דוחקין ובולטין בפרוכת — לפי שהיה הארון כנגד הפתח כדאמרי' במגילה (דף י:) ארון שעשה משה כשמונח בדביר היה לו עשר אמות ריוח ממנו לכותל לכל צד והדביר היה עשרים על עשרים ומקום ארון אינו ממעט בדביר דבנס היה עומד אלמא באמצע הדביר קאי והפתח נמי היה באמצע בכותל מזרחי והיו הבדים בולטין בפרוכת שבפתח:
כמין שני דדי אשה — אלמא בדים ממזרח למערב קיימי ראשן אחד למערב וראשן אחד למזרח בתוך הפתח ושמע מינה רוחבו של ארון ממזרח למערב שהיה אורכו של בית:
תרי גברי באמתא ופלגא — אי הוו בדים לאורכו לא היה בין בד לבד אלא אמה ומחצה:
הקהתים שנים נושאי ארון המקדש שנים — והקימו הלוים את המשכן כשהיו רוצים לחנות עד בואם אלו נושאי הארון:
וא"ת — האי מימין ומשמאל דפתח קאמר:
אם כן מצינו חמש שולחנות בדרום — שהפתח היה באמצע ההיכל בכותל מזרחי ונמצאו חמשה שבשמאל דרך כניסה כולם בדרום:
אלא של משה באמצע חמשה מימינו — בדרומו וחמשה משמאלו בצפונו וכולן בצפון ההיכל ולקמן מפרש היכי מנחי:
תני חדא מחצי הבית ולפנים — מונחין כל השולחנות ואין אחד מהן בחצי מן החיצון לצד הפתח:
למר קא חשיב כו' — שההיכל ששים אמה ארכו כדכתיב (מלכים א ו׳:ב׳) והבית אשר בנה המלך שלמה לה' וגו' ומאותן ששים היו עשרים בדביר כדכתיב (שם) ולפני הדביר עשרים אמה וגו' וההיכל ארבעים כדכתיב (שם) ארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני והשולחנות יושבים בעשרים אמה של היכל של צד הדביר מאן דתני משליש הבית חשיב כל הששים אמה של דביר ושל היכל ומאן דתני מחצי הבית ולפנים לא חשיב אלא היכל לחודיה:
מזרח ומערב מונחים — השולחנות ראשן אחד למזרח וראשן אחד למערב דהיינו אורכו לאורכו של בית:
מה מנורה מזרח ומערב — השלשה קנים במזרח והשלשה במערב:
מדכתיב בנר מערבי לפני ה' — דכתיב (ויקרא כ״ד:ג׳) יערוך אותו אהרן וגו' לפני ה' דמשמע אותו לפני ה' ואין אחר לפני ה' אלמא חד הוא דהוי כלפי מערב לצד בית קדשי הקדשים אלמא מזרח ומערב מונחים והחיצון של צד מערב קרי ליה נר מערבי דאי בצפון אישתכח דכולהו פי הפתילות שוות למערב:
מה ארון צפון ודרום — אורכו לרוחבו של בית כדאמרינן לעיל וכך היה מונח וכך היו בדיו מונחין:
חוץ מחוץ — מנורה ושולחן שניהם בהיכל:
והכתיב אותו — דמשמע אחד לפני ה' ותו לא:
מצדד להו אצדודי — לעולם צפון ודרום מנחי ואפי' הכי ליכא אלא חד כלפי מערב והיינו אמצעי שפי הפתילה כלפי מערב ושאר הפתילות מצודדות פיהן כלפי האמצעי שג' של צד צפון מצודדות כלפי דרום וג' של צד דרום מצודדות כלפי צפון:
אל מול פני המנורה — אמצעי עומד על גופה של מנורה והשאר על הקנים ומשמע קרא אותן שעל הקנים מצודדות כלפי אותם של מערב:
מכאן שאמצעי משובח — לגבי שלש שקורין בספר תורה בשני ובחמישי ואמרינן במסכת מגילה (דף כא:) אין פוחתין מעשרה פסוקים וקאמר רבי נתן דאמצעי משובח וקורא ארבעה והשאר ג' ג':
היינו דיתבי י' — עשר שולחנות בעשרים כדאמרן לעיל מחצי הבית ולפנים מונחים וקסלקא דעתך ראשו של זה בצד ראשו של זה קיימי ואיכא למימר אע"ג דאי אפשר שישבו עשר שולחנות של עשרים אמה בעשרים אמה מצומצמות שלא יצאו קצת חוץ לעשרים אמות הפנימיות איכא למימר לא דק כולי האי הא דקתני לעיל מחצי הבית ולפנים:
אלא למאן דאמר צפון ודרום — דהיינו לרוחבו של היכל והלא רוחבו אינו אלא עשרים ועשרה שולחנות של עשרים אמה בעשרים אמה היכי יתבי הא אי אפשר לצמצם שלא יהא ריוח מועט בין שולחן לשולחן:
ותו — אי נמי מצו יתבי נמצא שמילאו את כל רוחב ההיכל וכהנים ביוה"כ היכי עיילי לפני ולפנים אי נמי בכל שבת נכנסין ארבעה כהנים כדקתני במתניתין שנים ליטול שני סדרים הישנים ושנים לסדר שני הסדרים החדשים ועומדים אלו כנגד אלו טפחו של נוטל בצד טפחו של מסדר ואי כל רוחב ההיכל מלא היכי אזלי כהנים הנוטלין באידך גיסא דשולחנות:
ותו מצינו חמשה שולחנות בדרום — וקרא כתיב (שמות כ״ו:ל״ה) על צלע צפון:
ותו שולחן דמשה — דאמרן לעיל באמצע מונח היכי מונח:
ולמאן דאמר נמי מזרח ומערב שולחן דמשה היכא מנח — אישתכח דיתיב הך שלחן כולו בעשרים אמות חיצוניות והשתא מתרץ לכולהו פירכי:
מי סברת בחד דרא הוו יתבי — כולהו עשר ראשה של זו בצד ראשה של זו:
בתרי דרי הוו יתבי — חמשה מינייהו ראשה של זו בצד ראשה של זו ושל משה אצלן לפניהם ולא בשורתן ושורה אחרת של חמשה אצל אותה של משה ולא בשורתה ואותם ה' ראשה של זו בצד ראשה של זו. למ"ד מזרח ומערב הכי יתבי ולמאן דאמר צפון ודרום יתבי הכי:
