מקצר — השיטין והולך עד שיגמור לעיני כל ישראל בסוף הדף כזה:
כי קאמר רב — יגמור באמצע הדף:
בחומשין — קא ס"ד בשאר חומשין שאין עשויין כקדושת ספר תורה אבל עשויין הן בגליון כס"ת:
בחומשין של ס"ת — כגון (בראשית נ׳:כ״ו) ויישם בארון במצרים וכגון בכל מסעיהם (שמות מ׳:ל״ו) ובהר סיני (ויקרא כז) וירדן יריחו (במדבר לו) יכול לכתוב באמצע הדף כדרך שגומר בשאר חומשין שאינן של ס"ת אבל לעיני כל ישראל מודי דבסוף הדף:
אף באמצע שיטה — ובאמצע הדף:
באמצע שיטה דוקא — ולא באמצע הדף:
שמנה פסוקים — מוימת משה:
יחיד קורא אותן — אדם אחד קוראן ואין מפסיק בינתים כדי לעמוד אחר ולקרות:
אפשר ס"ת חסר — ומשה קורא לו ס"ת לקוח את ספר התורה הזה:
הקב"ה אומר — ומשה אומר אחריו כדי שלא יטעה בכתב וכותב:
מכאן ואילך משה כותב בדמע — ולא היה אומר אחריו מרוב צערו:
כמו שנאמר להלן מפיו יקרא וגו' — שלא היה אומר אחריו משום דקינות הוו:
לימא דלא כר"ש — דכיון דאמר ר"ש משה כתב הוו להו כשאר פסוקים ויפסיק ביניהם ויקרא אחר:
דאישתני — דנכתב בדמע אישתני משאר ס"ת:
כחוטף מצוה — ומצוה עבד אבל אי כתב הוה מצוה יתירה טפי:
פחות מכאן או יתר על כן לא יעשה — שתפרים של חבורי היריעות יפין בה כשאין בהן יותר מדאי הלכך לא יעשה יריעות קצרות שלא יהו התפרים מקורבין יותר מדאי ולא ארוכות שלא להרחיקן יותר מדאי:
ולא ירבה בדפים — לעשות שמנה בקלף אם קלף קטן הוא מפני שהדפין קצרים ונראין כאגרות:
ולא ימעט בדפין — לעשות ג' (ביריעה) אם יריעה גדולה היא:
מפני שעיניו משוטטות — כשהדפין רחבים וטועה בראשי השיטות:
נזדמנה לו יריעה שיש בה ט' דפין — למדת האחרים וצריך לקצרה מפני שאמרו לא יתר על שמנה:
אלא ד' לכאן וה' לכאן — כדי שלא תהא זו יתירה על זו יותר מדאי:
בד"א — דלא ימעט ולא ירבה בדפין:
בתחלת הספר — אבל בסופו אפילו אין לו לכתוב אלא פסוק אחד יכתבנו בכל היריעה:
ואפילו דף אחד — יעשה בכל היריעה:
אלא אימא פסוק אחד בדף אחד — אם רוצה יעשה דף קצר מן תיבה אחת בשיטה אחת כדי שיגמור בסוף הדף:
שיעור גליון — דס"ת:
ובחומשין — שאינן עשויין לס"ת אבל עשויין הן כגליון דס"ת:
לא ימעט — לעשות אותיות קטנות בשיטה עליונה ותחתונה מפני ריוח הגליון:
מפני ריוח שבין שיטה לשיטה — כגון אם שרטט באמצע הדף שני שיטין שאין ריוח כדי שיעור ביניהם לא ימעט הכתב מפני אותו ריוח:
