מסכת מנחות דף ע״ו עמוד ב׳

דאמר כי האי תנא דתניא כו' — ואיהו שמואל סבר ליה כת"ק דאמר חוץ מלחם הפנים וחביתין אבל לחמי תודה ונזירות כשרות:

מנחת מאפה — שדינה להיות י' חלות:

מצת כתיב — חסר וי"ו:

והא גבי לחמי תודה דכתיב מצות — בכל מין ואמר ר' טובי כו':

ההוא — דרב טובי דאמר אף על גב דכתיב מצות פליגא אדרב הונא:

מתני' העומר — דאותן שלשה סאין היו מניפין עד שהיה עומד על עשרון:

גמ' מאי טעמא — בא משלשה סאין:

כיון דמחדש אתי — שיש בו סובין יותר מיבשין ושעורין נמי יש בהן סובין יותר מבחיטים:

לחם הפנים כ"ד עשרונים — דכתיב (ויקרא כ״ד:ה׳) שתי עשרונים יהיה החלה האחת:

שריבה במדת עשרונים — שעשה העשרון גדוש:

או שמיעט — שמחק העשרון יותר מדאי עד שחסר:

ריבה במדת סאין שלהן — כגון שתי הלחם שבאין מג' סאין ולחם הפנים שבאים מכ"ד סאין קמח ומניפין אותם לעשרונים סלת וכגון העומר שהיה בא מג' סאין נקצר לצורכו ד' סאין או שלא קצר לו אלא ב' סאין:

כשרה — ובלבד שיהא העשרון כהלכתו:

מתני' העומר היה מנופה בי"ג נפה — הלכה למשה מסיני:

שנאמר ולקחת סלת ואפית אותה וגו' — שתהא מנופה כל צורכה שתהא סלת ברורה בשעת אפיה:

גמ' תנו רבנן — כיצד היה מנופה בי"ג נפות:

בדקה בגסה — דשתי נפות היו במקדש אחת דקה ואחת גסה שקורין קליי"ר ובתחילה היו מניפין בדקה והיתה קולטת הסלת והסובין והיה הקמח הולך לעבר הנפה כמנהג גרוסות ואח"כ נותנין אותו בגסה שקולטת הסובין שנשתיירו בסלת והגרוסות כעין קרטין שממנו הסלת נעשה היה הולך לעבר הנפה ואחר כך חוזרין ומניפין בדקה ובגסה וכן חוזרין חלילה עד שיהא מנופה שלש עשרה פעמים ובלבד שלא ישתייר מן הקמח ומן הסובין עם הסלת וחוזרין וטוחנין קרטין והגרוסות והויין סלת:

רבי שמעון אומר — לא היו עושין כמו שאמרת בדקה בגסה אלא י"ג נפות היו במקדש זו למעלה מזו כל אחת עבה מחברתה עליונה ראשונה קולטת סובין שהיא היתה גסה שבכולן ולא היתה קולטת כ"א סובין והיו הקמח והסלת הולכין לעבר הנפה ושוב היה נותן הקמח והסלת בתחתונה בדקה הימנה והיא היתה קולטת הקרטין סלת והקמח הולך לעבר הנפה ושוב היה חוזר ונותן הסלת בדקה הימנה כדי שלא ישתייר מן הקמח ומן הסובין בסלת כלל שתהא הסלת ברורה:

תלמוד לומר ולקחת מכל מקום — ובלבד שתהא זו סלת ברורה בשעת אפייה:

יכול אף בשאר מנחות כן — שיהו נקחות נמי חיטין:

תלמוד לומר אותה — אותה נקחת בחטים ואין אחרת נקחת חטין:

לפי שחסה תורה על ממונם של ישראל — לפי שלחם הפנים הם כ"ד עשרונות ולפי שהן בכל שבת ושבת ועולים לדבר גדול הותר לקנותן מן החיטין כדי שיבא לחם בזול יותר משאם היו לוקחין סלת מן התגר שהקונה סלת קונה אותה ביוקר אבל שאר מנחות שהן דבר מועט ואין באות תדיר לא הותרו לקנות כי אם סלת:

מתני' התודה שהן שש מדבריות — דאילו סאה ירושלמית היתה יתירה על של מדבר שתות ואותן [חמש] שש מדבריות הן:

שתי איפות — שהאיפה ג' סאין שהן כ' עשרונות דכתיב (שמו' טז) והעומר עשירית האיפה דעומר הוא עשרון ונמצא י' עשרונים באיפה וב' איפות הן כ' עשרונות: