וליעבד זהב כל דהו — לאותם פי נרות ולא ליבעו זהב טהור קא משמע לן דצריך זהב טהור:
מת"ל בשמו בשמן שני פעמים — חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן (ויקרא ז׳:י״ב):
חד ריבוי — דחד בשמן צריך לגופיה ואידך בשמן חד ריבויא לחוד:
הרי הוא ככל המנחות ללוג — דלא מצינו חלות ורקיקין בלא שמן:
עכשיו שנאמר בשמן בשמן — דלא צריכי כלל:
מתחלק לג' מינין — בשוה שיתן כביצה לכל מין ומין:
כשהוא אומר בשמן ברבוכה שאין ת"ל — שהרי מצינו שמן ברבוכה בחביתין דכתיב על מחבת בשמן תעשה מורבכת (ויקרא ו׳:י״ד):
ריבה שמן ברבוכה — שיתן בה שמן יותר מבשאר המינין:
הלכה למשה מסיני — הוא דחציו לחלות וחציו לרבוכה ולאו מקרא אתי:
ת"ר ועשרון סלת אחד בלול בשמן למנחה ולוג שמן וגו' — במצורע כתיב לימד על עשרון שיהא כל עשרון סלת טעון לוג שמן:
אפילו מנחה של ששים עשרון אין לה אלא לוג של שמן — דבהכי נבללות כדאמר לקמן (מנחות דף קג:) ששים עשרון נבללין בכלי אחד ששים ואחד אין נבללין:
שנאמר למנחה — כלומר כמה שתהא המנחה גדולה אין לה אלא לוג שמן:
מצורע — עשיר שמביא [שלש] קרבנות מביא שלשה עשרונות למנחה הכי נמי בעני דלא מייתי אלא חד קרבן לאשם בחד עשרון סגי כי איצטריך קרא לכדאמרן ללמד על עשרון שטעון לוג:
ואידך — רבי אליעזר בן יעקב אומר אפי' הכי איצטריך לגופיה ס"ד וכו':
לגמרי — זבח בלא מנחה כלל לא אשכחן ולא מצית למימר דלהכי איצטריך:
ורבנן — דלית להו האי סברא דאפי' מנחה של ס' עשרון אין לה אלא לוג אחד:
האי למנחה — צריך דכל מנחה אינה פחותה מעשרון:
ששה לוגין יין ושמן לפר — דכתיב (במדבר כ״ח:י״ד) חצי ההין יהיה לפר ושמן דכתיב (שם טו) בלול בשמן חצי ההין וארבעה לוגין יין ושמן לאיל דכתיב (שם כח) ושלישית ההין לאיל והוא הדין לשמן:
זה בגמטריא תריסר הוי — ואי קשיא לך אימא תריסר רביעית הא לא קשיא דלא אשכחן מדאורייתא מדה פחותה מלוג להכי אמרי' י"ב לוג:
שכשר מערב ועד בקר — שתהא כשרה אחר תמיד בין הערבים ואחר כל העבודות אלא זו:
ושיערו חכמים חצי לוג מאורתא — והיכי שיערו איכא דאמרי מלמעלה למטה שיערו שבתחלה נתנו שמן בנר ונשתייר בבקר ובלילה השני פחתו עד ששיערו הדבר שלא היה צריך יותר מחצי לוג אפילו בליל ארוך וכן נותן אפילו בליל קצר ומה שנשתייר בבוקר זורק לחוץ ואיכא דאמר בקיץ היה עושה פתילה עבה ובחורף הוה פתילה דקה כדי שיכלה בקיץ נמי בבקר ולמ"ד ממטה למעלה שבתחלה נתנו רביעית ועמדו שם וראו שאין סיפוק ושוב הוסיפו עד חצי לוג:
מאן דאמר ממטה למעלה התורה חסה על ממונן של ישראל — שאילו היה נותנין בו לוג לכתחלה ומה שמשייר למחר היו שופכין לחוץ איכא חסרון:
אין עניות במקום עשירות — אין חוששין במה ששופך לחוץ:
מתני' מערבין נסכי פרים — האי מיין ושמן קאמר והכי קאמר מערבין מיין נסכי פרים ביין נסכי אילים ואע"ג דלפר אית ליה שלשה עשרון סלת וחצי ההין יין ושמן ולאיל ב' עשרון סלת ושלישית ההין יין וכן שמן אעפ"כ מערבים זה בזה משום דשניהם בלילתן שוה דלתרוייהו איכא שני לוגין לעשרון דבאיל כתיב שלישית ההין לאיל דהיינו ד' לוגין וה"ה לשמן [וכתיב שני עשרונים ובפרים כתיב חצי הין דהיינו ששה לוגין וה"ה שמן] וכתיב שלשה עשרונים לפר דהיינו ב' לוגין לעשרון וכיון דבלילתן שוה משום הכי מערבין נסכיהן:
ומערבין נמי נסכי כבשים בנסכי כבשים — כגון בנסכי מוספין משום דתרוייהו בלילתן רכה דבשניהן יש ג' לוגין שמן לעשרון דכתיב (שם כח) ועשרון לכבש וכתיב (שם) ורביעית ההין לכבש יין דהיינו ג' לוגין וכן שמן וכן נמי מערבין נסכי כבשים של יחיד בנסכי כבשים של צבור וכן נמי מערבין נסכי כבשים של היום בנסכי כבשים של אמש כדאמרינן (לעיל מנחות דף טו:) מביא אדם זבחו היום ונסכיו מכאן עד י' ימים:
