מעשה יחידי — מעשה חשוב בפני עצמו:
לאתויי קיטוף — שמחליק פניה במים אע"ג דלאו מעשה כל כך הוא:
אנן — הך דרשא דשירים מחלקם קאמרי' מדסמוך חלקם ללא תאפה:
אימא כוליה לשירים אתא — כדכתיב חלקם ולישה ועריכה ואפייה דליהוו חייב על הקומץ [ובשירים] מהיכא ילפת:
ואימא אפייה — דפרט בה קרא ואפקיה מן הכלל לחיובי עלה חדא ואכולהו אינך חדא ולא ליחייב (אלא) תרתי:
מרוחקין — לא תעשה בויקרא לא תאפה בצו את אהרן:
ושחט אותו — בשעיר נשיא כתיב:
בצפון — בעולה כתיב על ירך המזבח צפונה בויקרא:
והלא כבר נאמר כו' — והא נמי בכלל שאר חטאות הוא:
לקבעו — דשנה עליו הכתוב לעכב:
או אינו — אלא לכך יצאה שזה טעון צפון ולא אחר ומה אני מקיים במקום אשר וגו' תשחט החטאת בשעיר נשיא הכתוב מדבר:
ת"ל — פסוק שלישי ושחט החטאת וגו' ללמד זה בנה אב לכל החטאות ללמד עליהן שיטענו צפון:
כלל ופרט — תשחט החטאת כלל כל החטאות בצפון ושחט אותו פרט שעיר נשיא ולא אחר דאע"ג דמרוחקין דושחט אותו כתיב בויקרא ותשחט החטאת כתיב בצו את אהרן:
האי פרט וכלל הוא — דושחט אותו כתיב ברישא והדר כלל בצו את אהרן ואיתרבו להו כל חטאות ואכתי ושחט את החטאת במקום העולה למה לי אלא ודאי לאו כלל ופרט המרוחקין קא קשיא ליה [אלא אותו קא קשיא ליה] ומשום הכי איצטריך פסוק שלישי:
והשתא דנפקא ליה מושחט את החטאת — דלא אמרינן אין אחר טעון צפון אלא דנשיא אותו למה לי והא ליכא למימר דלמעוטי שאר חטאת מעיכובא קאתי דהא בשחיטת קדשים מייתי צפון לכל חטאות בין למצוה בין לעכב בפ' איזהו מקומן (זבחים מט.):
שעיר נחשון — שהקריבו הנשיאים שעירי חטאות בחנוכת המזבח ולהכי נקט נחשון דהוא הראשון והנהו ממעט דאין טעונין צפון דלא באו על חטא כשאר חטאת:
וסמך ידו על ראש השעיר — בנשיא כתיב ומצי למכתב וסמך ידו על ראשו טעמייהו דר' יהודה ור"ש מפרש בפרק שתי מדות (מנחות דף צב:):
