מסכת מנחות דף פ״ז עמוד ב׳

מחוק שבו היה מודד חביתי כ"ג — לפי שיש לו לחלק בשני חצאי עשרון ואם היה גדוש כשהיה מטלטלו לחצותו היה מתפזר על גבי קרקע:

מוי"ו דועשרון נפקא ליה:

מנקודו — שאותו נקוד שעליו אתי למעט דכל נקודה אתי למעוטי:

שבו היה מודד חביתי כ"ג — השתא משמע שמודד חצי עשרון בביתו ומביא והיינו דקא פריך מודד:

מחלק — שהיה מביאו מביתו שלם לעזרה ואח"כ חוצהו בחצי העשרון:

ותיבעי לך לרבנן — דלדברי הכל צריך חצי עשרון:

מדאמר ר"מ עשרון שבו מודד לחביתי כ"ג מחוק חצי עשרון נמי מחוק הוה - דהא הוה נמי לחביתי כ"ג:

ומדר"מ — דאמר שניהם מחוק היו אותו עשרון של כ"ג והחצי עשרון נמי לרבנן נמי לא היה בו אלא עשרון אחד ובו היה מודד לחביתי כ"ג ה"נ דמחוק היה זה וזה דלדברי הכל של כ"ג מחוק היה דהכי פליגי בברייתא רבי מאיר ורבנן מחוק שבו היה מודד לחביתי כ"ג וחכמים אומרי' לא היה בו אלא עשרון אחד מחוק:

חביתי כ"ג — אותן שנים עשר חלות שעושה ששה בבקר וששה בערב:

במה מחלקן — לחלות ביד או בכלי ישער בידו או יחלקם בכלי:

וכי טורטני יכניס — אם היה צריך להביא משקלות:

כיון דבקללה כתיב — והשיבו לחמכם במשקל (ויקרא כו):

שלחן מהו שיקדש קמצים בגודש שלו — כגון שאם הניח קומץ של מנחה או (של) לבונה בלא בזיכין שהיה לו לקדשו בכלי והניחן על השולחן שבו לחם ולא קידשו בכלי אחר והיינו בגודש שלו שלא הניחו בבזיכין אלא למעלה בין לחם ללחם שהכל היה בגודש שלא הניחן בתוך כלי. ענין אחר בגודש שלו דשולחן לא היה לו בית קיבול כלל למעלה וכל מה שמניחין עליו הוי כמו שמונח בגודש כך שמעתי:

דלא חזי ליה — כגון קומץ ולבונה בלא בזיכין:

אינו מקדש — שאין דרכו לקדש כי אם לחם:

לדברי האומר טפחיים ומחצה קופל — כדאמרינן בפרק שתי הלחם (לקמן מנחות צו.) נותן ארכו של כל לחם שהוא עשרה טפחים כנגד רחבו של שולחן שהוא חמשה טפחים נמצא ארכו של לחם יותר מרחבו של שולחן חמשה טפחים נמצא קופל כל לחם ולחם טפחיים ומחצה מכאן וטפחיים ומחצה מכאן נמצא ששה קיפולין של טפחיים ומחצה שכל מערכה של ששה לחם גבוה חמש עשרה טפחים נמצא השלחן מקדש חמש עשרה טפחים למעלה כלומר דקידושו של שלחן היה עולה חמשה עשר טפחים והיה מקדש כל דבר בין לחם בין קמצים בחמש עשרה טפחים דהיינו גודש שלו ואמאי אמרת אינו מקדש:

א"ל — הא דאמרי' אינו מקדש מאי דלא חזי ליה היינו ליקרב שאין הקומץ מתקדש שם שעדיין יש לו לקדשו בכלי אחר קודם שיקטירנו אבל מקדש הקמצים ליפסל דקדשי ליפסל בלינה וביוצא. עניין אחר מ"ר ז"ל אבל מקדש ליפסל שפסולה המנחה הואיל ועשאן שלא כמצותן ושוב אין יכול להחזירן לעשרון:

מתני' רבי אליעזר ברבי צדוק אומר — לא היה שם ד' מדות אלא הין בלבד ושנתות סימנין היו בו עד כאן לפר כו' והכי נמי היו בו שנתות ללוג וחצי לוג:

וכי מה היה הין משמש — והלא לא הוצרכו לו מעולם אלא פעם אחת היה מימי משה לשמן המשחה דכתיב שמן זית הין (שמות ל׳:כ״ד):

מדה יתירה — להשלים הז' מדות:

שבו היה מודד שמן לחביתי כהן גדול — שהיה צריכה שלשה לוגין כדאמרינן לעיל (מנחות דף נא.) בשמן להוסיף לה שמן:

גמ' רבי יהודה קחשיב ממטה למעלה ורבי מאיר קחשיב ממעלה למטה: