מתיר — עומר מתיר חדש במדינה ושתי הלחם במקדש אבל שאר מנחות לא שרו מידי:
תנופה — עומר ושתי הלחם בעו תנופה כדכתיב (ויקרא כ״ג:כ׳) והניף את העומר ובשתי הלחם כתיב (שם) והניף הכהן אותם שאר מנחות לא בעו תנופה:
בארץ — עומר ושתי הלחם אין באין אלא מתבואת ארץ ישראל כדקתני לקמן בפ' כל הקרבנות הצבור (מנחות דף פג:) באין מארץ ומחוצה לארץ חוץ מעומר ושתי הלחם:
בזמן — עומר ושתי הלחם קבוע להן זמן פסח ועצרת:
חדש — עומר ושתי הלחם אין באין אלא מן החדש בפ' כל הקרבנות (שם):
מתני' וחייב על שמן — אם נתנו על מנחת חוטא:
נתן כלי — ובתוכו שמן על גבי כלי של מנחת חוטא לא פסלה:
גמ' כי חטאת — כלומר אפילו נתן עליה לבונה מקרי חטאת ומכפרת:
לבונה שחוקה — משנפלה בסלת אי אפשר ללוקטה ופסלה:
ת"ש — דקתני במתניתין ילקטנה אלמא משום לקיטה מכשרינן הא שחוקה פסולה דאינה נלקטת:
חדא דלא מיבלעא כו' — ולעולם בליעה עיקר והיכא דליכא לקיטה מתכשרה נמי משום דלא מיבלעא:
ה"ג מנחת חוטא ומנחת קנאות כו':
ואין בו כרת — הואיל והיה בזה פסול אחרינא לא חייל על זה פיגול דאמר בהקומץ [זוטא] (לעיל מנחות ד' טז:) כהרצאת כשר כך הרצאת פסול:
משליקט לבונתה — חזרה להכשירה וחייל עליה פיגול אלמא מדקאמר כל זמן שלבונה בתוכה פסולה היא ש"מ בלקיטה תליא מילתא:
ותיהוי פך — הך מנחה בעוד שהלבונה בתוכה תהא כאילו נפל עליה פך שמן דלא הויא חזיא ולא תיחול עלה מחשבת פסול כלל דלכי לקוט לה תיתכשר ה"נ אמאי פסולה במחשבה דחויה היא:
חטאת קרייה רחמנא — אפילו כי נתן לבונה הלכך מהניא בה מחשבה למיפסל:
אפילו דם — שעיר הנעשה בפנים בכוס ומת המשתלח:
מביא חבירו — כלומר שעיר מן השוק יביא:
ומזווג ליה — וישלחנו לעזאזל אלמא לית ליה דחויין לומר מת המשלח אידחי ליה דם שבכוס ושפיכה בעי ויביא שנים אחרים:
רב אשי אמר — אפילו תימא רבנן:
וכל שבידו — לתקן כגון הך לבונה דבידו ללוקטה לא הוי דיחוי ומהניא מחשבה:
נשפך הדם — על הארץ של שעיר הנעשה בפנים:
ימות המשתלח — מביא שנים אחרים או אם מת המשתלח ישפך דם של חבירו על הקרקע ויביא שנים אחרים אלמא אית ליה דחויין:
מדם התערובות — בפ' תמיד נשחט (פסחים דף סד.) כוס היה ממלא מדם תערובות של פסחים שנתמצו על הרצפה משום דחיישינן לאחר שנתקבל הדם אחד מן הפסחים נשפך לארץ ולא נזרק והשתא משתרי בזריקה דהאי כוס דקיימא לן נשפך הדם מן הכלי על הרצפה ואספו כשר:
וזורקו זריקה אחת כנגד היסוד — אלמא כיון דבידו ללוקטו לא הוי דחוי:
שימה — דשמן משמע כל דהו ומיהו ממנחה בעינן כזית [דכתיב עליה דמשמע עד דאיכא שיעורא]:
