מסכת מנחות דף ע״ט עמוד א׳

שחטה ונמצאת בעלת מום — פליגי רבי אליעזר ורבי יהושע:

על חוץ לזמנו שקדש — הואיל ומ"מ איתיה לזבח בעזרה אבל חוץ למקומו דלא הוי בעזרה פליגי:

אני דמיתיו לחוץ לזמנו — דדברי הכל קדש דפיגול מרצה משום דהרצאה כתיב ביה דכתיב לא ירצה:

ואתה דמיתו לבעל מום — דדברי הכל לא קדש:

חוץ לזמנו וחוץ למקומו פסול מחשבה ובעל מום פסול הגוף:

חוץ למקומו — ובעל מום פסול ואין בו כרת:

ועוד — דקשיא לך היאך נדמנו לבעל מום דפסול הגוף הוא נדוננו משלא לשמו מתודה ששחטה שלא לשמה דהוי פסול מחשבה ואין בו כרת ולא קדש כדאמר במתניתין שחטה שלא לשמה לא קדש הלחם:

ורבי מאיר — אליבא דרבי אליעזר דאמר שחטה ונמצאת בעלת מום קדש מאי שנא וכו' בשלמא לרבי יהודה משוי חדא דינא לבעל מום ולנמצאת טריפה אלא לרבי מאיר מאי שנא וכו':

בדוקין שבעין — דהוי מום עובר ואינו ניכר דלא הוי פסולו קודם שחיטה דסבר כרבי עקיבא דאמר במס' זבחים (פד.) אם עלו לא ירדו והואיל דלא ירדו דקדש כל דהו לא חשיב פסולו קודם שחיטה הלכך קדש הלחם:

ואידך רבי יהושע ורבי יהודה אומר אליבא דרבי אליעזר [ור"י] נמי לא קדש סבר כי אמר רבי עקיבא אם עלו לא ירדו:

[בפסולא דגופי'] — דמקדש (לגופי') לזבח עצמו:

לקדושי לחם לא הוי קדוש — הואיל והוי פסולו קודם שחיטה:

חוץ לזמנה אם עלתה לא תרד — דהואיל ופיגול הוא מרצה וכל שכן שאר זבחים:

רבא אמר תרד — ולא קדש כרבי יהושע:

רבה אמר לא תרד — כרבי אליעזר דאמר גבי תודה דקדש דלא הוי פסול:

מדהדר ביה רבי אליעזר — דשתק:

התם — דקאמר ליה ר' יהושע לרבי אליעזר משלא לשמן נדוננו ושתק ר' אליעזר שלא מצא תשובה אבל הכא אי דיינת לה משלא לשמן מוכח (מיניה) מגופיה דאם עלתה לא תרד דקי"ל הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן אם עלו לא ירדו לדברי הכל כדאמר במסכת זבחים בפרק המזבח מקדש (זבחים דף פד.) ריבה לכל העולין שאם עלו לא ירדו:

שביק תנא דידן איל נזיר דשכיח — שנוהג לדורות:

ונקט מילואים — דהוו לפי שעה:

עיקר מילתא נקט — איל המילואים שבו קדשו הלחם תחילה:

מתני' הנסכים שקדשו בכלי — שנתנן בכלי ואחר כך נמצא זבח פסול:

אם יש זבח אחר — שאין לו נסכים יקריב אלו נסכים עמו:

ואם לאו — משקדשו בכלי נפסלו בלינה:

גמ' אלא בשחיטת הזבח — דקודם שחיטת הזבח אע"פ שניתנו בכלי שרת אינון חולין ויכול לשנותו לזבח אחר ומשנשחט הזבח לא:

זבח ונסכים — שהזבח מקדש הנסכים:

לאו דאיפסיל בשחיטה — ואם כן דבשחיטה מקדש להו כי נפסל הזבח בשעת שחיטה נפסלו נמי הנסכים ואמאי אם יש שם זבח אחר יקריבו עמו. ע"א מאי לאו דאיפסיל הזבח בשחיטה וקתני אם לאו יפסלו בלינה ואם כן דשחיטת הזבח מקדש הנסכים ולא מתקדשי קודם אמאי יפסלו בלינה הא לא קדשו כלל דהא שחיטה דפסול לא חשיבא שחיטה לקדושי נסכים. כך שמעתי:

לא דאיפסיל בזריקה — דהואיל וכבר קדשו נסכים בשעת שחיטה הלכך אע"ג דאיפסיל זבח בזריקה אם יש שם זבח אחר יקריבו:

כמאן כרבי — דאמר בפ' התכלת (לעיל מנחות מז.) שחט הכבשים לשמן וזרק דמן שלא לשמן הלחם קדוש ואינו קדוש:

שני המתירין — כגון זריקה ושחיטה מקדשים הקרבן לקדושה:

מעלין זה בלא זה — והני שחיטה וזריקה מקדשין הן הנסכים וכיון דאלו נסכים הוקדשו בשחיטה אע"ג דאיפסיל זבח בזריקה קדשו נסכים בשחיטה [ומש"ה] אם יש שם זבח אחר יקריבו עמו שהם לא נפסלו:

אפילו תימא רבי אליעזר — דאמר אין מעלין זה בלא זה דאמר לא קדש הלחם עד שישחוט ויזרוק דמן לשמן:

הכא במאי עסקינן כגון שקיבל הדם בכוס ונשפך — אחר כן ונפסל בזריקה: