בוני התלמוד

    מסכת מנחות דף מ״ח עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    תרד ותטמאאע"ג דמיפסדא לחולין דעד השתא הוו חזו ליה בימי טומאה והשתא לא חזו למידי:

    ולא יטמאנה בידלקבלה בכלים טמאים כדי להציל החולין:

    אף יטמא בידאלמא חטא בתרומה כדי שתזכה בחולין:

    דלטומאה אזלאאם תפול בחולין נמי אבודה לאו חוטא הוא:

    כי אתא רב יצחק תנא שלא כמצותןשלא לשמן ל"א שדינן בני שנה והביא בני שתים ומפי המורה שמעתיהו ומפי רוב הגאונים ולשון אחרון אינו כלום דאם כן מאי ששחטן שהביאן מיבעי ליה:

    ותעובר צורתןלפי שאין שורפין קדשים עד שיפסלו בלינה משום בזיון קדשים אלא אם כן פסולו בגופו כגון פיגול וטמא:

    דמקישדכתיב גבי חטאת ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים:

    תני פסוליןכחטאת דתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מפסח וחטאת ולאידך לישנא מדמי להו לחטאת שעברה שנתה דפסולה כדתנן חמש חטאת מתות במסכת תמורה (דף טו.):

    שלמי חובה משלמי נדבהדכשרין שלא לשמן דבכלל כל הזבחים הן ולאידך לישנא אם נדר טלה לשלמים והביא איל כשר כדאמרינן בפ' הרי עלי [עשרון] (לקמן מנחות קז:) קטן והביא גדול יצא רבי אומר לא יצא ואפי' רבי מודה דזבח כשר:

    ושאר שלמי נזירדלעיל מיניה קאי אקרבנות נזיר בתוספתא דנזיר בפרק נזיר שאכל אחד מכל האיסורין וקתני הראויין לבוא בן שנה והביאו בן שתים שתים והביאו בן שנה תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו ושאר שלמים כגון שלמי נזיר דחובה הן ששחטן שלא כמצותן שלא לשמן ולאידך לישנא בן שנה דשלמי נזיר איל כתיב בהו ואיל בן שתי שנים:

    כשריןכשלמי נדבה ונאכלין ליום ולילה כחומר שלמי נזיר דדינו כדין תודה דאמר מר שלמיו לרבות שלמי נזיר:

    ואין טעונין לא לחם ולא זרועהואיל ואין הנזיר ניתר בהן קתני מיהא כשרין ואע"ג דאיתקש לחטאת דכתיב וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד תמים לשלמים (במדבר ו׳:י״ד) אלמא מגמר שלמים משלמים חובה מנדבה עדיף ליה:

    אשם בן שנהכגון דנזיר טמא ומצורע דכתיב כבש:

    בן שתיםכגון גזילות ומעילות דכתיב איל:

    עולת נזיר ויולדת ומצורעדכתיב בהו כבש:

    בן שתי שנים כו' כשריןדגמרינן מעולת נדבה דאם נדר קטן והביא גדול הזבח כשר:

    חוץ משלא לשמודפסול בחטאת וכשר באשם וקשיא לר' יצחק דקתני בהדיא דגמר עולת חובה מעולת נדבה ואע"ג דגבי חטאת כתיבי עולת מצורע ועולת נזיר לא מקשי לה לחטאת למיפסלינהו בני שתי שנים דמגמר חובה מנדבה עדיף ורבי יצחק נמי ליגמר שלמי חובה משלמי נדבה בין שלא לשמו בין לב' שנים ואי קשיא מאי שנא אשם שלא כמצותו פסול יותר מעולה תריץ משום דלא אשכחן אשם נדבה למגמר מיניה:

    תנא דבי לוידגמר חובה מנדבה ולא גמר חובה מחובה:

    מחוסר זמן בבעליםקודם שיכלו שבעת ימי ספירתן דאין אשם אלא בנזיר טמא:

    ואי איתאדגמר תנא דבי לוי חובה מנדבה לגמר אשם בן שתי שנים משלמים דנדבה בן שתי שנים:

    דנין דבר שלא בהכשרוכגון שלמי נדבה שבאו שלא בהכשרן כגון שלא לשמן או קטן והביא גדול:

    ואין דנין דבר שלא בהכשרןכגון אשם נזיר בן שתים מדבר שבהכשרן מאשם גזילות בן שתים שהרי הכשירו בכך:

    יוצא בבמההכשירו בכך דהא ליכא קלעים:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    מנחות 48 עמוד ב

    1תרד ותטמא, ואל יטמאנה ביד, ור' יהושע אומר: אף יטמאנה ביד.

    2שאני התם, דלטומאה קא אזלא.

    3כי אתא רב יצחק, תני: כבשי עצרת ששחטן שלא כמצותן פסולין, ותעובר צורתן, ויצאו לבית השריפה.

    4אמר רב נחמן: מר, דמקיש להו לחטאת תני פסולין, תנא דבי לוי, דגמר שלמי חובה משלמי נדבה תני כשרים.

    5דתני לוי: ושאר שלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן (כשרין, ולא עלו לבעלים לשם חובה, ו) נאכלין ליום ולילה, ואין טעונין לא לחם ולא זרוע.

    6מיתיבי: אשם בן שנה והביא בן שתים, בן שתים והביא בן שנה פסולין, ותעובר צורתן ויצאו לבית השרפה.

    7אבל עולת נזיר, ועולת יולדת, ועולת מצורע, שהיו בני שתי שנים, ושחטן כשרין.

    8כללו של דבר: כל הכשר בעולת נדבה כשר בעולת חובה, וכל הפסול בחטאת פסול באשם, חוץ משלא לשמו.

    9האי תנא, תנא דבי לוי הוא.

    10תא שמע, דתני לוי: אשם נזיר ואשם מצורע, ששחטן שלא לשמן כשרים, ולא עלו לבעלים לשום חובה.

    11שחטן מחוסר זמן בבעלים, או שהיו בני שתי שנים ושחטן פסולין.

    12ואם איתא, ליגמר משלמים? שלמים משלמים גמר, אשם משלמים לא גמר.

    13ואי גמר שלמים משלמים, ליגמר נמי אשם מאשם: אשם נזיר ואשם מצורע מאשם גזילות ואשם מעילות, או אשם גזילות ואשם מעילות מאשם נזיר ואשם מצורע.

    14אמר רב שימי בר אשי: דנין דבר שלא בהכשירו מדבר שלא בהכשירו, ואין דנין דבר שלא בהכשירו מדבר שבהכשירו.

    15ולא? והא תניא: מנין ליוצא, שאם עלה לא ירד? שהרי יוצא כשר בבמה.

    תוספות

    כבשי עצרת ששחטן שלא כמצותן פסוליןפירש בקונטרס שלא לשמן והא דתנן (זבחים דף ב.) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מן הפסח והחטאת ולא מפיק כבשי עצרת דלא פסיק ליה לאפוקי שלמים אי נמי כי קתני באין בגלל עצמן באין בגלל לחם לא קתני והא דלא ממעטינן להו מאותה לחטאת כי היכי דממעטינן אשם כיון דאיתקוש לחטאת ואתו בהדיה דכתיב (ויקרא כ״ג:י״ט) ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים ותימה מנא ליה דטעמא משום היקישא דלמא הואיל ובאים להתיר חדש במקדש ולא התירו ואמאי איתותב רב בפ"ק (לעיל מנחות ד.) וי"ל דא"כ ליחשוב [נמי] רב כבשי עצרת והכא נמי ליחשוב מנחת העומר ואשם נזיר ומצורע אי נמי הלחם הוא המתיר וכבשים דמתירין לחם לא איקרו מתיר אי נמי לחם נמי לא מיקרי מתיר (היא) כיון דקודם לשתי הלחם אם הביא כשר ומיהו קשה לפי זה דכי פריך בסמוך ליפרוך מההיא דאייתינן לעיל כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן הדם יזרק והבשר יאכל וכל"א שפירש בקונטרס נראה שלא כמצותן בן שנה והביאו בן שתים והא דלא נקט לשון הבאה דשייכא גבי בן שנה והביא בן שתים משום דהוי שלא בזמנו ומחוסר זמן בכלל ובתוספתא דנזיר קתני בהך דבסמוך שהביאן שלא כמצותן:

    תעובר צורתןהאי תנא דרבה בר אבוה הוא דאפי' פיגול בעינן צורה דבפ"ק דזבחים (דף ד.) קרינן לשינוי קודש פסולו בגופו ואיכא דאמרי כל שפסולו בגופו ישרף מיד:

    ותנא דבי לוילא מקיש להו לחטאת להא מילתא אבל כולי עלמא אית להו לענין זכרי כהונה פ' איזהו מקומן (זבחים דף נה.) לגבי כבשי עצרת אבל לענין הא לית ליה דהא שלמי נזיר איתקשו לחטאת ואפי' הכי סברי דכשרין:

    איתיביה אשם בן שנההא דלא פריך ממתני' דפ' בתרא דזבחים (דף קיב:) דקתני בה עולת נזיר ועולת מצורע קודם זמנו ששחטן בחוץ חייבין והיינו טעמא משום דחזיא לעולת נדבה בפנים וקודם זמנו לא חזי לנזיר ומצורע לא דמי כלל להכא דהתם אינהו גופייהו חזו לעולה אבל הכא מייתינן דגמר חובה מנדבה תימה דבפ' אלו קדשים (תמורה דף יט:) תנן אשם בן שנה והביאו בן שתים בן שתים והביאו בן שנה כשרים ולא עלו לבעלים לשם חובה רבי שמעון אומר כל עצמן אינם קדושים והשתא האי דקתני הכא פסולין לא כרבי שמעון ולא כרבנן ויש לומר כדמשני פרק בתרא דזבחים (דף קטו.) דפריך מהא דתני לוי אשם נזיר ואשם מצורע ששחטן מחוסר זמן בבעלים שחטן בחוץ חייב ומשני כאן לשמן כאן שלא לשמן פירוש שלא לשמן כשרין לשמן פסולין ומיהו קשה לרב הונא דאית ליה התם דליכא מידי דפסול לשמו וכשר שלא לשמו ומאי משני מהא ואין לתרץ בהפריש שתי אשמות לאחריות כדמשני ארב דימי דמדקתני לא עלו משמע דאין מצוה בכך ותו אמאי איצטריך למיתני לא עלו לבעלים לשם חובה פשיטא דלא עלו כיון דשלא לשמן איתעביד:

    אשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן כשריןמהכא לא מצי לאוכוחי דילפינן אשם משלמים מדמכשר בהו שלא לשמן דאותה דגבי חטאת הוא דממעט ליה ולא דמי לשלמי ציבור דלא ממעטינן מאותה אלא קרבנות יחיד והא דלא עלו לבעלים לשם חובה מסברא הוא ולא מטעם מילף ואי שלא כמצותן דלעיל לאו היינו שלא לשמן ניחא טפי והא דכי אמרי לעיל האי תנא דבי לוי הוא לא בעי למיפרך מגופה אמאי פסולין דדלמא האי דמכשר עולה דחזי לנדבה אבל אשם דלא חזי לנדבה מיפסל ותנא אחרינא הוא אבל מלוי אלוי פריך שפיר דשלמי נזיר נמי לא חזו לנדבה דטובא איתפליגו:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    דאי ר' כיון דאמר שחיטה מקדשת נהי דשתים מהם אין להם אלא קדושת דמים וישנו בפדיה דכבשי' מידי דחזי להו מקדשי ואינך קדושת דמים בעלמא עלייהו ונפקי לחולין ומביא מעות ואומר כל מקום שהם השתים שאינן מקודשות יתחללו על מעות הללו ובלא פדיה לא מתאכלי דלא שריא להו זריקת הכבשים מיהו היכא פריק להו והיכא משתרו והרי אינו מכירן לפי שלא ידענו מי הם שיאכלו כדין חולין, ל"ה: ומ"מ קשה לי ואיך קדשי משם אחד הא אמרינן כל שאינו בזה אחר זה בבת אחת אינו, ונראה דהיינו מאי דפריך לימא תהא תיובתא דר' יוחנן:

    והתניא אין פודן אלא בחוץ ופי' הקונ' משום חולין בעזרה וקשיא דמאי חולין בעזרה שייך והלא קאמר לעיל דחולין ממילא הויין והרי לא הכניסן משנעשו חולין: וי"ל דהגם שלא הכניסן משנעשו חולין מ"מ הוא גורם ע"י פדיונו שיהיו חולין בעזרה והרי הוא כאלו מכניס חולין בעזרה: ל"א שאם אי אתה אומר כן אלא ארבעתן לשמן הפסדת הנזרקין באחרונה דהא לא צריכי ופסולין, ל"ה, ולפי לשון זה ר"ל וזורק דמן שלא לשמן באחרונה וליתא להך סברא דלעיל דיש לך דבר שנראה לשמו, שפירש"י לפי לשון ראשון, והקשו התוס' ללשון ראשון שפירש"י שזורק שתים ראשונים שלא לשמן איך יהיו כשרין האחרוניס לשמן והלא שמא אותן שזרקן שלא לשמן קדשו הלחם והוו אבדו כבשים ואבד הלחם שהרי דשחטן שלא לשמן נתבטלו מכבשי עצרת ונמצאו כבשי' שנים בלא לחם, וי"ל דכיון דלאחרונים זורק לשמן הא לא אבדו כבשים שהרי נכנסו אחרים תחתיהם, מיהו קשיא להר"ם דקא פסיק ותני מושך שתים מהם אפי' הם (ר"ל שנשחטו) ראשונים ואעפ"י שהם קדשו הלחם ושחיט' האחרונים לא עשו כלום ואיך תהיה מצטרפת שחיטה של ראשון והזריקה של אחרון דודאי אם לא נשחט האחרון עד לאחר זריקת הראשון ניחא דמטעם אחריות יכנסו תחת הראשונים ויקדשו שחיטתן וזריקתן את הלחם אבל להשלים זריקת האחרונים שחיטת הראשונים היכן אשכחן אחריות בזה. וי"ל דודאי אשכחן בכה"ג במעשה השוחט שני אשמות לאחריות נשפך דמו של אחד מהם זריקת השני מהניא לפטור בשר חברתה מן המעילה לת"ו: ונ"ל דהני קושיות דלעיל לא שייכי אלא לר' דאמר דשחיטה מקדשא אבל לראב"ש דאמר דשחיט' לא מקדשה ללחם עד זריקה לא קשה מידי שהרי קודם שזרק דם אחד מהם לא נתקדש הלחם וכשמושך שתים מהם וזורק דמן שלא לשמן לא יקדשו את לחם כזבחים שנזבחו שלא לשמן דכשרין בשלא לשמן והשנים שיזרק דמן לשמן יתירו הלחם הילכך לא קשה מידי ממה שהקשו לעיל:

    עמוד וחטא, פי' דזורק דמן שלא לשמן חוטא הוא דאסור לשנות הקדשיםבשביל שתזכה, פי' לאכול את השנים, ל"ה: וקשיא דהיכא אסרו לשנות לחשוב בקדשים היכא דיהו כשרין לשמן ויעשם שלא לשמן ויפסלם משום דכשרין לשמן והוקדשו לכך, אבל הכא דאי אפשר להיות כלן כשרין לשמן וצריך שיהיו שנים מהם פסולים אי זריק להו שלא לשמן לאו חטא הוא ושפיר עביד אי זריק להו שלא לשמן ויהיו כשרין שלא לשמן מכשיזרקם לשמן ויפסלו, וי"ל דאפ"ה אין לנו להשגיח אחרי ההכשר הלז, דאה"נ אם היו אותם שיזרוק דמן ראשונים פסולין לגמרי אם יזרקם לשמן ואם יזרקם שלא לשמן יתכשרו בשלא לשמן הוי חוטא אם יזרקם לשמן ויפסלם מלשמן אבל להכשיר האחרונים אעפ"י שיזרקם לשמן יפסלו האחרונים לגמרי ליכא למימר הוא חוטא באלו הכשרים הראשונים כדי שיזכה באחרונים ולכך פריך וכי אומרים לו כו':

    ואם היתה שבת, פי' אשלא לשמן קאי, ל"הר"ל דלא מצי קאי אשחטן קודם זמנן או לאחר זמנן דאיך ישחטם בשבת ואינו זמן שחיטתו אלא מיירי דשבת ועצרת באו כאחד והוה לי' לשחטן לשמן ושחטן שלא לשמן:

    מהדורה: Warsaw, 1861 · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף מ״ח עמוד ב׳

    מסכת מנחות דף מ״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־226 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    תרד ותטמא אע"ג דמיפסדא לחולין דעד השתא הוו חזו ליה בימי טומאה והשתא לא חזו למידי:

    ולא יטמאנה ביד לקבלה בכלים טמאים כדי להציל החולין:

    אף יטמא ביד אלמא חטא בתרומה כדי שתזכה בחולין:

    דלטומאה אזלא אם תפול בחולין נמי אבודה לאו חוטא הוא:

    כי אתא רב יצחק תנא שלא כמצותן שלא לשמן ל"א שדינן בני שנה והביא בני שתים ומפי המורה שמעתיהו ומפי רוב הגאונים ולשון אחרון אינו כלום דאם כן מאי ששחטן שהביאן מיבעי ליה:

    ותעובר צורתן לפי שאין שורפין קדשים עד שיפסלו בלינה משום בזיון קדשים אלא אם כן פסולו בגופו כגון פיגול וטמא:

    דמקיש דכתיב גבי חטאת ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים:

    תני פסולין כחטאת דתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מפסח וחטאת ולאידך לישנא מדמי להו לחטאת שעברה שנתה דפסולה כדתנן חמש חטאת מתות במסכת תמורה (דף טו.):

    ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Menachot 48b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    כבשי עצרת ששחטן שלא כמצותן פסולין פירש בקונטרס שלא לשמן והא דתנן (זבחים דף ב.) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מן הפסח והחטאת ולא מפיק כבשי עצרת דלא פסיק ליה לאפוקי שלמים אי נמי כי קתני באין בגלל עצמן באין בגלל לחם לא קתני והא דלא ממעטינן להו מאותה לחטאת כי היכי דממעטינן אשם כיון דאיתקוש לחטאת ואתו בהדיה דכתיב (ויקרא כ״ג:י״ט) ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים ותימה מנא ליה דטעמא משום היקישא דלמא הואיל ובאים להתיר חדש במקדש ולא התירו ואמאי איתותב רב בפ"ק (לעיל מנחות ד.) וי"ל דא"כ ליחשוב [נמי] רב כבשי עצרת והכא נמי ליחשוב מנחת העומר ואשם נזיר ומצורע אי נמי הלחם הוא המתיר וכבשים דמתירין לחם לא איקרו מתיר אי נמי לחם נמי לא מיקרי מתיר (היא) כיון דקודם לשתי הלחם אם הביא כשר ומיהו קשה לפי זה דכי פריך בסמוך ליפרוך מההיא דאייתינן לעיל כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן הדם יזרק והבשר יאכל וכל"א שפירש בקונטרס נראה שלא כמצותן בן שנה והביאו בן שתים והא דלא נקט לשון הבאה דשייכא גבי בן שנה והביא בן שתים משום דהוי שלא בזמנו ומחוסר זמן בכלל ובתוספתא דנזיר קתני בהך דבסמוך שהביאן שלא כמצותן:

    תעובר צורתן האי תנא דרבה בר אבוה הוא דאפי' פיגול בעינן צורה דבפ"ק דזבחים (דף ד.) קרינן לשינוי קודש פסולו בגופו ואיכא דאמרי כל שפסולו בגופו ישרף מיד:

    ותנא דבי לוי לא מקיש להו לחטאת להא מילתא אבל כולי עלמא אית להו לענין זכרי כהונה פ' איזהו מקומן (זבחים דף נה.) לגבי כבשי עצרת אבל לענין הא לית ליה דהא שלמי נזיר איתקשו לחטאת ואפי' הכי סברי דכשרין:

    איתיביה אשם בן שנה הא דלא פריך ממתני' דפ' בתרא דזבחים (דף קיב:) דקתני בה עולת נזיר ועולת מצורע קודם זמנו ששחטן בחוץ חייבין והיינו טעמא משום דחזיא לעולת נדבה בפנים וקודם זמנו לא חזי לנזיר ומצורע לא דמי כלל להכא דהתם אינהו גופייהו חזו לעולה אבל הכא מייתינן דגמר חובה מנדבה תימה דבפ' אלו קדשים (תמורה דף יט:) תנן אשם בן שנה והביאו בן שתים בן שתים והביאו בן שנה כשרים ולא עלו לבעלים לשם חובה רבי שמעון אומר כל עצמן אינם קדושים והשתא האי דקתני הכא פסולין לא כרבי שמעון ולא כרבנן ויש לומר כדמשני פרק בתרא דזבחים (דף קטו.) דפריך מהא דתני לוי אשם נזיר ואשם מצורע ששחטן מחוסר זמן בבעלים שחטן בחוץ חייב ומשני כאן לשמן כאן שלא לשמן פירוש שלא לשמן כשרין לשמן פסולין ומיהו קשה לרב הונא דאית ליה התם דליכא מידי דפסול לשמו וכשר שלא לשמו ומאי משני מהא ואין לתרץ בהפריש שתי אשמות לאחריות כדמשני ארב דימי דמדקתני לא עלו משמע דאין מצוה בכך ותו אמאי איצטריך למיתני לא עלו לבעלים לשם חובה פשיטא דלא עלו כיון דשלא לשמן איתעביד:

    אשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן כשרין מהכא לא מצי לאוכוחי דילפינן אשם משלמים מדמכשר בהו שלא לשמן דאותה דגבי חטאת הוא דממעט ליה ולא דמי לשלמי ציבור דלא ממעטינן מאותה אלא קרבנות יחיד והא דלא עלו לבעלים לשם חובה מסברא הוא ולא מטעם מילף ואי שלא כמצותן דלעיל לאו היינו שלא לשמן ניחא טפי והא דכי אמרי לעיל האי תנא דבי לוי הוא לא בעי למיפרך מגופה אמאי פסולין דדלמא האי דמכשר עולה דחזי לנדבה אבל אשם דלא חזי לנדבה מיפסל ותנא אחרינא הוא אבל מלוי אלוי פריך שפיר דשלמי נזיר נמי לא חזו לנדבה דטובא איתפליגו:

    Tosafot on Menachot 48b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    דאי ר' כיון דאמר שחיטה מקדשת נהי דשתים מהם אין להם אלא קדושת דמים וישנו בפדיה דכבשי' מידי דחזי להו מקדשי ואינך קדושת דמים בעלמא עלייהו ונפקי לחולין ומביא מעות ואומר כל מקום שהם השתים שאינן מקודשות יתחללו על מעות הללו ובלא פדיה לא מתאכלי דלא שריא להו זריקת הכבשים מיהו היכא פריק להו והיכא משתרו והרי אינו מכירן לפי שלא ידענו מי הם שיאכלו כדין חולין, ל"ה: ומ"מ קשה לי ואיך קדשי משם אחד הא אמרינן כל שאינו בזה אחר זה בבת אחת אינו, ונראה דהיינו מאי דפריך לימא תהא תיובתא דר' יוחנן:

    והתניא אין פודן אלא בחוץ ופי' הקונ' משום חולין בעזרה וקשיא דמאי חולין בעזרה שייך והלא קאמר לעיל דחולין ממילא הויין והרי לא הכניסן משנעשו חולין: וי"ל דהגם שלא הכניסן משנעשו חולין מ"מ הוא גורם ע"י פדיונו שיהיו חולין בעזרה והרי הוא כאלו מכניס חולין בעזרה: ל"א שאם אי אתה אומר כן אלא ארבעתן לשמן הפסדת הנזרקין באחרונה דהא לא צריכי ופסולין, ל"ה, ולפי לשון זה ר"ל וזורק דמן שלא לשמן באחרונה וליתא להך סברא דלעיל דיש לך דבר שנראה לשמו, שפירש"י לפי לשון ראשון, והקשו התוס' ללשון ראשון שפירש"י שזורק שתים ראשונים שלא לשמן איך יהיו כשרין האחרוניס לשמן והלא שמא אותן שזרקן שלא לשמן קדשו הלחם והוו אבדו כבשים ואבד הלחם שהרי דשחטן שלא לשמן נתבטלו מכבשי עצרת ונמצאו כבשי' שנים בלא לחם, וי"ל דכיון דלאחרונים זורק לשמן הא לא אבדו כבשים שהרי נכנסו אחרים תחתיהם, מיהו קשיא להר"ם דקא פסיק ותני מושך שתים מהם אפי' הם (ר"ל שנשחטו) ראשונים ואעפ"י שהם קדשו הלחם ושחיט' האחרונים לא עשו כלום ואיך תהיה מצטרפת שחיטה של ראשון והזריקה של אחרון דודאי אם לא נשחט האחרון עד לאחר זריקת הראשון ניחא דמטעם אחריות יכנסו תחת הראשונים ויקדשו שחיטתן וזריקתן את הלחם אבל להשלים זריקת האחרונים שחיטת הראשונים היכן אשכחן אחריות בזה. וי"ל דודאי אשכחן בכה"ג במעשה השוחט שני אשמות לאחריות נשפך דמו של אחד מהם זריקת השני מהניא לפטור בשר חברתה מן המעילה לת"ו: ונ"ל דהני קושיות דלעיל לא שייכי אלא לר' דאמר דשחיטה מקדשא אבל לראב"ש דאמר דשחיט' לא מקדשה ללחם עד זריקה לא קשה מידי שהרי קודם שזרק דם אחד מהם לא נתקדש הלחם וכשמושך שתים מהם וזורק דמן שלא לשמן לא יקדשו את לחם כזבחים שנזבחו שלא לשמן דכשרין בשלא לשמן והשנים שיזרק דמן לשמן יתירו הלחם הילכך לא קשה מידי ממה שהקשו לעיל:

    עמוד וחטא, פי' דזורק דמן שלא לשמן חוטא הוא דאסור לשנות הקדשים בשביל שתזכה, פי' לאכול את השנים, ל"ה: וקשיא דהיכא אסרו לשנות לחשוב בקדשים היכא דיהו כשרין לשמן ויעשם שלא לשמן ויפסלם משום דכשרין לשמן והוקדשו לכך, אבל הכא דאי אפשר להיות כלן כשרין לשמן וצריך שיהיו שנים מהם פסולים אי זריק להו שלא לשמן לאו חטא הוא ושפיר עביד אי זריק להו שלא לשמן ויהיו כשרין שלא לשמן מכשיזרקם לשמן ויפסלו, וי"ל דאפ"ה אין לנו להשגיח אחרי ההכשר הלז, דאה"נ אם היו אותם שיזרוק דמן ראשונים פסולין לגמרי אם יזרקם לשמן ואם יזרקם שלא לשמן יתכשרו בשלא לשמן הוי חוטא אם יזרקם לשמן ויפסלם מלשמן אבל להכשיר האחרונים אעפ"י שיזרקם לשמן יפסלו האחרונים לגמרי ליכא למימר הוא חוטא באלו הכשרים הראשונים כדי שיזכה באחרונים ולכך פריך וכי אומרים לו כו':

    ואם היתה שבת, פי' אשלא לשמן קאי, ל"ה ר"ל דלא מצי קאי אשחטן קודם זמנן או לאחר זמנן דאיך ישחטם בשבת ואינו זמן שחיטתו אלא מיירי דשבת ועצרת באו כאחד והוה לי' לשחטן לשמן ושחטן שלא לשמן:

    Rashba on Menachot 48b · Sefaria · מהדורה: Warsaw, 1861 · Public Domain

    גליון הש"ס

    תוס' ד"ה תעובר כו' דרבה בר אבוה הוא פסחים דף לד ע"ב:

    Gilyon HaShas on Menachot 48b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף מ״ח, עמוד ב׳, בהיקף של כ־226 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 111 מילים

      נפתחת ב״תרד ותטמא, ואל יטמאנה ביד, ור' יהושע…״

    2. קטע 25 מילים

      נפתחת ב״שאני התם, דלטומאה קא אזלא.…״

    3. קטע 316 מילים

      נפתחת ב״כי אתא רב יצחק, תני: כבשי עצרת…״

      חכמים: רב יצחק.

    4. קטע 419 מילים

      נפתחת ב״אמר רב נחמן: מר, דמקיש להו לחטאת…״

      חכמים: רב נחמן.

    5. קטע 524 מילים

      נפתחת ב״דתני לוי: ושאר שלמי נזיר ששחטן שלא…״

    6. קטע 618 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי: אשם בן שנה והביא בן שתים,…״

    7. קטע 713 מילים

      נפתחת ב״אבל עולת נזיר, ועולת יולדת, ועולת מצורע,…״

    8. קטע 818 מילים

      נפתחת ב״כללו של דבר: כל הכשר בעולת נדבה…״

    9. קטע 96 מילים

      נפתחת ב״האי תנא, תנא דבי לוי הוא.…״

    10. קטע 1017 מילים

      נפתחת ב״תא שמע, דתני לוי: אשם נזיר ואשם…״

    11. קטע 1111 מילים

      נפתחת ב״שחטן מחוסר זמן בבעלים, או שהיו בני…״

    12. קטע 1211 מילים

      נפתחת ב״ואם איתא, ליגמר משלמים? שלמים משלמים גמר,…״

    13. קטע 1325 מילים

      נפתחת ב״ואי גמר שלמים משלמים, ליגמר נמי אשם…״

    14. קטע 1419 מילים

      נפתחת ב״אמר רב שימי בר אשי: דנין דבר…״

      חכמים: רב שימי בר אשי.

    15. קטע 1513 מילים

      נפתחת ב״ולא? והא תניא: מנין ליוצא, שאם עלה…״

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מנחות דף מ״ח ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026