בוני התלמוד

    מסכת מנחות דף ג׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    אמריאינשי ודאי חטאת היא והך מיצוי דבתר הזאה הוא והאי דקעביד לה למעלה הא קאמר וכו':

    הכי נמידודאי מודה ר"ש בה דכשירה:

    ולא לעופותדודאי לעופות דומין דעופות עלו לשם חובה כגון חטאת העוף שהזה דמה למטה לשם עולת העוף:

    אימר דאמר רחמנא אף בדרוםדלא קבע להו צפון כדקבע לחטאת ואשם ועולה דכתיב בעולה על ירך המזבח צפונה (ויקרא א) וכתיב בחטאת במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת (שם ו) וכן באשם:

    והא דקא קמיץ לה במרחשתכלומר לשם מרחשת:

    מחבת הויאומידע ידעי דמכזב:

    הכי גרסינן ודילמא זו אמרכלומר אכתי לא מינכרא דסברי קושטא קאמר דלשום מרחשת נדר ומיעבר עבר ואתייה במחבת ודקא אמרת כיון דאתייה במחבת מחבת הויא איכא למימר לא היא דדילמא מנחה זו אביא במרחשת אמר דתו לא מצי לשנוייה למחבת:

    לרבנןדאמרי ה"ז פסולה הכי נמי דאיכא למימר ולמיפרך הכי ואנן כרבי שמעון קמיירי ור"ש אומר התם האומר הרי עלי במחבת והביא במרחשת אף ידי נדרו יצא אלמא קביעותא דמנא לאו כלום היא:

    לא שנא אמר עלי ולא שנא אמר ה"זהילכך כי אתייה במחבת מחבת הויא וכי קמץ לה לשום מרחשת מחשבה דמינכרא הויא אבל גבי זבחים איכא למימר מיעבר עבר ושחטינהו בדרום ואי קשיא גבי חטאת העוף לישני ליה הכי דסברי עולת העוף הוא ומיעבר עבר הא ליכא למיפרך דתרי איסורי לא מחזקינן ליה חדא דעביד ליה הזאה ועוד דקא עביד ליה למטה:

    עולה זכר וחטאת נקבה:

    אמר הריני שוחטה לשם יחיד מאי איכא למימרהא ודאי ידעינן דחטאת יחיד נקבה היא כשבה או שעירה:

    ותו דחטאת יחידנקבה היא והביא נקבה לעזרה ושחטה לשם עולה מאי איכא למימר:

    מיכסיאנקבות דרחל באליה בזנבה ולא ידיעה:

    שעירהדאין לה זנב מאי איכא למימר:

    אשם נזיר ומצורעכתיב בהו כבש וכל כבש בן שנה הוא במסכת פרה (פ"א מ"ג):

    אשם גזילותדכתיב בויקרא והשיב את הגזילה אשר גזל וגו' ואת אשמו יביא וגו' (ויקרא ה׳:כ״ג) ואשם מעילות בני ב' שנים נינהו דכתיב בהו איל (שם):

    ותו אשם גזילות ומעילותדאיתנהו בדינייהו בני ב' שנים ושחטן לשם פסח לירצו:

    אשםאינו בא אלא מן הכבשים:

    דהאי צמראשם כבשים יש לו צמר ושעיר אין לו צמר אלא שיער בעלמא ודבר גלוי לכל הוא:

    אמרי דיכרא אוכמא הואסברי איל שחור הוא ולהכי נקט אוכמא דסתם שעירים שחורים הן:

    עגל ופרחטאת כגון פר כהן משיח ששחטו לשם פסח ואשם שאין באין אלא מן הצאן לירצו:

    מנחות ג עמוד א

    1אמרי: דילמא מיצוי דבתר הזאה הוא, דאמר מר: מיצה דמה בכל מקום במזבח כשירה.

    2חטאת העוף שהזה דמה למטה לשם עולת העוף תרצה, דמעשיה מוכיחין עליה דחטאת עוף היא, דאי עולת העוף היא למעלה הוה עביד לה, ומיצוי הוה עביד ליה!

    3ה"נ אלא לפי שאין המנחות דומות לזבחים קאמר לזבחים, ולא לעופות.

    4קדשי קדשים ששחטן בצפון לשם קדשים קלים, לירצו, מעשיהן מוכיחין עליהן דקדשי קדשים נינהו, דאי קדשים קלים בדרום הוה עביד להו.

    5אימור דאמר רחמנא אף בדרום, בדרום ולא בצפון מי אמר? דתנן: שחיטתן בכל מקום בעזרה.

    6קדשים קלים ששחטן בדרום לשם קדשי קדשים לירצו, מעשיהן מוכיחין עליהן, דקדשים קלים נינהו, דאי קדשי קדשים בצפון הוה עביד להו.

    7אמרי: קדשי קדשים נינהו, ומיעבר הוא דעבר, ושחט להו בדרום.

    8אי הכי, מחבת לשם מרחשת נמי, האי דקא קמיץ לה למרחשת, אמר: האי במרחשת נדר, והא דמייתי לה במחבת דמרחשת היא, ומעבר הוא דעבר ואתייה במחבת!

    9התם, כי נמי במרחשת נדר, כי מייתי לה במחבת מחבת הויא.

    10כדתנן: האומר ״הרי עלי במחבת״ והביא במרחשת, ״במרחשת״ והביא במחבת מה שהביא הביא, וידי נדרו לא יצא.

    11ודילמא אמר ״זו להביא במחבת״ והביא במרחשת, כדתנן: זו להביא במחבת והביא במרחשת, במרחשת והביא במחבת הרי זו פסולה.

    12לרבנן ה"נ לר"ש כיון דאמר ר"ש ״אף ידי נדרו יצא״, אלמא קביעותא דמנא ולא כלום הוא, ולא שנא אמר ״זו״, ולא שנא אמר ״עלי״.

    13אלא מעתה, עולה ששחט לשם חטאת תרצה, דהאי זכר והאי נקבה, כיון דאיכא שעיר נשיא דזכר הוא לא ידיע.

    14אמר: ״לשם חטאת יחיד״, מאי איכא למימר? ותו, חטאת יחיד ששחטה לשם עולה תרצה, דחטאת נקבה ועולה זכר? מיכסיא באליה.

    15התינח היכא דאייתי כבשה, אייתי שעירה, מאי איכא למימר? אלא, בין זכרים לנקבות לאו אדעתייהו דאינשי.

    16פסח ששחטו לשם אשם לירצי, דהאי בן שנה, והאי בן שתים, כיון דאיכא אשם נזיר ואשם מצורע, לא פסיקא ליה.

    17אמר: ״לשום אשם גזילות ולשום אשם מעילות״, מאי איכא למימר? ותו, אשם גזילות ואשם מעילות ששחטן לשום פסח לירצו, דפסח בן שנה והני בן שתי שנים!

    18אלא, בין בן שנה לבין בן שתי שנים לאו אדעתייהו דאינשי, דאיכא בן שנה דמיחזי כבן שתים, ואיכא בן שתים דמיחזי כבן שנה.

    19שעיר ששחטו לשום אשם לירצי, דהאי צמר והאי שיער, אמרי: דיכרא אוכמא הוא.

    20עגל ופר ששחטן לשום פסח ואשם, לירצו, דעגל ופר בפסח ואשם ליכא! אין הכי נמי,׃

    תוספות

    מיצה דמה בכל מקום במזבח כשירהאע"ג דכתיב בה יסוד כדכתיב (ויקרא ה׳:ט׳) ימצה אל יסוד המזבח האמרינן בפרק חטאת העוף (זבחים דף סה: ושם) דמיצוי לא מעכב אפי' לא מיצה כלל ופלוגתא היא בפ"ב דמעילה (דף ח:):

    חטאת העוף שהזה דמהלפי שהתחיל להקשות ממיצוי והזאה מקשה כמו כן עתה אבל כמו כן (עתה) היה יכול להקשות ממליקת חטאת שמלקה למטה לשם עולה דמליקת עולת העוף למעלה כדאמרי' בזבחים בפרק קדשי קדשים (זבחים דף סה. ושם) מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה:

    דאי קדשים קלים בדרום הוה עביד להוס"ד משום דלא ליתי למיטעי ולומר שהם קדשי קדשים:

    ומיעבר הוא דעבר ושחטינהו בדרוםהא דלא משני הכי לעיל גבי קושיא דחטאת העוף שהזה דמה למטה לשם עולת העוף פי' בקונטרס משום דאיכא תרתי ולא טעי שיעשה הזאה ולמטה ולפירושו קשה דא"כ תקשי לו מחטאת בהמה לשם עולה דאיכא תרתי שינויי כדפרישנא לעיל ונראה דהשתא חוזר בו משינויא דלעיל דלזבחים ולא לעופות דאכולהו איכא לשנויי דאמרי' מיעבר עבר:

    אלמא קביעותא דמנא לאו כלום הואובפרק בתרא (לקמן מנחות דף קד:) תנן פירשתי ואיני יודע מה פירשתי יביא חמשתן ומוקי לה בגמרא כר"ש והיכי אתיא כוותיה דר"ש הא לר"ש אפי' פירש מחבת והביא מרחשת יצא ושמא התם בבא לצאת ידי שמים ואי נמי כגון דאיכא חדא דמייתי וקאמר אם זו נדרתי תהא לנדרי ואם לאו תהא נדבה:

    לא שנא אמר עלי ולא שנא אמר זוהקשה הרב ר' יצחק בן הר"ר מאיר תינח מחבת לשם מרחשת אלא חריבה לשם בלולה אמרי הא בלולה היא ומיעבר הוא דעבר ועביד לה חריבה וכן בלולה לשם חריבה ויש לומר דבהא לא טעי אינש שיעשה חריבה בלולה ובלולה חריבה ועוד י"ל דניחא בלאו הכי בין למ"ד מנחה קדושה בלא שמן בין למ"ד אין מנחה קדושה בלא שמן לקמן צ"ע:

    כיון דאיכא שעיר נשיאואם עולה זו איל אמרי שעיר נשיא הוא כדאמרינן בסמוך אמרי דיכרא אוכמא הוא:

    אמר לשם אשם גזילות לשם אשם מעילות מאי איכא למימרוא"ת אכתי אמרי דאי עבר עבר ומייתי ליה בן שנה דהאמר בתמורה בפרק אלו קדשים (תמורה דף יט:) אשם בן שנה והביאו בן שתים בן שתים והביאו בן שנה כשירה אלא שלא עלו לשם חובה ויש לומר דרבי שמעון לטעמיה דאמר התם כל עצמה אינה קדושה:

    דהאי צמר והאי שיערצמר לבן כדכתיב (ישעיהו א׳:י״ח) אם יאדימו כתולע כצמר יהיו שיער שחור כדמשמע בריש המוציא יין (שבת דף עז:) מאי טעמא עיזי מסגי ברישא והדר אימרי כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא והיינו דקאמר הכא אמרי דיכרא אוכמא הוא ובקונטרס לא פירש כן:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    ודילמא זו אמר, ה"ג רש"י כלומר הא אכתי דלא מינכרא דסברי דקושטא קאמר דלשם מרחשת נדר ואייתי במחבת ודקא אמרת דכיון דאייתי במחבת מחבת הויא איכא למימר לא היא דדילמא מנחה זו אביא במרחשת אמר דתו לא מצי לשנויי לה במחבת והאי דקמיץ לה לשם מרחשת שפיר קא קמיץ ל"ה: וקשיא דאיך לימא שפיר קמיץ הא כיון דאתיה במחבת מפסל פסלא כדתנן במרחשת והביאה במחבת פסולה וכיון דפסולה היא איך יאמרו שכהן קומצה לשם מרחשת כמו שנדר ויקמוץ מנחה פסולה: וי"ל דאפה"כ יש להם לטעות (קודם) שנדר זו במרחשת ודמרחשת הוא והביאה במחבת ופסלה ושהכהן קומצה לשם מרחשת כמו שנדר אעפ"י שפסולה משיחשבו דבמחבת נדר וכשרה היא אלא שהכהן קומצה לשם מרחשת. לפי שאין להם לומר שהכהן ישנה הקרבן (דקודם) [דיותר] יש להם לחשוב שיקמוץ מנחה פסולה ויקמצה כפי מה שנדר משיחשבו שקומץ מנחה כשרה ויעשנה שלא לשמה שאין לחשוב שהכהן (יפסול וישנה הקרבן) [ישנה הקרבן ולא יפסול]. ומשני לדרבנן דפליגי עליה דר' שמעון בפ' המנחות והנסכים ואמרי הרי זו פסולה ה"נ דאיכא למפרך הכי ואנן כר' שמעון קא מיירינן, ור"ש קאמר התם דהאומר הרי עלי במחבת והביא במרחשת אף ידי נדרו יצא אלמא קביעותא דמנא לאו כלום הוא:

    לא שנא אמר הרי זוהילכך כי אייתי במחבת מחבת הויא וכי קמיץ ליה לשם מרחשת מחשבה דמינכרא היא, ל"ה. ור"ל קביעותא דמנא שקבעו לומר הרי עלי במרחשת אינו כלום דיכול להביאו במחבת הילכך אע"ג דנדר מרחשת כי הביאה במחבת מחבת הויא ואפי' אמר מנחה זו אביא במרחשת והביאה במחבת יצא דדוקא לרבנן דאמרי כי אמר הרי עלי במרחשת והביאה במחבת דמה שהביא הביא וידי נדרו לא יצא יש לחלק בין אמר הרי עלי לאמר הרי זו דבעלי כשרה ובזו פסולה אבל לר' שמעון דאמר דבזו יצא אין לחלק בין עלי לזו הילכך כפי הכלי שהביאה יש לה להיות ואם נדר זו במרחשת והביאה במחבת יש להיות במחבת וכי קמצה לשם מרחשת מנכר דמשקר:

    אמרי דכרא אוכמא הוי, פי' סברי איל שחור הואולכך נקט אוכמא דסתם שעירים שחורים הם, ל"ה. נראה דר"ל שגזזוהו ונטלו צמרו, ונראה לפ' כן לפי שכשהן גדלים דרכן ליגזז, וא"כ נמצא דבא לתרץ דשעיר לשם אשם טעו ואמרי אינשי דאשם הוא שגזזו צמרו א"כ הו"ל למפרך איפכא אשם שיש לו צמר ושחטו לשם שעיר לירצי דהרי רואים דיש לו צמר ושעיר אין לו צמר וי"ל דאין הכי נמי דהוה מצי למפרך הכי אלא דפריך דעדיפא מיניה מעגל ופר ששחטן לשם פסח:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף ג׳ עמוד א׳

    מסכת מנחות דף ג׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־368 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    אמרי אינשי ודאי חטאת היא והך מיצוי דבתר הזאה הוא והאי דקעביד לה למעלה הא קאמר וכו':

    הכי נמי דודאי מודה ר"ש בה דכשירה:

    ולא לעופות דודאי לעופות דומין דעופות עלו לשם חובה כגון חטאת העוף שהזה דמה למטה לשם עולת העוף:

    אימר דאמר רחמנא אף בדרום דלא קבע להו צפון כדקבע לחטאת ואשם ועולה דכתיב בעולה על ירך המזבח צפונה (ויקרא א) וכתיב בחטאת במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת (שם ו) וכן באשם:

    והא דקא קמיץ לה במרחשת כלומר לשם מרחשת:

    מחבת הויא ומידע ידעי דמכזב:

    הכי גרסינן ודילמא זו אמר כלומר אכתי לא מינכרא דסברי קושטא קאמר דלשום מרחשת נדר ומיעבר עבר ואתייה במחבת ודקא אמרת כיון דאתייה במחבת מחבת הויא איכא למימר לא היא דדילמא מנחה זו אביא במרחשת אמר דתו לא מצי לשנוייה למחבת:

    לרבנן דאמרי ה"ז פסולה הכי נמי דאיכא למימר ולמיפרך הכי ואנן כרבי שמעון קמיירי ור"ש אומר התם האומר הרי עלי במחבת והביא במרחשת אף ידי נדרו יצא אלמא קביעותא דמנא לאו כלום היא:

    ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Menachot 3a · Sefaria

    תוספות

    מיצה דמה בכל מקום במזבח כשירה אע"ג דכתיב בה יסוד כדכתיב (ויקרא ה׳:ט׳) ימצה אל יסוד המזבח האמרינן בפרק חטאת העוף (זבחים דף סה: ושם) דמיצוי לא מעכב אפי' לא מיצה כלל ופלוגתא היא בפ"ב דמעילה (דף ח:):

    חטאת העוף שהזה דמה לפי שהתחיל להקשות ממיצוי והזאה מקשה כמו כן עתה אבל כמו כן (עתה) היה יכול להקשות ממליקת חטאת שמלקה למטה לשם עולה דמליקת עולת העוף למעלה כדאמרי' בזבחים בפרק קדשי קדשים (זבחים דף סה. ושם) מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה:

    דאי קדשים קלים בדרום הוה עביד להו ס"ד משום דלא ליתי למיטעי ולומר שהם קדשי קדשים:

    ומיעבר הוא דעבר ושחטינהו בדרום הא דלא משני הכי לעיל גבי קושיא דחטאת העוף שהזה דמה למטה לשם עולת העוף פי' בקונטרס משום דאיכא תרתי ולא טעי שיעשה הזאה ולמטה ולפירושו קשה דא"כ תקשי לו מחטאת בהמה לשם עולה דאיכא תרתי שינויי כדפרישנא לעיל ונראה דהשתא חוזר בו משינויא דלעיל דלזבחים ולא לעופות דאכולהו איכא לשנויי דאמרי' מיעבר עבר:

    אלמא קביעותא דמנא לאו כלום הוא ובפרק בתרא (לקמן מנחות דף קד:) תנן פירשתי ואיני יודע מה פירשתי יביא חמשתן ומוקי לה בגמרא כר"ש והיכי אתיא כוותיה דר"ש הא לר"ש אפי' פירש מחבת והביא מרחשת יצא ושמא התם בבא לצאת ידי שמים ואי נמי כגון דאיכא חדא דמייתי וקאמר אם זו נדרתי תהא לנדרי ואם לאו תהא נדבה:

    לא שנא אמר עלי ולא שנא אמר זו הקשה הרב ר' יצחק בן הר"ר מאיר תינח מחבת לשם מרחשת אלא חריבה לשם בלולה אמרי הא בלולה היא ומיעבר הוא דעבר ועביד לה חריבה וכן בלולה לשם חריבה ויש לומר דבהא לא טעי אינש שיעשה חריבה בלולה ובלולה חריבה ועוד י"ל דניחא בלאו הכי בין למ"ד מנחה קדושה בלא שמן בין למ"ד אין מנחה קדושה בלא שמן לקמן צ"ע:

    כיון דאיכא שעיר נשיא ואם עולה זו איל אמרי שעיר נשיא הוא כדאמרינן בסמוך אמרי דיכרא אוכמא הוא:

    אמר לשם אשם גזילות לשם אשם מעילות מאי איכא למימר וא"ת אכתי אמרי דאי עבר עבר ומייתי ליה בן שנה דהאמר בתמורה בפרק אלו קדשים (תמורה דף יט:) אשם בן שנה והביאו בן שתים בן שתים והביאו בן שנה כשירה אלא שלא עלו לשם חובה ויש לומר דרבי שמעון לטעמיה דאמר התם כל עצמה אינה קדושה:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Tosafot on Menachot 3a · Sefaria

    רשב"א

    ודילמא זו אמר, ה"ג רש"י כלומר הא אכתי דלא מינכרא דסברי דקושטא קאמר דלשם מרחשת נדר ואייתי במחבת ודקא אמרת דכיון דאייתי במחבת מחבת הויא איכא למימר לא היא דדילמא מנחה זו אביא במרחשת אמר דתו לא מצי לשנויי לה במחבת והאי דקמיץ לה לשם מרחשת שפיר קא קמיץ ל"ה: וקשיא דאיך לימא שפיר קמיץ הא כיון דאתיה במחבת מפסל פסלא כדתנן במרחשת והביאה במחבת פסולה וכיון דפסולה היא איך יאמרו שכהן קומצה לשם מרחשת כמו שנדר ויקמוץ מנחה פסולה: וי"ל דאפה"כ יש להם לטעות (קודם) שנדר זו במרחשת ודמרחשת הוא והביאה במחבת ופסלה ושהכהן קומצה לשם מרחשת כמו שנדר אעפ"י שפסולה משיחשבו דבמחבת נדר וכשרה היא אלא שהכהן קומצה לשם מרחשת. לפי שאין להם לומר שהכהן ישנה הקרבן (דקודם) [דיותר] יש להם לחשוב שיקמוץ מנחה פסולה ויקמצה כפי מה שנדר משיחשבו שקומץ מנחה כשרה ויעשנה שלא לשמה שאין לחשוב שהכהן (יפסול וישנה הקרבן) [ישנה הקרבן ולא יפסול]. ומשני לדרבנן דפליגי עליה דר' שמעון בפ' המנחות והנסכים ואמרי הרי זו פסולה ה"נ דאיכא למפרך הכי ואנן כר' שמעון קא מיירינן, ור"ש קאמר התם דהאומר הרי עלי במחבת והביא במרחשת אף ידי נדרו יצא אלמא קביעותא דמנא לאו כלום הוא:

    לא שנא אמר הרי זו הילכך כי אייתי במחבת מחבת הויא וכי קמיץ ליה לשם מרחשת מחשבה דמינכרא היא, ל"ה. ור"ל קביעותא דמנא שקבעו לומר הרי עלי במרחשת אינו כלום דיכול להביאו במחבת הילכך אע"ג דנדר מרחשת כי הביאה במחבת מחבת הויא ואפי' אמר מנחה זו אביא במרחשת והביאה במחבת יצא דדוקא לרבנן דאמרי כי אמר הרי עלי במרחשת והביאה במחבת דמה שהביא הביא וידי נדרו לא יצא יש לחלק בין אמר הרי עלי לאמר הרי זו דבעלי כשרה ובזו פסולה אבל לר' שמעון דאמר דבזו יצא אין לחלק בין עלי לזו הילכך כפי הכלי שהביאה יש לה להיות ואם נדר זו במרחשת והביאה במחבת יש להיות במחבת וכי קמצה לשם מרחשת מנכר דמשקר:

    אמרי דכרא אוכמא הוי, פי' סברי איל שחור הוא ולכך נקט אוכמא דסתם שעירים שחורים הם, ל"ה. נראה דר"ל שגזזוהו ונטלו צמרו, ונראה לפ' כן לפי שכשהן גדלים דרכן ליגזז, וא"כ נמצא דבא לתרץ דשעיר לשם אשם טעו ואמרי אינשי דאשם הוא שגזזו צמרו א"כ הו"ל למפרך איפכא אשם שיש לו צמר ושחטו לשם שעיר לירצי דהרי רואים דיש לו צמר ושעיר אין לו צמר וי"ל דאין הכי נמי דהוה מצי למפרך הכי אלא דפריך דעדיפא מיניה מעגל ופר ששחטן לשם פסח:

    Rashba on Menachot 3a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף ג׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־368 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 114 מילים

      נפתחת ב״אמרי: דילמא מיצוי דבתר הזאה הוא, דאמר…״

    2. קטע 227 מילים

      נפתחת ב״חטאת העוף שהזה דמה למטה לשם עולת…״

    3. קטע 311 מילים

      נפתחת ב״ה"נ אלא לפי שאין המנחות דומות לזבחים…״

    4. קטע 421 מילים

      נפתחת ב״קדשי קדשים ששחטן בצפון לשם קדשים קלים,…״

    5. קטע 515 מילים

      נפתחת ב״אימור דאמר רחמנא אף בדרום, בדרום ולא…״

    6. קטע 621 מילים

      נפתחת ב״קדשים קלים ששחטן בדרום לשם קדשי קדשים…״

    7. קטע 710 מילים

      נפתחת ב״אמרי: קדשי קדשים נינהו, ומיעבר הוא דעבר,…״

    8. קטע 826 מילים

      נפתחת ב״אי הכי, מחבת לשם מרחשת נמי, האי…״

    9. קטע 911 מילים

      נפתחת ב״התם, כי נמי במרחשת נדר, כי מייתי…״

    10. קטע 1017 מילים

      נפתחת ב״כדתנן: האומר ״הרי עלי במחבת״ והביא במרחשת,…״

    11. קטע 1119 מילים

      נפתחת ב״ודילמא אמר ״זו להביא במחבת״ והביא במרחשת,…״

    12. קטע 1224 מילים

      נפתחת ב״לרבנן ה"נ לר"ש כיון דאמר ר"ש ״אף…״

    13. קטע 1319 מילים

      נפתחת ב״אלא מעתה, עולה ששחט לשם חטאת תרצה,…״

    14. קטע 1420 מילים

      נפתחת ב״אמר: ״לשם חטאת יחיד״, מאי איכא למימר?…״

    15. קטע 1516 מילים

      נפתחת ב״התינח היכא דאייתי כבשה, אייתי שעירה, מאי…״

    16. קטע 1620 מילים

      נפתחת ב״פסח ששחטו לשם אשם לירצי, דהאי בן…״

    17. קטע 1726 מילים

      נפתחת ב״אמר: ״לשום אשם גזילות ולשום אשם מעילות״,…״

    18. קטע 1823 מילים

      נפתחת ב״אלא, בין בן שנה לבין בן שתי…״

    19. קטע 1913 מילים

      נפתחת ב״שעיר ששחטו לשום אשם לירצי, דהאי צמר…״

    20. קטע 2015 מילים

      נפתחת ב״עגל ופר ששחטן לשום פסח ואשם, לירצו,…״

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מנחות דף ג׳ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026