בוני התלמוד

    מסכת מנחות דף נ״ט עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מתירעומר מתיר חדש במדינה ושתי הלחם במקדש אבל שאר מנחות לא שרו מידי:

    תנופהעומר ושתי הלחם בעו תנופה כדכתיב (ויקרא כ״ג:כ׳) והניף את העומר ובשתי הלחם כתיב (שם) והניף הכהן אותם שאר מנחות לא בעו תנופה:

    בארץעומר ושתי הלחם אין באין אלא מתבואת ארץ ישראל כדקתני לקמן בפ' כל הקרבנות הצבור (מנחות דף פג:) באין מארץ ומחוצה לארץ חוץ מעומר ושתי הלחם:

    בזמןעומר ושתי הלחם קבוע להן זמן פסח ועצרת:

    חדשעומר ושתי הלחם אין באין אלא מן החדש בפ' כל הקרבנות (שם):

    מתני' וחייב על שמןאם נתנו על מנחת חוטא:

    נתן כליובתוכו שמן על גבי כלי של מנחת חוטא לא פסלה:

    גמ' כי חטאתכלומר אפילו נתן עליה לבונה מקרי חטאת ומכפרת:

    לבונה שחוקהמשנפלה בסלת אי אפשר ללוקטה ופסלה:

    ת"שדקתני במתניתין ילקטנה אלמא משום לקיטה מכשרינן הא שחוקה פסולה דאינה נלקטת:

    חדא דלא מיבלעא כו'ולעולם בליעה עיקר והיכא דליכא לקיטה מתכשרה נמי משום דלא מיבלעא:

    ה"ג מנחת חוטא ומנחת קנאות כו':

    ואין בו כרתהואיל והיה בזה פסול אחרינא לא חייל על זה פיגול דאמר בהקומץ [זוטא] (לעיל מנחות ד' טז:) כהרצאת כשר כך הרצאת פסול:

    משליקט לבונתהחזרה להכשירה וחייל עליה פיגול אלמא מדקאמר כל זמן שלבונה בתוכה פסולה היא ש"מ בלקיטה תליא מילתא:

    ותיהוי פךהך מנחה בעוד שהלבונה בתוכה תהא כאילו נפל עליה פך שמן דלא הויא חזיא ולא תיחול עלה מחשבת פסול כלל דלכי לקוט לה תיתכשר ה"נ אמאי פסולה במחשבה דחויה היא:

    חטאת קרייה רחמנאאפילו כי נתן לבונה הלכך מהניא בה מחשבה למיפסל:

    אפילו דםשעיר הנעשה בפנים בכוס ומת המשתלח:

    מביא חבירוכלומר שעיר מן השוק יביא:

    ומזווג ליהוישלחנו לעזאזל אלמא לית ליה דחויין לומר מת המשלח אידחי ליה דם שבכוס ושפיכה בעי ויביא שנים אחרים:

    רב אשי אמראפילו תימא רבנן:

    וכל שבידולתקן כגון הך לבונה דבידו ללוקטה לא הוי דיחוי ומהניא מחשבה:

    נשפך הדםעל הארץ של שעיר הנעשה בפנים:

    ימות המשתלחמביא שנים אחרים או אם מת המשתלח ישפך דם של חבירו על הקרקע ויביא שנים אחרים אלמא אית ליה דחויין:

    מדם התערובותבפ' תמיד נשחט (פסחים דף סד.) כוס היה ממלא מדם תערובות של פסחים שנתמצו על הרצפה משום דחיישינן לאחר שנתקבל הדם אחד מן הפסחים נשפך לארץ ולא נזרק והשתא משתרי בזריקה דהאי כוס דקיימא לן נשפך הדם מן הכלי על הרצפה ואספו כשר:

    וזורקו זריקה אחת כנגד היסודאלמא כיון דבידו ללוקטו לא הוי דחוי:

    שימהדשמן משמע כל דהו ומיהו ממנחה בעינן כזית [דכתיב עליה דמשמע עד דאיכא שיעורא]:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    מנחות 59 עמוד ב

    1שתי הלחם הוה ליה לרבויי, שכן: ציבור, חובה, טמיא, דאכל,׃

    2פיגולא, בשבתא, מתיר, תנופה, בארץ,׃

    3בזמן חדש, והני נפישן.

    4מסתברא ״נפש״.

    מתני׳ · משנה

    5וחייב על השמן בפני עצמו, וחייב על לבונה בפני עצמה. נתן עליה שמן פסלה, לבונה ילקטנה.

    6נתן שמן על שיריה אינו עובר בלא תעשה; נתן כלי על גבי כלי לא פסלה.

    גמ׳ · גמרא

    7תנו רבנן: (ויקרא ה, יא) ״לא ישים עליהן שמן״, ואם שם פסל.

    8יכול לא יתן עליה לבונה, ואם נתן פסל? תלמוד לומר ״כי חטאת״. יכול אף בשמן? תלמוד לומר ״היא״.

    9ומה ראית לפסול בשמן ולהכשיר בלבונה? פוסל אני בשמן, שאי אפשר ללקטו, ומכשיר אני בלבונה, שאפשר ללוקטה.

    10בעא רבה בר רב הונא מרבי יוחנן: נתן עליה לבונה שחוקה, מהו? משום דאפשר ללקטה, והא לא אפשר ללקטה? או דילמא משום דלא מיבלעא, והא נמי לא מיבלעא?

    11תא שמע: ולבונה ילקטנה.

    12דלמא חדא ועוד קאמר: חדא, דלא מיבלעא, ועוד ילקטנה.

    13תא שמע: מכשיר אני בלבונה, שאפשר ללוקטה. הכא נמי, חדא ועוד קא אמר.

    14מאי הוי עלה? אמר רב נחמן בר יצחק: תניא, מנחת חוטא ומנחת קנאות שנתן עליה לבונה מלקט את הלבונה, וכשרה. ואם עד שלא ליקט לבונתה חישב עליה, בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו פסול, ואין בו כרת.

    15ואם משליקט לבונתה, מחשב עליה חוץ למקומו פסול, ואין בו כרת. חוץ לזמנו פיגול, וחייבין עליו כרת.

    16ותיהוי פך, ואמאי פסלה במחשבה? דחוי הוא!

    17אמר אביי: ״חטאת״ קרייה רחמנא. רבא אמר: הא מני? חנן המצרי הוא, דלית ליה דחויין.

    18דתניא, חנן המצרי אומר: אפילו דם בכוס, מביא חבירו שלא בהגרלה ומזווג לו.

    19רב אשי אמר: כל שבידו לא הוי דחוי.

    20אמר רב אדא: כוותיה דרב אשי מסתברא, דמאן שמעת ליה דאית ליה דחויין? רבי יהודה היא, דתנן: ועוד אמר רבי יהודה: נשפך הדם ימות המשתלח, מת המשתלח ישפך הדם.

    21ואילו היכא דבידו, תניא, ר' יהודה אומר: כוס היה ממלא מדם התערובות, וזרקו זריקה אחת כנגד היסוד.

    22אמר רב יצחק בר יוסף, אמר רבי יוחנן: נתן משהו שמן על גבי כזית מנחה פסל. מאי טעמא? ״לא ישים״ שימה כל דהו, ״עליה״ עד דאיכא שיעורא.

    23ואמר רב יצחק בר יוסף, אמר רבי יוחנן: נתן כזית לבונה על גבי משהו מנחה פסל. מאי טעמא? ״לא יתן״ כתיב״, עד דאיכא נתינה. ״עליה״׃

    תוספות

    כי חטאת היאבפ"ק (לעיל מנחות דף ד.) דרשינן ליה לדרשא אחריתי ועוד דרשינן לקמן בפרק בתרא (מנחות דף קח.) דרשה שלישית ומיהו תרי חטאת היא כתיבי במנחת חוטא:

    ותיהוי פך פירוש אמאי פסלה בה מחשבהלא גרסינן והכי גרסינן ותיהוי דחוי בין אמתני' ובין אברייתא ותיהוי דחוי אמאי מיתכשרא בליקוט לבונה הואיל ונדחה תדחה [ומשני] חטאת קרייה רחמנא אפילו כי נתן בה לבונה חוזרת להכשירה והכותב בספרים הפירוש טעה כסבור הך קושיא דמקשי ותיהוי דחוי אפסול מחשבה קאי ופי' בגליון הספר אמאי פסלה מחשבה וכתב למעלה מפירושו פירוש לסימן שזה פירוש והמעתיק טעה וכתב הכל בספר ושניהם טעו דאפסול מחשבה לא פריך מידי דאי משליקט לבונה אמאי לא תיפסיל בה הרי כשרה להקטיר וכיון דכשרה היא אהניא בה מחשבת פיגול וכ"ש מחשבת פסול אם עד שלא ליקט לבונתה דקתני פסול ואין בו כרת ההוא לאו משום מחשבה הוא אלא מפני שהקמיצה פסולה היא בעוד הלבונה עליה כדקתני אם שם שמן פסול לגבי שמן ולבונה לא מכשר אלא לפי שאפשר ללוקטה וכל זמן שלא ליקטה כל עבודותיה בפסול ולפי גירסת הטועים הכי פירוש ותיהוי פך אמאי פסל בה מחשבה בהך מנחה בעוד שהלבונה בתוכה תהא כאילו נפל עליה פך שמן דלא הוה חזיא ולא תיחול לה מחשבת פסול כלל דלכי לקוט לה תיתכשר אמאי פסלא במחשבה דחויה היא [ומשני] חטאת קרייה רחמנא אפילו כי נתן עליה לבונה והלכך מהניא ביה מחשבה ליפסל כך הגיה רש"י בפירושו ולפי שאינו בכל הפירושים כתבתיו ודבר תימה הוא מאי קפריך ותיהוי דחוי הא בהדיא דריש לה בברייתא מדכתיב חטאת ורבא נמי למה דחק לתרץ חנן המצרי היא:

    כל שבידו לא הוי דחויצריך לחלק בין זה לההיא דזבחים בריש קדשי קדשים (זבחים דף נט.) דכל הקדשים שהיו עד שלא נפגם המזבח ואח"כ נפגם המזבח פסולין דאמאי פסולין הא לא הוי דחוי כיון דבידו לתקן את המזבח:

    כוס היה ממלא מדם התערובותאע"פ שדם התמצית מעורב בו ר' יהודה לטעמיה דאמר אין דם מבטל דם (זבחים דף עח.):

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    והאי נמי לא מבלעא, וקשה דמאי מבעיא ליה ובבריית' קתני שאפשר ללקטה א"כ משמע דליקוט בעי' אבל שחוקה דאי אפשר ללקטה לא, וי"ל דאדרבה מינה איכא למידק דאפי' שחוקה נמי מדלא אמר ומכשיר אני בלבונה שילקטנה משמע דלא בעי ליקוט אלא שתהא ראויה ללקוט הילכך בשחוקה נמי כיון שהיתה ראויה ללקוט לא פסלה והיינו מאי דקאמר דלא מבלעא ר"ל דאינה נבלעת בשמן שלא היתה ראויה ללקוט מעולם והאי דלא מבלעא ראוי' היתה ללקט קודם שחיקה וכיון דהיה בה ראוית ליקוט לא פסלה, הילכך מספקא ליה אי אפשר ללוקטה דבריית' ר"ל דבעי ליקוט אבל שחוקה לא או דילמא שהיתה ראויה ללקוט אעפ"י שאינה נלקטת שהיא שחוקה, ופשיט ממתני' דקאמר ילקטנה דמשמע דבעיא לקיטה, ומשני דמתני' חדא ועוד קאמר דלעולם לא בעיא לקיטה לגבי דנימא דכשאי אפשר לעשותה דפסולה אלא דקאמר דבזו דאינה שחוקה גם לקיטה יכולה לעשות בה, ואחר כן פשיט מבריית' דקאמר דאפשר ללקטה ואפשר משמע אבל לקיטה לא בעיא והרי במתני' קאמר ילקטנה דכשאפשר לעשות לקיטה יעשה וא"כ אם נפרש אפשר ללוקטה דר"ל דבאפשר סגי ודלא בעי לקיטה א"כ תקשי מבריית' למתני' וא"כ צריך שנפרש אפשר ללוקטה וכיון דאפשר ללוקטה ילקטנה ודבעיא ליקוט אפי' אמר ילקטוהו אלמא בעיא לקוט ובאפשר לא סגי, ומשני חדא ועוד קאמר דר"ל דאע"ג דאפשר משמע דלא בעי ליקוט אפילו הכי לא קאמר דכי אפשר לעשות ליקוט דלא יעשהו ודליקשי למתני' שבשביל זה נפרשהו דר"ל ילקטה אלא דר"ל דבאפשר סגי אבל כי מצי למעבד לקיט' ליעבדיה ולעולם כי לא אפשר למעבדיה ולא עביד ליה לא פסלה: ה"ג אמאי פסלה במחשבה דחויה היא. ומשני חטאת קרייה רחמנא, אפי' כי נתן בה לבונה הילכך מהניא בה מחשבה למפסלה, ל"ה. ולפי מה שפירש"י למעלה דמאי דקאמר פסול הוי מפני שהקמיצה פסולה זה הפי' אינו כלום משום דלאו משום מחשבה קאמר דפסולה:

    מהדורה: Warsaw, 1861 · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף נ״ט עמוד ב׳

    מסכת מנחות דף נ״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 23 קטעים ממוספרים, כ־350 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מתיר עומר מתיר חדש במדינה ושתי הלחם במקדש אבל שאר מנחות לא שרו מידי:

    תנופה עומר ושתי הלחם בעו תנופה כדכתיב (ויקרא כ״ג:כ׳) והניף את העומר ובשתי הלחם כתיב (שם) והניף הכהן אותם שאר מנחות לא בעו תנופה:

    בארץ עומר ושתי הלחם אין באין אלא מתבואת ארץ ישראל כדקתני לקמן בפ' כל הקרבנות הצבור (מנחות דף פג:) באין מארץ ומחוצה לארץ חוץ מעומר ושתי הלחם:

    בזמן עומר ושתי הלחם קבוע להן זמן פסח ועצרת:

    חדש עומר ושתי הלחם אין באין אלא מן החדש בפ' כל הקרבנות (שם):

    מתני' וחייב על שמן אם נתנו על מנחת חוטא:

    נתן כלי ובתוכו שמן על גבי כלי של מנחת חוטא לא פסלה:

    גמ' כי חטאת כלומר אפילו נתן עליה לבונה מקרי חטאת ומכפרת:

    ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Menachot 59b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    כי חטאת היא בפ"ק (לעיל מנחות דף ד.) דרשינן ליה לדרשא אחריתי ועוד דרשינן לקמן בפרק בתרא (מנחות דף קח.) דרשה שלישית ומיהו תרי חטאת היא כתיבי במנחת חוטא:

    ותיהוי פך פירוש אמאי פסלה בה מחשבה לא גרסינן והכי גרסינן ותיהוי דחוי בין אמתני' ובין אברייתא ותיהוי דחוי אמאי מיתכשרא בליקוט לבונה הואיל ונדחה תדחה [ומשני] חטאת קרייה רחמנא אפילו כי נתן בה לבונה חוזרת להכשירה והכותב בספרים הפירוש טעה כסבור הך קושיא דמקשי ותיהוי דחוי אפסול מחשבה קאי ופי' בגליון הספר אמאי פסלה מחשבה וכתב למעלה מפירושו פירוש לסימן שזה פירוש והמעתיק טעה וכתב הכל בספר ושניהם טעו דאפסול מחשבה לא פריך מידי דאי משליקט לבונה אמאי לא תיפסיל בה הרי כשרה להקטיר וכיון דכשרה היא אהניא בה מחשבת פיגול וכ"ש מחשבת פסול אם עד שלא ליקט לבונתה דקתני פסול ואין בו כרת ההוא לאו משום מחשבה הוא אלא מפני שהקמיצה פסולה היא בעוד הלבונה עליה כדקתני אם שם שמן פסול לגבי שמן ולבונה לא מכשר אלא לפי שאפשר ללוקטה וכל זמן שלא ליקטה כל עבודותיה בפסול ולפי גירסת הטועים הכי פירוש ותיהוי פך אמאי פסל בה מחשבה בהך מנחה בעוד שהלבונה בתוכה תהא כאילו נפל עליה פך שמן דלא הוה חזיא ולא תיחול לה מחשבת פסול כלל דלכי לקוט לה תיתכשר אמאי פסלא במחשבה דחויה היא [ומשני] חטאת קרייה רחמנא אפילו כי נתן עליה לבונה והלכך מהניא ביה מחשבה ליפסל כך הגיה רש"י בפירושו ולפי שאינו בכל הפירושים כתבתיו ודבר תימה הוא מאי קפריך ותיהוי דחוי הא בהדיא דריש לה בברייתא מדכתיב חטאת ורבא נמי למה דחק לתרץ חנן המצרי היא:

    כל שבידו לא הוי דחוי צריך לחלק בין זה לההיא דזבחים בריש קדשי קדשים (זבחים דף נט.) דכל הקדשים שהיו עד שלא נפגם המזבח ואח"כ נפגם המזבח פסולין דאמאי פסולין הא לא הוי דחוי כיון דבידו לתקן את המזבח:

    כוס היה ממלא מדם התערובות אע"פ שדם התמצית מעורב בו ר' יהודה לטעמיה דאמר אין דם מבטל דם (זבחים דף עח.):

    Tosafot on Menachot 59b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    והאי נמי לא מבלעא, וקשה דמאי מבעיא ליה ובבריית' קתני שאפשר ללקטה א"כ משמע דליקוט בעי' אבל שחוקה דאי אפשר ללקטה לא, וי"ל דאדרבה מינה איכא למידק דאפי' שחוקה נמי מדלא אמר ומכשיר אני בלבונה שילקטנה משמע דלא בעי ליקוט אלא שתהא ראויה ללקוט הילכך בשחוקה נמי כיון שהיתה ראויה ללקוט לא פסלה והיינו מאי דקאמר דלא מבלעא ר"ל דאינה נבלעת בשמן שלא היתה ראויה ללקוט מעולם והאי דלא מבלעא ראוי' היתה ללקט קודם שחיקה וכיון דהיה בה ראוית ליקוט לא פסלה, הילכך מספקא ליה אי אפשר ללוקטה דבריית' ר"ל דבעי ליקוט אבל שחוקה לא או דילמא שהיתה ראויה ללקוט אעפ"י שאינה נלקטת שהיא שחוקה, ופשיט ממתני' דקאמר ילקטנה דמשמע דבעיא לקיטה, ומשני דמתני' חדא ועוד קאמר דלעולם לא בעיא לקיטה לגבי דנימא דכשאי אפשר לעשותה דפסולה אלא דקאמר דבזו דאינה שחוקה גם לקיטה יכולה לעשות בה, ואחר כן פשיט מבריית' דקאמר דאפשר ללקטה ואפשר משמע אבל לקיטה לא בעיא והרי במתני' קאמר ילקטנה דכשאפשר לעשות לקיטה יעשה וא"כ אם נפרש אפשר ללוקטה דר"ל דבאפשר סגי ודלא בעי לקיטה א"כ תקשי מבריית' למתני' וא"כ צריך שנפרש אפשר ללוקטה וכיון דאפשר ללוקטה ילקטנה ודבעיא ליקוט אפי' אמר ילקטוהו אלמא בעיא לקוט ובאפשר לא סגי, ומשני חדא ועוד קאמר דר"ל דאע"ג דאפשר משמע דלא בעי ליקוט אפילו הכי לא קאמר דכי אפשר לעשות ליקוט דלא יעשהו ודליקשי למתני' שבשביל זה נפרשהו דר"ל ילקטה אלא דר"ל דבאפשר סגי אבל כי מצי למעבד לקיט' ליעבדיה ולעולם כי לא אפשר למעבדיה ולא עביד ליה לא פסלה: ה"ג אמאי פסלה במחשבה דחויה היא. ומשני חטאת קרייה רחמנא, אפי' כי נתן בה לבונה הילכך מהניא בה מחשבה למפסלה, ל"ה. ולפי מה שפירש"י למעלה דמאי דקאמר פסול הוי מפני שהקמיצה פסולה זה הפי' אינו כלום משום דלאו משום מחשבה קאמר דפסולה:

    Rashba on Menachot 59b · Sefaria · מהדורה: Warsaw, 1861 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף נ״ט, עמוד ב׳, בהיקף של כ־350 מילים ב־23 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 23 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 110 מילים

      נפתחת ב״שתי הלחם הוה ליה לרבויי, שכן: ציבור,…״

    2. קטע 25 מילים

      נפתחת ב״פיגולא, בשבתא, מתיר, תנופה, בארץ,…״

    3. קטע 34 מילים

      נפתחת ב״בזמן חדש, והני נפישן.…״

    4. קטע 42 מילים

      נפתחת ב״מסתברא ״נפש״.…״

    5. קטע 517 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ וחייב על השמן בפני עצמו, וחייב…״

    6. קטע 615 מילים

      נפתחת ב״נתן שמן על שיריה אינו עובר בלא…״

    7. קטע 713 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ תנו רבנן: (ויקרא ה, יא) ״לא…״

    8. קטע 818 מילים

      נפתחת ב״יכול לא יתן עליה לבונה, ואם נתן…״

    9. קטע 917 מילים

      נפתחת ב״ומה ראית לפסול בשמן ולהכשיר בלבונה? פוסל…״

    10. קטע 1028 מילים

      נפתחת ב״בעא רבה בר רב הונא מרבי יוחנן:…״

      חכמים: רב הונא, רבי יוחנן, רבה.

    11. קטע 114 מילים

      נפתחת ב״תא שמע: ולבונה ילקטנה.…״

    12. קטע 129 מילים

      נפתחת ב״דלמא חדא ועוד קאמר: חדא, דלא מיבלעא,…״

    13. קטע 1313 מילים

      נפתחת ב״תא שמע: מכשיר אני בלבונה, שאפשר ללוקטה.…״

    14. קטע 1437 מילים

      נפתחת ב״מאי הוי עלה? אמר רב נחמן בר…״

      חכמים: רב נחמן בר יצחק.

    15. קטע 1517 מילים

      נפתחת ב״ואם משליקט לבונתה, מחשב עליה חוץ למקומו…״

    16. קטע 167 מילים

      נפתחת ב״ותיהוי פך, ואמאי פסלה במחשבה? דחוי הוא!…״

    17. קטע 1715 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי: ״חטאת״ קרייה רחמנא. רבא אמר:…״

      חכמים: אביי, רבא.

    18. קטע 1813 מילים

      נפתחת ב״דתניא, חנן המצרי אומר: אפילו דם בכוס,…״

    19. קטע 198 מילים

      נפתחת ב״רב אשי אמר: כל שבידו לא הוי…״

      חכמים: רב אשי.

    20. קטע 2029 מילים

      נפתחת ב״אמר רב אדא: כוותיה דרב אשי מסתברא,…״

      חכמים: רב אדא, רב אשי, רבי יהודה.

    21. קטע 2117 מילים

      נפתחת ב״ואילו היכא דבידו, תניא, ר' יהודה אומר:…״

    22. קטע 2227 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יצחק בר יוסף, אמר רבי…״

      חכמים: רב יצחק בר יוסף, רבי יוחנן.

    23. קטע 2325 מילים

      נפתחת ב״ואמר רב יצחק בר יוסף, אמר רבי…״

      חכמים: רב יצחק בר יוסף, רבי יוחנן.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מנחות דף נ״ט ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026