מסכת מנחות דף מ״ג עמוד א׳

1בן ארבעים יום, ותרי לה בגווייהו מאורתא ועד לצפרא. איפרד חזותיה פסולה, לא איפרד חזותיה כשרה.

2ורב אדא קמיה דרבא משמיה דרב עוירא אמר: מייתי חמירא ארכסא דשערי ואפיא לה בגוויה, אישתנאי למעליותא כשרה, לגריעותא פסולה, וסימניך: שינוי שקר, שינוי אמת.

3מאי ״אין לה בדיקה״ נמי דקאמר? אטעימה.

4מר ממשכי אייתי תכלתא בשני רב אחאי, בדקוה בדרב יצחק בריה דרב יהודה, ואיפרד חזותיה, בדרב אדא, ואישתנאי למעליותא.

5סבר למיפסלה, אמר להו רב אחאי: אלא הא לא תכילתא היא, ולא קלא אילן היא, אלא שמע מינה שמועתא אהדדי איתמר.

6היכא דבדקנא בדרב יצחק בריה דרב יהודה, לא איפרד חזותיה כשרה; איפרד חזותיה בדקינן לה בדרב אדא בחמירא ארכסא: אישתני למעליותא כשרה, לגריעותא פסולה. שלחו מתם: שמועתא אהדדי איתמר.

7רבי מני דייק וזבין כחומרי מתניתא, א"ל ההוא סבא: הכי עבוד קמאי דקמך, ואצלח עיסקייהו.

ברייתא

8ת"ר הלוקח טלית מצוייצת מן השוק, מישראל הרי היא בחזקתה, מן העובד כוכבים מן התגר כשרה, מן ההדיוט פסולה.

9ואע"פ שאמרו: אין אדם רשאי למכור טלית מצוייצת לעובד כוכבים עד שיתיר ציציותיה.

10מאי טעמא? הכא תרגימו משום זונה, רב יהודה אמר: שמא יתלוה עמו בדרך ויהרגנו.

11רב יהודה רמי תכילתא לפרזומא דאינשי ביתיה, ומברך כל צפרא ״להתעטף בציצית״.

12מדרמי, קסבר: מצות עשה שלא הזמן גרמא הוא, אמאי מברך כל צפרא וצפרא?

13כרבי, דתניא: תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן, דברי רבי.

14אי הכי, כל שעתא נמי! רב יהודה איניש צניעא הוה, ולא שרי ליה לגלימיה כוליה יומא. ומאי שנא מצפרא? כי משני מכסות לילה לכסות יום.

ברייתא

15ת"ר הכל חייבין בציצית, כהנים, לוים וישראלים, גרים, נשים ועבדים. ר"ש פוטר בנשים, מפני שמצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות.

16אמר מר: הכל חייבין בציצית, כהנים לוים וישראלים. פשיטא, דאי כהנים לוים וישראלים פטירי, מאן ליחייב?

17כהנים איצטריכא ליה, ס"ד אמינא: הואיל וכתיב ״(דברים כב״, יא) ״לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו גדילים תעשה לך״, מאן דלא אישתרי כלאים לגביה בלבישה הוא דמיחייב בציצית, הני כהנים הואיל ואישתרי כלאים לגבייהו לא ליחייבו.

18קמ"ל נהי דאישתרי בעידן עבודה, בלא עידן עבודה לא אישתרי.

19ר"ש פוטר בנשים. מאי טעמא דר"ש דתניא: (במדבר טו, לט) ״וראיתם אותו״ פרט לכסות לילה.

20אתה אומר: פרט לכסות לילה, או אינו אלא פרט לכסות סומא? כשהוא אומר: (דברים כב, יב) ״אשר תכסה בה״, הרי כסות סומא אמור, הא מה אני מקיים ״וראיתם אותו״? פרט לכסות לילה.

21ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה? מרבה אני כסות סומא שישנה בראיה אצל אחרים, ומוציא אני כסות לילה שאינה בראיה אצל אחרים.

22ורבנן׃