דעד כאן לא קאמר רבי ישמעאל — במתני' למיבצר בלקיטת התבואה:
אלא משום דכי ממעט באכילה — כלומר בתבואה ממעטת קצירה דלא קצר אלא שלשה סאין אבל הכא דכי ממעט בהנאת האוכל מפיש בקצירה דתליש שתי עוקצין לא אמר דלימעוט באוכל:
מתני' (בשלשה בג' מגלות) לא ביכר — לא בישל כל צרכו:
גגות צריפין ועין סוכר — רחוק מירושלים מאד:
גמ' מאי טעם — בעינן מן הקרוב:
כרמל — תקריב רך ומלא שתהא התבואה רכה ונמללת ביד ואי מייתי מרחוק נשיב לה זיקא ומתקשה בדרך. האי כרמל במנחת העומר כתיב (ויקרא כג):
ואין מעבירין כו' — והלכך כשיוצא מירושלים לבקש עומר אותה שמוצא ראשון נוטל דאין מעבירין על המצות:
הורקנוס ואריסטובלוס — שני אחים היו:
והיה שם זקן אחד — מבפנים:
חכמת יוונית — רמיזות:
על אותה שעה כו' — שאותן החיילות החריבו כל סביבות ירושלים:
מטא עומר — זמן עומר:
אכרוז — הכריזו כל מי שיודע תבואה שיודיענה:
ההוא חרשא — חרש שומע ואינו מדבר:
אאיגרא — גג:
צריפא — בורזי"ל שאין לו גג אלא חד מלמעלה ומן ערבה הוא:
מרדכי — שהיה בימי אחשורוש:
שתי הלחם — של חטין:
סיכרא — חור שבמזוזת הדלת שבו תוחבים הבריח לנעול:
אעינא — בעינו:
קן — שני עופות:
לזיבתי — אני מביא הקן זה [וכן] לימתי [וכן] לעונתי:
לזיבתה ממש — דזבה מביאה לאחר ימי ספירה קן א':
לימתי ממש — היינו זבה ששופעת כים:
לעונתה ממש — היינו נמי לעונת קרבן זיבתה ליום שמיני שלה:
דכולהו — תלתא קינין חדא פרידה חטאת וחדא עולה דקן יולדת וזבה אחד חטאת ואחד עולה:
בזוב סיכנה — שהיתה שופעת דם יותר ונסתכנה למות ונדבה לקינה להביא דהויין תרוייהו עולת נדבה וזו שאמרה לימתי בים סיכנה וזו שאמרה לעונתי בעינה סיכנה:
