מפשרניא — שם מקום:
צדוקי עובד כוכבים — להכי נקט דסתמיה בקי בכתיבה:
תפילין עשייתן לא זו היא גמר מצותם עד שיקשרם:
בהא פליגי — רב נחמן ורב חסדא אליבא דרב רב חסדא סבר ציצית חובת טלית הילכך עשייתן היא גמר מצותן ורב נחמן סבר חובת גברא היא ועטיפתה זוהי מצותה:
הכי מתניתו לה — להא דאמר רב יהודה אמר רב לעיל משום הכי קשיא להו לעיל דרב אדרב:
עשאה לציצית מן הקוצים — הנקצצים היינו חוטין התלויין בכל היריעה שקורין פרוקי"ש וקוצצין אותם מן הבגד. ל"א להכי קרי להו הוצין שיוצאין מן הבגד כהוצין:
נימין — היינו אותן שיוצאין מן הבגד בתפירה:
גרדין — פרינ"ש:
פסולה — כל זמן שמחוברין לבגד דבעינן עשייה לשמה:
ציפן זהב — לתפילין:
פסולות — בתים דתיק של עור בעינן דאפילו קשירתן אינן אלא רצועות במינן כדאמרינן בהקומץ:
או שטלה עליהן — שעשה בתים של עור בהמה טמאה פסולות כדאמרינן בפרק שמונה שרצים (שבת דף קח.) למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך:
וסממנים — דרך הצובעים לשרות בגדים בצריף שקורין בייצ"א:
וטעמ' ליה באודרא — אודרא מוך וצובעין אותה בתוך אותה קליפה לידע אם תכלת יפה:
שמע מינה — מדקלינן לאודרא בעינן צביעה לשם ציצית:
ושמע מינה — מדשדינן ביעתא לברא ולא שדינן ליה ביורה:
טעימה פסולה — אם עירה צבע נסיון ביורה פוסל את כל היורה:
משום שנאמר כליל תכלת — כל תכלת בעינן (כליל) שיהא כל עיקר מראה החלזון בצמר שלא יהא דבר אחר צבוע בה מתחילתה:
אפילו מראה שני שבה — שכבר נצבע בה צמר אחר וזה השני כשר:
ושני תולעת — משמע שני דאפילו מראה שני של זהורית קרוי תולעת וה"ה לתכלת דכתיב נמי בההוא קרא:
אין לה בדיקה — קס"ד אין אדם יכול לבודקו אם תכלת הוא אם קלא אילן הוא:
ואינה נקחת אלא מן המומחה — דהואיל ואין לה בדיקה אין לוקחין אותה אלא מן המומחה שיודע שקלא אילן אסור:
תפילין יש להן בדיקה — אדם יכול לבודקן אם דקדק בהן בחסרות ויתרות אם לאו ואעפ"כ אין נקחין אלא מן המומחה היודע שצריכין עיבוד לשמם:
ונקחין מכל האדם — דליכא בהן עיבוד לשמן:
מגביא גילא — בייסא ובלשון צרפת אלום:
מיא דשבלילתא — מים היוצאין מן התלתן שקורין פנגרי"א:
