בכורים לפירא — לחיטין התלויין בהם בכורים:
למזבח קאמרינן — שלא יאכל מזבח קודם להם חיטים חדשים והכא אכל ליה מזבח עומר מפירי דהא שתא דמהך שתא נינהו דבחדא שתא גדלו ביחד ועומר שרינהו לאכילת אדם ושתי הלחם שרינהו להביא בכורים מפירות האילן:
הנצה שריין — שהניצו קודם להם או חנטה שריין חנטה הוי פירי יותר מהנצה:
השתא — לגבי תבואה שריין עומר ושתי הלחם בהשרשה תבואה הנשרשת קודם לעומר אף על פי שלא גדלה כלום וכדקתני מתני' הנצה וחנטה דפירי מיבעיא:
אלא הנצה וחנטה דעלה — מי הוי הנצה דעלה בפירות האילן כהשרשה דתבואה או לא:
דחצדינהו וזרעינהו קודם לעומר — דלא שרינהו עומר דאתשקד ולא השרישו בשעת עומר זה:
מהו לנקוטי — ללקוט מהן קודם השרשתן:
כמאן דשדיין בכדא דמיא ושרינהו עומר — דהא דאמרן ואם לאו אסורין עד שיבא עומר הבא בגידוליהן מיירי או דלמא בטלינהו אגב ארעא וכי לקיט להו כגידולין דמו:
יש להן אונאה כו' — דקיימא לן בבבא מציעא בפ' הזהב (בבא מציעא דף נו.) אין אונאה לקרקעות:
שדאי בה שיתא — זרעתי בקרקע ששת כורים:
ואתו סהדי דלא שדא בה אלא חמשה — דהשתא איכא שיעור אונאה שתות בפ' הזהב (בבא מציעא מט:):
כל דבר שבמדה — כיון דקפיד לא מחיל ואפילו בפחות משתות ולא שייכא בה דין אונאה שיהא מקח קיים ויחזיר אונאה אלא כל המקח בטל וחוזר:
נשבעין עליהן — דאמר בפ' הזהב (בבא מציעא נו.) אין נשבעין על הקרקעות:
בקר — דרכו לאכול חיטים ושאר בהמה כגון חמור וגמל דרכו לאכול שעורין:
חישב עליהן — בעודן ברעי:
וזרעינהו — ובעי לאיתויי מנחות מן הגידולין:
אזדא מאיסותייהו — דהא אחריני נינהו:
והשתא כחישי — דכיון שנתעכלו במעי הבהמה שוב אין מגדלין חטין מלאין ובריאין כדמעיקרא:
כפיפה — קופה מצרית מצורי דקל:
למיבטל טומאתה — שהיתה טמאה קודם לכן:
יורדין לידי טומאתן במחשבה — כיון שחשב עליו לדבר שאין בו חסרון מלאכה כגון עור מתוקן סתמו למנעלים עומד ואינו מקבל טומאה עד שיעשו המנעלים חישב עליו לעשותו שולחן דאינו חסר שום מלאכה דהשתא מיד ראוי לשולחן מקבל טומאה מיד:
ואין עולין מטומאתן — אם נטמאו:
אלא בשנוי מעשה — כגון נשברו טהרו והכא ליכא שינוי מעשה דשלימה הקיאה:
