קמחים — שקויינ"ש:
כיצד בודק — לידע אם היין יפה:
גזבר יושב וקנה בידו — ורואה כשזה מוציא היין מן נקב החבית:
זרק הגיר — שהתחיל לצאת אותו לבן שתחת היין שצף על השמרים:
הקיש — הגזבר על גבי הכד וסותם זה מיד וזה היה סימנו שלא היה רוצה לדבר כל זמן שמוציאין היין:
שנאמר תמימים יהיו לכם — ואם היו בו קמחים הוי כבעל מום:
גמ' כרוך ותני — אין מביאין הליסטיון לפי שאין מביאין לא מתוק וכו' ואם הביא פסול:
רב אשי אמר — לא תכרוך הליסטיון כשר דהויא חוליא דשמשא ולא מאיס אבל מתוק מחמת הפירי מאיס והיינו דקתני פסול:
מאן שמעת ליה דאמר לא יביא רבי — דקתני במתניתין דברי רבי והא ברייתא דקתני לא יביא [ע"כ רבי] וקתני (בהא ברייתא) אם הביא כשר והיכי מ"ל ה"נ פסול:
היינו טעמא — שאין מביא ישן דכתיב אל תרא יין כי יתאדם דלא הוה חשוב יין אלא אדום ושנה ראשונה יש בו עיקר אדמומית טפי לא ולאו משום דלכבש דמי יין:
העבודים — חפורים פעמיים:
רפיק ליה טפי ריפקא — שחפרו פעמיים:
ודרי מיא על חד תרין — שהיה יכול למוזגו במים כפליים מיין אחר דיין דעלמא דרי על חד תלתא וזהו מקבל על חד ששה והיינו על חד תרין דיין אחר:
כדיות לודיות בינוניות — כדים בינונים של לוד:
אין מניחין את הכדים שתים — זו על גב זו:
שגובהן כרחבן — שהיו רחבים מרוב שמנות כמו שגבוהים והיינו כר נרחב:
שומרים — מלאכים:
תמיד לא יחשו — מאי אמרי הנך שומרים:
ומעיקרא — קודם שחרב:
הוו אמרי כי בחר ה' בציון — אף לעתיד לבא עתידים המלאכים להיות שומרים ולומר כי בחר ה' בציון:
מתני' שתי מדות — ר"מ אומר עשרון עשרון. דשני כלים היו שם כל אחד מחזיק עשרון:
ולא היה מודד — לפר בכלי שמחזיק שלש עשרונות אלא מודד שלש פעמים בעשרון:
גמ' אחד גדוש — שלא היה בו עשרון אא"כ גודשו:
ואחד מחוק — שהמחוק היה גדול כל כך שכשהיה מחוק היה בו עשרון:
