אמרי — אינשי ודאי חטאת היא והך מיצוי דבתר הזאה הוא והאי דקעביד לה למעלה הא קאמר וכו':
הכי נמי — דודאי מודה ר"ש בה דכשירה:
ולא לעופות — דודאי לעופות דומין דעופות עלו לשם חובה כגון חטאת העוף שהזה דמה למטה לשם עולת העוף:
אימר דאמר רחמנא אף בדרום — דלא קבע להו צפון כדקבע לחטאת ואשם ועולה דכתיב בעולה על ירך המזבח צפונה (ויקרא א) וכתיב בחטאת במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת (שם ו) וכן באשם:
והא דקא קמיץ לה במרחשת — כלומר לשם מרחשת:
מחבת הויא — ומידע ידעי דמכזב:
הכי גרסינן ודילמא זו אמר — כלומר אכתי לא מינכרא דסברי קושטא קאמר דלשום מרחשת נדר ומיעבר עבר ואתייה במחבת ודקא אמרת כיון דאתייה במחבת מחבת הויא איכא למימר לא היא דדילמא מנחה זו אביא במרחשת אמר דתו לא מצי לשנוייה למחבת:
לרבנן — דאמרי ה"ז פסולה הכי נמי דאיכא למימר ולמיפרך הכי ואנן כרבי שמעון קמיירי ור"ש אומר התם האומר הרי עלי במחבת והביא במרחשת אף ידי נדרו יצא אלמא קביעותא דמנא לאו כלום היא:
לא שנא אמר עלי ולא שנא אמר ה"ז — הילכך כי אתייה במחבת מחבת הויא וכי קמץ לה לשום מרחשת מחשבה דמינכרא הויא אבל גבי זבחים איכא למימר מיעבר עבר ושחטינהו בדרום ואי קשיא גבי חטאת העוף לישני ליה הכי דסברי עולת העוף הוא ומיעבר עבר הא ליכא למיפרך דתרי איסורי לא מחזקינן ליה חדא דעביד ליה הזאה ועוד דקא עביד ליה למטה:
עולה זכר וחטאת נקבה:
אמר הריני שוחטה לשם יחיד מאי איכא למימר — הא ודאי ידעינן דחטאת יחיד נקבה היא כשבה או שעירה:
ותו דחטאת יחיד — נקבה היא והביא נקבה לעזרה ושחטה לשם עולה מאי איכא למימר:
מיכסיא — נקבות דרחל באליה בזנבה ולא ידיעה:
שעירה — דאין לה זנב מאי איכא למימר:
אשם נזיר ומצורע — כתיב בהו כבש וכל כבש בן שנה הוא במסכת פרה (פ"א מ"ג):
אשם גזילות — דכתיב בויקרא והשיב את הגזילה אשר גזל וגו' ואת אשמו יביא וגו' (ויקרא ה׳:כ״ג) ואשם מעילות בני ב' שנים נינהו דכתיב בהו איל (שם):
ותו אשם גזילות ומעילות — דאיתנהו בדינייהו בני ב' שנים ושחטן לשם פסח לירצו:
אשם — אינו בא אלא מן הכבשים:
דהאי צמר — אשם כבשים יש לו צמר ושעיר אין לו צמר אלא שיער בעלמא ודבר גלוי לכל הוא:
אמרי דיכרא אוכמא הוא — סברי איל שחור הוא ולהכי נקט אוכמא דסתם שעירים שחורים הן:
עגל ופר — חטאת כגון פר כהן משיח ששחטו לשם פסח ואשם שאין באין אלא מן הצאן לירצו:
