נסכים — אין אחרים באין לו חובה:
דתניא — דיין אין טעון מלח:
וקפריך הש"ס מני — הך ברייתא:
קשיא קטרת — דהא רבינן לעיל (מנחות דף כ.) כל שאחרים באין לו חובה וקטרת נמי דבעי עצים בעי מלח ולקמן נמי אמרינן בראשו של מזבח ששם מולחין הקטרת והקומץ:
הפרט — מנחתך:
עצים אין מקבלין טומאה — ואע"ג דעצי מערכה מקבלין טומאה כדאמרינן בפרק שני דפסחים (דף לה.) והבשר לרבות עצים ולבונה ההיא מדרבנן הוא משום חיבת הקדש וקרא אסמכתא בעלמא דהא עצים בעלמא לא מקבלי טומאה:
דם שבשלו — בין דחולין בין דקדשים ואכלו אינו עובר עליו דהא לא חייבה תורה אלא על הדם הראוי לכפרה ודם קדשים משבישלו לא חזי למילתיה ונפק מתורת דם ומליח הרי הוא כרותח:
מהו דתימא מישדא בה משהו למצוה בעלמא — ומשום ההוא משהו לא נפיק מתורת דם:
הקפה — כמו (שמות טו) קפאו תהומות:
(קפה באור) — ואכלו חייב משום דם או חלב:
בחמה — הדרא לכמות שהיה צלולה לכך חייב:
דם שקרש — קא סלקא דעתך ואפילו דחולין:
כאן בחטאות החיצונות — הא דקתני הקפה את הדם בחמה ואכלו חייב והוא הדין לשל חולין הואיל וראוי לכפרה בקדשים:
והא דאמר זעירי אינו עובר עליו בחטאות הפנימיות — כגון פרים ושעירים הנשרפים וטעמא מפרש לקמן:
הלכך — דאמרת אמרינן הואיל וכנגדו ראוי:
דם חמור — אע"פ שאינו ראוי לקרבן ואיכא למימר דלא חייבה תורה כרת אלא על דם הראוי לקרבן אלא אפילו חמור דאין קרבן בטמאין אפילו הכי חייב:
חוצץ — לענין טבילה:
סריך — שמתחיל להתייבש ולהדבק קצת חוצץ:
לא סריך — שכשתולין בו אצבע נמשך והולך חוט ממנו (ופוסק הדם):
תבונהו — מפרש לקמן:
מי מלח — מוריס:
שאינה שובתת — שמצויה בקיץ ובחורף ומלח סדומית והים משליכה לאגפה:
איסתרוקנית — מן הקרקע נעשית ובידי אדם:
סדומית דקה אסתרוקנית גסה:
מכל שהוא — בין סדומית בין אסתרוקנית:
מכל מקום — ואפילו מחוץ לארץ:
תקריב בשבת ובטומאה — אם קרבן ציבור הוא ואשמועינן דמליחתן עבודה היא ודחי שבת וטומאה כשאר עבודות:
יכול יתבוננו — יתן מלח הרבה כתבן בטיט:
כבנין — מלח הרבה שורה על שורה:
נותנת טעם [כבינה] — באדם:
וכן לקדרה — אין צריך למולחה יותר:
