מסכת מנחות דף ק״ח עמוד ב׳

גמ' והא אמרת רישא - אפילו לרבנן:

שור במנה כו' - ואמאי יביא בדמיו שנים:

זה ונסתאב שאני - דכיון דאמר זה אקריב עולה ונסתאב אזל ליה נדריה דזה לא מצי למיקרב אבל התם דאמר הרי עלי שור במנה חייב עד שיביאנו:

גדול והביא קטן - שבכל מקום שנים חשובים מאחד ואפילו שניהם שוין:

ואף על גב דנסתאב - איכא למימר חלף ליה נדריה ובאחריות נמי לא ליחייב דהא אמר אלו אפילו הכי לכתחילה לא שרו:

ליפלוג נמי ברישא - שור זה עולה ונסתאב יביא בדמיו שנים דהוי קטן והביא גדול נמי ליפלוג ולימא ורבי אוסר דלא שני ליה בין קטן והביא גדול לגדול והביא קטן:

תדע - דארישא דנדר קטן והביא גדול נמי פליג:

ורבי אוסר - אלמא בכבש אסר נמי רבי להביא בדמיו איל דהוי קטן והביא גדול דומיא דשור זה ונסתאב דלא יביא בדמיו שנים:

ממינא למינא מאי - שור זה עולה ונסתאב מהו שיביא בדמיו שני אילים:

לא יביא בדמיו איל - דקטן הוא יותר מדאי אבל יביא בדמיו שני אילים אלמא ממינא למינא שרי:

לפי שאין בילה - שצריך להביא עמהם שתי מנחות בשני כלים ואין יכול לערבן בכלי אחד הלכך לא מיחזי כי ההוא דנדרו דנדר מידי דבאה מנחתו בכלי אחד וקא מייתי בשני כלים וקס"ד דאי לאו משום המנחות לא איכפת לן אקרבנות אי נדר חד ומייתי תרין הואיל ומכח קמא אתו אבל מנחות דמביא מביתו בעינא דומיא דנדרו:

אי הכי - דממינא למינא שרי מאי איריא כו':

תרי תנאי - דאיכא דסבירא ליה דאפילו בנסתאב אסרי רבנן בגדול והביא קטן לכתחילה:

הא יש בילה שרי - לאיתויי ממינא למינא:

ורבי אוסר - אע"ג דבכלי אחד אתיא מנחתו אפילו הכי לא מייתי מדמיו אלא דומיא דידיה:

תרי תנאי כו' - דאיכא דקפיד אמנחות ואיכא דקפיד אקרבן גופיה:

ובטהורים - סיפא דברייתא דשור זה עולה ונסתאב לא יביא בדמיו איל ובטהורים דלא נפל בהן מום:

הוקבע - אחריותו עליו להביאו עולה אחת ולא לשתי עולות:

ודלמא עלי להביא - לזה עולה קאמר וכיון דנסתאב אזל ליה נדריה שור זה לדמיו אם נסתאב הוקבע לעולה אחד דאי מייתי ב' עולות לא יצא אבל אי לא אמר עלי יצא כי היכי דעביד ליה דאינו חייב באחריותו:

מתני' אחד מכבשי הקדש - למזבח:

בינוני שבהן הקדש - מפרש בגמ':

פירשתי - איזה מהן ולא ידעתי איזה:

או שאמר לי אבא - בשעת מיתתו אחד משוורי הפרשתי להקדש:

ואיני יודע - לאיזהו מהן:

הגדול שבהן הקדש - דמסתמא מוטב שבהן הקדיש דכתיב מבחר נדריכם (דברים יב):

גמ' חוששין אף לבינוני - דכיון דאמר אחד מהן הקדש לא ידענא אהי מינייהו חייל הקדש אי אגדול או אבינוני דהוי עין יפה לגבי קטן הלכך אתרווייהו חייל ומיהו לא קרב למזבח אלא חד מינייהו אבל היכא דאמר פירשתי ליכא לספוקי דודאי גדול פירש:

היכי עביד - דמישתרי ליה חד מינייהו:

ומחיל לקדושתיה בגדול - דממה נפשך אי אבינוני חל ולאו אגדול הרי זה נסתאב וחיללו בגדול ואי אגדול חל מעיקרא נמצא בינוני חולין מעיקרא:

לא שנו - דחוששין אף לבינוני:

תורא בתוראי - שור החשוב בשוורי:

מראהו עלייה - שמראהו לעלייתו ואומר לו זו מכרתי לך קא סלקא דעתך עלייה ממש קאמר דגריעא דירתה משל בית אלמא בית בביתי לאו החשובה בביתי קאמר והוא הדין לתורא בתוראי:

שור בשוורי הקדש - עולה:

הגדול שבהן הקדש - עולה וכל האחרים ימכרו לצרכי עולות שמא אכל חד איכא למימר זה עולה:

ודמיהן חולין - דקדש אינו תופס דמיו אלא בעל מום שיצא לחולין דנתפסין דמיו בקדושתו אבל האי דלא נפיק לחולין ולצורך קדשים נמכר אין דמיו קדושים ולהקדש נמי לא גזיל מידי דהא יהיב ליה הגדול שבהן קתני מיהא וכולן ימכרו כו' דחוששין לכולן אף על גב דאמר שור בשוורי וקשיא לרב נחמן:

תרגומא - הא דקתני וכולן ימכרו לצרכי עולות:

אשור של הקדש שנתערב באחרים - אבל אשור בשוורי ליכא לספוקי דגדול משמע:

והא וכן קתני - דמשמע דין שניהם שוה:

תרגומא - הא דקתני וכן אגדול דכן דינו שוה דנותן הגדול להקדש אבל לגבי ספיקא ליכא בשור בשוורי:

ונפל - אחד מביתו מראהו ואומר זהו שמכרתי לך: