בוני התלמוד

    מסכת מנחות דף ס״ט עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    בכורים לפיראלחיטין התלויין בהם בכורים:

    למזבח קאמרינןשלא יאכל מזבח קודם להם חיטים חדשים והכא אכל ליה מזבח עומר מפירי דהא שתא דמהך שתא נינהו דבחדא שתא גדלו ביחד ועומר שרינהו לאכילת אדם ושתי הלחם שרינהו להביא בכורים מפירות האילן:

    הנצה שרייןשהניצו קודם להם או חנטה שריין חנטה הוי פירי יותר מהנצה:

    השתאלגבי תבואה שריין עומר ושתי הלחם בהשרשה תבואה הנשרשת קודם לעומר אף על פי שלא גדלה כלום וכדקתני מתני' הנצה וחנטה דפירי מיבעיא:

    אלא הנצה וחנטה דעלהמי הוי הנצה דעלה בפירות האילן כהשרשה דתבואה או לא:

    דחצדינהו וזרעינהו קודם לעומרדלא שרינהו עומר דאתשקד ולא השרישו בשעת עומר זה:

    מהו לנקוטיללקוט מהן קודם השרשתן:

    כמאן דשדיין בכדא דמיא ושרינהו עומרדהא דאמרן ואם לאו אסורין עד שיבא עומר הבא בגידוליהן מיירי או דלמא בטלינהו אגב ארעא וכי לקיט להו כגידולין דמו:

    יש להן אונאה כו'דקיימא לן בבבא מציעא בפ' הזהב (בבא מציעא דף נו.) אין אונאה לקרקעות:

    שדאי בה שיתאזרעתי בקרקע ששת כורים:

    ואתו סהדי דלא שדא בה אלא חמשהדהשתא איכא שיעור אונאה שתות בפ' הזהב (בבא מציעא מט:):

    כל דבר שבמדהכיון דקפיד לא מחיל ואפילו בפחות משתות ולא שייכא בה דין אונאה שיהא מקח קיים ויחזיר אונאה אלא כל המקח בטל וחוזר:

    נשבעין עליהןדאמר בפ' הזהב (בבא מציעא נו.) אין נשבעין על הקרקעות:

    בקרדרכו לאכול חיטים ושאר בהמה כגון חמור וגמל דרכו לאכול שעורין:

    חישב עליהןבעודן ברעי:

    וזרעינהוובעי לאיתויי מנחות מן הגידולין:

    אזדא מאיסותייהודהא אחריני נינהו:

    והשתא כחישידכיון שנתעכלו במעי הבהמה שוב אין מגדלין חטין מלאין ובריאין כדמעיקרא:

    כפיפהקופה מצרית מצורי דקל:

    למיבטל טומאתהשהיתה טמאה קודם לכן:

    יורדין לידי טומאתן במחשבהכיון שחשב עליו לדבר שאין בו חסרון מלאכה כגון עור מתוקן סתמו למנעלים עומד ואינו מקבל טומאה עד שיעשו המנעלים חישב עליו לעשותו שולחן דאינו חסר שום מלאכה דהשתא מיד ראוי לשולחן מקבל טומאה מיד:

    ואין עולין מטומאתןאם נטמאו:

    אלא בשנוי מעשהכגון נשברו טהרו והכא ליכא שינוי מעשה דשלימה הקיאה:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    מנחות 69 עמוד א

    1בכורים לפירא קא אמרינן? למזבח קא אמרינן! והא אכיל לה מזבח מפירי דהא שתא.

    2בעי רמי בר חמא: שתי הלחם הנצה שריא, או חנטה שרייה? מאי הנצה, ומאי חנטה? אילימא הנצה דפירא וחנטה דפירא השתא השרשה שריא, הנצה וחנטה מיבעיא?

    3אלא, הנצה דעלה וחנטה דעלה, מי הוי כי השרשה או לא? תיקו.

    4בעי רבא בר רב חנן: חטין שזרען בקרקע, עומר מתירן או אין עומר מתירן? היכי דמי? אי דאשרוש תנינא, אי דלא אשרוש תנינא.

    5דתנן: אם השרישו קודם לעומר עומר מתירן, ואם לאו אסורין עד שיבא עומר הבא.

    6לא צריכא, דחצדינהו וזרעינהו קודם לעומר, ואתא עומר וחליף עלייהו, וקא מיבעיא ליה: מהו לנקוטי ומיכל מינייהו? כמאן דשדייא בכדא דמיא, ושרינהו עומר, או דלמא בטיל להו לגבי ארעא?

    7יש להן אונאה, או אין להן אונאה?

    8היכי דמי? אילימא דאמר ליה: שדאי בה שיתא, ואתו סהדי ואמרי דלא שדא בה אלא חמשה והאמר רבא: כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין, אפילו פחות מכדי אונאה חוזר!

    9אלא, דאמר ליה: שדאי בה כדבעי לה, ואתו סהדי ואמרי דלא שדא בה כדבעי לה. יש להן אונאה, דכמאן דשדייא בכדא דמיא ויש להן אונאה, או דלמא בטיל להו לגבי ארעא?

    10נשבעין עליהן, או אין נשבעין עליהן? כדשדייא בכדא דמיא, וכמטלטלי דמו, ונשבעין עליהן, או דלמא בטיל להו אגב ארעא, וכמקרקעי דמו, ואין נשבעין עליהן? תיקו.

    11בעי רמי בר חמא: חטין שבגללי בקר, ושעורין שבגללי בהמה מהו? למאי? אילימא לטמויי טומאת אוכלין תנינא: חטין שברעי בקר ושעורין שבגללי בהמה, חישב עליהן לאכילה אין מטמא טומאת אוכלין לקטן לאכילה מטמא טומאת אוכלין׃

    12אלא למנחות, פשיטא דלא, (מלאכי א, ח) ״הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך״!

    13לא צריכא, דנקטינהו וזרעינהו, וקא בעי לאיתויי מנחות מינייהו. מאי? משום דמאיסותא הוא, וכיון דזרעינהו אזדא למאיסותייהו או דלמא משום כחישותא הוא, והשתא נמי כחושה? תיקו.

    14בעי רמי בר חמא: פיל שבלע כפיפה מצרית, והקיאה דרך בית הרעי, מהו? למאי?

    15אילימא למבטל טומאתה, תנינא: כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה, ואין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה.

    16לא צריכא, דבלע הוצין ועבדינהו כפיפה מצרית. מי הוה עיכול, הוה ליה׃

    תוספות

    והאמר רבא כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפי' פחות מכדי אונאה חוזרלא שיחזיר אונאה קאמר אלא אפילו ביטול מקח הוי כדמוכח לקמן בפרק התודה (מנחות דף עז.) ובפרק המוכר את הספינה (ב"ב דף צ.) ויש לדקדק מכאן דמילתא דרבא איתמר אפילו אקרקעות וכן משמע בפ"ב דקידושין (דף מב:) דקאמר אבל פלגי במשחתא לא כדרבא כו' ורבינו שמואל לא פי' כן בפרק בית כור (ב"ב קג:) [ושם קד. ד"ה פחות] דתנן בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל פיחת כל שהוא ינכה הותיר כל שהוא יחזיר משמע כי המקח קיים ופירש רבינו שמואל כי מקח קיים דאע"פ שטעו במדה לא איתמר דרבא אלא במטלטלי ולא משמע הכי כדפרישית אלא היינו טעמא התם שיודע ומכיר בשדה שהוא מוכר לו ויודע שיש שם או פחות או יותר אלא לפי מה שיעלה לפי חשבון בית כור מצומצם יפחות וינכה:

    שדאי בה כדבעי ואתו סהדי כו'אין מכחישין אותו במה שזרע אלא שאומרים שאין לה די בכי האי שיעורא:

    פיל שבלע כפיפה מצרית כו'האי דבעא מיניה רב אדא בר אהבה מרב דימי מנהרדעא בפ' לא יחפור (ב"ב כב.) פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי מהו לאו בכפיפה ממש בעא מיניה דאם כן אמאי לא הוה בידיה מתני' היא דאין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה אלא בהוצין ועבד להו כפיפה בעא מיניה והא דטפח ליה התם בסנדליה אע"ג דההיא נמי קיימא בתיקו מ"מ ה"ל למידק עלה כדדייקי' הכא מההיא דעולא:

    דבלע הוצין ועבדינהו כפיפה מי הוי עיכול כו'תימה מי גרע מחיטין שבגללי בהמה דלעיל דלקטן לאכילה מטמאין טומאת אוכלין ואי הוו עיכול לא ליטמו טומאת אוכלין ויש לומר שאני טומאת אוכלין דתלוי בראויה לגר או לכלב והתם היא חזיא אפי' לגר אבל מזאבים שבלעו תינוקות וטהרו את הבשר וטמאו את העצמות אתי שפיר דטומאת מת לא תליא אלא בעיכולי וא"ת דהכא מסקי' דבשר דרכיך הוי עיכול ובפ"ק דבכורות (דף ז:) תנן דג טהור שבלע דג טמא אסור באכילה ולא הוי עיכול ותירץ רב האי דשאני טומאה דאפושי טומאה לא מפשינן עוד י"ל דהיכא דיצא דרך בית הרעי הוי עיכול טפי מהתם דנמצא במעיו וא"ת דבפ' י"א דאהלות תנן ומייתי לה בפרק בתרא דשבת (דף קנה:) כמה תשהה במעיו בעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף ובעודו במעיו נמי קאמר דהא מייתי לה אכלב שאכל בשר המת ומת ומוטל על האסקופה וי"ל דמתניתין דבכורות כרבי יהודה בן בתירא דאמר התם בעופות ובדגים מעת לעת ובלא שהה מיירי אי נמי דגים הנבלעים קשי טפי א"נ נהי דאיפסיל מתורת אוכל לענין טומאת אוכלין מ"מ לענין איסור לא ליהוי עיכול מידי דהוה חלב שבכפרים ונבלת עוף טהור בכל מקום (עוקצים פ"ג מ"ג) שצריך מחשבה אע"ג דלענין איסורא לקי בלא שום מחשבה וזהו כתירוצו של רב האי מיהו אין ראיה מזה דאין לך מחשבה גדולה מזו שמשים החלב בפיו ואוכלו וא"ת והאמרינן בפ"ב דיומא (דף פא.) זר שבלע שזפין של תרומה והקיא ובא אחר ובלעו הראשון משלם קרן וחומש והשני אינו משלם אלא דמי עצים לראשון אלמא לענין איסור חשיב עיכול ותירץ ה"ר חיים דהתם לאו משום דהוי עיכול אלא לפי שכבר נתחללה התרומה כדאשכחן בפ"ק דכריתות (דף ז.) כהן שסך תרומה בן בתו ישראל מתעגל בה ואינו חושש ומפרש התם טעמא משום דמחוללת כבר וטבעת דלא חשיב עיכול בפ' בהמה המקשה (חולין עא:) התם משום דאקושי טפי ונבילה דלא חשיב התם עיכול היינו בדלא שהה כדי עיכול כדקאמר מי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה ומתוך הסברא היה נראה בין לענין איסור בין לענין טומאה דכל דבר שהוא שלם שניכר בשלימותו שלא נתעכל ולא נלעס בפיו כגון חיטין שלימים שבגללי בקר ודגים שלימין כגון דג טהור שבלע דג טמא דלהכי נקט בלע דלא הוו עיכול וזר שבלע שזפין של תרומה אע"פ שהן שלימין ולא הוי עיכול פטור השני שכבר נתחללה וזאבים שבלעו תינוקות אע"ג דנקט שבלעו מסתברא שלא היו שלימין ואותם חיטים שנמצאו במעי תרנגולת בפסח או בשאר עופות ראוי להחמיר עליהם ולאסור אם נתבשלו או נצלו עמהן דלא הוי עיכול ויש בהן איסור חמץ דלא דמיא לההיא דבעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף דמיירי בבשר הנלעס ולא נכנס שלם בגוף או מטעם שפירשתי דחיטין קשין הן:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    גליון הש"ס

    תוס' ד"ה דבלע וכו' אלא לפי שכבר נתחללה התרומהעיין כתובות דף לא ע"א תוס' ד"ה ומתחייב וביומא דף עא תוס' ד"ה דתנן:

    בא"ד וטבעת דלא חשיב עיכולתמוה לי דמאי קושיא הא הוי כמו בלע כפיפה דלא בטל טומאה כיון דהיה תחלה כלי:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף ס״ט עמוד א׳

    מסכת מנחות דף ס״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־326 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    בכורים לפירא לחיטין התלויין בהם בכורים:

    למזבח קאמרינן שלא יאכל מזבח קודם להם חיטים חדשים והכא אכל ליה מזבח עומר מפירי דהא שתא דמהך שתא נינהו דבחדא שתא גדלו ביחד ועומר שרינהו לאכילת אדם ושתי הלחם שרינהו להביא בכורים מפירות האילן:

    הנצה שריין שהניצו קודם להם או חנטה שריין חנטה הוי פירי יותר מהנצה:

    השתא לגבי תבואה שריין עומר ושתי הלחם בהשרשה תבואה הנשרשת קודם לעומר אף על פי שלא גדלה כלום וכדקתני מתני' הנצה וחנטה דפירי מיבעיא:

    אלא הנצה וחנטה דעלה מי הוי הנצה דעלה בפירות האילן כהשרשה דתבואה או לא:

    דחצדינהו וזרעינהו קודם לעומר דלא שרינהו עומר דאתשקד ולא השרישו בשעת עומר זה:

    מהו לנקוטי ללקוט מהן קודם השרשתן:

    כמאן דשדיין בכדא דמיא ושרינהו עומר דהא דאמרן ואם לאו אסורין עד שיבא עומר הבא בגידוליהן מיירי או דלמא בטלינהו אגב ארעא וכי לקיט להו כגידולין דמו:

    ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Menachot 69a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    והאמר רבא כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפי' פחות מכדי אונאה חוזר לא שיחזיר אונאה קאמר אלא אפילו ביטול מקח הוי כדמוכח לקמן בפרק התודה (מנחות דף עז.) ובפרק המוכר את הספינה (ב"ב דף צ.) ויש לדקדק מכאן דמילתא דרבא איתמר אפילו אקרקעות וכן משמע בפ"ב דקידושין (דף מב:) דקאמר אבל פלגי במשחתא לא כדרבא כו' ורבינו שמואל לא פי' כן בפרק בית כור (ב"ב קג:) [ושם קד. ד"ה פחות] דתנן בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל פיחת כל שהוא ינכה הותיר כל שהוא יחזיר משמע כי המקח קיים ופירש רבינו שמואל כי מקח קיים דאע"פ שטעו במדה לא איתמר דרבא אלא במטלטלי ולא משמע הכי כדפרישית אלא היינו טעמא התם שיודע ומכיר בשדה שהוא מוכר לו ויודע שיש שם או פחות או יותר אלא לפי מה שיעלה לפי חשבון בית כור מצומצם יפחות וינכה:

    שדאי בה כדבעי ואתו סהדי כו' אין מכחישין אותו במה שזרע אלא שאומרים שאין לה די בכי האי שיעורא:

    פיל שבלע כפיפה מצרית כו' האי דבעא מיניה רב אדא בר אהבה מרב דימי מנהרדעא בפ' לא יחפור (ב"ב כב.) פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי מהו לאו בכפיפה ממש בעא מיניה דאם כן אמאי לא הוה בידיה מתני' היא דאין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה אלא בהוצין ועבד להו כפיפה בעא מיניה והא דטפח ליה התם בסנדליה אע"ג דההיא נמי קיימא בתיקו מ"מ ה"ל למידק עלה כדדייקי' הכא מההיא דעולא:

    דבלע הוצין ועבדינהו כפיפה מי הוי עיכול כו' תימה מי גרע מחיטין שבגללי בהמה דלעיל דלקטן לאכילה מטמאין טומאת אוכלין ואי הוו עיכול לא ליטמו טומאת אוכלין ויש לומר שאני טומאת אוכלין דתלוי בראויה לגר או לכלב והתם היא חזיא אפי' לגר אבל מזאבים שבלעו תינוקות וטהרו את הבשר וטמאו את העצמות אתי שפיר דטומאת מת לא תליא אלא בעיכולי וא"ת דהכא מסקי' דבשר דרכיך הוי עיכול ובפ"ק דבכורות (דף ז:) תנן דג טהור שבלע דג טמא אסור באכילה ולא הוי עיכול ותירץ רב האי דשאני טומאה דאפושי טומאה לא מפשינן עוד י"ל דהיכא דיצא דרך בית הרעי הוי עיכול טפי מהתם דנמצא במעיו וא"ת דבפ' י"א דאהלות תנן ומייתי לה בפרק בתרא דשבת (דף קנה:) כמה תשהה במעיו בעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף ובעודו במעיו נמי קאמר דהא מייתי לה אכלב שאכל בשר המת ומת ומוטל על האסקופה וי"ל דמתניתין דבכורות כרבי יהודה בן בתירא דאמר התם בעופות ובדגים מעת לעת ובלא שהה מיירי אי נמי דגים הנבלעים קשי טפי א"נ נהי דאיפסיל מתורת אוכל לענין טומאת אוכלין מ"מ לענין איסור לא ליהוי עיכול מידי דהוה חלב שבכפרים ונבלת עוף טהור בכל מקום (עוקצים פ"ג מ"ג) שצריך מחשבה אע"ג דלענין איסורא לקי בלא שום מחשבה וזהו כתירוצו של רב האי מיהו אין ראיה מזה דאין לך מחשבה גדולה מזו שמשים החלב בפיו ואוכלו וא"ת והאמרינן בפ"ב דיומא (דף פא.) זר שבלע שזפין של תרומה והקיא ובא אחר ובלעו הראשון משלם קרן וחומש והשני אינו משלם אלא דמי עצים לראשון אלמא לענין איסור חשיב עיכול ותירץ ה"ר חיים דהתם לאו משום דהוי עיכול אלא לפי שכבר נתחללה התרומה כדאשכחן בפ"ק דכריתות (דף ז.) כהן שסך תרומה בן בתו ישראל מתעגל בה ואינו חושש ומפרש התם טעמא משום דמחוללת כבר וטבעת דלא חשיב עיכול בפ' בהמה המקשה (חולין עא:) התם משום דאקושי טפי ונבילה דלא חשיב התם עיכול היינו בדלא שהה כדי עיכול כדקאמר מי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה ומתוך הסברא היה נראה בין לענין איסור בין לענין טומאה דכל דבר שהוא שלם שניכר בשלימותו שלא נתעכל ולא נלעס בפיו כגון חיטין שלימים שבגללי בקר ודגים שלימין כגון דג טהור שבלע דג טמא דלהכי נקט בלע דלא הוו עיכול וזר שבלע שזפין של תרומה אע"פ שהן שלימין ולא הוי עיכול פטור השני שכבר נתחללה וזאבים שבלעו תינוקות אע"ג דנקט שבלעו מסתברא שלא היו שלימין ואותם חיטים שנמצאו במעי תרנגולת בפסח או בשאר עופות ראוי להחמיר עליהם ולאסור אם נתבשלו או נצלו עמהן דלא הוי עיכול ויש בהן איסור חמץ דלא דמיא לההיא דבעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף דמיירי בבשר הנלעס ולא נכנס שלם בגוף או מטעם שפירשתי דחיטין קשין הן:

    Tosafot on Menachot 69a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    גליון הש"ס

    תוס' ד"ה דבלע וכו' אלא לפי שכבר נתחללה התרומה עיין כתובות דף לא ע"א תוס' ד"ה ומתחייב וביומא דף עא תוס' ד"ה דתנן:

    בא"ד וטבעת דלא חשיב עיכול תמוה לי דמאי קושיא הא הוי כמו בלע כפיפה דלא בטל טומאה כיון דהיה תחלה כלי:

    Gilyon HaShas on Menachot 69a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף ס״ט, עמוד א׳, בהיקף של כ־326 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 114 מילים

      נפתחת ב״בכורים לפירא קא אמרינן? למזבח קא אמרינן!…״

    2. קטע 226 מילים

      נפתחת ב״בעי רמי בר חמא: שתי הלחם הנצה…״

    3. קטע 312 מילים

      נפתחת ב״אלא, הנצה דעלה וחנטה דעלה, מי הוי…״

    4. קטע 423 מילים

      נפתחת ב״בעי רבא בר רב חנן: חטין שזרען…״

      חכמים: רב חנן, רבא.

    5. קטע 514 מילים

      נפתחת ב״דתנן: אם השרישו קודם לעומר עומר מתירן,…״

    6. קטע 629 מילים

      נפתחת ב״לא צריכא, דחצדינהו וזרעינהו קודם לעומר, ואתא…״

    7. קטע 77 מילים

      נפתחת ב״יש להן אונאה, או אין להן אונאה?…״

    8. קטע 828 מילים

      נפתחת ב״היכי דמי? אילימא דאמר ליה: שדאי בה…״

      חכמים: רבא.

    9. קטע 931 מילים

      נפתחת ב״אלא, דאמר ליה: שדאי בה כדבעי לה,…״

    10. קטע 1025 מילים

      נפתחת ב״נשבעין עליהן, או אין נשבעין עליהן? כדשדייא…״

    11. קטע 1135 מילים

      נפתחת ב״בעי רמי בר חמא: חטין שבגללי בקר,…״

    12. קטע 1214 מילים

      נפתחת ב״אלא למנחות, פשיטא דלא, (מלאכי א, ח)…״

    13. קטע 1326 מילים

      נפתחת ב״לא צריכא, דנקטינהו וזרעינהו, וקא בעי לאיתויי…״

    14. קטע 1414 מילים

      נפתחת ב״בעי רמי בר חמא: פיל שבלע כפיפה…״

    15. קטע 1516 מילים

      נפתחת ב״אילימא למבטל טומאתה, תנינא: כל הכלים יורדין…״

    16. קטע 1612 מילים

      נפתחת ב״לא צריכא, דבלע הוצין ועבדינהו כפיפה מצרית.…״

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מנחות דף ס״ט ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026