מה לידידי — מפרש לקמן באברהם:
עשותה המזימתה — כל מעשיהם במזיד ובכוונה:
יעברו מעליך — שהעבירו מעליהם מילה:
כי רעתיכי אז תעלוזי — בשעת עליצותם מחזיקין יותר ברעתם ולא חוזרין בהן:
זית רענן — סמוך לההוא קרא דמה לידידי:
זית אחריתו בסופו — שנטעו עכשיו ואינו טוען עד זמן גדול ואחר כך טוען פירות הרבה לישנא אחרינא שאין מתבשל מעט מעט כשאר אילנות אלא בסופו כולן יחד:
דליותיהן — טרוויל"ש:
נתרועעו — נתרוצצו כלומר נשבר גאון עוזם:
בעל הבית — הקב"ה:
כל אחת ואחת כשיעור ד' מלכיות — של עכשיו:
בזה אחר זה — דהוו ארבעה שיעורין ועכשיו בבת אחת דהוי כוליה חד שיעורא אלא שיהו מפוזרין מקצתן משועבדים לבבל ומקצתן ליון [ומקצתן לפרס] ומקצתן לאדום:
מאי חסירה מאי יתירה — כלומר אימת חסירה ואימת יתירה:
עבה — במעט מים מגובל נמצאת חסירה כדפרישית:
עשרון קא כייל — ומאי איכפת לן למימר אילו הוה קמח הוי חסר או יתיר הא בשעת מדה לאו קמח הוא:
לכמות שהן — לכמות שהיו כבר כשהיה קמח משערין ליה:
לשון קל והגון ונשקול פורתא מיניה כו' — לרבי מאיר אמאי בודה מתוכו דאינו מן המובחר ולר' יהודה אמאי מביא שאור מביתו דאיכא למימר חסירה או יתירה:
נשקול פורתא מיניה — לאחר שמדד עשרון סלת:
ונחמציה אבראי — במקום חמימות או יטמננו בעיסה מחומצת עד שיתחמץ יפה ונהדר ונליישיה במקומו עם השאר:
גזירה דילמא אתי לאיתויי מעלמא — אי שרית ליה לחמצו מבחוץ ולהחזירו כאן הרואה שהוא מביאו מן החוץ ולשו בכאן ואינו מודד עכשיו העשרון סבור שהוא מוסיף על העשרון ואתי לאיתויי שאור מעלמא לבד העשרון הילכך לרבי מאיר בודה מתוכו עדיף ולרבי יהודה מביאו מביתו קודם מדידה עדיף:
לישנא אחרינא ונשקול פורתא מקמח של עשרון לאחר שנמדד עם שאור שמביא מביתו ולשוה בלישה אותו שאור שהביא מביתו אם עבה עבה ואם רך רך וניהדריה לתוך העשרון ואם עבה הוא וראה כשחסר העשרון עכשיו ודאי כך נפח חסר אז מה שהיה קמח באותו שיעור שעכשיו צריך להוסיף עליו כאותו שיעור שיש לך מן הסלת חוץ דודאי כך חסר נפח של אותו שאור שהביא מביתו יותר משאילו היה קמח ובכך היה העשרון יתר ואם רך הוא יראה כמה העשרון גדול עכשיו יותר ממה שהיה כשהוא קמח ודאי כשיעור זה גדולו נמי נפחו של שאור ראשון ובכך היה העשרון חסר וכך יוסיף עליו:
גזירה דילמא אתי לאיתויי מעלמא — שמא ינסה מקמח עשרון אחר ויתן בעשרון לראות השיעור כמו שפירשנו ויערבנו אחר כך בזה ונמצא יתר לשון ראשון מצאתי בגליון:
אין מחמיצין — לשתי הלחם ותודה בתפוחים דלא הוי חמץ מעליא:
