מרבה אני שאר מנחות — שאין כתובים בפרשה כגון של חוטא ונשים הבאות בגלל עצמן ודומות לה' מנחות שבפרשה:
והא מבעי לגופיה — שיהיו מנחות האלו טעונות הגשה:
מרבה אני שאר מנחות — שהרי דומות לאלה:
שיש מהן כו' ויש מהן לכהנים — השירים והרים באותה פרשה כתיב והרים הכהן מן המנחה וגו':
יכול בכלי — ת"ל במקום אחר (ויקרא ו׳:ח׳) והרים ממנו בקומצו ויליף הרמה הרמה לג"ש:
מתני' לוג ואשם למצורע — כתיב בהו (שם יד) והניף אותם:
והבכורים כדברי ר' אליעזר בן יעקב — דשמעי' ליה בעלמא (סוכה דף מז:) דאמר בכורים טעונין תנופה:
ואימורי שלמי יחיד וחזה ושוק — כתיב בהו שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף תנופה וגו' (ויקרא י׳:ט״ו):
אחד שלמי אנשים ואחד שלמי נשים בישראל ולא באחרים — מפרש בגמ':
שתי הלחם וכבשי עצרת — כתיב בהו והניף הכהן אותם על לחם הבכורים תנופה וגו' שנאמר במלואים (שמות כ״ט:כ״ז) אשר הונף ואשר הורם ולעיל מיניה כתיב והנפת אותם תנופה כל הני תנופות לומר שמוליך ומביא ומעלה ומוריד. ל"א מהונף והורם דמלואים ילפי' לשאר תנופות:
במזרח — כלומר אפי' במזרחו של מזבח יכול להניף וכ"ש במערבו דקרוב יותר להיכל:
התנופות קודמות להגשות — תחילה מניף ואח"כ מגישה ובמנחת העומר ומנחת קנאות שיש בהן תנופה והגשה ומנין שהתנופה קודם דכתיב במנחת סוטה והניף את המנחה לפני ה' והדר והקריב אותה אל המזבח (במדבר ה׳:כ״ה):
מנחת העומר וקנאות — כתיב בהו תנופה ולעיל ילפינן להו הגשה:
שלשה מינין — שלמי יחיד ושלמי ציבור דהן כבשי עצרת ואשם מצורע טעונין בין שלשתן שלשה מצות:
שתים — מצות משלשה יש בכל מין ומין והשלישי אין בהם דאין בכל מין אלא שתים:
שלמי יחיד — כתיב בהו סמיכה בויקרא ותנופה שחוטין [כתיב בפ' צו] בחזה ושוק שלהן:
[שלמי צבור — טעונין תנופה חיים בפרשה אמור ושחוטין] דגמרי' לה משלמי יחיד אבל סמיכה לא כדמפרש בגמרא:
אשם מצורע — כתיב ביה תנופה חיים דכתיב והניף אותם בזאת תהיה תורת וסמיכה גמרינן לכל קרבנות היחיד בפרק שתי מדות (לקמן מנחות צג.) אבל לא תנופה שחוט כדמפרש בגמ':
גמ' והניף אותם — אלוג ואשם כתיב:
ת"ל והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן והניף — דמשמע והניף אלוג לחודיה קאי:
יכול יניף שתיהן כאחד ויחזור ויניף — כל אחד לעצמו לקיים מה שנאמר ואת לוג השמן והניף:
ת"ל תנופה — לדרשא דהוי ליה למכתב והניף אותם:
לפני ה' במזרח — כלומר אפילו במזרח קרינן ביה לפני ה':
האמרת — בהקומץ רבה (לעיל מנחות יט.) גבי הגשה דמנחה לפני ה' דהיינו במערב:
ה"מ מנחה דאיקרי חטאת — דכתיב (ויקרא ו׳:י׳) קדש קדשים היא כחטאת:
וחטאת טעונה יסוד — דכתיב בה (שם) ואת כל הדם ישפוך אל יסוד וגו':
וקרן מזרחית דרומית לא הוה ליה יסוד — כדאמרינן במס' מדות (דף לה:) היסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב אוכל בדרום אמה אחת דהיינו קרן מערבית דרומית דה"ל יסוד ובמזרח אמה אחת דהיינו לקרן צפונית מזרחית נמצא שלא היה היסוד לכל רוח מזרחית אלא אמה אחת לצד קרן מזרחית צפונית ולרוח דרומית נמי אין יסוד אלא אמה אחת לצד מערבי נמצא שאין יסוד לקרן מזרחית דרומית ומנחה לא סגי דלא מיקריב ליה בדרום דכתיב אל פני המזבח בדרום כדאמר בהקומץ [רבה] (לעיל מנחות יט:) הלכך על כרחך בעינן מערבית דרומית מערב משום יסוד ודרום משום אל פני דהיינו דרום שבו הכבש:
