תרד ותטמא — אע"ג דמיפסדא לחולין דעד השתא הוו חזו ליה בימי טומאה והשתא לא חזו למידי:
ולא יטמאנה ביד — לקבלה בכלים טמאים כדי להציל החולין:
אף יטמא ביד — אלמא חטא בתרומה כדי שתזכה בחולין:
דלטומאה אזלא — אם תפול בחולין נמי אבודה לאו חוטא הוא:
כי אתא רב יצחק תנא שלא כמצותן — שלא לשמן ל"א שדינן בני שנה והביא בני שתים ומפי המורה שמעתיהו ומפי רוב הגאונים ולשון אחרון אינו כלום דאם כן מאי ששחטן שהביאן מיבעי ליה:
ותעובר צורתן — לפי שאין שורפין קדשים עד שיפסלו בלינה משום בזיון קדשים אלא אם כן פסולו בגופו כגון פיגול וטמא:
דמקיש — דכתיב גבי חטאת ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים:
תני פסולין — כחטאת דתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מפסח וחטאת ולאידך לישנא מדמי להו לחטאת שעברה שנתה דפסולה כדתנן חמש חטאת מתות במסכת תמורה (דף טו.):
שלמי חובה משלמי נדבה — דכשרין שלא לשמן דבכלל כל הזבחים הן ולאידך לישנא אם נדר טלה לשלמים והביא איל כשר כדאמרינן בפ' הרי עלי [עשרון] (לקמן מנחות קז:) קטן והביא גדול יצא רבי אומר לא יצא ואפי' רבי מודה דזבח כשר:
ושאר שלמי נזיר — דלעיל מיניה קאי אקרבנות נזיר בתוספתא דנזיר בפרק נזיר שאכל אחד מכל האיסורין וקתני הראויין לבוא בן שנה והביאו בן שתים שתים והביאו בן שנה תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו ושאר שלמים כגון שלמי נזיר דחובה הן ששחטן שלא כמצותן שלא לשמן ולאידך לישנא בן שנה דשלמי נזיר איל כתיב בהו ואיל בן שתי שנים:
כשרין — כשלמי נדבה ונאכלין ליום ולילה כחומר שלמי נזיר דדינו כדין תודה דאמר מר שלמיו לרבות שלמי נזיר:
ואין טעונין לא לחם ולא זרוע — הואיל ואין הנזיר ניתר בהן קתני מיהא כשרין ואע"ג דאיתקש לחטאת דכתיב וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד תמים לשלמים (במדבר ו׳:י״ד) אלמא מגמר שלמים משלמים חובה מנדבה עדיף ליה:
אשם בן שנה — כגון דנזיר טמא ומצורע דכתיב כבש:
בן שתים — כגון גזילות ומעילות דכתיב איל:
עולת נזיר ויולדת ומצורע — דכתיב בהו כבש:
בן שתי שנים כו' כשרין — דגמרינן מעולת נדבה דאם נדר קטן והביא גדול הזבח כשר:
חוץ משלא לשמו — דפסול בחטאת וכשר באשם וקשיא לר' יצחק דקתני בהדיא דגמר עולת חובה מעולת נדבה ואע"ג דגבי חטאת כתיבי עולת מצורע ועולת נזיר לא מקשי לה לחטאת למיפסלינהו בני שתי שנים דמגמר חובה מנדבה עדיף ורבי יצחק נמי ליגמר שלמי חובה משלמי נדבה בין שלא לשמו בין לב' שנים ואי קשיא מאי שנא אשם שלא כמצותו פסול יותר מעולה תריץ משום דלא אשכחן אשם נדבה למגמר מיניה:
תנא דבי לוי — דגמר חובה מנדבה ולא גמר חובה מחובה:
מחוסר זמן בבעלים — קודם שיכלו שבעת ימי ספירתן דאין אשם אלא בנזיר טמא:
ואי איתא — דגמר תנא דבי לוי חובה מנדבה לגמר אשם בן שתי שנים משלמים דנדבה בן שתי שנים:
דנין דבר שלא בהכשרו — כגון שלמי נדבה שבאו שלא בהכשרן כגון שלא לשמן או קטן והביא גדול:
ואין דנין דבר שלא בהכשרן — כגון אשם נזיר בן שתים מדבר שבהכשרן מאשם גזילות בן שתים שהרי הכשירו בכך:
יוצא בבמה — הכשירו בכך דהא ליכא קלעים:
