בוני התלמוד

    מסכת מנחות דף ע״ג עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    תלמוד לומר לכל בני אהרן תהיהשלא יחלקו זה כנגד זה אלא בין כולם יחלקו המנחות:

    שלא קמומנחות תחת זבחים:

    בדלותשאין מביא מנחה אלא בדלי דלות שנאמר אם לא תמצא ידו וגו' עד ולקח שתי תורים:

    שהרי קמו תחתיהן בדלותשהמחוייב קינין ואין לו יכול להביא מנחה:

    תלמוד לומר ועל מחבת לכל בני אהרןאם אינו ענין למנחות תנהו ענין לזבחים ועופות:

    עשייתו בידמליקה בציפורן:

    בכליבסכין:

    יכול לא יחלקו בקדשי קדשים אבל יחלקו בקדשים קליםשלא יתנו חטאת כנגד אשם ולא מנחת מאפה כנגד מנחת הסולת דכולם קדשי קדשים הן אבל יחלקו בקדשים קלים כגון שלמים כנגד תודה:

    תלמוד לומר איש כאחיווסמיך ליה אם על תודה דמקרא נדרש לפניו ואיתקוש קדשים קלים לקדשי קדשים למנחות לענין חלוקה:

    ואין קטן חולקאבל אוכל בחלק אביו:

    ההיאברייתא שאין חולקין:

    מכל נפקאוכל מנחה בלולה בשמן (ויקרא ז׳:י׳):

    הא אפיקתיהלכל מנחה בלולה לעיל בפ' כל המנחות (מנחות דף סג:) לכדרבי יוסי בר' יהודה דאמר מה כל האמור למטה שני מינין:

    ההוא מוכל נפקאברייתא מכל והא דאם אינו ענין כו' תנהו ענין לחריבה של שעורין נפקא לי' ממנחה:

    לרבות לוג שמן של מצורעשהשיריים שמשתייר משל בהונות הוו לכהן:

    מן האש כתיבדדבר שממנו לאישים הוא דשיריים לכהנים אבל לוג שאין ממנו לאישים אימא לא ליהוי לכהן [להכי] כתב לכל קרבנם:

    לרבות מנחת העומר ומנחת קנאותשנקמצו ושיריים לכהנים ומריבוי אתיא דנקמצות ושיריים לכהנים:

    והאימנחת העומר להתיר חדש אתיא:

    ואידךמנחת קנאות:

    לבררעון אתיא ולא לכפרה אימא לא יהו שיריה נאכלין קמשמע לן:

    לרבות חטאת העוףשנאכלת לכהנים:

    נבילה היאמשום מליקה ולא תאכל קמשמע לן:

    להכשיר אתיליחול עליה נזירות טהרה ולא יהא נאכל:

    זה גזל הגרדכתיב (במדבר ה׳:ח׳) אם אין לאיש גואל האשם המושב לכהן זה הקרן שאם גזל את הגר ומת הגר ורוצה להחזיר גזילו ואין לו יורשין יחזירנו לכהנים ויביא קרבן אשם על השבועה שכפר ונשבע לו:

    שלך הםכל הני דמתרבו מהאי קרא:

    לקדש בוכדאמר (קידושין דף נב: ע"ש) המקדש בחלקו בקדשי קדשים מקודשת:

    מנחות 73 עמוד א

    1תלמוד לומר: (ויקרא ז, ט) ״וכל המנחה אשר תאפה בתנור לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו״.

    2יכול לא חלקו מנחות כנגד זבחים, שלא קמו תחתיהן בדלות, אבל יחלקו מנחות כנגד עופות, שהרי קמו תחתיהן בדלות תלמוד לומר: (ויקרא ז, ט) ״וכל נעשה במרחשת לכל בני אהרן תהיה״.

    3יכול לא יחלקו מנחות כנגד עופות, שהללו מיני דמים והללו מיני קמחים, יחלקו עופות כנגד זבחים, שהללו והללו מיני דמים תלמוד לומר: (ויקרא ז, ט) ״ועל מחבת לכל בני אהרן תהיה״.

    4יכול לא יחלקו עופות כנגד זבחים, שהללו עשייתן ביד, והללו עשייתן בכלי, אבל יחלקו מנחות כנגד מנחות, שאלו ואלו עשייתן ביד תלמוד לאמר (ויקרא ז, י) ״וכל מנחה בלולה בשמן... לכל בני אהרן תהיה״.

    5יכול לא יחלקו מחבת כנגד מרחשת, ומרחשת כנגד מחבת, שזו מעשיה קשין וזו מעשיה רכין, אבל יחלקו מחבת כנגד מחבת ומרחשת כנגד מרחשת תלמוד לומר: (ויקרא ז, י) ״וחרבה לכל בני אהרן תהיה״.

    6יכול לא יחלקו בקדשי קדשים, אבל יחלקו בקדשים קלים תלמוד לומר: (ויקרא ז, י) ״איש כאחיו״, ״ואם על תודה״ כשם שאין חולקין בקדשי קדשים, כך אין חולקים בקדשים קלים.

    7״איש״ איש חולק, ואפילו בעל מום, ואין קטן חולק, ואפילו תם.

    8ההוא מכל״ נפקא, והא אפיקתיה לכדרבי יוסי ברבי יהודה? אלא, ההוא מוכל״.

    9רבינא אמר: אתיא מדתני לוי, דתני לוי: (במדבר יח, ט) ״לכל קרבנם ולכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם״.

    10״כל קרבנם״ לרבות לוג שמן של מצורע, סלקא דעתך אמינא: (במדבר יח, ט) ״מן האש״ כתב רחמנא, קמ"ל׃

    11״לכל מנחתם״ לרבות מנחת העומר ומנחת קנאות, סלקא דעתך אמינא: (שמות כט, לג) ״ואכלו אותם אשר כופר בהם״ אמר רחמנא, והאי להתיר קא אתיא, ואידך נמי לברר קא אתיא קמ"ל׃

    12(במדבר יח, ט) ״לכל חטאתם״ לרבות חטאת העוף, סלקא דעתך אמינא: נבילה היא, קמ"ל׃

    13(במדבר יח, ט) ״לכל אשמם״ לרבות אשם נזיר ואשם מצורע. אשם מצורע בהדיא כתיב ביה: (ויקרא יד, יג) ״כי כחטאת האשם הוא לכהן״!

    14אלא, לרבות אשם נזיר כאשם מצורע. סלקא דעתך אמינא: להכשיר קא אתי, קמ"ל׃

    15(במדבר יח, ט) ״אשר ישיבו״ זה גזל הגר, (במדבר יח, ט) ״לך היא ולבניך״ שלך היא ולבניך, אפילו לקדש בו את האשה.

    16אמר רב הונא:

    תוספות

    תלמוד לומר איש כאחיוואם על תודה כר' יהודה מוקמינן הך ברייתא בפ"ב דקידושין (דף נב: ונג.) וגרסינן התם וסמיך ליה תודה משמע דמסמוכין דריש וקשיא דר' יהודה לא דריש סמוכין בפרק קמא דיבמות (דף ד.) והתם פירשתי:

    איש חולק אפילו בעל מוםלשון חולק לאו דווקא דהא קאמר אין חולקין אלא כלומר אין מקפידין בו אבל חלוקה גמורה לא עבדי ליטול בשוה וכן הא דתנן בשילהי בכורים והן מתחלקין ביניהם כקדשי המקדש וכן הני דבריש טבול יום (זבחים דף צט.) לשון חלוקה לאו דווקא וקצת קשה מהא דתנן בפ' שואל (שבת דף קמח:) ומטילין חלשים על הקדשים ביום טוב ושמא מפני דרכי שלום בעלמא היו עושין ועוד נראה דדווקא קאמר אין חולקין לענין שיהא שלו לקדש בו את האשה דאהכי מייתי ליה בפ"ב דקידושין (דף נג.) אי נמי י"ל דלא ממעטינן הכא אלא שאין מחלקין מנחה חריבה זו כנגד מנחה חריבה אחרת אבל מנחה אחת בפני עצמה מחלקין וכן זבח אחד והא דפריך התם בפרק האיש מקדש (גם זה שם) מהא דתנא הצנועים מושכין ידיהן והגרגרנין חולקין ולא משני במנחה אחת שאני משום דהתם לאו מלשון חולקין גרידא דייק מדלא מייתי ממתני' דטבול יום וממתניתין דביכורים [אלא] כדפי' התם בקונטרס דס"ד דהאי חולקין לאו ליטול חלקו המגיעו קאמר דגבי לחם הפנים (יומא לט.) תניא ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק היתה ברכה מצויה בלחם הפנים [וכל כהן שמגיעו כזית] יש אוכל ושבע ויש שבע ומותיר מכאן ואילך נשתלחה מאירה בלחם הפנים וכל כהן מגיעו כפול כו' וכיון דהוי כפול למאי חזי אלא דרך עילוי חולקין מניח חלקו לחבירו ונוטל כנגדו במקום אחר אלמא אית בהו דין חלוקה ומשני חלקו המגיעו קאמר וכשאינו שוה לו חוטף חלק חבירו ואוכלו והא דתנן במסכת סוכה (דף נו.) הנכנסין חולקין בצפון חלקו המגיעו קאמר ובעוד שהיתה בו ברכה:

    והא אפיקתיה לכדר' יוסי ברבי יהודהוא"ת והא מסקינן כולה הך סוגיא לר' שמעון ואיהו פליג עליה בסוף כל המנחות באות מצה (לעיל מנחות סג:) ועוד דמוקמינן להך ברייתא בקידושין (דף נג.) כרבי יהודה ואיהו נמי פליג עליה וי"ל דדייק הכא אם איתא דרבי יוסי ברבי יהודה אית ליה הך ברייתא היכי דריש:

    מן האש כתיבתימה לא לכתוב מן האש ולא בעי לכל:

    זה גזל הגרואתא קרא לאשמועינן כדדרשינן בהגוזל קמא (בבא קמא דף קי.) האשם המושב לה' לכהן ובספרים ישנים גרסינן בפ' ב"ש בזבחים (דף מד:) גזל הגר בהדיא כתיב ביה דכתיב בפרשת נשא לו יהיה ופי' שם בקונטרס דלא גרסינן ליה משום דחטאות ואשמות ושאר האמורים בפרשה בהדיא כתיבי כל אחד ואחד במקומו וסידרו לו הכתוב לאהרן כאן מפני מחלוקתו של קרח וקשה לפירושו דא"כ מאי קא פריך אשם מצורע בהדיא כתיבי ביה אלא כל הני דאתא קרא לרבויי להו לא כתיבי בשום מקום כגון לוג שמן של מצורע ומנחת העומר ומנחת קנאות וחטאת העוף ואשם נזיר מיהו צריך לדקדק אמאי צריך לכל בכל הני לרבוינהו מדכתיב קרבנם ומנחתם חטאתם ואשמם הוה שמעינן להו כיון דשאר כתיבי כולהו בהדיא והני לא כתיבי דמזאת תורת המנחה וזאת תורת החטאת וזאת תורת האשם לא הוה ידעינן הני כדמפרש טעמא בכל חד וחד:

    ואפי' לקדש בו את האשההא דדרשינן בסוף הגוזל קמא (בבא קמא ד' קט:) ובמס' ערכין בסוף המקדיש (ערכין דף כח:) גבי גזל הגר האשם המושב לה' לכהן קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר על כרחין אית לן למימר דלאו משולחן גבוה קא זכו דאם לא כן היאך מקדשין בו את האשה הא אמרינן בפרק האיש מקדש (קידושין דף נב:) המקדש בחלקו בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים אינה מקודשת דמשולחן גבוה קא זכו אלא לענין אחר קאמר דאין יכול ליתנו לכל כהן שירצה ומיהו הא מילתא דריש התם מדכתיב מלבד איל הכיפורים ושמא אתא קרא לאשמועינן דמועלין בו עד שיבא ליד כהן כדאמר גבי חרמים בסוף המקדיש (ערכין דף כט.) כל זמן שהם ביד בעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהם נתנן לכהן הרי הן כחולין ומדקרייה רחמנא אשם לא הוה ידענא הך מילתא דלא הוה מסתבר לאוקמי הכי וא"ת והיאך מקדשין בו את האשה הא לאו ממון כהן הוא כדמשמע בסוף הגוזל קמא (בבא קמא דף קי.) דמחזירין בלילה והחזירה חצאין לא יצא דאשם קרייה רחמנא ועוד מסיק התם (דף קי:) דאין חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר משום דאשם קריי' רחמנא וי"ל דהנ"מ קודם חלוקה אבל לאחר שיגיע לכל אחד חלקו נעשה ממון כהן:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    ת"ל ועל מחבת, מרבויא דקרא דהא ממילא ידענא דמחבת בשאר מנחות ואא"ע ת"ע לזבחים, מליקה ביד וזבחים בכלי, ומשני ההיא מכל, פי' האי דרשא דחלוקה מכל נפקא, ל"ה. ר"ל אבל שיריים נאכלין דשל שעורים בין חריבה בין בלולה מחריבה ובלולה כדתניא חזקי' לעיל אא"ע לבלולה של חטין, אבל ליכא לפרש איפכא דר"ל דקרא דבלולה וחריבה אתא לדרשא דחלוקה כדמשמע מבריית. דקאמר ת"ל בלולה ת"ל וחריבה חדא דפשטיה דקרא בבלולה וחריבה לכל בני אהרן תהיה משמע דבא לומר דנאכלת לכהנים ולהכי נוקי לה באא"ע לשל חטין ת"ע לשל שעורים, ועוד דאי נוקי לומר דבאלומר בשל חטין ולומר דלא יחלקו מנחות כנגד מנחות ולא מחבת כנגד מרחשת הרי מכל דאייתר לדרש' אחרינא לא הוה משתמע דאתי למימר דשל שעורים נאכל דמכל לא משמע הכי אבל כי מוקמי' גופיה דקרא בשל שעורים משום דאייתר קרא לשל שעורים מצי לאוקמ' יתורא דכל למימר דלא יחלקו מנחות כנגד מנחות דר"ל דאפי' בהני דהוו של שעורים לא יחלקו מנחות כנגד מנחות ומחבת כנגד מחבת: והא אפיקתיה לכדר' יוסי בר יהודה, בסוף כל המנחות באות מצה דאמר מה כל האמור למטה שני מינין, מוכל פי' מרבוייא דו"ו מרבה, ל"ה:

    מדתני לוי אתא, דמנחת העומר ומנחת קנאות דהוו של שעורים דשיריהם נאכלין, ל"ה:

    של מצורע ששירי הלוג נאכל לכהניםסד"א מן האש כתיב, פי' דכתי' וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש והאי לאו אישים הוא:

    אשר כפר בהם, ודרשי' כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים סד"א מידי דלכפרה אתי אכלי כהנים אבל הנך עומר דלהיתר חדש אתיא ודקנאות דלברר עון אתא קמ"ל:

    להכשיר אתי, פי' להתגלחות ויין וטומאה דמידי דלאו כפרה לא אכלי כהנים:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף ע״ג עמוד א׳

    מסכת מנחות דף ע״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־338 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    תלמוד לומר לכל בני אהרן תהיה שלא יחלקו זה כנגד זה אלא בין כולם יחלקו המנחות:

    שלא קמו מנחות תחת זבחים:

    בדלות שאין מביא מנחה אלא בדלי דלות שנאמר אם לא תמצא ידו וגו' עד ולקח שתי תורים:

    שהרי קמו תחתיהן בדלות שהמחוייב קינין ואין לו יכול להביא מנחה:

    תלמוד לומר ועל מחבת לכל בני אהרן אם אינו ענין למנחות תנהו ענין לזבחים ועופות:

    עשייתו ביד מליקה בציפורן:

    בכלי בסכין:

    יכול לא יחלקו בקדשי קדשים אבל יחלקו בקדשים קלים שלא יתנו חטאת כנגד אשם ולא מנחת מאפה כנגד מנחת הסולת דכולם קדשי קדשים הן אבל יחלקו בקדשים קלים כגון שלמים כנגד תודה:

    ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Menachot 73a · Sefaria

    תוספות

    תלמוד לומר איש כאחיו ואם על תודה כר' יהודה מוקמינן הך ברייתא בפ"ב דקידושין (דף נב: ונג.) וגרסינן התם וסמיך ליה תודה משמע דמסמוכין דריש וקשיא דר' יהודה לא דריש סמוכין בפרק קמא דיבמות (דף ד.) והתם פירשתי:

    איש חולק אפילו בעל מום לשון חולק לאו דווקא דהא קאמר אין חולקין אלא כלומר אין מקפידין בו אבל חלוקה גמורה לא עבדי ליטול בשוה וכן הא דתנן בשילהי בכורים והן מתחלקין ביניהם כקדשי המקדש וכן הני דבריש טבול יום (זבחים דף צט.) לשון חלוקה לאו דווקא וקצת קשה מהא דתנן בפ' שואל (שבת דף קמח:) ומטילין חלשים על הקדשים ביום טוב ושמא מפני דרכי שלום בעלמא היו עושין ועוד נראה דדווקא קאמר אין חולקין לענין שיהא שלו לקדש בו את האשה דאהכי מייתי ליה בפ"ב דקידושין (דף נג.) אי נמי י"ל דלא ממעטינן הכא אלא שאין מחלקין מנחה חריבה זו כנגד מנחה חריבה אחרת אבל מנחה אחת בפני עצמה מחלקין וכן זבח אחד והא דפריך התם בפרק האיש מקדש (גם זה שם) מהא דתנא הצנועים מושכין ידיהן והגרגרנין חולקין ולא משני במנחה אחת שאני משום דהתם לאו מלשון חולקין גרידא דייק מדלא מייתי ממתני' דטבול יום וממתניתין דביכורים [אלא] כדפי' התם בקונטרס דס"ד דהאי חולקין לאו ליטול חלקו המגיעו קאמר דגבי לחם הפנים (יומא לט.) תניא ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק היתה ברכה מצויה בלחם הפנים [וכל כהן שמגיעו כזית] יש אוכל ושבע ויש שבע ומותיר מכאן ואילך נשתלחה מאירה בלחם הפנים וכל כהן מגיעו כפול כו' וכיון דהוי כפול למאי חזי אלא דרך עילוי חולקין מניח חלקו לחבירו ונוטל כנגדו במקום אחר אלמא אית בהו דין חלוקה ומשני חלקו המגיעו קאמר וכשאינו שוה לו חוטף חלק חבירו ואוכלו והא דתנן במסכת סוכה (דף נו.) הנכנסין חולקין בצפון חלקו המגיעו קאמר ובעוד שהיתה בו ברכה:

    והא אפיקתיה לכדר' יוסי ברבי יהודה וא"ת והא מסקינן כולה הך סוגיא לר' שמעון ואיהו פליג עליה בסוף כל המנחות באות מצה (לעיל מנחות סג:) ועוד דמוקמינן להך ברייתא בקידושין (דף נג.) כרבי יהודה ואיהו נמי פליג עליה וי"ל דדייק הכא אם איתא דרבי יוסי ברבי יהודה אית ליה הך ברייתא היכי דריש:

    מן האש כתיב תימה לא לכתוב מן האש ולא בעי לכל:

    זה גזל הגר ואתא קרא לאשמועינן כדדרשינן בהגוזל קמא (בבא קמא דף קי.) האשם המושב לה' לכהן ובספרים ישנים גרסינן בפ' ב"ש בזבחים (דף מד:) גזל הגר בהדיא כתיב ביה דכתיב בפרשת נשא לו יהיה ופי' שם בקונטרס דלא גרסינן ליה משום דחטאות ואשמות ושאר האמורים בפרשה בהדיא כתיבי כל אחד ואחד במקומו וסידרו לו הכתוב לאהרן כאן מפני מחלוקתו של קרח וקשה לפירושו דא"כ מאי קא פריך אשם מצורע בהדיא כתיבי ביה אלא כל הני דאתא קרא לרבויי להו לא כתיבי בשום מקום כגון לוג שמן של מצורע ומנחת העומר ומנחת קנאות וחטאת העוף ואשם נזיר מיהו צריך לדקדק אמאי צריך לכל בכל הני לרבוינהו מדכתיב קרבנם ומנחתם חטאתם ואשמם הוה שמעינן להו כיון דשאר כתיבי כולהו בהדיא והני לא כתיבי דמזאת תורת המנחה וזאת תורת החטאת וזאת תורת האשם לא הוה ידעינן הני כדמפרש טעמא בכל חד וחד:

    ואפי' לקדש בו את האשה הא דדרשינן בסוף הגוזל קמא (בבא קמא ד' קט:) ובמס' ערכין בסוף המקדיש (ערכין דף כח:) גבי גזל הגר האשם המושב לה' לכהן קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר על כרחין אית לן למימר דלאו משולחן גבוה קא זכו דאם לא כן היאך מקדשין בו את האשה הא אמרינן בפרק האיש מקדש (קידושין דף נב:) המקדש בחלקו בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים אינה מקודשת דמשולחן גבוה קא זכו אלא לענין אחר קאמר דאין יכול ליתנו לכל כהן שירצה ומיהו הא מילתא דריש התם מדכתיב מלבד איל הכיפורים ושמא אתא קרא לאשמועינן דמועלין בו עד שיבא ליד כהן כדאמר גבי חרמים בסוף המקדיש (ערכין דף כט.) כל זמן שהם ביד בעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהם נתנן לכהן הרי הן כחולין ומדקרייה רחמנא אשם לא הוה ידענא הך מילתא דלא הוה מסתבר לאוקמי הכי וא"ת והיאך מקדשין בו את האשה הא לאו ממון כהן הוא כדמשמע בסוף הגוזל קמא (בבא קמא דף קי.) דמחזירין בלילה והחזירה חצאין לא יצא דאשם קרייה רחמנא ועוד מסיק התם (דף קי:) דאין חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר משום דאשם קריי' רחמנא וי"ל דהנ"מ קודם חלוקה אבל לאחר שיגיע לכל אחד חלקו נעשה ממון כהן:

    Tosafot on Menachot 73a · Sefaria

    רשב"א

    ת"ל ועל מחבת, מרבויא דקרא דהא ממילא ידענא דמחבת בשאר מנחות ואא"ע ת"ע לזבחים, מליקה ביד וזבחים בכלי, ומשני ההיא מכל, פי' האי דרשא דחלוקה מכל נפקא, ל"ה. ר"ל אבל שיריים נאכלין דשל שעורים בין חריבה בין בלולה מחריבה ובלולה כדתניא חזקי' לעיל אא"ע לבלולה של חטין, אבל ליכא לפרש איפכא דר"ל דקרא דבלולה וחריבה אתא לדרשא דחלוקה כדמשמע מבריית. דקאמר ת"ל בלולה ת"ל וחריבה חדא דפשטיה דקרא בבלולה וחריבה לכל בני אהרן תהיה משמע דבא לומר דנאכלת לכהנים ולהכי נוקי לה באא"ע לשל חטין ת"ע לשל שעורים, ועוד דאי נוקי לומר דבאלומר בשל חטין ולומר דלא יחלקו מנחות כנגד מנחות ולא מחבת כנגד מרחשת הרי מכל דאייתר לדרש' אחרינא לא הוה משתמע דאתי למימר דשל שעורים נאכל דמכל לא משמע הכי אבל כי מוקמי' גופיה דקרא בשל שעורים משום דאייתר קרא לשל שעורים מצי לאוקמ' יתורא דכל למימר דלא יחלקו מנחות כנגד מנחות דר"ל דאפי' בהני דהוו של שעורים לא יחלקו מנחות כנגד מנחות ומחבת כנגד מחבת: והא אפיקתיה לכדר' יוסי בר יהודה, בסוף כל המנחות באות מצה דאמר מה כל האמור למטה שני מינין, מוכל פי' מרבוייא דו"ו מרבה, ל"ה:

    מדתני לוי אתא, דמנחת העומר ומנחת קנאות דהוו של שעורים דשיריהם נאכלין, ל"ה:

    של מצורע ששירי הלוג נאכל לכהנים סד"א מן האש כתיב, פי' דכתי' וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש והאי לאו אישים הוא:

    אשר כפר בהם, ודרשי' כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים סד"א מידי דלכפרה אתי אכלי כהנים אבל הנך עומר דלהיתר חדש אתיא ודקנאות דלברר עון אתא קמ"ל:

    להכשיר אתי, פי' להתגלחות ויין וטומאה דמידי דלאו כפרה לא אכלי כהנים:

    Rashba on Menachot 73a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף ע״ג, עמוד א׳, בהיקף של כ־338 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 116 מילים

      נפתחת ב״תלמוד לומר: (ויקרא ז, ט) ״וכל המנחה…״

    2. קטע 231 מילים

      נפתחת ב״יכול לא חלקו מנחות כנגד זבחים, שלא…״

    3. קטע 331 מילים

      נפתחת ב״יכול לא יחלקו מנחות כנגד עופות, שהללו…״

    4. קטע 434 מילים

      נפתחת ב״יכול לא יחלקו עופות כנגד זבחים, שהללו…״

    5. קטע 533 מילים

      נפתחת ב״יכול לא יחלקו מחבת כנגד מרחשת, ומרחשת…״

      חכמים: רבה.

    6. קטע 629 מילים

      נפתחת ב״יכול לא יחלקו בקדשי קדשים, אבל יחלקו…״

    7. קטע 711 מילים

      נפתחת ב״״איש״ איש חולק, ואפילו בעל מום, ואין…״

    8. קטע 812 מילים

      נפתחת ב״ההוא מכל״ נפקא, והא אפיקתיה לכדרבי יוסי…״

      חכמים: רבי יוסי ברבי יהודה.

    9. קטע 918 מילים

      נפתחת ב״רבינא אמר: אתיא מדתני לוי, דתני לוי:…״

    10. קטע 1018 מילים

      נפתחת ב״״כל קרבנם״ לרבות לוג שמן של מצורע,…״

    11. קטע 1130 מילים

      נפתחת ב״״לכל מנחתם״ לרבות מנחת העומר ומנחת קנאות,…״

    12. קטע 1214 מילים

      נפתחת ב״(במדבר יח, ט) ״לכל חטאתם״ לרבות חטאת…״

    13. קטע 1323 מילים

      נפתחת ב״(במדבר יח, ט) ״לכל אשמם״ לרבות אשם…״

    14. קטע 1413 מילים

      נפתחת ב״אלא, לרבות אשם נזיר כאשם מצורע. סלקא…״

    15. קטע 1522 מילים

      נפתחת ב״(במדבר יח, ט) ״אשר ישיבו״ זה גזל…״

    16. קטע 163 מילים

      נפתחת ב״אמר רב הונא:…״

      חכמים: רב הונא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מנחות דף ע״ג ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026