ונדבה מי שרי לשנויי בה — והכתיב אם זבח שלמים קרבנו (ויקרא ג׳:א׳) שתהא זביחה לשם שלמים:
רבי שמעון אומר כל המנחות כו' — ואפי' מנחת חוטא:
שאין המנחות דומות לזבחים — דבזבחים מודינא דלא עלו:
מעשיה מוכיחים — שהוא מכזב דמרחשת עמוקה ומעשיה רוחשים רכין מחבת צפה ומעשיה קשין בפרק כל המנחות באות מצה (לקמן מנחות דף סג.):
מנחת חריבה — דמנחת חוטא (ויקרא ה׳:י״א) ומנחת קנאות דכתיב בהו (במדבר ה׳:ט״ו) לא ישים עליה שמן:
בלולה — שאר מנחות והשתא פליגא מתניתין עליה דר' שמעון בתרתי חדא דמתניתין קתני בכל המנחות דלא עלו וחדא דקא פסיל תנא דידן מנחת חוטא לגמרי:
אבל בזבחים אינו כן — אין להם מעשה מוכיח הילכך מהני בהו שינוי דלא עלו לשם חובה:
הניחא לרב אשי — דמתרץ לקמן כי רמינן דר' שמעון דאמר בדוכתא אחריתי (במתניתין) אדרבי שמעון דהכא ומתרץ להו רב אשי דהא דאמר ר' שמעון עלו באומר הריני קומץ מחבת לשם מרחשת דכיון דלא אדכר שמה דמנחה אלא שמה דמנא דברי רוח בעלמא נינהו והא דקאמר ר' שמעון בעלמא דלא עלו כגון דאידכר שמה דמנחה איכא לאוקומה מתני' כר' שמעון דמתני' דאידכר שמה דמנח' כדמפר' שלא לשמו ולשמו לשם מנחת נדבה לשם מנחת חוטא:
אלא לרבה ולרבא — דמשנו לה בטעמי אחריני כדמפרש לקמן מאי איכא למימר:
וכי תימא — מתני' מיתוקמא כר' שמעון כדמשני רבה לקמן לטעמיה דר' שמעון כאן בשינוי קדש וכאן בשינוי בעלים הא דאמר רבי שמעון עלו בשינוי קדש כגון מנחת מחבת לשם מנחת מרחשת דמעשיה מוכיחין שהוא מכזב והא דאמר לא עלו בשינוי בעלים כגון שהביאה ראובן וקמצה כהן לשם שמעון דליכא מעשה מוכיח אי דראובן היא אי דשמעון:
והא מתניתין בשינוי קדש — מיירי וקתני דלא עלו דקתני כיצד לשמן ושלא לשמן כגון שקמץ מנחת חוטא לשם מנחת חוטא ולשם נדבה:
ואי נמי כדמשני רבא — לטעמא דר' שמעון דהא דאמר עלו בקומץ מנחת מחבת לשם מנחת מרחשת משום דכתיב זאת תורת המנחה (ויקרא ו׳:ז׳) תורה אחת לכל המנחות והא דקתני לא עלו בקומץ מנחה לשם זבח ולקמן פריך בקומץ לשם זבח לתכשר נמי דהא מעשיה מוכיחין עליה קאמר ומשני לה לקמן (מנחות דף ג.) והא דנקט לאקשויי במתני' משלא לשמן ה"ה דמצי לאקשויי לשמן ושלא לשמן כדאקשינן לרבה אלא כי סידרא דמתני' נקיט ואזיל:
קדש קדשים היא וגו' — במנחה כתיב וקרי לה חטאת ואשם הא כיצד מנחת חוטא הרי היא כחטאת דקי"ל (זבחים דף ב.) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן פסח וחטאת שפסולין לגמרי ובפ"ק דזבחים מפרש טעמא דפסח ולקמן מפרש טעמא דחטאת:
ואינו מרצה — לא עלו לשם חובה דבזבחים ר"ש מודה כדקתני לעיל:
אף מנחה כו' — וקשיא דר"ש אדרבי שמעון בין במנחת חוטא ובין במנחת נדבה:
כאן בשינוי קדש — כדפרישית לעיל:
מכדי מחשבה דפסל רחמנא במנחה הקישא הוא — דאיתקיש רחמנא מנחה לזבחים כדכתיב (ויקרא ו׳:י׳) קדש קדשים היא כחטאת וכאשם מה זבחים פסלה בה מחשבה כדכתיב (שם ז) המקריב אותו לא יחשב אף מנחה נמי מה לי שינוי קדש ומה לי שינוי בעלים:
מחשבה דלא מינכרא — אם מכזב ואם לאו פסיל רחמנא דחשיב לה מחשבה:
אבל מחשבה דמינכרא — לכל שהוא מכזב לא הוי מחשבה הך מחשבה דקדשים הוצאת דיבור בפה הוא כדאמרי' בבבא מציעא (ד' מד.) על כל דבר פשע לחייב על המחשבה כמעשה דאי לאו מוציאו בפה מחשבתו למאי נחייב לה:
אי הכי — כיון דמחשבה הגלויה לכל לא פסלה עולת העוף כו':
עולת העוף — נעשית למעלה מחוט הסיקרא כדתניא בת"כ ומלק והקטיר ונמצה מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח ומיצוי נמי בהאי קרא כתיב וחטאת העוף למטה והכי מפרש בשחיטת קדשים בפ' קדשי קדשים (זבחים דף סה.):
תרצה — תעלה לשם חובה אלמה תנן בשחיטת קדשים בפ' קדשי קדשים (זבחים דף סד:) דלא עלתה:
מליקה — לחטאת העוף בכל מקום במזבח כשירה בפ' קדשי קדשים (זבחים דף סג.) והויא לה מחשבה דלא מינכרא משום הכי תנן דלא עלתה:
עולת העוף — הכשירה במיצוי דכתיב (ויקרא א) ונמצה דמו על קיר המזבח חטאת העוף הזאה תחילה ואח"כ מיצוי דכתיב והזה מדם החטאת וגו' והנשאר בדם ימצה וגו' (שם ה):
למטה הוה עביד לה — כדכתי' (שם) על קיר ומפרש בתורת כהנים זה קיר התחתון:
הזאה — אוחז בגוף העוף ומעלה ומוריד בכח והדם ניתז מעצמו מיצוי סוחט בין אצבעותיו ונצוק הדם הולך למרחוק:
