בוני התלמוד

    מסכת מנחות דף מ״ב עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מפשרניאשם מקום:

    צדוקי עובד כוכביםלהכי נקט דסתמיה בקי בכתיבה:

    תפילין עשייתן לא זו היא גמר מצותם עד שיקשרם:

    בהא פליגירב נחמן ורב חסדא אליבא דרב רב חסדא סבר ציצית חובת טלית הילכך עשייתן היא גמר מצותן ורב נחמן סבר חובת גברא היא ועטיפתה זוהי מצותה:

    הכי מתניתו להלהא דאמר רב יהודה אמר רב לעיל משום הכי קשיא להו לעיל דרב אדרב:

    עשאה לציצית מן הקוציםהנקצצים היינו חוטין התלויין בכל היריעה שקורין פרוקי"ש וקוצצין אותם מן הבגד. ל"א להכי קרי להו הוצין שיוצאין מן הבגד כהוצין:

    נימיןהיינו אותן שיוצאין מן הבגד בתפירה:

    גרדיןפרינ"ש:

    פסולהכל זמן שמחוברין לבגד דבעינן עשייה לשמה:

    ציפן זהבלתפילין:

    פסולותבתים דתיק של עור בעינן דאפילו קשירתן אינן אלא רצועות במינן כדאמרינן בהקומץ:

    או שטלה עליהןשעשה בתים של עור בהמה טמאה פסולות כדאמרינן בפרק שמונה שרצים (שבת דף קח.) למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך:

    וסממניםדרך הצובעים לשרות בגדים בצריף שקורין בייצ"א:

    וטעמ' ליה באודראאודרא מוך וצובעין אותה בתוך אותה קליפה לידע אם תכלת יפה:

    שמע מינהמדקלינן לאודרא בעינן צביעה לשם ציצית:

    ושמע מינהמדשדינן ביעתא לברא ולא שדינן ליה ביורה:

    טעימה פסולהאם עירה צבע נסיון ביורה פוסל את כל היורה:

    משום שנאמר כליל תכלתכל תכלת בעינן (כליל) שיהא כל עיקר מראה החלזון בצמר שלא יהא דבר אחר צבוע בה מתחילתה:

    אפילו מראה שני שבהשכבר נצבע בה צמר אחר וזה השני כשר:

    ושני תולעתמשמע שני דאפילו מראה שני של זהורית קרוי תולעת וה"ה לתכלת דכתיב נמי בההוא קרא:

    אין לה בדיקהקס"ד אין אדם יכול לבודקו אם תכלת הוא אם קלא אילן הוא:

    ואינה נקחת אלא מן המומחהדהואיל ואין לה בדיקה אין לוקחין אותה אלא מן המומחה שיודע שקלא אילן אסור:

    תפילין יש להן בדיקהאדם יכול לבודקן אם דקדק בהן בחסרות ויתרות אם לאו ואעפ"כ אין נקחין אלא מן המומחה היודע שצריכין עיבוד לשמם:

    ונקחין מכל האדםדליכא בהן עיבוד לשמן:

    מגביא גילאבייסא ובלשון צרפת אלום:

    מיא דשבלילתאמים היוצאין מן התלתן שקורין פנגרי"א:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    מנחות 42 עמוד ב

    1מפשרניא ספר תורה, תפילין ומזוזות שכתבן צדוקי כותי, עובד כוכבים עבד, אשה, וקטן, מומר פסולין, שנאמר: ״וקשרתם״ ״וכתבתם״, כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה, כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה.

    2ובישראל א"צ לברך, דשלח רב חייא בריה דרב הונא משמיה דר' יוחנן: על תפילין של יד אומר: ״ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין״, על תפילין של ראש אומר: ״ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין״, ואילו ״לעשות תפילין״ לא מברך!

    3אלא לאו היינו טעמא: כל מצוה דעשייתה גמר מצוה, כגון מילה, אע"ג דכשירה בעובד כוכבים בישראל צריך לברך, וכל מצוה דעשייתה לאו גמר מצוה, כגון תפילין, אע"ג דפסולות בעובד כוכבים בישראל אינו צריך לברך.

    4ובציצית, בהא קמיפלגי: מר סבר חובת טלית הוא, ומר סבר חובת גברא הוא.

    5א"ל רב מרדכי לרב אשי: אתון הכי מתניתו לה׃

    6אנן הכי מתנינן לה א"ר יהודה אמר רב מנין לציצית בעובד כוכבים שכשירה שנאמר ״(במדבר טו״, ב) דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית יעשו להם אחרים׃

    7אמר רב יהודה אמר רב עשאן מן הקוצים ומן הנימין ומן הגרדין פסולה מן הסיסין כשירה׃

    8כי אמריתה קמיה דשמואל אמר אף מן הסיסין פסולה בעינן טוייה לשמה׃

    9כתנאי ציפן זהב או שטלה עליהן עור בהמה טמאה פסולות עור בהמה טהורה כשירות ואע"פ שלא עיבדן לשמן רבן שמעון בן גמליאל אומר אף עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדן לשמן׃

    10אמר ליה! אביי לרב שמואל בר רב יהודה הא תכילתא היכי צבעיתו לה אמר ליה מייתינן דם חלזון וסמנין ורמינן להו ביורה [ומרתחינן ליה] ושקלינא פורתא בביעתא וטעמינן להו באודרא ושדינן ליה לההוא ביעתא וקלינן ליה לאודרא׃

    11שמע מינה תלת שמע מינה טעימה פסולה ושמע מינה דבעינן צביעה לשמה ושמע מינה טעימה פסלה׃

    12היינו טעימה פסולה היינו צביעה לשמה אמר רב אשי מה טעם קאמר מה טעם טעימה פסולה משום דבעינן צביעה לשמה׃

    13כתנאי טעימה פסולה משום שנאמר ״(שמות כח״, לא) כליל תכלת דברי ר' חנינא בן גמליאל׃

    14רבי יוחנן בן דהבאי אומר אפילו מראה שני שבה כשר משום שנאמר ״(ויקרא יד״, ד) ושני תולעת׃

    ברייתא

    15ת"ר תכלת אין לה בדיקה ואין נקחית אלא מן המומחה תפילין יש להם בדיקה ואין ניקחין אלא מן המומחה ספרים ומזוזות יש להן בדיקה וניקחין מכל אדם׃

    16ותכלת אין לה בדיקה והא רב יצחק בריה דרב יהודה בדיק ליה (סי' בגשם) מייתי מגביא גילא, ומיא דשבלילתא, ומימי רגלים׃

    תוספות

    ואילו לעשות תפילין לא מברךויודע היה [שלא לברך לעשות תפילין] ששאלו כל ענייני ברכות ופ' הרואה ירושלמי מצריך לברך אעשיית ציצית סוכה ותפילין ובערוך הביאו בערך צץ ג' וחולק על הש"ס שלנו ובתוספתא דברכות (פ"ו) תני העושה ציצית לעצמו מברך שהחיינו ובפ' הרואה (ברכות דף נד.) נמי אמר דאכלים חדשים מברך שהחיינו וכ"כ רב שרירא גאון:

    הקוצים כו'פירש בקונטרס משום תעשה ולא מן העשוי ולי נראה דמה דעביד אחר כך היינו העשייה דאמר רב גופיה תלאן ואחר כך פסק ראשי חוטין שלהן כשר דזו היא עשייתן וכן פרק קמא דסוכה (דף יא.) גבי הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת דקציצתן זו היא עשייתן אלא טעמא משום דבעינן תלייה לשמה והא דתנן פרק קמא דסוכה (דף ט.) סוכה הישנה בית הלל מכשירין ופריך בגמ' ובית הלל לית להו דרב יהודה אמר רב עשאה מן הקוצים וכו' כי אמריתה קמיה דשמואל אמר אף מן הסיסין פסולה אלמא בעינן טוייה לשמה הכא נמי בעינן עשייה לשמה לפי. אותה גירסא אדשמואל פריך ולא מרב ומרב נמי מצי למפרך:

    כתנאי ציפן זהבתימה דילמא ציצית שאני דפ"ק דסוכה (דף ט.) דריש גדילים תעשה לך לשם חובך ואי משום דכתיב לך לאות הא דרשינן ליה לעיל (מנחות דף לז:) לך לאות ולא לאחרים והתם גבי סוכה פריך כי האי גוונא מחג הסוכות תעשה לך [ומשני] דאיצטריך למעוטי גזולה ולא דרשי תו מיניה לשם חובך ואי משום דתפילין איתקוש למזוזה ומזוזה וספר תורה יליף (לעיל מנחות דף לד.) כתיבה כתיבה מגט הא בגט גופיה לא בעינן עשייה לשמו:

    עד שיעבדן לשמןאומר ר"ת דהילכתא כרשב"ג דאע"ג דהילכתא כרב באיסורי דסוגיין דהניזקין (גיטין דף נד:) דגוילין שלו לא עיבדתים לשמן כוותיה אזלא והא דפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מח:) דאיפליגו אביי ורבא בהזמנה אי מילתא היא אי לא ומייתי הני תנאי ופי' בקונטרס דרבא כרבנן דלא בעו עיבוד דהזמנה לאו מילתא היא מיהו ר"ת ור"ת פירשו דרבא כרשב"ג דכיון דבעי עיבוד לשמו א"כ הזמנה לאו מילתא היא דאי מילתא היא אפשר בחיתוך העור ובתיקונים קטנים סגי לשויי לשמה והא דבעא אביי מרב שמואל בר' יהודה בסמוך היכי צבעיתו ליה ואהדר כרשב"ג לא קיבלה מיניה וי"מ דההיא דהניזקין אפילו כרבנן דלא פליגי אלא בעור תפילין דתשמיש מצוה וליתא דהא איכא שי"ן של תפילין ועיקר קדושה יש בה כדמוכח פ' במה מדליקין (שבת דף כח:) ופ' במה אשה (שבת דף סב.):

    וסממניםדבר תימה הוא היאך מערב שום דבר בהדי תכלת ושמא עם הסממנין נקרא תכלת ובקונטרס פי' לשרות בהן כדרך הצובעין ששורין אותו בצריף:

    מה טעם טעימה פסולהואפילו לשם ציצית מ"מ לשם נסיון נמי עבידא והוי כמנחה שקמצה לשמה ושלא לשמה והשתא הנך תלת תרי נינהו:

    משום שנאמר כליל תכלתפי' בקונטרס שלא יהא דבר אחר צבוע בה מתחילה ואפילו צמר והוא שקרוי מראה שני שבה משמע דאם צבע בה שני פעמים זה אחר זה פסול אפילו לשמו ולעיל משמע דלא פסלי' אלא טעימה משום דהויא שלא לשמה ומשמע דלא מייתי תנאי אלא מטעמה פסלה אבל לכ"ע הטעימה כדלעיל א"כ לא אתיא כחד תנא מילתא דהקונטרס לכך צ"ל דאפילו מאה פעמים לשמו משמע דכשר דהא כליל תכלת קרינן ביה אבל כשטעם הרי יש צבע שאינו ראוי לתכלת ולכך קרוי מראה שני ואע"ג דהאי קרא בבגדי כהונה כתיב ילפינן תכלת מבגדי כהונה ופ' בא לו (יומא דף עב.) דריש ליה לדרשא אחרינא:

    ואין ניקחים אלא מן המומחהשיש ריעותא שמא הוא צבעם ואינו בקי אבל אם נמצאו בשוק רוב מצויין אצל תכלת מומחין הן ולכך מכשירין המוצא חוטי תכלת פ' המוצא תפילין (עירובין צו:) וכה"ג אמר בחולין גבי שחיטה (דף יב.):

    תפילין יש להן בדיקהפי' בקונט' בחסירות ויתרות ואפי' הכי אין נקחין אלא מן המומחה לעבדן לשמן אבל ספרים ומזוזות לא בעי עיבוד לשמן וכן פי' ה"ר משה בר מיימון דמזוזה לא בעיא לשמה ולא פירש מנא ליה ושמא מהכא וקשה דפ' הניזקין (גיטין דף נד:) משמע דספר תורה בעי עיבוד ושמא הכא בשאר ספרים איירי ונראה לפרש תפילין יש להם בדיקה בחסירות ויתירות ואפ"ה אין ניקחין שגנאי לסותרן אבל לעיבוד לשמה לא חיישינן שהכל בקיאין בו והא דתניא בהמוצא תפילין (עירובין דף צז.) הלוקח תפילין מן השוק בודקה אחת אחת בדיעבד איירי (ולפי' הקונטרס נראה לי לפרש דבדיעבד לא חיישינן) והכי תניא בתוספתא דמסכת ע"ז אין לוקחין תפילין אלא מן המומחה ואם לקח ממי שאינו מומחה ומצא בידו שנים או שלשה צמדים בודק ממנו תפילין אחד של יד או של ראש בצמיד הראשון וכן שני וכן שלישי והא דתנן (שם דף צה.) המוצא תפילין מכניסן זוג זוג אע"פ שלא בדקן התם משום כבוד דתפילין לא חיישינן א"נ מוצא שאני דרוב מצויין אצל תפילין מומחין הן ובמכילתא איתא נאמר כאן ימימה ונאמר להלן (ויקרא כ״ה:כ״ט) ימים תהיה גאולתו מה להלן י"ב חדש אף כאן מגיד שצריך לבדוק תפילין אחת לי"ב חדש דברי ב"ה ב"ש אומרים אין צריך בדיקה שמאי אומר אלו תפילין של אבי אימא ופרק המוצא תפילין ירושלמי נמי תניא תפילין צריך [בדיקה] אחת לי"ב חדש דברי רבי רשב"ג אומר אין צריך וכל הני דמצרכי בדיקה סבירא להו בחזקת תפילין הכתוב מדבר ולא קי"ל הכי מיהו בשימושא רבה איכא שמצריך לבדקן פעמיים בשבוע והני בדיקות לא הוו משום חסירות ויתירות אלא שמא בלו ונתקלקלו ובמזוזה אשכחן בדיקה דאמרינן במס' יומא (דף יא.) שנבדקת פעמיים בשבוע ויש לחלק:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    בהא פליגי רב נחמן ורב חסדא אליבא דרב, רב חסדא סבר חובת טלית היא הילכך עשייתה זו היא גמר מצותה, ורב נחמן סבר חובת גברא היא, ועטיפתה זו היא מצותה, ל"ה: וקשיא דהיכן אמר רב חסדא אמר רב דצריך לברך הרי רב חסדא לא דבר מזה כלום אלא דרב חסדא הוה רמי דרב אדרב והוה קסבר דרב דאמר דפסולה דצריכה ברכה דכל מצוה שפסולה בכותי יש לברך והרי אסיקנא דלא הוה תפילין קשיא ליה דאע"ג דפסולין בכותי אינם צריכי' ברכה, א"כ לא קשה דרב אדרב דלעולם נוכל לומר דרב סבר דאע"ג דפסולה בכותי דאינה צריכה ברכה דלא קשי דרב אדרב כדקאמר רב חסדא, ואם נבוא לומר דמ"מ רב חסדא דהוה רמי דרב אדרב הוה סבר דרב הוה סבר דמדפסולה בכותי דצריכה ברכה וא"כ הוה אמר דרב אמר דצריכה ברכה ופליגא לרב נחמן דאמר דרב אמר דאינה צריכה ברכה אכתי קשיא דאיך לימא דפליגי בהא משום דרב חסדא סבר חובת טלית והלא רב חסדא לא הוה אמר טעמא דצריכה ברכה משום חובת טלית היא אלא משום דפסולה בכותי: וי"ל דהיינו שבא לתרץ ולומר דמאי דהוה אמר רב חסדא דרב סבר דצריכה ברכה משום דקאמר דהיא פסולה בכותי אינו מטעם דכל מצוה שפסולה בכותי צריכה ברכה שהרי איכא תפילין וליכא להאי טעמא משום דתפילין הוו קשיא ליה, אלא ר"ל מדרב סבר דפסולה בכותי אלמא סבר דחובת טלית היא דאי חובת גברא היא אמאי תפסל עשייתהו בכותי הרי אין בעשיה קדושה שתפסל בכותי כמו תפילין דיש קדושה בכתיבתן ולכך אמרינן דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה אבל בציצית לא שייך לומר הכי דכל שאינו בעטיפת ציצית אינו בעשיה שהרי אין בה קדושה והוו כמו סוכה דסוכת כותים כשרה ולא אמרינן כל שאינו בישיבה אינו בעשיה ומפני מה פסיל ליה בכותי ש"מ דטעמא הוי משום דחובת טלית היא הילכך פסול דכותי לאו בר קיום מצות ציצית היא והילכך הוה פריך דמפסל לה בכותי דאלמא סבר דחובת טלית היא וכיון דחובת טלית א"כ צריכה ברכה:

    מה טעם קאמר, וא"כ לפי האי מסקנא לא שמעי' מינה תלת משום דהני תרתי דבעינן דצבעה לשמה [וטעימא פסולה חדא] חשיב להו, אי נמי אע"ג דמחדא טעמא נינהו הואיל ושני דברים הם תרתי חשיב להו:

    טעימא פסולה משום שנאמר כליל, פי' דבעינן שיהא כל עיקר מראה החלזון בצמר שלא יהא דבר אחר צבוע מתחלה, ל"ה: וקשיא דא"כ כי שקלינן מינה פורתא בביעתא כמו כן לא הוי כליל דהא לא הוה כל עיקר מראה החלזון בצמר שהרי חסרוהו מאי דשקלי מינה ומה לי אם מחסרי אותו על ידי צביעה שיצבעו דבר קודם לצמר ומה לי אם חסרוהו על ידי שנטלו ממנו: י"ל דלא דמי משום דאם נטלי ממנו בביעתא וחסרוהו מ"מ מה שנשאר ביורה יש בו צבע החלזון כפי מה שנותן החלזון בכל חלקי המים ואנן לא בעינן שיהא כל החלזון בצמר שמכניסי' בו שהרי הצמר אינו קולט כל המים שביורה ויכולין ליטול ממנו קצת ולהניח קצת אלא בעי' שלא יצבעו בו דבר קודם מפני שהראשון שצובעין בו נוטל עיקר מיצוי החלזון ומה שנשאר הוא דיהה ממנו ואין לו עיקר מראה יפה כמו החלזון והרי ודאי אלמלי הדבר שנצבע תחלה לא היה נוטל ממראה הצבע יותר ממה שיטול הצמר הנצבע ולא היה ממעט כי אם כמות המים לא היה בכאן קפידא יותר מאם נוטל ממנו בביעתא אבל מפני שאפשר שנוטל עיקר של מראה הצבע והנשאר אחריו לא יתן צבע יפה כל כך לפיכך אמרו דטעימה פסלה:

    ושני תולעת, משמע שני אפי' מראה שני של זהורית קרי תולעת וה"ה לתכלת דכתי' נמי בההיא קרא, ל"ה. ר"ל דאתקוש להדדי, ונראה דגרסי' ושני תולעת דדריש ליה לשון שני ולא גרסי' תולעת שני משום דשני שם הגוון ואין לדרשו לשון שני אבל ושני תולעת נושא שני משמעיות ושני ר"ל שני גוון שהוא שני ומצבע התכלת:

    מהדורה: Warsaw, 1861 · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף מ״ב עמוד ב׳

    מסכת מנחות דף מ״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־365 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מפשרניא שם מקום:

    צדוקי עובד כוכבים להכי נקט דסתמיה בקי בכתיבה:

    תפילין עשייתן לא זו היא גמר מצותם עד שיקשרם:

    בהא פליגי רב נחמן ורב חסדא אליבא דרב רב חסדא סבר ציצית חובת טלית הילכך עשייתן היא גמר מצותן ורב נחמן סבר חובת גברא היא ועטיפתה זוהי מצותה:

    הכי מתניתו לה להא דאמר רב יהודה אמר רב לעיל משום הכי קשיא להו לעיל דרב אדרב:

    עשאה לציצית מן הקוצים הנקצצים היינו חוטין התלויין בכל היריעה שקורין פרוקי"ש וקוצצין אותם מן הבגד. ל"א להכי קרי להו הוצין שיוצאין מן הבגד כהוצין:

    נימין היינו אותן שיוצאין מן הבגד בתפירה:

    גרדין פרינ"ש:

    ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Menachot 42b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    ואילו לעשות תפילין לא מברך ויודע היה [שלא לברך לעשות תפילין] ששאלו כל ענייני ברכות ופ' הרואה ירושלמי מצריך לברך אעשיית ציצית סוכה ותפילין ובערוך הביאו בערך צץ ג' וחולק על הש"ס שלנו ובתוספתא דברכות (פ"ו) תני העושה ציצית לעצמו מברך שהחיינו ובפ' הרואה (ברכות דף נד.) נמי אמר דאכלים חדשים מברך שהחיינו וכ"כ רב שרירא גאון:

    הקוצים כו' פירש בקונטרס משום תעשה ולא מן העשוי ולי נראה דמה דעביד אחר כך היינו העשייה דאמר רב גופיה תלאן ואחר כך פסק ראשי חוטין שלהן כשר דזו היא עשייתן וכן פרק קמא דסוכה (דף יא.) גבי הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת דקציצתן זו היא עשייתן אלא טעמא משום דבעינן תלייה לשמה והא דתנן פרק קמא דסוכה (דף ט.) סוכה הישנה בית הלל מכשירין ופריך בגמ' ובית הלל לית להו דרב יהודה אמר רב עשאה מן הקוצים וכו' כי אמריתה קמיה דשמואל אמר אף מן הסיסין פסולה אלמא בעינן טוייה לשמה הכא נמי בעינן עשייה לשמה לפי. אותה גירסא אדשמואל פריך ולא מרב ומרב נמי מצי למפרך:

    כתנאי ציפן זהב תימה דילמא ציצית שאני דפ"ק דסוכה (דף ט.) דריש גדילים תעשה לך לשם חובך ואי משום דכתיב לך לאות הא דרשינן ליה לעיל (מנחות דף לז:) לך לאות ולא לאחרים והתם גבי סוכה פריך כי האי גוונא מחג הסוכות תעשה לך [ומשני] דאיצטריך למעוטי גזולה ולא דרשי תו מיניה לשם חובך ואי משום דתפילין איתקוש למזוזה ומזוזה וספר תורה יליף (לעיל מנחות דף לד.) כתיבה כתיבה מגט הא בגט גופיה לא בעינן עשייה לשמו:

    עד שיעבדן לשמן אומר ר"ת דהילכתא כרשב"ג דאע"ג דהילכתא כרב באיסורי דסוגיין דהניזקין (גיטין דף נד:) דגוילין שלו לא עיבדתים לשמן כוותיה אזלא והא דפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מח:) דאיפליגו אביי ורבא בהזמנה אי מילתא היא אי לא ומייתי הני תנאי ופי' בקונטרס דרבא כרבנן דלא בעו עיבוד דהזמנה לאו מילתא היא מיהו ר"ת ור"ת פירשו דרבא כרשב"ג דכיון דבעי עיבוד לשמו א"כ הזמנה לאו מילתא היא דאי מילתא היא אפשר בחיתוך העור ובתיקונים קטנים סגי לשויי לשמה והא דבעא אביי מרב שמואל בר' יהודה בסמוך היכי צבעיתו ליה ואהדר כרשב"ג לא קיבלה מיניה וי"מ דההיא דהניזקין אפילו כרבנן דלא פליגי אלא בעור תפילין דתשמיש מצוה וליתא דהא איכא שי"ן של תפילין ועיקר קדושה יש בה כדמוכח פ' במה מדליקין (שבת דף כח:) ופ' במה אשה (שבת דף סב.):

    וסממנים דבר תימה הוא היאך מערב שום דבר בהדי תכלת ושמא עם הסממנין נקרא תכלת ובקונטרס פי' לשרות בהן כדרך הצובעין ששורין אותו בצריף:

    מה טעם טעימה פסולה ואפילו לשם ציצית מ"מ לשם נסיון נמי עבידא והוי כמנחה שקמצה לשמה ושלא לשמה והשתא הנך תלת תרי נינהו:

    משום שנאמר כליל תכלת פי' בקונטרס שלא יהא דבר אחר צבוע בה מתחילה ואפילו צמר והוא שקרוי מראה שני שבה משמע דאם צבע בה שני פעמים זה אחר זה פסול אפילו לשמו ולעיל משמע דלא פסלי' אלא טעימה משום דהויא שלא לשמה ומשמע דלא מייתי תנאי אלא מטעמה פסלה אבל לכ"ע הטעימה כדלעיל א"כ לא אתיא כחד תנא מילתא דהקונטרס לכך צ"ל דאפילו מאה פעמים לשמו משמע דכשר דהא כליל תכלת קרינן ביה אבל כשטעם הרי יש צבע שאינו ראוי לתכלת ולכך קרוי מראה שני ואע"ג דהאי קרא בבגדי כהונה כתיב ילפינן תכלת מבגדי כהונה ופ' בא לו (יומא דף עב.) דריש ליה לדרשא אחרינא:

    ואין ניקחים אלא מן המומחה שיש ריעותא שמא הוא צבעם ואינו בקי אבל אם נמצאו בשוק רוב מצויין אצל תכלת מומחין הן ולכך מכשירין המוצא חוטי תכלת פ' המוצא תפילין (עירובין צו:) וכה"ג אמר בחולין גבי שחיטה (דף יב.):

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Tosafot on Menachot 42b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    בהא פליגי רב נחמן ורב חסדא אליבא דרב, רב חסדא סבר חובת טלית היא הילכך עשייתה זו היא גמר מצותה, ורב נחמן סבר חובת גברא היא, ועטיפתה זו היא מצותה, ל"ה: וקשיא דהיכן אמר רב חסדא אמר רב דצריך לברך הרי רב חסדא לא דבר מזה כלום אלא דרב חסדא הוה רמי דרב אדרב והוה קסבר דרב דאמר דפסולה דצריכה ברכה דכל מצוה שפסולה בכותי יש לברך והרי אסיקנא דלא הוה תפילין קשיא ליה דאע"ג דפסולין בכותי אינם צריכי' ברכה, א"כ לא קשה דרב אדרב דלעולם נוכל לומר דרב סבר דאע"ג דפסולה בכותי דאינה צריכה ברכה דלא קשי דרב אדרב כדקאמר רב חסדא, ואם נבוא לומר דמ"מ רב חסדא דהוה רמי דרב אדרב הוה סבר דרב הוה סבר דמדפסולה בכותי דצריכה ברכה וא"כ הוה אמר דרב אמר דצריכה ברכה ופליגא לרב נחמן דאמר דרב אמר דאינה צריכה ברכה אכתי קשיא דאיך לימא דפליגי בהא משום דרב חסדא סבר חובת טלית והלא רב חסדא לא הוה אמר טעמא דצריכה ברכה משום חובת טלית היא אלא משום דפסולה בכותי: וי"ל דהיינו שבא לתרץ ולומר דמאי דהוה אמר רב חסדא דרב סבר דצריכה ברכה משום דקאמר דהיא פסולה בכותי אינו מטעם דכל מצוה שפסולה בכותי צריכה ברכה שהרי איכא תפילין וליכא להאי טעמא משום דתפילין הוו קשיא ליה, אלא ר"ל מדרב סבר דפסולה בכותי אלמא סבר דחובת טלית היא דאי חובת גברא היא אמאי תפסל עשייתהו בכותי הרי אין בעשיה קדושה שתפסל בכותי כמו תפילין דיש קדושה בכתיבתן ולכך אמרינן דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה אבל בציצית לא שייך לומר הכי דכל שאינו בעטיפת ציצית אינו בעשיה שהרי אין בה קדושה והוו כמו סוכה דסוכת כותים כשרה ולא אמרינן כל שאינו בישיבה אינו בעשיה ומפני מה פסיל ליה בכותי ש"מ דטעמא הוי משום דחובת טלית היא הילכך פסול דכותי לאו בר קיום מצות ציצית היא והילכך הוה פריך דמפסל לה בכותי דאלמא סבר דחובת טלית היא וכיון דחובת טלית א"כ צריכה ברכה:

    מה טעם קאמר, וא"כ לפי האי מסקנא לא שמעי' מינה תלת משום דהני תרתי דבעינן דצבעה לשמה [וטעימא פסולה חדא] חשיב להו, אי נמי אע"ג דמחדא טעמא נינהו הואיל ושני דברים הם תרתי חשיב להו:

    טעימא פסולה משום שנאמר כליל, פי' דבעינן שיהא כל עיקר מראה החלזון בצמר שלא יהא דבר אחר צבוע מתחלה, ל"ה: וקשיא דא"כ כי שקלינן מינה פורתא בביעתא כמו כן לא הוי כליל דהא לא הוה כל עיקר מראה החלזון בצמר שהרי חסרוהו מאי דשקלי מינה ומה לי אם מחסרי אותו על ידי צביעה שיצבעו דבר קודם לצמר ומה לי אם חסרוהו על ידי שנטלו ממנו: י"ל דלא דמי משום דאם נטלי ממנו בביעתא וחסרוהו מ"מ מה שנשאר ביורה יש בו צבע החלזון כפי מה שנותן החלזון בכל חלקי המים ואנן לא בעינן שיהא כל החלזון בצמר שמכניסי' בו שהרי הצמר אינו קולט כל המים שביורה ויכולין ליטול ממנו קצת ולהניח קצת אלא בעי' שלא יצבעו בו דבר קודם מפני שהראשון שצובעין בו נוטל עיקר מיצוי החלזון ומה שנשאר הוא דיהה ממנו ואין לו עיקר מראה יפה כמו החלזון והרי ודאי אלמלי הדבר שנצבע תחלה לא היה נוטל ממראה הצבע יותר ממה שיטול הצמר הנצבע ולא היה ממעט כי אם כמות המים לא היה בכאן קפידא יותר מאם נוטל ממנו בביעתא אבל מפני שאפשר שנוטל עיקר של מראה הצבע והנשאר אחריו לא יתן צבע יפה כל כך לפיכך אמרו דטעימה פסלה:

    ושני תולעת, משמע שני אפי' מראה שני של זהורית קרי תולעת וה"ה לתכלת דכתי' נמי בההיא קרא, ל"ה. ר"ל דאתקוש להדדי, ונראה דגרסי' ושני תולעת דדריש ליה לשון שני ולא גרסי' תולעת שני משום דשני שם הגוון ואין לדרשו לשון שני אבל ושני תולעת נושא שני משמעיות ושני ר"ל שני גוון שהוא שני ומצבע התכלת:

    Rashba on Menachot 42b · Sefaria · מהדורה: Warsaw, 1861 · Public Domain

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא וש"מ טעמה פסלה כו' תפילין יש להן בדיקה ואין נקחין אלא מן המומחה ספרים ומזוזות כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה מן עובדי כוכבים כו' תפילין הס"ד ואח"כ מ"ה עשייתן כו' שיקשרם הס"ד ובד"ה הכי מתניתו כו' רב יהודה אמר רב לעיל כו' אדרב הס"ד ואח"כ מ"ה עשאה כו' כהוצין הס"ד ובד"ה וש"מ מדשדינן ביעתא לברא ולא שדינן לה כו' אם עירה צבע נסיון כו' ובד"ה ואינה נקחית כו' דהואיל ואין לה בדיקה אין לוקחין כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ואילו כו' ציצית לעצמו מברך שהחיינו וכ"כ רב שרירא גאון דלא סמכינן אההיא כדמשמע ס"פ בכל מערבין אין מברכין שהחיינו אלא בדבר הבא מזמן לזמן ופ' הרואה נמי מצי למיפרך עכ"ל ואח"כ מ"ה מן הקוצים כו' כצ"ל מת"י ובד"ה מן הקוצין כו' ומרב נמי מצי למפרך עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה משום שנאמר כליל כו' כדלעיל וא"כ לא אתי כו' מלתא דפי' הקונטרס כו' כצ"ל:

    בד"ה תפילין כו' אלא מן המומחה דשמא לא עיבדן לשמה כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Menachot 42b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    גליון הש"ס

    גמ' תפילין יש להם בדיקה גי' הרי"ף ספרים יש להם בדיקה ואין נקחין אלא מן המומחה תפילין ומזוזות יש להם בדיקה ונקחין מכל אדם. ועיין ברמב"ן במלחמות פ"א דסוכה:

    Gilyon HaShas on Menachot 42b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף מ״ב, עמוד ב׳, בהיקף של כ־365 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 128 מילים

      נפתחת ב״מפשרניא ספר תורה, תפילין ומזוזות שכתבן צדוקי…״

    2. קטע 242 מילים

      נפתחת ב״ובישראל א"צ לברך, דשלח רב חייא בריה…״

      חכמים: רב חייא, רב הונא.

    3. קטע 334 מילים

      נפתחת ב״אלא לאו היינו טעמא: כל מצוה דעשייתה…״

    4. קטע 413 מילים

      נפתחת ב״ובציצית, בהא קמיפלגי: מר סבר חובת טלית…״

    5. קטע 59 מילים

      נפתחת ב״א"ל רב מרדכי לרב אשי: אתון הכי…״

      חכמים: רב מרדכי, רב אשי.

    6. קטע 627 מילים

      נפתחת ב״אנן הכי מתנינן לה א"ר יהודה אמר…״

      חכמים: רב מנין.

    7. קטע 716 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה אמר רב עשאן מן…״

      חכמים: רב יהודה, רב עשאן.

    8. קטע 812 מילים

      נפתחת ב״כי אמריתה קמיה דשמואל אמר אף מן…״

      חכמים: שמואל.

    9. קטע 931 מילים

      נפתחת ב״כתנאי ציפן זהב או שטלה עליהן עור…״

      חכמים: רבן שמעון.

    10. קטע 1037 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה! אביי לרב שמואל בר רב…״

      חכמים: רב שמואל בר רב, אביי, שמואל.

    11. קטע 1116 מילים

      נפתחת ב״שמע מינה תלת שמע מינה טעימה פסולה…״

    12. קטע 1220 מילים

      נפתחת ב״היינו טעימה פסולה היינו צביעה לשמה אמר…״

      חכמים: רב אשי.

    13. קטע 1315 מילים

      נפתחת ב״כתנאי טעימה פסולה משום שנאמר (שמות כח,…״

    14. קטע 1417 מילים

      נפתחת ב״רבי יוחנן בן דהבאי אומר אפילו מראה…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    15. קטע 1527 מילים

      נפתחת ב״ת"ר תכלת אין לה בדיקה ואין נקחית…״

    16. קטע 1621 מילים

      נפתחת ב״ותכלת אין לה בדיקה והא רב יצחק…״

      חכמים: רב יצחק, רב יהודה.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מנחות דף מ״ב ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026