בחומשין של ס"ת - כגון (בראשית נ׳:כ״ו) ויישם בארון במצרים וכגון בכל מסעיהם (שמות מ׳:ל״ו) ובהר סיני (ויקרא כז) וירדן יריחו (במדבר לו) יכול לכתוב באמצע הדף כדרך שגומר בשאר חומשין שאינן של ס"ת אבל לעיני כל ישראל מודי דבסוף הדף:

אף באמצע שיטה - ובאמצע הדף:

באמצע שיטה דוקא - ולא באמצע הדף:

שמנה פסוקים - מוימת משה:

יחיד קורא אותן - אדם אחד קוראן ואין מפסיק בינתים כדי לעמוד אחר ולקרות:

אפשר ס"ת חסר - ומשה קורא לו ס"ת לקוח את ספר התורה הזה:

הקב"ה אומר - ומשה אומר אחריו כדי שלא יטעה בכתב וכותב:

מכאן ואילך משה כותב בדמע - ולא היה אומר אחריו מרוב צערו:

כמו שנאמר להלן מפיו יקרא וגו' - שלא היה אומר אחריו משום דקינות הוו:

לימא דלא כר"ש - דכיון דאמר ר"ש משה כתב הוו להו כשאר פסוקים ויפסיק ביניהם ויקרא אחר:

דאישתני - דנכתב בדמע אישתני משאר ס"ת:

כחוטף מצוה - ומצוה עבד אבל אי כתב הוה מצוה יתירה טפי:

פחות מכאן או יתר על כן לא יעשה - שתפרים של חבורי היריעות יפין בה כשאין בהן יותר מדאי הלכך לא יעשה יריעות קצרות שלא יהו התפרים מקורבין יותר מדאי ולא ארוכות שלא להרחיקן יותר מדאי:

ולא ירבה בדפים - לעשות שמנה בקלף אם קלף קטן הוא מפני שהדפין קצרים ונראין כאגרות:

ולא ימעט בדפין - לעשות ג' (ביריעה) אם יריעה גדולה היא:

מפני שעיניו משוטטות - כשהדפין רחבים וטועה בראשי השיטות:

נזדמנה לו יריעה שיש בה ט' דפין - למדת האחרים וצריך לקצרה מפני שאמרו לא יתר על שמנה:

אלא ד' לכאן וה' לכאן - כדי שלא תהא זו יתירה על זו יותר מדאי:

בד"א - דלא ימעט ולא ירבה בדפין:

בתחלת הספר - אבל בסופו אפילו אין לו לכתוב אלא פסוק אחד יכתבנו בכל היריעה:

ואפילו דף אחד - יעשה בכל היריעה:

אלא אימא פסוק אחד בדף אחד - אם רוצה יעשה דף קצר מן תיבה אחת בשיטה אחת כדי שיגמור בסוף הדף:

שיעור גליון - דס"ת:

ובחומשין - שאינן עשויין לס"ת אבל עשויין הן כגליון דס"ת:

לא ימעט - לעשות אותיות קטנות בשיטה עליונה ותחתונה מפני ריוח הגליון:

מפני ריוח שבין שיטה לשיטה - כגון אם שרטט באמצע הדף שני שיטין שאין ריוח כדי שיעור ביניהם לא ימעט הכתב מפני אותו ריוח:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

מנחות 30 עמוד א

1אבל יתרות לית לן בה.

2אידך, דאמר רב: הכותב ס"ת ובא לגמור גומר, ואפילו באמצע הדף. מיתיבי: הכותב ס"ת בא לו לגמור לא יגמור באמצע הדף כדרך שגומר בחומשין, אלא מקצר והולך עד סוף הדף! כי קא אמר רב בחומשין.

3והא ס"ת קאמר? בחומשין של ס"ת איני? והא"ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב: ״לעיני כל ישראל״ באמצע הדף? ההיא באמצע שיטה איתמר.

4רבנן אמרי: אף באמצע שיטה, רב אשי אמר: באמצע שיטה דווקא, והלכתא: באמצע שיטה דווקא.

5אמר רבי יהושע בר אבא, אמר רב גידל, אמר רב: שמנה פסוקים שבתורה, יחיד קורא אותן בבהכ"נ כמאן? דלא כר"ש׃

6דתניא: (דברים לד, ה) וימת שם משה עבד יי' אפשר משה חי וכתב וימת שם משה אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע בן נון דברי רבי יהודה ואמרי לה רבי נחמיה׃

7אמר לו ר"ש אפשר ס"ת חסר אות אחת וכתיב ״(דברים לא כו) לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו וגו'״׃

8אלא עד כאן הקב"ה אומר ומשה כותב ואומר מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע כמה שנאמר ״להלן (ירמיהו לו״, יח) ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו׃

9לימא דלא כר"ש אפי' תימא ר"ש הואיל ואישתני אישתני׃

10וא"ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב הלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק כתבו מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני אמר רב ששת אם הגיה אפי' אות אחת מעלה עליו כאילו כתבו׃

11(סי' סגלם) ת"ר עושה אדם יריעה מבת שלש דפין ועד בת שמנה דפין פחות מיכן ויתר על כן לא יעשה׃

12ולא ירבה בדפין מפני שנראה אגרת ולא ימעט בדפין מפני שעיניו משוטטות אלא כגון למשפחותיכם (למשפחותיכם למשפחותיכם) ג' פעמים׃

13נזדמנה לו יריעה בת תשע דפים לא יחלוק שלש לכאן ושש לכאן אלא ארבע לכאן וחמש לכאן׃

14בד"א בתחלת הספר אבל בסוף הספר אפי' פסוק אחד ואפי' דף אחד פסוק אחד ס"ד אלא אימא פסוק אחד בדף אחד׃

15שיעור גליון מלמטה טפח מלמעלה ג' אצבעות ובין דף לדף, כמלא ריוח רוחב שתי אצבעות ובחומשין מלמטה שלש אצבעות מלמעלה שתי אצבעות ובין דף לדף כמלא ריוח רוחב גודל׃

16ובין שיטה לשיטה כמלא שיטה ובין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה ובין אות לאות כמלא חוט השערה׃

17אל ימעט אדם את הכתב לא מפני ריוח של מטה ולא מפני ריוח של מעלה ולא מפני ריוח שבין שיטה לשיטה ולא מפני ריוח שבין פרשה לפרשה׃

18נזדמנה לו תיבה בת חמש אותיות לא יכתוב שתים בתוך הדף ושלש חוץ לדף׃

תוספות

אבל יתירות לית לן בה - יש טועים כשמסופקין בתיבה אם מליאה אם חסירה שעושין אותה מליאה משום דיתירות לית לן בה ולאו מילתא היא דהכא מיירי ביתירות שגררן דלא אמרינן דמיחזי כמנומר. מ"ר:

שמנה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן - ה"ר משולם היה מפרש למעוטי שלא יקרא ש"צ עמו וקשה לר"ת דבימי החכמים לא היה רגילות שיסייע שליח ציבור לקורא בתורה כדמוכח בפ' שני דמגילה (דף כא: ושם) דאמרינן קראוה שנים יצאו משא"כ בתורה אלא כן עיקר כמו שפירש בקונטרס לאפוקי שלא יקראו זה אחר זה אותם ח' פסוקין כגון זה ד' וזה ד' או זה ה' וזה ג' ומה שנוהגין עכשיו שמסייע ש"צ לקורא בתורה כדי שלא לבייש את מי שאינו יודע לקרות כענין שמצינו במס' ביכורים (פ"ג מ"ז) שהתקינו שמקרין את הכל וכי ההיא דבפ' בתרא דנדה (דף עא.) שהתקינו שמטבילין כלים על גבי כל הנשים. מ"ר:

מכאן ואילך כתב יהושע - מה שנוהגין לומר צידוק הדין בשבת במנחה פירש רב שר שלום גאון על שנפטר משה רבינו באותה שעה לפיכך נמנעו מלעסוק בתורה משום דאמרי' חכם שמת כל בתי מדרשות שבעיר בטילין וקשה דהא כתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ודרשינן היום מלאו ימי ושנותי ואם בשבת מת א"כ כתב היום מערב שבת ויש לתמוה דכתב על העתיד ולר"ש לא בעי למימר דהפסוק נאמר על העתיד מדקשיא ליה מהא דכתיב לקוח את ספר התורה הזה שמא על שם שעתיד יהושע להשלימו ועוד קשה דבסדר עולם משמע דבשבעה באדר שמת משה בו ערב שבת היה דקתני ואחר הפסח בעשרים ושנים סבבו את העיר כל אנשי המלחמה הקף פעם אחת ויהי ביום השביעי וישכימו בבוקר וגו' רבי יוסי אומר יום שבת היה והשתא משהתחילו לסבב לו בכ"ב בניסן א"כ יום שביעי שהיה שבת כ"ח בניסן היה ומדכ"ח בניסן שבת שבעה באדר ערב שבת. מ"ר:

ומשה כותב - יש ספרים דגרסי ומשה אומר וכותב וחומרא היא לכותבי ס"ת ומזוזה ותפילין אע"ג דמייתי ראיה מברוך שמא גם הוא היה עושה כן מ"ר ובקונטרס נמי גריס אומר וכותב ופירש טעם (בברוך) וזה לשונו הקב"ה היה אומר ומשה אומר (וכותב) אחריו כדי שלא יטעה בכתב וכותב מכאן ואילך משה כותב בדמע ולא היה אומר אחריו מרוב צערו כמה שנאמר להלן מפיו יקרא וגו' שלא היה אומר אחריו משום דקינות הוו. מ"ר:

אם הגיה בו אפי' אות אחת - פירוש בס"ת שלקח מן השוק לא נחשב עוד כחוטף מצוה שהיה אצל חבירו בעבירה שהיה משהה ספר שאינו מוגה ומעלין על זה כאילו כתבו. מ"ר:

כגון למשפחותיכם ג"פ - ר"ת פי' בתיקון ס"ת שלו בשם רבינו חננאל שאמר בשם הגאון דהיינו כשהכתיבה דקה אבל כשהכתיבה גסה הכל לפי הנוי ויכול לעשות דפין בשיטין ארוכין דאין עיניו משוטטות כיון שהכתיבה גסה. מ"ר:

פסוק אחד בדף אחד - ואף על גב דליכא ס' שיטין או שיעורין אחריני דמסכת סופרים ליכא למיחש בדף אחרון אף על פי שאי אפשר לו לסיים הדף בפסוק אחד כיון שיש בדפין אחרים ס' שיטין אלא אם כן יעשה בדף אחרון שיטין ארוכות. מ"ר:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

אף באמצע שיטה, אין לפרש וכ"ש בסוף שיטה דא"כ איך לימא רב אשי באמצע דוקא וכי משום דבסוף מגרע גרע והלא כ"ש דמהני טפי דהוי מחזי השלמה. אלא ר"ל אף באמצע שיטה וכ"ש באמצע הדף ורב אשי קאמר דוקא באמצע שיטה ולא באמצע הדף: וא"ת א"כ לרבנן דאמרי אף באמצע שיטה וכ"ש באמצע הדף א"כ ליקשי להו מברייתא דאותיב לרב מינה: וי"ל דסברי כרב וסברי דרב תנא הוא ופליג וסברי דרב אמר באמצע הדף כדאמר רב גידל משמיה ולא שני מימרת רב גידל לומר כדשנינן לעיל ההוא באמצע שטה אלא לוקמוה לה כפשטה ודפליגא אברייתא: וא"ת א"כ דבתרי פליגי אברייתא מנא להו לומר דרב סבר אף באמצע שיטה דילמא באמצע הדף כדאמר מאחר דאמצע שטה גרע לדידהו מדקאמרי אף באמצע שיטה דמשמע וכ"ש באמצע הדף, וי"ל דאה"נ דלא סברי דרב לימא אף באמצע שיטה אלא דוקא אמצע הדף אלא דאיהו מוספי על סבר' רב אף באמצע שיטה. אי נמי סברי אמצע שיטה קאמר ופליג אברייתא בתרתי דברייתא אף באמצע הדף נמי לא ואיהו אמר אף באמצע שיטה דשרי וכ"ש אמצע דף ולרב אשי וכן לסתמא דתלמודא דשני ההוא באמצע שיטה אתמר לא שני רב תנא ופליג, משום דכל זמן דמצינן לאשכוחי שנויא לשנויי משנינן ולא אמרינן דפליג: אף באמצע שיטה ובאמצע דף, באמצע שיטה ולא באמצע דף ל"ה. והרי יש להקשות אמאי פי' כן והלא מאי דתרצינן דהא דאמר לעיני כל ישראל באמצע הדף ר"ל באמצע שיטה הוי כי היכי דלא ליקשי לרב מברייתא דאותביה דלא יגמור באמצע הדף הילכך מתרצי' ר"ל באמצע שיטה ובסוף הדף לא באמצע הדף וא"כ איך לימא אף באמצע שיטה וכ"ש באמצע הדף וליקשי מברייתא לרבנן והרי נוכל לפרש דאף באמצע שיטה אינו ר"ל וכ"ש באמצע הדף דלעולם באמצע הדף לא אלא דר"ל אף באמצע וכ"ש בסוף שיטה: וי"ל דלהכי לא פירש"י כן משום דאי אפשר לפרש כן דא"כ איך לימא רב אשי באמצע שיטה דירצה לומר לפי פירוש זה ולא בסוף שיטה הרי אין סברא לומר כן דלכולי עלמא טפי עדיף לסיים בסוף שיטה מלסיים באמצע שיטה הילכך צריך לפרש באמצע שיטה וכל שכן בסוף שיטה אלא דוקא באמצע קאי אבל לא באמצע דף ולרב אשי דאמר דוקא באמצע שיטה לא קשה מבריית' דלעיל דאמר דסוף הדף לרב אבל רבנן דהוו אמרי אף באמצע שיטה וכ"ש באמצע דף סברי דלא ליקשי לרב מהבריית' משום דרב תנא הוא ופליג: אי נמי רבנן דאמרי אף באמצע שיטה לא לפרושי מילתא דרב דאמר לעיני כל ישראל באמצע הדף ותירוצא באמצע שיטה דבאים לומר דאה"נ דבאמצע שיטה אתמר. ומ"מ ר"ל אף באמצע שיטה וכ"ש באמצע דף ודרב לא פליג אברייתא דלעולם נוכל לומר דסברי במאידתרצי באמצע שיטה קאמר ולא באמצע הדף ודלא פליג לבריית' דאותיבנא ליה ורבנן טעמא דמכשרי אתו למימר דסברי הכי ואי אמרי דרב סבר הכי כותייהו ודלפלוג רב לבריית' אינהו לימרו כרב, וגם כי אמרי דרב סבר כברייתא דבאמצע דף לא כדתריצנא למלתיה אפ"ה אינהו אתו לפלוגי עליה דרב ועלה דבריית' וסברא דנפשייהו קאמרי דיכול לגמור באמצע שיטה וכ"ש באמצע הדף ורב אשי פליג עלייהו ואמר דוקא באמצע שיטה ולא באמצע דף ודנקיט דהלכתא כשטתא דברייתא דבאמצע הדף לא וגם סבר כתירוצא דתרצינן דרב לא פליג לברייתא ודמילתא דרב באמצע שטה אתמר:

מהדורה: Warsaw, 1861 · רישוי: Public Domain

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מנחות דף ל׳ עמוד א׳

מסכת מנחות דף ל׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 18 קטעים ממוספרים, כ־400 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–110)עמוד

היעד שנמצא: מנחות דף ל׳ ע״א

פתיחה בקורא