היה מעשר נוהג:
ראיה גדולה היא — הואיל ומצינו שום פסח שאינו בא אלא מן החולין:
שכן אין טעון מתן דמים למזבח — דלא הוה מזבח אלא משקוף ומזוזות וכיון דאין ממנו למזבח לא הוי דומיא דשלמים להכי אינו בא מן המעשר:
