מסכת מנחות דף ק״ג עמוד ב׳

לא שנו דתפוס לשון ראשון אלא דאמר מנחה מן השעורים דאיכא למימר כיון דאמר מנחה למנחה גמורה קמכוין אבל אמר מנחת שעורים מנחה אשעורים קאי ופטור דליכא למימר תפוס לשון ראשון. ל"א אבל לא אמר מנחה לא אלא הרי עלי שעורים פטור דודאי לשעורים איכוון:

מאי לאו דלא אמר מנחה אלא הרי עלי קמח אפי' הכי חייב דאין אדם מוציא דבריו לבטלה:

כי אמר חצי עשרון לא אמר כלום ולייתי חד עשרון ותו לא:

אי הכי רבי שמעון פוטר כו' כיון דתפוס לשון ראשון ואיהו אמר מנחה הרי התנדב כדרך המתנדבים:

ה"ג אף בגמר דבריו אדם נתפס דלא אזלינן בתר לשון ראשון לחודיה ולא בתר אחרון לחודיה אלא בתר כולהו וזה שאמר מנחה חצי עשרון ועשרון פירושי קמפרש מנחה של חצי עשרון ועשרון והיינו שלא כדרך המתנדבים ובשיטת רבי יוסי אמרו:

מתני' ה"ג שכן מצינו שהציבור מביא וכו' לי"ג פרים ל"ט עשרונים שלשה עשרונים לפר ולי"ד כבשים י"ד עשרונים הרי נ"ג ולשני אילים ד' עשרונים הרי נ"ז ולשני תמידין שנים ולשני כבשי מוסף דשבת שנים הרי ס"א:

אמר ליה ר' שמעון וכי אותן ס"א עשרונים בכלי אחד היו:

והלא אלו לפרים ואלו לכבשים ואי מערב להו מיפסלי שמנחת פרים בלילתה עבה שני לוגין לעשרון חצי הין לג' עשרונים ומנחת כבשים בלילתה רכה רביעית ההין לעשרון דהיינו שלשה לוגין והן בולעות זו מזו ונמצאת זו חסירה וזו יתירה:

לא שנו אלא דאמר מנחה אבל לא אמר מנחה לא ואית דגרסי אבל אמר מנחת פירוש משום דמנחת דבוק לשעורין ולא שייך כלל גבי בלא שמן ולבונה:

מאי לאו דלא אמר מנחה וכגון דאמר אילו הייתי יודע שאין נודרין כך כו':

אי הכי אימא סיפא עשרון ומחצה כו' בשלמא אי לא אמר מנחה מייתי תרי באומר אילו הייתי יודע אלא כיון דאמר מנחת עשרון ומחצה אמאי מביא תרי הא אמרת דהיכא דלא אמר מנחה אין כלום ואם כן משום אותו חצי עשרון לא לייתי כלום:

אי הכי רבי שמעון פוטר כו' כיון דתפוס לשון ראשון ואיהו אמר מנחה הרי התנדב כדרך המתנדבים כך פירש בקונטרס וקשה הא אוקימנא לעיל רבנן כבית שמאי דתפוס לשון ראשון אם כן ר' שמעון דקאי כבית הלל לית ליה תפוס לשון ראשון וי"ל הא אסיקנא לעיל דחזקיה הדר ביה ועוד יש לפרש דקאי אהא דאמרן לא צריכא דאמר הרי עלי מנחה חצי עשרון ועשרון דבשלמא אי אמר עשרון וחצי עשרון אין זה כדרך המתנדבין אבל חצי עשרון ועשרון משמע תרי מילי ולכל הפחות עשרון דקאמר בסוף לייתי ומשני דסבר כר' יוסי דאמר [אף] בגמר דבריו אדם נתפס בתמורת עולה תמורת שלמים דמשוינן לה חדא דיבורא אע"ג דמשמע תרי דיבורי מדקאמר תמורת עולה תמורת שלמים ולא קאמר תמורת עולה ושלמים ולא חשבינן ליה כנמלך ה"נ אע"ג דמשמע תרי דיבורי משום דאמר חצי עשרון ברישא מכל מקום חשבינן ליה חד דיבורא:

והא תנן לא בלל כשר פירשתי בהקומץ רבה (לעיל מנחות יח: ד"ה כי):

מעשה בפרדה אחת של בית רבי איידי דאיירי בר' יהודה ראש המדברים על ידי קיסר כדאיתא בפ' במה מדליקין (שבת דף לג:) מייתי האי עובדא דרבי יהודה מוריינא דבי נשיאה דשמא מינהו קיסר ראש על בית נשיא ובקונט' פירש משום דאיירי בשיעורין:

"וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד", זֶה הַלּוֹקֵחַ תְּבוּאָה מִשָּׁנָה לְשָׁנָה (דברים כח, סו). נראה לפרש בס"ד דבר זה נרמז בפסוק זה כי נֶּגֶד אותיות חַיִּים באלפא ביתא יש אותיות טי"ת כ"ף כ"ף נו"ן אשר במלואם עולה מספר תשכ"ה [725] כמנין 'דְּאָגָה שָׁנָה בְּשָׁנָה' [725] וזהו שנאמר 'חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד' רצונו לומר באותיות שהם נֶּגֶד אותיות חַיִּים שם רמוז עניינך ומצבך בזה שיהיה לך דאגה שנה בשנה כי תדאג בשנה זו על שנה האחרת הבאה שאינך יודע אם יהיה לך מעות לשנה הבאה לקנות תבואה וכמו שפירש רש"י ז"ל. ואומרו 'וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם' זֶה הַלּוֹקֵחַ תְּבוּאָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת, נמצא זה בכל ערב שבת שהוא יום ששי דואג על לחם ששה ימים שהם יום שבת וחמשה ימי השבוע עד יום שישי ולא עד בכלל ונרמז זה בכתוב 'וּפָחַדְתָּ לַיְלָה' הוא ליל ערב שבת על וא"ו ימים כי ביום ששי צריך להביא לחם ששה ימים מיום שבת עד יום שישי הבא ובליל ערב שבת דואג אם ימצא בידו מחר שהוא ערב שבת לחם ששה ימים וזהו 'לַיְלָה וְיוֹמָם' קרי ביה לילה וא"ו 'יוֹמָם'. ומה שאמר 'וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ' זֶה הַסּוֹמֵךְ עַל הַפַּלְטֵר לקחת ממנו בבוקר דבר יום ביומו נמצא בכל ימיו דואג בכל לילה שמא למחר לא יהיה לו מעות לקנות בהם מן הפלטר או שמא הפלטר לא יאפה בו ביום.