בוני התלמוד

    מסכת מנחות דף ע״ו עמוד ב׳

    פרק ז׳ - אלו מנחות נקמצות

    Also cited as: Menachot 76b, Chapter 7 Ellu Menachot Nikmatzot

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    דאמר כי האי תנא דתניא כו' - ואיהו שמואל סבר ליה כת"ק דאמר חוץ מלחם הפנים וחביתין אבל לחמי תודה ונזירות כשרות:

    מנחת מאפה - שדינה להיות י' חלות:

    מצת כתיב - חסר וי"ו:

    והא גבי לחמי תודה דכתיב מצות - בכל מין ואמר ר' טובי כו':

    ההוא - דרב טובי דאמר אף על גב דכתיב מצות פליגא אדרב הונא:

    מתני' העומר - דאותן שלשה סאין היו מניפין עד שהיה עומד על עשרון:

    גמ' מאי טעמא - בא משלשה סאין:

    כיון דמחדש אתי - שיש בו סובין יותר מיבשין ושעורין נמי יש בהן סובין יותר מבחיטים:

    לחם הפנים כ"ד עשרונים - דכתיב (ויקרא כ״ד:ה׳) שתי עשרונים יהיה החלה האחת:

    שריבה במדת עשרונים - שעשה העשרון גדוש:

    או שמיעט - שמחק העשרון יותר מדאי עד שחסר:

    ריבה במדת סאין שלהן - כגון שתי הלחם שבאין מג' סאין ולחם הפנים שבאים מכ"ד סאין קמח ומניפין אותם לעשרונים סלת וכגון העומר שהיה בא מג' סאין נקצר לצורכו ד' סאין או שלא קצר לו אלא ב' סאין:

    כשרה - ובלבד שיהא העשרון כהלכתו:

    מתני' העומר היה מנופה בי"ג נפה - הלכה למשה מסיני:

    שנאמר ולקחת סלת ואפית אותה וגו' - שתהא מנופה כל צורכה שתהא סלת ברורה בשעת אפיה:

    גמ' תנו רבנן - כיצד היה מנופה בי"ג נפות:

    בדקה בגסה - דשתי נפות היו במקדש אחת דקה ואחת גסה שקורין קליי"ר ובתחילה היו מניפין בדקה והיתה קולטת הסלת והסובין והיה הקמח הולך לעבר הנפה כמנהג גרוסות ואח"כ נותנין אותו בגסה שקולטת הסובין שנשתיירו בסלת והגרוסות כעין קרטין שממנו הסלת נעשה היה הולך לעבר הנפה ואחר כך חוזרין ומניפין בדקה ובגסה וכן חוזרין חלילה עד שיהא מנופה שלש עשרה פעמים ובלבד שלא ישתייר מן הקמח ומן הסובין עם הסלת וחוזרין וטוחנין קרטין והגרוסות והויין סלת:

    רבי שמעון אומר - לא היו עושין כמו שאמרת בדקה בגסה אלא י"ג נפות היו במקדש זו למעלה מזו כל אחת עבה מחברתה עליונה ראשונה קולטת סובין שהיא היתה גסה שבכולן ולא היתה קולטת כ"א סובין והיו הקמח והסלת הולכין לעבר הנפה ושוב היה נותן הקמח והסלת בתחתונה בדקה הימנה והיא היתה קולטת הקרטין סלת והקמח הולך לעבר הנפה ושוב היה חוזר ונותן הסלת בדקה הימנה כדי שלא ישתייר מן הקמח ומן הסובין בסלת כלל שתהא הסלת ברורה:

    תלמוד לומר ולקחת מכל מקום - ובלבד שתהא זו סלת ברורה בשעת אפייה:

    יכול אף בשאר מנחות כן - שיהו נקחות נמי חיטין:

    תלמוד לומר אותה - אותה נקחת בחטים ואין אחרת נקחת חטין:

    לפי שחסה תורה על ממונם של ישראל - לפי שלחם הפנים הם כ"ד עשרונות ולפי שהן בכל שבת ושבת ועולים לדבר גדול הותר לקנותן מן החיטין כדי שיבא לחם בזול יותר משאם היו לוקחין סלת מן התגר שהקונה סלת קונה אותה ביוקר אבל שאר מנחות שהן דבר מועט ואין באות תדיר לא הותרו לקנות כי אם סלת:

    מתני' התודה שהן שש מדבריות - דאילו סאה ירושלמית היתה יתירה על של מדבר שתות ואותן [חמש] שש מדבריות הן:

    שתי איפות - שהאיפה ג' סאין שהן כ' עשרונות דכתיב (שמו' טז) והעומר עשירית האיפה דעומר הוא עשרון ונמצא י' עשרונים באיפה וב' איפות הן כ' עשרונות:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    מנחות 76 עמוד ב

    1דאמר כי האי תנא, דתניא: כל המנחות שריבה במדת חלתן, או שמיעט במדת חלתן כשרות, חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול, ויש אומרים: אף לחמי תודה ונזירות.

    2אמר רב הונא: מנחת מאפה שאפה חלה אחת יצא. מאי טעמא? (מצות) ״מצת״ כתיב.

    3מתקיף לה רב פפא: טעמא דכתיב ״מצת״, הא כתיב ״מצות״ לא? והא גבי לחמי תודה דכתיב ״מצות״, ואמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל: לחמי תודה שאפאן ארבע חלות יצא! ההיא פליגא.

    מתני׳ · משנה

    4העומר היה בא עשרון משלש סאין, שתי הלחם שתי עשרונים משלש סאין, לחם הפנים עשרים וארבע עשרונים מעשרים וארבע סאין.

    גמ׳ · גמרא

    5מאי טעמא? כיון דמחדש אתי, ומשעורין אתי, עשרון מובחר לא אתי אלא משלש סאין.

    6שתי הלחם שתי עשרונות משלש סאין כיון דמחיטין אתיין, אף על גב דמחדש אתיין, שתי עשרונות אתו משלש סאין.

    7לחם הפנים עשרים וארבעה עשרונות מעשרים וארבעה סאין מאי טעמא? כיון דמחיטין אתו, ומישן אתו, עשרון מובחר אתי מסאה.

    ברייתא

    8תנו רבנן: כל המנחות שריבה במדת עשרונן, או שמיעט במדת עשרון פסולות. ריבה במדת סאין שלהן, או שמיעט במדת סאין שלהן כשרות.

    מתני׳ · משנה

    9העומר היה מנופה בשלש עשרה נפה, שתי הלחם בשתים עשרה, ולחם הפנים באחת עשרה. רבי שמעון אומר: לא היה להן קצבה, אלא סולת מנופה כל צרכה היה מביא, שנאמר: ״(ויקרא כד״, ה) ולקחת סולת. ואפית אותה עד שתהא מנופה כל צרכה:

    גמ׳ · גמרא

    10תנו רבנן בדקה בגסה בדקה בגסה ר' שמעון בן אלעזר: אומר שלש עשרה נפות היו במקדש זו למעלה מזו וזו למעלה מזו עליונה קולטת סובין תחתונה קולטת סולת:

    11רבי שמעון אומר לא היה להן קצבה: תנו רבנן סולת ואפית אותה מלמד. שנקחת סולת׃

    12ומנין שאפילו חיטין תלמוד לומר ולקחת מכל מקום יכול אף בשאר מנחות כן תלמוד לומר אותה מפני החיסחון׃

    13(אמר רבי אלעזר) מאי מפני החיסחון אמר רבי אלעזר התורה חסה על ממונן של ישראל היכא רמיזא דכתיב ״(במדבר כ״, ח) והשקית את העדה ואת בעירם:

    14הדרן עלך פרק אלו מנחות נקמצות׃

    מתני׳ · משנה

    15התודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות שתי איפות האיפה שלש סאין עשרים עשרון עשרה לחמץ ועשרה למצה.

    תוספות

    שריבה במדת חלתן או שמיעט במדת חלתן כשרות חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול ויש אומרים אף לחמי תודה ונזירות. זו גירסת הקונטרס טעמא משום דבלחם הפנים וחביתין כתיב חוקה לעכב ובלחמי תודה כתיב מצות בוי"ו אבל בשאר מנחות כתיב מצת ואפילו כתיב בהו מצות בוי"ו גמר ממנחת מאפה ונזירות דכתיב שלמיו לרבות שלמי נזיר ודבר תימה היאך יכול לכוין בחביתין שיהיו שוות דלקמן בריש שתי מדות (מנחות דף פז:) אמרינן דמחלקה ביד:

    כל המנחות שריבה במדת עשרונן או שמיעט במדת עשרונן פסולות - פירש בקונטרס בלשון אחר משום דכשריבה הוה קומץ נקמץ מן החצי היתר ונמצא שאין עשרון קומץ והוה ליה קומץ חסר ואם מיעט במדת עשרונות הוה לה מנחה חסירה וקשה דהא אסיקנא בהקומץ רבה (לעיל מנחות כד:) דקומץ בדעתו דכהן תליא מילתא ואעשרון קא קמיץ ונראה כלשון אחר שפירש דכתיב שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ואם ריבה או מיעט פסולות דגזירת הכתוב היא ואסור לשנותו:

    בדקה בגסה בדקה בגסה - תניא בתוספתא העומר היה מניפו בי"ג נפות שתי הלחם בי"ב לחם הפנים בי"א בדקה בגסה בדקה שתהא קולטת את הסולת בגסה שתהא קולטת את הסובין רבי שמעון בן אלעזר אומר י"ג נפות היו זו על גבי זו והתחתונה שבכולן עשויה שתהא קולטת את הסולת:

    מתני' התודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות - כמו שהוסיפו על הסאה שתות כך הוסיפו על האיפה שתות דלעיל קים לן גם עכשיו איפה שלש סאין וא"ת כי אמר רחמנא עשרון ניזיל בתר השתא כדאשכחן גבי חמש סלעים של בן בפ' יש בכור (בכורות נ.) בתר דאוסיפו עלייהו ויש לומר דשאני התם דגלי קרא כדדרשינן מדכתיב יהיה:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רש"ש

    במשנה רש"א לא היה להן קצבה - במשניות הגי' לא היה לה כו'. ומשמע לפי גי' זו דלא פליג אלא על לחה"פ. ולחם נקרא לפעמים בל"נ כמש"כ התוס' לקמן בר"פ שתי הלחם. וכן הקרא שמביא הוא בלה"פ. ושביק קרא המוקדם סלת תהיינה הכתוב בשתה"ל. וגם לגי' דלהן י"ל דל"ר שב על הנפות. והרע"ב העתיק הגי' לה ואפ"ה פי' דפליג אכולהו:

    רש"י ד"ה רש"א - ושוב היה נותן כו' והיא היתה קולטת הקרטין כו' ושוב כו' כדי שלא ישתייר מן הקמח ומן הסובין כו'. אינו מובן כלל. דכיון דכבר קלטה השניה הדקה את הקרטין לבד תו הדקות הימנה הבאות אחריה אינן מועילות כלל. ולפי הגי' שהביאו התוס' מהתוספתא א"ש. ודע דלכאורה תימה על הרע"ב ואחריו התוי"ט (וכ"מ מפי' הרמב"ם) שפי' כרשב"א ולא כת"ק. והרמב"ם בחיבורו מיסתם להו סתומי בג' המקומות. ועלח"מ פ"ז מהל' תומ"ס הי"ב. ונ"ל משום דלת"ק לא היה אלא שתי נפות ובהן היו מניפין י"ג פעמים כדפרש"י. ומה דאיתא בתוספתא שהעתיקו התוס' בהת"ק י"ג נפות. נ"ל דנפות אינו שם העצם בל"ר. אלא הוא שם המקרה או מקור. ורשב"א דס"ל די"ג נפות ממש היו נקיט בלישניה י"ג נפה. וא"כ סתמא דמתניתין דנקטה גם כן נפה אתיא כוותיה לכן פירש אליביה ונכון בעזרת השם:

    במשנה שהן שש מדבריות כו' עשרה לחמץ כו' - עי' לקמן בגמרא (עז ב עח) דיליף להו שפיר משתי הלחם. והרע"ב והתוי"ט שתקו מזה ולא ביארו:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף ע״ו עמוד ב׳

    מסכת מנחות דף ע״ו עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 15 קטעים ממוספרים, כ־326 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מנחות דף ע״ו ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026