א"ל אביי — לרבא לעולם מדרבי חייא לא משמע דמתני' מיירי בחסרון דה"ט דלא תני רבי חייא או כזית בברייתא דידיה דרבי חייא ר"א היא דלא חשיב הקטרה עד שיקטיר כולו:
דתנן הקומץ — דמנחת ישראל:
והלבונה — של מנחה:
והקטרת — שבכל יום:
(ומנחת כהנים — מנחה שהתנדב כהן דאינה נקמצת אלא כליל דכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה) (ויקרא ו׳:ט״ז):
ומנחת כהן משיח — חביתי כ"ג נמי כתיב בה (ויקרא ו׳:ט״ז) כליל תקטר:
ומנחת נסכים — נמי כליל היא:
עד שיקטיר [את] כולו — אלמא לא חשיב הקטרה בכזית הלכך לא תני ר' חייא או כזית במתני' אפי' בשירים כיון דבקמיצה לא מיתני ליה או כזית כלומר בהקטרת קמיצה לא מצי למיתני מתני' הקומץ ע"מ להקטיר כזית מקומצה למחר דהא לא מפגל בהכי דלא חשיב כהקטרה גמורה הילכך לאו מחשבה היא ואי קשיא תנא דידן אמאי תנא להקטיר מקומצה למחר הא לר"א לא הויא הקטרה עד שיקטיר גם הלבונה ואשתכח דלית בהקטרה מחשבה שלמה:
ומשני מתני' בהקטרת קומץ לחודיה במנחת חוטא קמיירי — דאין בה לבונה וע"מ להקטיר לבונתה דתני במתני' דהוי פיגול מוקים לה בלחם הפנים דאין בה אלא הקטרת לבונה:
איכפל — טרח:
לאו מילתא היא דאמרי — דודאי לא מהניא להו הקטרה לשירים שחסרו:
הוא — בלחם הפנים כתיב (שם כד) כי קדש קדשים הוא לו:
פסולות — וישרפו:
הנך דגואי כשרות — אף על גב דלא הויא הקטרת בזיכין כשרה עד שתהא כל המנחה שלמה י"ב חלות של לחם הפנים אלמא הך חלה דיציאה מהניא להו למיהוי י"ב חלות ולאכשורי לבזיכין ולאישתרויי הנך באכילה אלמא זריקה כגון הקטרת בזיכין שהוא במקום דם זבחים מועלת ליוצא מדחשיב ליה בכלל י"ב חלות אלמא מהניא הקטרה לאחשובי בהדי הנך אף ע"ג דאסורה באכילה:
וקאמר נפרסה כולן פסולות — אלמא אפי' לר' עקיבא דאמר מהניא הקטרה ליוצא מידי חסרון לא מהניא הקטרה:
מי קתני יצאת — כשרה דתימא ר"ע היא:
דלמא — הכי דוק מיניה הא נטמאה אחת חברותיה כשרות דהא טומאה הציץ מרצה:
אבל יצאת — דאין ציץ מרצה על היוצא לא מיתכשרי אינך דגואי משום דליכא הקטרה על י"ב חלות דהא חסרו להו:
ורבי אליעזר היא דאמר — לעיל אין זריקה מועלת ביוצא:
ובדין — דאיבעי להו למיתני נמי שאם יצאת אחת מהן כולן פסולות:
מתני' לאכול כחצי זית ולהקטיר חצי זית — למחר כשר:
גמ' הא לאכול — חצי זית שירים לאכול חצי זית קומץ דהיינו דבר שאין דרכו לאכול מצטרפין לפסול:
שאין דרכו לאכול — לא הויא מחשבה אם חישב לאוכלו למחר וכיון דלא הויא מחשבה לא מצטרפין לפסול:
מאן תנא — להך (רישא) דמתניתין דדייקינן מינה דאם חישב לאכול קומץ למחר הויא מחשבה:
אמר רבי ירמיה ר"א היא דאמר מחשבין מאכילת אדם למזבח — שאם חישב להקטיר שיריים למחר הוי מחשבה:
ומאכילת מזבח לאדם — שאם חישב על מנת לאכול קומץ למחר:
שאין דרכו להקטיר — שירים:
פוסל — ואין חייבים עליו כרת וטעמא מפרש בריש פ"ג:
אלא אימא הא לאכול ולאכול דבר שדרכו לאכול — כגון כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר מצטרפין לפסול:
הא בהדיא קתני לה כו' — והך סיפא דקתני שאין אכילה והקטרה מצטרפין למה לי אי למידק מינה הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול. כגון לאכול חצי זית שירים ולאכול חצי זית קומץ דמצטרפין:
