ר"מ סבר לה כר"ע בחדא בלא הביא שליש ופליג עלי' בהביא שליש:
מ"ט — אאבל ואבית המדרש קאי דנטיעה נפקא לן כדלעיל ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר ומבית האילן אין מביאין עומר [כדאמרינן] בפ' כל קרבנות (לקמן מנחות דף פה.) ללישנא דפרישית לעיל משום כלאים מהדר אף אנטיעות:
קצירכם — ראשית קצירכם (ויקרא כ״ג:י׳) לקצירכם תהא זו ראשית ולא לקציר מצוה:
מה ת"ל — והא כתיב בסיפיה דקרא תקריב מנחת בכוריך:
מן הקמה — דכתיב חרמש בקמה:
מן הלח — דכתיב כרמל:
בלילה — כדאמרן בריש פירקין אי אתה מוצא תמימות אלא א"כ אתה מתחיל מבערב:
כל שהוא — אף מן העמרים:
מ"מ — אף מן הרחוק מירושלים:
ולהקטיר חלבים — מה שמתעכל מן המזבח מחזיר כל הלילה:
שמצותו כל היום — כגון שחיטה וזריקת דמים דכתיב (ויקרא ז׳:ל״ח) ביום צותו את בני ישראל וגו':
מה דיום בלילה לא — דקדשים ששחטן בלילה פסולין דאמר במסכת נדה (דף מ.) זאת היא העולה הרי אלו מיעוטין פרט לכששחטה בלילה פסולה כו' בפרק יוצא דופן (שם):
אם יש אחרת — אפילו במחובר מביאין אחרת תחתיה וקוצרין וטוחנין אותה ביום שלא יאמרו מותר להקריב מנחה טמאה ואפי' דיחיד:
שנקצר שלא כמצותו פסול — (הלכך) ומצות קצירה בלילה ולא ביום הלכך הא דתני לעיל נקצר ביום כשר רבי היא והא דתניא פסול רבי אלעזר ברבי שמעון:
[רבו של אביו] — ר"ש תלמידו של ר"ע כדאמר ביבמות בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סב:) והיה העולם שמם עד שבא ר"ע כו':
כלל אר"ע — במילה קא מיירי בפרק רבי אליעזר דמילה:
וסבר לה — ר' אלעזר כר' ישמעאל דאמר קציר העומר מצוה ודוחה שבת:
ואי ס"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דוחה שבת — הא סבירא לן כר"ע דכל שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה שבת אלא מדדחי שבת ש"מ נקצר שלא כמצותו פסול ומצותו לא הויא אלא במוצאי י"ט וגבי לילה נמי מצותו בלילה ולא ביום:
ורבי לאו תלמידיה דר"ש הוא — בתמיה ואמאי לא שמיע ליה מדר"ש דסבר לה כר"ע דכל שאפשר מע"ש לא דחיא שבת:
היינו מעלין לו כו' — ורבי שמעון לטעמיה דאמר בעירובין (דף פט.) אחד גגות וחצירות רשות אחת להן לכלים ששבתו בתוכן:
אלונטית — בגד להסתפג בו:
סבר לה כאידך דר"ש — דאמר חביבה מצוה בשעתה הלכך אף על גב דכשרה מע"ש עבדי לה בשעתה ודחיא שבת וגבי מילה דאמר כל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה שבת כגון הבאת אזמל דאין לה זמן קבוע:
אברים ופדרים כשרין כל הלילה ולא היה ממתין — לאברי תמידין ומוספין דשבת עד שתחשך אלמא דחינן שבת משום חביבה מצוה בשעתה:
