בוני התלמוד

    מסכת מנחות דף פ״ז עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    קמחיםשקויינ"ש:

    כיצד בודקלידע אם היין יפה:

    גזבר יושב וקנה בידוורואה כשזה מוציא היין מן נקב החבית:

    זרק הגירשהתחיל לצאת אותו לבן שתחת היין שצף על השמרים:

    הקישהגזבר על גבי הכד וסותם זה מיד וזה היה סימנו שלא היה רוצה לדבר כל זמן שמוציאין היין:

    שנאמר תמימים יהיו לכםואם היו בו קמחים הוי כבעל מום:

    גמ' כרוך ותניאין מביאין הליסטיון לפי שאין מביאין לא מתוק וכו' ואם הביא פסול:

    רב אשי אמרלא תכרוך הליסטיון כשר דהויא חוליא דשמשא ולא מאיס אבל מתוק מחמת הפירי מאיס והיינו דקתני פסול:

    מאן שמעת ליה דאמר לא יביא רבידקתני במתניתין דברי רבי והא ברייתא דקתני לא יביא [ע"כ רבי] וקתני (בהא ברייתא) אם הביא כשר והיכי מ"ל ה"נ פסול:

    היינו טעמאשאין מביא ישן דכתיב אל תרא יין כי יתאדם דלא הוה חשוב יין אלא אדום ושנה ראשונה יש בו עיקר אדמומית טפי לא ולאו משום דלכבש דמי יין:

    העבודיםחפורים פעמיים:

    רפיק ליה טפי ריפקאשחפרו פעמיים:

    ודרי מיא על חד תריןשהיה יכול למוזגו במים כפליים מיין אחר דיין דעלמא דרי על חד תלתא וזהו מקבל על חד ששה והיינו על חד תרין דיין אחר:

    כדיות לודיות בינוניותכדים בינונים של לוד:

    אין מניחין את הכדים שתיםזו על גב זו:

    שגובהן כרחבןשהיו רחבים מרוב שמנות כמו שגבוהים והיינו כר נרחב:

    שומריםמלאכים:

    תמיד לא יחשומאי אמרי הנך שומרים:

    ומעיקראקודם שחרב:

    הוו אמרי כי בחר ה' בציוןאף לעתיד לבא עתידים המלאכים להיות שומרים ולומר כי בחר ה' בציון:

    מתני' שתי מדותר"מ אומר עשרון עשרון. דשני כלים היו שם כל אחד מחזיק עשרון:

    ולא היה מודדלפר בכלי שמחזיק שלש עשרונות אלא מודד שלש פעמים בעשרון:

    גמ' אחד גדוששלא היה בו עשרון אא"כ גודשו:

    ואחד מחוקשהמחוק היה גדול כל כך שכשהיה מחוק היה בו עשרון:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    מנחות 87 עמוד א

    1הקמחין, ולא משוליה מפני השמרים, אלא מביא משלישה מאמצעה.

    2כיצד הוא בודק? הגזבר יושב, והקנה בידו, זרק הגיר, הקיש בקנה.

    3רבי יוסי בר' יהודה אומר שיש בו קמחין פסול שנאמר ״(במדבר כח״, לא) תמימים יהיו לכם. ומנחתם... תמימים יהיו לכם ונסכיהם:

    גמ׳ · גמרא

    4אין מביאין לא מתוק ולא מבושל ולא מעושן ואם הביא פסול והא קתני רישא אין מביאין את הליסטיון ואם הביא כשר׃

    5אמר רבינא כרוך ותני רב אשי אמר חוליא דשימשא לא מאיס חוליא דפירא מאיס:

    6אין מביאין ישן דברי רבי וחכמים מכשירין: אמר חזקיה מאי טעמא דרבי אמר קרא ״(במדבר כח״, יד) לכבש יין מה כבש בן שנתו אף יין בן שנתו׃

    7אי מה כבש בן שתי שנים פסול אף יין בן שתי שנים פסול וכי תימא הכי נמי והתניא יין בן שתי שנים לא יביא ואם הביא כשר מאן שמעת ליה דאמר לא יביא רבי וקאמר אם הביא כשר׃

    8אלא אמר רבא היינו טעמא דרבי דכתיב ״(משלי כג״, לא) אל תרא יין כי יתאדם:

    9אין מביאין לא מן הדליות כו': תנא כרמים העבודים פעמים בשנה:

    10רב יוסף הוה ליה קרנא דפרדיסא דרפיק ביה טפי ריפקא ועבד חמרא דדרי מיא על חד תרין:

    11לא היו כונסין אותן בחצבין גדולים: תנא חביות כדיות לודיות ובינוניות׃

    12אין מניחין אותן שתים שתים אלא אחת אחת:

    13כיצד בודק גזבר יושב וקנה בידו זרק הגיר הקיש בקנה: תנא זרק הגיר של שמרים גזבר הקיש בקנה׃

    14ולימא ליה מימר מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן כשם שהדיבור יפה לבשמים כך דיבור רע ליין:

    15רבי יוסי בר רבי יהודה אומר וכו': בעי ר' יוחנן הקדישו מהו שילקה עליו משום בעל מום כיון דפסול כבעל מום דמי או דלמא אין בעל מום אלא בבהמה תיקו:

    ברייתא

    16תנו רבנן אלים ממואב כבשים מחברון עגלים משרון גוזלות מהר המלך׃

    17ר' יהודה אומר מביאין כבשים שגבהן כרחבן אמר רבא בר רב שילא מאי טעמא דר' יהודה דכתיב ״(ישעיהו ל״, כג) ירעה מקנך ביום ההוא כר נרחב:

    18כתיב ״(ישעיהו סב״, ו) על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם מאי אמרי הכי אמר רבא בר רב שילא (תהלים קב, יד) אתה תקום תרחם ציון׃

    19רב נחמן בר יצחק אמר (תהלים קמז, ב) בונה ירושלים ה' ומעיקרא מאי הוו אמרי אמר רבא בר רב שילא (תהלים קלב, יג) כי בחר ה' בציון אוה למושב לו:

    20הדרן עלך פרק כל קורבנות ציבור׃

    מתני׳ · משנה

    21שתי מדות של יבש היו במקדש, עשרון וחצי עשרון רבי מאיר אומר עשרון עשרון וחצי עשרון׃

    22עשרון מה היה משמש שבו היה מודד לכל המנחות, לא היה מודד לא בשלשה לפר ולא בשל שנים לאיל אלא מודדן עשרונות׃

    23חצי עשרון מה היה משמש שבו היה מודד חביתי כהן גדול מחצה בבקר ומחצה בין הערבים:

    גמ׳ · גמרא

    24תניא היה ר' מאיר אומר מה תלמוד לומר (במדבר כח, כט) עשרון עשרון לכבש האחד מלמד ששתי עשרונות היו במקדש אחד גדוש ואחד מחוק׃

    25גדוש שבו היה מודד לכל המנחות׃

    תוספות

    כרוך ותנילהכשיר קאמר כדמוכח סוגיא דהמוכר פירות (ג"ז שם.) דהליסטיון כשר ואע"ג דאיצטריך ליה לתנא למיתני הליסטיון ומתוק לא משמע ליה לרבינא לחלק בין זה לזה:

    כשם שהדיבור יפה לבשמים כו'בפרק קמא דכריתות (דף ו:) קאמר רבי יוחנן איפכא גבי קטורת דתני' כשהוא שוחק אומר היטב הדק וקאמר מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר כשם שהדיבור רע ליין כך דיבור יפה לבשמים משום דכי קאמר רבי יוחנן בנסכים קאמר להו כי היכי דקים לן בקטורת שהדיבור יפה לבשמים כך הדיבור רע ליין וכי קאי בקטורת קאמר להו כי היכי דקים לן בנסכים שהדיבור רע ליין כך הדיבור יפה לבשמים:

    שגובהן רחבים גרסינן ולא שגובהן כרחבן כדאשכחן רוחבו מייתי קרא דכתיב כר נרחב ובבראשית רבה אמר דכבשים של תמיד דהיו כל כך גבוהים שאוכלים על גבי ארזים וכשהיו מרכיבין אותן על הגמלים רגלי הכבשים נגררין לארץ:

    אחד גדוש ואחד מחוקתימה גדול דר"מ דריש לה מקרא דכתיב עשרון עשרון לכבש האחד ובקונטרס פי' דר"מ ס"ל גמרא דשתי עשרונות בצבור:

    גדוש שבו היה מודד לכל המנחותאיפכא לא רצו לעשות למדוד בגדוש לחביתי כ"ג שלא ישפוך הסלת לארץ כשחוצהו:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    גמ' גדוש שבו מודד לכל המנחות, פירש"י דס"ל לר' מאיר דשתי כלים בצבור ואי הוו שניהן שוין הויא ליה מדה אחת, נראה דבא לפרש דלכך צריך שיהיה אחד גדוש ואחד מחוק מפני שהיו של צבור דאי היה אחד ליחיד נוכל לומר דלכך הוו שנים מפני שאחד נתקדש לשם יחיד והאחר לשם מנחת צבור אבל כיון דשניהם הוו משל צבור א"כ צריך שיהיו חלוקין שאחד גדוש ואחד מחוק:

    מחוק שבו מודדין לחביתי כהן גדולוא"ת הא תינח חצי עשרון דקאמר מתני' דאצטרי' לחביתי כהן גדול אבל עשרון מחוק למה נצטרך לו יותר מגדוש, ונ"ל שג"כ בעבור זה הטעם משום שכיון שחולקין אותו צריך שיהא מצומצם שכשיבא לחצותו בתוך החצי עשרון לא יהיה בזה יותר מזה שכן אמר הכתוב מחציתה בבקר ומחציתה בערב משמע שיהיו החצאין שוין ולא בזה יותר מזה הילכך במחוק אין בו תוספת יותר משני חצי עשרון וכשחוצהו יש בזה כמו בזה אבל הגדוש אפשר שע"י הגדיש' יהיה בו מעט יתר על שני חצאי עשרון, ואע"פ שפירש"י שלא היה מחזיק כשהוא גדוש אלא כשיעור המחוק המביאין בו מנחה גדושה אי אפשר שלא ירבו לפעמים יותר ממדת המחזיק בגדוש או נפעמים יחסרו הילכך אינו מודד בו לחביתי כהן גדול מפני שנחצהו לחביתין אם יחסר נמצא שאחד מן החצאין חסר ואין בו שיעור ואם יהיה יתר מ"מ אין חצי עשרון זה כמו האחר ויצטרכו שיהיו שוין, וא"ת גם בגדוש יוכלו לכוין שיהיה מצומצם בגודשו כמו המחוק דאמרי' בעלמא גודשא תלתא ויעשהו שיהיה עם הגודש שהוא השליש יותר כמות המחזיק. י"ל דמאי דאמרי' גודשא תלתא הוא בכלי מרובע ושגבהו כארכו ורחבו כמו ים שעשה שלמה אבל בכלי עגול לא, ועוד דאע"ג דגודשא תלתא לא יוכלו לכוין כמו שפירש"י שלא יעדפו לפעמים השיעור או שלא יחסרו: וא"ת והא מבעיא ליה בתר הכי אי חצי עשרון גדוש או מחוק לר' מאיר ואכ"ק דכיון דאמרי' דעשרון מחוק לחביתין מפני שהעשרון גדוש לא יוכל לחצותו בשוה א"כ יצטרך שהחצי עשרון יהיה נמי מחוק: וי"ל דנוכל לומר דהיינו נמי מאי דפשיט ליה מדר' מאיר נשמע לר' מאיר דמדעשרון מחוק חצי עשרון נמי מחוק היינו מהאי טעמא, אי נמי נוכל לומר דאע"פ שהעשרון מחוק בעבור זה לא יצטרך שהחצי יהי' מחוק דוק' דאם העשרון גדוש לא יוכל לחצותו בשוה כדפי' בין יהיה החצי עשרון גדוש בין יהיה מחוק מפני שאין מדת העשרון ידוע והרי יצטרך לחצותו ולפעמים זה בענין אחר אבל כשהעשרון מחוק ומדתו ידועה יוכל לחצותו גם בחצי עשרון גדוש מפני שיוכל לכוין שיהי' הגדושו' שוות:

    מהדורה: Warsaw, 1861 · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף פ״ז עמוד א׳

    מסכת מנחות דף פ״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 25 קטעים ממוספרים, כ־466 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    קמחים שקויינ"ש:

    כיצד בודק לידע אם היין יפה:

    גזבר יושב וקנה בידו ורואה כשזה מוציא היין מן נקב החבית:

    זרק הגיר שהתחיל לצאת אותו לבן שתחת היין שצף על השמרים:

    הקיש הגזבר על גבי הכד וסותם זה מיד וזה היה סימנו שלא היה רוצה לדבר כל זמן שמוציאין היין:

    שנאמר תמימים יהיו לכם ואם היו בו קמחים הוי כבעל מום:

    גמ' כרוך ותני אין מביאין הליסטיון לפי שאין מביאין לא מתוק וכו' ואם הביא פסול:

    רב אשי אמר לא תכרוך הליסטיון כשר דהויא חוליא דשמשא ולא מאיס אבל מתוק מחמת הפירי מאיס והיינו דקתני פסול:

    ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Menachot 87a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    כרוך ותני להכשיר קאמר כדמוכח סוגיא דהמוכר פירות (ג"ז שם.) דהליסטיון כשר ואע"ג דאיצטריך ליה לתנא למיתני הליסטיון ומתוק לא משמע ליה לרבינא לחלק בין זה לזה:

    כשם שהדיבור יפה לבשמים כו' בפרק קמא דכריתות (דף ו:) קאמר רבי יוחנן איפכא גבי קטורת דתני' כשהוא שוחק אומר היטב הדק וקאמר מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר כשם שהדיבור רע ליין כך דיבור יפה לבשמים משום דכי קאמר רבי יוחנן בנסכים קאמר להו כי היכי דקים לן בקטורת שהדיבור יפה לבשמים כך הדיבור רע ליין וכי קאי בקטורת קאמר להו כי היכי דקים לן בנסכים שהדיבור רע ליין כך הדיבור יפה לבשמים:

    שגובהן רחבים גרסינן ולא שגובהן כרחבן כדאשכחן רוחבו מייתי קרא דכתיב כר נרחב ובבראשית רבה אמר דכבשים של תמיד דהיו כל כך גבוהים שאוכלים על גבי ארזים וכשהיו מרכיבין אותן על הגמלים רגלי הכבשים נגררין לארץ:

    אחד גדוש ואחד מחוק תימה גדול דר"מ דריש לה מקרא דכתיב עשרון עשרון לכבש האחד ובקונטרס פי' דר"מ ס"ל גמרא דשתי עשרונות בצבור:

    גדוש שבו היה מודד לכל המנחות איפכא לא רצו לעשות למדוד בגדוש לחביתי כ"ג שלא ישפוך הסלת לארץ כשחוצהו:

    Tosafot on Menachot 87a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    גמ' גדוש שבו מודד לכל המנחות, פירש"י דס"ל לר' מאיר דשתי כלים בצבור ואי הוו שניהן שוין הויא ליה מדה אחת, נראה דבא לפרש דלכך צריך שיהיה אחד גדוש ואחד מחוק מפני שהיו של צבור דאי היה אחד ליחיד נוכל לומר דלכך הוו שנים מפני שאחד נתקדש לשם יחיד והאחר לשם מנחת צבור אבל כיון דשניהם הוו משל צבור א"כ צריך שיהיו חלוקין שאחד גדוש ואחד מחוק:

    מחוק שבו מודדין לחביתי כהן גדול וא"ת הא תינח חצי עשרון דקאמר מתני' דאצטרי' לחביתי כהן גדול אבל עשרון מחוק למה נצטרך לו יותר מגדוש, ונ"ל שג"כ בעבור זה הטעם משום שכיון שחולקין אותו צריך שיהא מצומצם שכשיבא לחצותו בתוך החצי עשרון לא יהיה בזה יותר מזה שכן אמר הכתוב מחציתה בבקר ומחציתה בערב משמע שיהיו החצאין שוין ולא בזה יותר מזה הילכך במחוק אין בו תוספת יותר משני חצי עשרון וכשחוצהו יש בזה כמו בזה אבל הגדוש אפשר שע"י הגדיש' יהיה בו מעט יתר על שני חצאי עשרון, ואע"פ שפירש"י שלא היה מחזיק כשהוא גדוש אלא כשיעור המחוק המביאין בו מנחה גדושה אי אפשר שלא ירבו לפעמים יותר ממדת המחזיק בגדוש או נפעמים יחסרו הילכך אינו מודד בו לחביתי כהן גדול מפני שנחצהו לחביתין אם יחסר נמצא שאחד מן החצאין חסר ואין בו שיעור ואם יהיה יתר מ"מ אין חצי עשרון זה כמו האחר ויצטרכו שיהיו שוין, וא"ת גם בגדוש יוכלו לכוין שיהיה מצומצם בגודשו כמו המחוק דאמרי' בעלמא גודשא תלתא ויעשהו שיהיה עם הגודש שהוא השליש יותר כמות המחזיק. י"ל דמאי דאמרי' גודשא תלתא הוא בכלי מרובע ושגבהו כארכו ורחבו כמו ים שעשה שלמה אבל בכלי עגול לא, ועוד דאע"ג דגודשא תלתא לא יוכלו לכוין כמו שפירש"י שלא יעדפו לפעמים השיעור או שלא יחסרו: וא"ת והא מבעיא ליה בתר הכי אי חצי עשרון גדוש או מחוק לר' מאיר ואכ"ק דכיון דאמרי' דעשרון מחוק לחביתין מפני שהעשרון גדוש לא יוכל לחצותו בשוה א"כ יצטרך שהחצי עשרון יהיה נמי מחוק: וי"ל דנוכל לומר דהיינו נמי מאי דפשיט ליה מדר' מאיר נשמע לר' מאיר דמדעשרון מחוק חצי עשרון נמי מחוק היינו מהאי טעמא, אי נמי נוכל לומר דאע"פ שהעשרון מחוק בעבור זה לא יצטרך שהחצי יהי' מחוק דוק' דאם העשרון גדוש לא יוכל לחצותו בשוה כדפי' בין יהיה החצי עשרון גדוש בין יהיה מחוק מפני שאין מדת העשרון ידוע והרי יצטרך לחצותו ולפעמים זה בענין אחר אבל כשהעשרון מחוק ומדתו ידועה יוכל לחצותו גם בחצי עשרון גדוש מפני שיוכל לכוין שיהי' הגדושו' שוות:

    Rashba on Menachot 87a · Sefaria · מהדורה: Warsaw, 1861 · Public Domain

    בן יהוידע

    כְּשֵׁם שֶׁהַדִּבּוּר יָפֶה לַבְּשָׂמִים, כָּךְ דִּבּוּר רַע לַיַּיִן נראה לי בס"ד הטעם שהדיבור פועל ביין כדי שהאדם יקח מוסר מזה לענין הדבור והוא מה שכתב הגאון חיד"א ז"ל בחומת אנך פרשת מטות וזה לשונו שמעתי דלא יפלא האדם איך מדבר בעולם הזה השפל למטה ועושה דבורו רושם למעלה הלא תראה היין שהוא במרתף והוא מונח בחבית סתומה בעת שדורכים הענבים אף שהוא רחוק מאד היין שבחבית מתנועע והוא פלא ומזה נקח ראיה על הדבור שהוא פועל למעלה עד כאן לשונו. על כן עשה השם יתברך טבע ביין שפועל בו הדיבור כדי שירגיש האדם ללמוד על פעולת הדיבור מטבע היין אך הפועל שפועל הדבור ביין לרוע ולא למוטב לרמוז בזה עוד שאם ישתכר ביין יהיה רע לו בחלק הדיבור דהיינו שיוציא מפיו דברים שיהיה לו רעה בהם. ומה שעשה השם יתברך בשמן להפך שהדבור יפה לשמן מפני שטבע השמן הוא הפך היין דהשותה יין ואינו רוצה שישתכר בו יאכל אחריו שמן מפני שהוא מעכב ההבל של היין לבלתי יעלה לראשו וישכרנו גם עוד סגולה אחרת יש לבטל כח שכרות היין למשוח מצחו בשמן ובזה פירשו המפרשים וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ (תהלים קד, טו) ואם תרצה שלא תשתכר בו אז תעשה 'לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן' ולכן עשה השם יתברך בשמן הפך היין שזה הדיבור רע לו וזה יפה לו להורות כי השמן הוא נגדי ליין וכדי להנצל מרעת היין ישתמש בשמן.

    מְבִיאִין כְּבָשִׂים שֶׁגָּבְהָן כְּרָחְבָּן מקשים בשם הרב אדרת אליהו ריקי ז"ל דאם גבהן כרחבן הם ננסים ואלו משונים הן ועוד זה הפך המדרש שהביאו התוספות שהכבשים של תמידין היו גבוהים דכשהיו נושאין אותם על הגמלים היו רגלי הכבשים נגררין לארץ אם כן אינם ננסים? ונראה לי בס"ד שלא בא רבי יהודה לומר שהגובה של הכבשים שיעורו כרוחב שלהם דאין זה שבח אלא חסרון יען כי בזה נמצא הם ננסים הרבה אך כונתו הוא על היתרון של כבשים אלו על שאר כבשים דעלמא כלומר מחמת שומנם הרב יהיה יתרון בגובהן על שאר כבשים דעלמא כמו שיש ברחבן על שאר כבשים יען כי רוב הכבשים השמנים אין השומן עושה יתרון בהם על שאר כבשים אלא דוקא ברוחב שהשמנים יהיו רחבים הרבה מחמת שומנן וכמו שאמר הכתוב יִרְעֶה מִקְנֶיךָ כַּר נִרְחָב (ישעיה ל, כג) והכי קאמר רבי יהודה אלו הכבשים שמביאין לתמיד השומן שלהם עושה להם יתרון על שאר כבשים דעלמא גם בגובה שיהיו גבוהין על שאר כבשים כאשר עושה להם השומן יתרון ברחבן על שאר כבשים ולעולם סבירא ליה לרבי יהודה דהם עצמן גובהן יותר גדול מרחבן ואמר רבא מאי טעמא דרבי יהודה שתלה הגובה ברוחב דמשמע שברוחב מצוי יתרונו בשמנים ואמר דכתיב 'יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב' דנמצא זה רגיל ומצוי בשמנים לענין הרוחב בעלמא ולכך החידוש של כבשי התמיד תלה רבי יהודה הגובה ברוחב.

    Ben Yehoyada on Menachot 87a · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף פ״ז, עמוד א׳, בהיקף של כ־466 מילים ב־25 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 25 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 19 מילים

      נפתחת ב״הקמחין, ולא משוליה מפני השמרים, אלא מביא…״

    2. קטע 211 מילים

      נפתחת ב״כיצד הוא בודק? הגזבר יושב, והקנה בידו,…״

    3. קטע 321 מילים

      נפתחת ב״רבי יוסי בר' יהודה אומר שיש בו…״

      חכמים: רבי יוסי.

    4. קטע 422 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ אין מביאין לא מתוק ולא מבושל…״

    5. קטע 514 מילים

      נפתחת ב״אמר רבינא כרוך ותני רב אשי אמר…״

      חכמים: רב אשי.

    6. קטע 627 מילים

      נפתחת ב״אין מביאין ישן דברי רבי וחכמים מכשירין:…״

      חכמים: רבי וחכמים, רבי אמר.

    7. קטע 738 מילים

      נפתחת ב״אי מה כבש בן שתי שנים פסול…״

      חכמים: רבי וקאמר.

    8. קטע 815 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר רבא היינו טעמא דרבי דכתיב…״

      חכמים: רבי דכתיב, רבא.

    9. קטע 911 מילים

      נפתחת ב״אין מביאין לא מן הדליות כו': תנא…״

    10. קטע 1017 מילים

      נפתחת ב״רב יוסף הוה ליה קרנא דפרדיסא דרפיק…״

      חכמים: רב יוסף.

    11. קטע 1111 מילים

      נפתחת ב״לא היו כונסין אותן בחצבין גדולים: תנא…״

    12. קטע 128 מילים

      נפתחת ב״אין מניחין אותן שתים שתים אלא אחת…״

    13. קטע 1318 מילים

      נפתחת ב״כיצד בודק גזבר יושב וקנה בידו זרק…״

    14. קטע 1418 מילים

      נפתחת ב״ולימא ליה מימר מסייע ליה לרבי יוחנן…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    15. קטע 1530 מילים

      נפתחת ב״רבי יוסי בר רבי יהודה אומר וכו':…״

      חכמים: רבי יוסי בר רבי.

    16. קטע 1611 מילים

      נפתחת ב״תנו רבנן אלים ממואב כבשים מחברון עגלים…״

    17. קטע 1726 מילים

      נפתחת ב״ר' יהודה אומר מביאין כבשים שגבהן כרחבן…״

      חכמים: רב שילא, רבא.

    18. קטע 1837 מילים

      נפתחת ב״כתיב (ישעיהו סב, ו) על חומותיך ירושלים…״

      חכמים: רב שילא, רבא.

    19. קטע 1930 מילים

      נפתחת ב״רב נחמן בר יצחק אמר (תהלים קמז,…״

      חכמים: רב נחמן בר יצחק, רב שילא, רבא.

    20. קטע 206 מילים

      נפתחת ב״הדרן עלך פרק כל קורבנות ציבור…״

    21. קטע 2117 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ שתי מדות של יבש היו במקדש,…״

      חכמים: רבי מאיר.

    22. קטע 2222 מילים

      נפתחת ב״עשרון מה היה משמש שבו היה מודד…״

    23. קטע 2316 מילים

      נפתחת ב״חצי עשרון מה היה משמש שבו היה…״

    24. קטע 2425 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ תניא היה ר' מאיר אומר מה…״

    25. קטע 256 מילים

      נפתחת ב״גדוש שבו היה מודד לכל המנחות…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מנחות דף פ״ז ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026