בוני התלמוד

    מסכת מנחות דף ס״ד עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    דעד כאן לא קאמר רבי ישמעאלבמתני' למיבצר בלקיטת התבואה:

    אלא משום דכי ממעט באכילהכלומר בתבואה ממעטת קצירה דלא קצר אלא שלשה סאין אבל הכא דכי ממעט בהנאת האוכל מפיש בקצירה דתליש שתי עוקצין לא אמר דלימעוט באוכל:

    מתני' (בשלשה בג' מגלות) לא ביכרלא בישל כל צרכו:

    גגות צריפין ועין סוכררחוק מירושלים מאד:

    גמ' מאי טעםבעינן מן הקרוב:

    כרמלתקריב רך ומלא שתהא התבואה רכה ונמללת ביד ואי מייתי מרחוק נשיב לה זיקא ומתקשה בדרך. האי כרמל במנחת העומר כתיב (ויקרא כג):

    ואין מעבירין כו'והלכך כשיוצא מירושלים לבקש עומר אותה שמוצא ראשון נוטל דאין מעבירין על המצות:

    הורקנוס ואריסטובלוסשני אחים היו:

    והיה שם זקן אחדמבפנים:

    חכמת יווניתרמיזות:

    על אותה שעה כו'שאותן החיילות החריבו כל סביבות ירושלים:

    מטא עומרזמן עומר:

    אכרוזהכריזו כל מי שיודע תבואה שיודיענה:

    ההוא חרשאחרש שומע ואינו מדבר:

    אאיגראגג:

    צריפאבורזי"ל שאין לו גג אלא חד מלמעלה ומן ערבה הוא:

    מרדכישהיה בימי אחשורוש:

    שתי הלחםשל חטין:

    סיכראחור שבמזוזת הדלת שבו תוחבים הבריח לנעול:

    אעינאבעינו:

    קןשני עופות:

    לזיבתיאני מביא הקן זה [וכן] לימתי [וכן] לעונתי:

    לזיבתה ממשדזבה מביאה לאחר ימי ספירה קן א':

    לימתי ממשהיינו זבה ששופעת כים:

    לעונתה ממשהיינו נמי לעונת קרבן זיבתה ליום שמיני שלה:

    דכולהותלתא קינין חדא פרידה חטאת וחדא עולה דקן יולדת וזבה אחד חטאת ואחד עולה:

    בזוב סיכנהשהיתה שופעת דם יותר ונסתכנה למות ונדבה לקינה להביא דהויין תרוייהו עולת נדבה וזו שאמרה לימתי בים סיכנה וזו שאמרה לעונתי בעינה סיכנה:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    מנחות 64 עמוד ב

    1דעד כאן לא קאמר ר' ישמעאל התם, אלא דכי ממעט באכילה קא ממעט קצירה, אבל הכא דכי קא ממעט באכילה קא מפשא קצירה, ודאי שלש מייתינן.

    מתני׳ · משנה

    2מצות העומר להביא מן הקרוב, לא ביכר הקרוב לירושלים מביאין אותו מכל מקום. מעשה שבא העומר מגגות צריפין, ושתי הלחם מבקעת עין סוכר.

    גמ׳ · גמרא

    3מאי טעמא? איבעית אימא משום ״כרמל״.

    4ואיבעית אימא, משום דאין מעבירין על המצות.

    5מעשה שבא [העומר] מגגות צריפין. תנו רבנן: כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, והיה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים, בכל יום ויום היו משלשלין להן דינרין בקופה ומעלין להן תמידין.

    6היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן: כל זמן שעסוקין בעבודה אין נמסרין בידכם. למחר שלשלו להן דינרין בקופה, והעלו להן חזיר. כיון שהגיע לחצי חומה, נעץ צפרניו בחומה, ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה.

    7באותה שעה אמרו: ארור שיגדל חזיר, וארור שילמד בנו חכמת יוונית. ועל אותה שעה שנינו: מעשה שבא עומר מגגות צריפין, ושתי הלחם מבקעת עין סוכר.

    8כי מטא עומר, לא הוו ידעי מהיכא אייתי עומר. אכרזו, אתא ההוא חרשא, אותיב חדא ידא אאיגרא וחדא ידיה אצריפא. אמר להו מרדכי: מי איכא דוכתא דשמה ״גגות צריפין״ או ״צריפין גגות״? בדקו ואשכחוה.

    9כי בעי לאתוי שתי הלחם, לא הוו ידעי מהיכא לאתויי, אכרזו אתא ההוא גברא חרשא, אותיב ידיה אעיניה וחדא ידא אסיכרא. אמר להו מרדכי: ומי איכא דוכתא דשמה ״עין סוכר״ או ״סוכר עין״? בדקו ואשכחו.

    10הנהו שלש נשים דאייתו שלש קינין, חדא אמרה: ״לזיבתי״, וחדא אמרה: ״לימתי״, וחדא אמרה: ״לעונתי״.

    11סבור מינה ״זיבתי״ זבה ממש, ״לימתי״ לימתי ממש, ״לעונתי״ לעונתה, דכולהו חדא חטאת וחדא עולה.

    12אמר להו מרדכי: שמא בזוב סיכנה, שמא בים סיכנה, שמא בעינה סיכנה, דכולהו עולות נינהו. בדוק ואשכח.

    תוספות

    משום כרמלתקריב פירוש רך ומלא ואין זה גורעין ומוסיפין באמצע תיבה דהוי כמו שמלה שלמה:

    איבעית אימא אין מעבירין על המצותבפ' איזהו מקומן (זבחים דף מז.) גבי פרים הפנימיים דתנן שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון מפ' בגמ' מ"ט דאמר קרא אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד ההוא דפגע ברישא פי' בקונט' דמאשר פתח אוהל מועד דריש דמשמע יסוד שכנגד הפתח וזהו מערבי של מזבח שהוא כנגד פתח ההיכל ולא גרסינן ההוא דפגע ברישא דמשמע מטעם שאין מעבירין על המצות וכפירושו נראה מדקאמר (זבחים ד' נג.) גבי שירי הדם של חטאות הציבור והיחיד ר' ישמעאל אומר זה וזה יסוד מערבי דקסבר ילמד סתום מן המפורש [מחטאת פנימי] משמע דמפורש בהדיא ועוד דלמ"ד (שם) יסוד דרומי קאמר ולמד ירידתו מן הכבש ליציאתו מן ההיכל מהיכן פשוט לו זה יותר מזה ועוד אמר בפ' קדשי קדשים (זבחים נח:) שיריים בהדיא כתיב בהו אשר פתח אהל מועד והשתא קשיא דהיא גופה למה לי קרא תיפוק ליה דאין מעבירין על המצות כדאשכחן הכא ובפ"ג דיומא (דף לג.) דפריך מאי שנא דיהיב מזרחית צפונית ברישא וכו' וגבי דישון מזבח הפנימי והמנורה אמרי' [דישון] דמזבח קודם משום דאין מעבירין וכן עבורי דרעא אטוטפתא אסור ומתרצין דלא שייך אין מעבירין על המצות אלא כשיש שתי מצות לפניו כגון דישון מזבח והמנורה או כגון מצות קרנות שאין ידוע מהיכן יתחיל וכן בהך דשמעתין שנוטל מן הקרוב אבל לקבוע מקום אשפיכת שיריים לא קבעו מהאי טעמא אי לא דגלי קרא בהדיא:

    ארור אדם אשר ילמד את בנו חכמת יווניתוהא דמשמע לקמן בסוף שתי הלחם (מנחות דף צט:) דמי שלמד כל התורה כגון בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל שרי אי לאו משום דכתיב לא ימוש ולמ"ד אפי' לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש משמע דשרי היינו היכא דאיכא צורך דשמא היה קרוב למלכות כדאשכחן בסוטה (דף מט:) דשל בית רבן גמליאל התירו להם ללמוד חכמת יוונית מפני שקרובין למלכות ומה שלא התיר לו ר' ישמעאל שמא לא היה כל כך צורך ציבור כמו בר"ג ורבינו שמואל מפרש דקודם גזירה היה ואי אפשר להיות דר' ישמעאל לאחר חורבן היה שפדאו ר' יהושע בפ' הניזקין (גיטין נח.) ותינוק היה ואפי' ר' ישמעאל אחר שהיה מעשרה הרוגי מלכות לא קדם כ"כ דרשב"ג נהרג עמו ואמרינן הלל וגמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה ומלכות בית חשמונאי קדמו טובא כדאיתא בפ"ק דע"ז (דף ט.) דמלכות בית חשמונאי פסק בפני הבית מאה ושלש שעמד הורדוס ואם תאמר והלא בפולמוס של טיטוס גזרו כדאיתא בפ' בתרא דסוטה (דף מט.) דגזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו חכמת יוונית ופולמוס של טיטוס היה בשעת חורבן ומלכות בית חשמונאי קדמו טובא כדאיתא בפ"ק דע"ז (דף ט.) דמלכות בית חשמונאי פסק בפני הבית מאה ושלש ותירץ ה"ר יעקב ברבי שמעון דמעיקרא גזרו ולא קיבלו מינייהו ולבסוף גזרו וקיבלו מינייהו ועוד יש לומר דמעיקרא קאי בארור בעלמא ואי בעי לקבולי עלי' לטותא דרבנן שרי ולבסוף גזרו ואסרו לגמרי ומיהו קשה דהא אמרי' (שבועות דף לו.) ארור בו קללה בו נדוי:

    ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא עומר מגגות צריפיןבירושלמי דשקלים (פ"ה ה"ב) תני לה אאידך עובדא שפעם אחת נשדפה ארץ ישראל כו' ובמסכת עדיות (פ"ו מ"א) תניא עובדא דהכא על ההיא דתמיד של שחר קרב בד' שעות ורש"י פי' בתפלת השחר (ברכות דף כד) דבימי שלמה היה כשנשא בת פרעה שישן עד ד' שעות והיו מפתחות של בית המקדש תחת מראשותיו והכי נמי איתא בפסיקתא:

    אמר להו מרדכיפירש בקונטרס דהוא מרדכי שהיה בימי אחשורוש ותימה הוא לומר שהאריך ימים כל כך ונראה על שם מרדכי הראשון היו נקראין הממונים על שמו לפי שאינם ממנים אלא בקיאים בעלי שכל ומדע:

    אסיכראפירש בקונטרס חור שבמזוזת הדלת שתוחבין בו הבריח לנעול וכן פירש בערוך ועוד יש לפרש סיכרא קבר כמו (מגילה כט.) מאבולא עד סיכרא ועוד יש לפרש מקום סכר הנהר כמו (ישעיהו י״ט:י׳) עושי שכר אגמי נפש:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    בן יהוידע

    אָתָא הַהוּא חֵרְשָׁא, אוֹתִיב חֲדָא יְדֵיהּ אַאִיגְרָא וַחֲדָא יְדֵיהּ אַצְרִיפָאפירוש חרש זה הוא אלם ששומע ואינו מדבר ומן השמים היה הדבר הזה שיתגלה להם המקום על ידי האלם כי באותו זמן היה מחלוקת בין הורקנוס ובין ארסטובלוס אחיו ועל ידי כך נחרבו מקומות הזרעים ולא מצאו מקום ליקח ממנו וענין המחלוקת הזו היה בסיבת לשון הרע ומסירות ורכילות שהיא חטא בפה ולכך נגלה להם על ידי האלם לרמוז להם מעתה בעבור תיקון שלכם תהיו כולכם כאלמים שלא תדברו רכילות כלל ובזה תתבטל המחלוקת ויחזור הטוב לאיתנו הראשון.

    מִי אִיכָּא דּוּכְתָּא דִּשְׁמֵיהּ "צְרִיפִין גַּגּוֹת", אוֹ "גַּגּוֹת צְרִיפִין"קשא מנא ידע מזה ששם המקום הוא צריפין לשון רבים וגגות לשון רבים דילמא שם המקום הוא גג צריף או צריף גג? ונראה לי בס"ד ראה שהאלם הניח יד אחת אאגרא וידו אחת אצריף וחזר וסילק תכף והחזיר אותה כן פעם שנית על הגג ועל הצריף לכך אמר ששם המקום הוא גגות לשון רבים וצריפין לשון רבים מאחר שכפל הרמז פעמים. ולכן ב'עֵין סוֹכֵר' לא אמר להם אם יש מקום ששמו עינים סוכרים והיינו ב'עֵין סוֹכֵר' עשה הרמז פעם אחת שלא הניח ידו חדא אעיניה וחדא אסיכרא פעמים לכך דן שהמקום הוא 'עֵין סוֹכֵר' לשון יחיד. ובזה מובן המאמר דאמר לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'פְּתַחְיָה'? שֶׁפּוֹתֵחַ דְּבָרִים וְדּוֹרְשָׁן תרי מילי קאמר חדא פותח הדברים כהכא דהשמת ידו חדא אאיגרא וחדא אצריפה פתח לה דכונתו על מקום ששמו על שם הגג ושם הצריף וגם אמר ודורשן שדורש המילות מחמת מעשה אחרת שראה לפניו כאן נעשה הרמז פעמים דרש מזה שהמקום שמו על שתים אלו בלשון רבים וכאן נעשה הרמז פעם אחת דרש ששם המקום לשון יחיד ואינו לשון רבים כאידך. ועדיין יש להקשות מנא ליה שהוא מקום אחד ששמו כך, ודילמא זה מגיד על שתי מקומות אחד שמו גַּגּוֹת ואחד שמו צְרִיפִין שבשניהם נמצא זרע שעורים? ונראה לי בס"ד כי חזה שזה האלם טרח לחפש מקום שיש בו צריף סמוך לגג כדי שיניח ידו אחת כאן וידו אחת כאן שמע מינה הוא מקום אחד שיש בו שני שמות אלו דאם לא כן למה ליה למטרח כולי האי יניח ידו על גג לחוד וילך למקום אחר שיש בו צריף ויניח ידו עליו, וכן במקום עין סוכר למה הניח ידו אחת על עיניו ואחת על סיכרא בבת אחת יניח ידו תחלה על עיניו ויסלקנה מעל עיניו ויניחנו אסיכרא. ונראה לי שרמזו להם בזה המקום הנקרא 'עֵין סוֹכֵר' עד מתי תהיה עין שלהם סתומה שאין רואין את הנולד וצריכין לפתוח עין השכל שלהם ותראו מה חרבן עשתה המריבה.

    מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף ס״ד עמוד ב׳

    מסכת מנחות דף ס״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 12 קטעים ממוספרים, כ־281 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    דעד כאן לא קאמר רבי ישמעאל במתני' למיבצר בלקיטת התבואה:

    אלא משום דכי ממעט באכילה כלומר בתבואה ממעטת קצירה דלא קצר אלא שלשה סאין אבל הכא דכי ממעט בהנאת האוכל מפיש בקצירה דתליש שתי עוקצין לא אמר דלימעוט באוכל:

    מתני' (בשלשה בג' מגלות) לא ביכר לא בישל כל צרכו:

    גגות צריפין ועין סוכר רחוק מירושלים מאד:

    גמ' מאי טעם בעינן מן הקרוב:

    כרמל תקריב רך ומלא שתהא התבואה רכה ונמללת ביד ואי מייתי מרחוק נשיב לה זיקא ומתקשה בדרך. האי כרמל במנחת העומר כתיב (ויקרא כג):

    ואין מעבירין כו' והלכך כשיוצא מירושלים לבקש עומר אותה שמוצא ראשון נוטל דאין מעבירין על המצות:

    הורקנוס ואריסטובלוס שני אחים היו:

    ועוד 19 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Menachot 64b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    משום כרמל תקריב פירוש רך ומלא ואין זה גורעין ומוסיפין באמצע תיבה דהוי כמו שמלה שלמה:

    איבעית אימא אין מעבירין על המצות בפ' איזהו מקומן (זבחים דף מז.) גבי פרים הפנימיים דתנן שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון מפ' בגמ' מ"ט דאמר קרא אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד ההוא דפגע ברישא פי' בקונט' דמאשר פתח אוהל מועד דריש דמשמע יסוד שכנגד הפתח וזהו מערבי של מזבח שהוא כנגד פתח ההיכל ולא גרסינן ההוא דפגע ברישא דמשמע מטעם שאין מעבירין על המצות וכפירושו נראה מדקאמר (זבחים ד' נג.) גבי שירי הדם של חטאות הציבור והיחיד ר' ישמעאל אומר זה וזה יסוד מערבי דקסבר ילמד סתום מן המפורש [מחטאת פנימי] משמע דמפורש בהדיא ועוד דלמ"ד (שם) יסוד דרומי קאמר ולמד ירידתו מן הכבש ליציאתו מן ההיכל מהיכן פשוט לו זה יותר מזה ועוד אמר בפ' קדשי קדשים (זבחים נח:) שיריים בהדיא כתיב בהו אשר פתח אהל מועד והשתא קשיא דהיא גופה למה לי קרא תיפוק ליה דאין מעבירין על המצות כדאשכחן הכא ובפ"ג דיומא (דף לג.) דפריך מאי שנא דיהיב מזרחית צפונית ברישא וכו' וגבי דישון מזבח הפנימי והמנורה אמרי' [דישון] דמזבח קודם משום דאין מעבירין וכן עבורי דרעא אטוטפתא אסור ומתרצין דלא שייך אין מעבירין על המצות אלא כשיש שתי מצות לפניו כגון דישון מזבח והמנורה או כגון מצות קרנות שאין ידוע מהיכן יתחיל וכן בהך דשמעתין שנוטל מן הקרוב אבל לקבוע מקום אשפיכת שיריים לא קבעו מהאי טעמא אי לא דגלי קרא בהדיא:

    ארור אדם אשר ילמד את בנו חכמת יוונית והא דמשמע לקמן בסוף שתי הלחם (מנחות דף צט:) דמי שלמד כל התורה כגון בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל שרי אי לאו משום דכתיב לא ימוש ולמ"ד אפי' לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש משמע דשרי היינו היכא דאיכא צורך דשמא היה קרוב למלכות כדאשכחן בסוטה (דף מט:) דשל בית רבן גמליאל התירו להם ללמוד חכמת יוונית מפני שקרובין למלכות ומה שלא התיר לו ר' ישמעאל שמא לא היה כל כך צורך ציבור כמו בר"ג ורבינו שמואל מפרש דקודם גזירה היה ואי אפשר להיות דר' ישמעאל לאחר חורבן היה שפדאו ר' יהושע בפ' הניזקין (גיטין נח.) ותינוק היה ואפי' ר' ישמעאל אחר שהיה מעשרה הרוגי מלכות לא קדם כ"כ דרשב"ג נהרג עמו ואמרינן הלל וגמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה ומלכות בית חשמונאי קדמו טובא כדאיתא בפ"ק דע"ז (דף ט.) דמלכות בית חשמונאי פסק בפני הבית מאה ושלש שעמד הורדוס ואם תאמר והלא בפולמוס של טיטוס גזרו כדאיתא בפ' בתרא דסוטה (דף מט.) דגזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו חכמת יוונית ופולמוס של טיטוס היה בשעת חורבן ומלכות בית חשמונאי קדמו טובא כדאיתא בפ"ק דע"ז (דף ט.) דמלכות בית חשמונאי פסק בפני הבית מאה ושלש ותירץ ה"ר יעקב ברבי שמעון דמעיקרא גזרו ולא קיבלו מינייהו ולבסוף גזרו וקיבלו מינייהו ועוד יש לומר דמעיקרא קאי בארור בעלמא ואי בעי לקבולי עלי' לטותא דרבנן שרי ולבסוף גזרו ואסרו לגמרי ומיהו קשה דהא אמרי' (שבועות דף לו.) ארור בו קללה בו נדוי:

    ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא עומר מגגות צריפין בירושלמי דשקלים (פ"ה ה"ב) תני לה אאידך עובדא שפעם אחת נשדפה ארץ ישראל כו' ובמסכת עדיות (פ"ו מ"א) תניא עובדא דהכא על ההיא דתמיד של שחר קרב בד' שעות ורש"י פי' בתפלת השחר (ברכות דף כד) דבימי שלמה היה כשנשא בת פרעה שישן עד ד' שעות והיו מפתחות של בית המקדש תחת מראשותיו והכי נמי איתא בפסיקתא:

    אמר להו מרדכי פירש בקונטרס דהוא מרדכי שהיה בימי אחשורוש ותימה הוא לומר שהאריך ימים כל כך ונראה על שם מרדכי הראשון היו נקראין הממונים על שמו לפי שאינם ממנים אלא בקיאים בעלי שכל ומדע:

    אסיכרא פירש בקונטרס חור שבמזוזת הדלת שתוחבין בו הבריח לנעול וכן פירש בערוך ועוד יש לפרש סיכרא קבר כמו (מגילה כט.) מאבולא עד סיכרא ועוד יש לפרש מקום סכר הנהר כמו (ישעיהו י״ט:י׳) עושי שכר אגמי נפש:

    Tosafot on Menachot 64b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    בן יהוידע

    אָתָא הַהוּא חֵרְשָׁא, אוֹתִיב חֲדָא יְדֵיהּ אַאִיגְרָא וַחֲדָא יְדֵיהּ אַצְרִיפָא פירוש חרש זה הוא אלם ששומע ואינו מדבר ומן השמים היה הדבר הזה שיתגלה להם המקום על ידי האלם כי באותו זמן היה מחלוקת בין הורקנוס ובין ארסטובלוס אחיו ועל ידי כך נחרבו מקומות הזרעים ולא מצאו מקום ליקח ממנו וענין המחלוקת הזו היה בסיבת לשון הרע ומסירות ורכילות שהיא חטא בפה ולכך נגלה להם על ידי האלם לרמוז להם מעתה בעבור תיקון שלכם תהיו כולכם כאלמים שלא תדברו רכילות כלל ובזה תתבטל המחלוקת ויחזור הטוב לאיתנו הראשון.

    מִי אִיכָּא דּוּכְתָּא דִּשְׁמֵיהּ "צְרִיפִין גַּגּוֹת", אוֹ "גַּגּוֹת צְרִיפִין" קשא מנא ידע מזה ששם המקום הוא צריפין לשון רבים וגגות לשון רבים דילמא שם המקום הוא גג צריף או צריף גג? ונראה לי בס"ד ראה שהאלם הניח יד אחת אאגרא וידו אחת אצריף וחזר וסילק תכף והחזיר אותה כן פעם שנית על הגג ועל הצריף לכך אמר ששם המקום הוא גגות לשון רבים וצריפין לשון רבים מאחר שכפל הרמז פעמים. ולכן ב'עֵין סוֹכֵר' לא אמר להם אם יש מקום ששמו עינים סוכרים והיינו ב'עֵין סוֹכֵר' עשה הרמז פעם אחת שלא הניח ידו חדא אעיניה וחדא אסיכרא פעמים לכך דן שהמקום הוא 'עֵין סוֹכֵר' לשון יחיד. ובזה מובן המאמר דאמר לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'פְּתַחְיָה'? שֶׁפּוֹתֵחַ דְּבָרִים וְדּוֹרְשָׁן תרי מילי קאמר חדא פותח הדברים כהכא דהשמת ידו חדא אאיגרא וחדא אצריפה פתח לה דכונתו על מקום ששמו על שם הגג ושם הצריף וגם אמר ודורשן שדורש המילות מחמת מעשה אחרת שראה לפניו כאן נעשה הרמז פעמים דרש מזה שהמקום שמו על שתים אלו בלשון רבים וכאן נעשה הרמז פעם אחת דרש ששם המקום לשון יחיד ואינו לשון רבים כאידך. ועדיין יש להקשות מנא ליה שהוא מקום אחד ששמו כך, ודילמא זה מגיד על שתי מקומות אחד שמו גַּגּוֹת ואחד שמו צְרִיפִין שבשניהם נמצא זרע שעורים? ונראה לי בס"ד כי חזה שזה האלם טרח לחפש מקום שיש בו צריף סמוך לגג כדי שיניח ידו אחת כאן וידו אחת כאן שמע מינה הוא מקום אחד שיש בו שני שמות אלו דאם לא כן למה ליה למטרח כולי האי יניח ידו על גג לחוד וילך למקום אחר שיש בו צריף ויניח ידו עליו, וכן במקום עין סוכר למה הניח ידו אחת על עיניו ואחת על סיכרא בבת אחת יניח ידו תחלה על עיניו ויסלקנה מעל עיניו ויניחנו אסיכרא. ונראה לי שרמזו להם בזה המקום הנקרא 'עֵין סוֹכֵר' עד מתי תהיה עין שלהם סתומה שאין רואין את הנולד וצריכין לפתוח עין השכל שלהם ותראו מה חרבן עשתה המריבה.

    Ben Yehoyada on Menachot 64b · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף ס״ד, עמוד ב׳, בהיקף של כ־281 מילים ב־12 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 12 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 126 מילים

      נפתחת ב״דעד כאן לא קאמר ר' ישמעאל התם,…״

    2. קטע 224 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ מצות העומר להביא מן הקרוב, לא…״

    3. קטע 37 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ מאי טעמא? איבעית אימא משום ״כרמל״.…״

    4. קטע 47 מילים

      נפתחת ב״ואיבעית אימא, משום דאין מעבירין על המצות.…״

    5. קטע 530 מילים

      נפתחת ב״מעשה שבא [העומר] מגגות צריפין. תנו רבנן:…״

    6. קטע 646 מילים

      נפתחת ב״היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת…״

    7. קטע 725 מילים

      נפתחת ב״באותה שעה אמרו: ארור שיגדל חזיר, וארור…״

    8. קטע 834 מילים

      נפתחת ב״כי מטא עומר, לא הוו ידעי מהיכא…״

    9. קטע 935 מילים

      נפתחת ב״כי בעי לאתוי שתי הלחם, לא הוו…״

    10. קטע 1015 מילים

      נפתחת ב״הנהו שלש נשים דאייתו שלש קינין, חדא…״

    11. קטע 1115 מילים

      נפתחת ב״סבור מינה ״זיבתי״ זבה ממש, ״לימתי״ לימתי…״

    12. קטע 1217 מילים

      נפתחת ב״אמר להו מרדכי: שמא בזוב סיכנה, שמא…״

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מנחות דף ס״ד ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026