ביסא — כלי ששם בוללין מנחה:
והניחו בביסא — ואלו שני החצאין אין נוגעין זה לזה:
מהו — מי נטמא חבירו או לא:
כי תנן — בפרק חומר בקודש (חגיגה דף כ:) הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש שאם נגע טבול יום במקצתו פסל את כולו:
ה"מ דנגעי אהדדי כו' — להכי נקט טבול יום משום דאין טומאתו חמורה לעשות ראשון ושני דאי טומאה אחרת ל"ל צירוף הא מטמא אותו הטמא את הכלי והכלי מטמא את השאר:
מי תנן כלי מחבר — הוה משמע דנגעי אהדדי והכלי מחברם כאילו הוי חד ואם נטמא זה נטמא זה מצרף משמע דאין נוגעין וזה מצרפן להיות אחד:
הושיט — חצי עשרון אחד לבין הנך חצי עשרון:
מהו — אם נגע טבול יום בזה מהו שיטמא אותן שנים:
אין צריך לכלי — כגון האי חצי עשרון שלישי דאין צריך לכלי דהא אינו מצטרף עם אלו למנחה אחת אין הכלי מצרפו וטהורים הראשונים:
הושיט טבול יום כו' — באוירן ולא נגע לא בהן ולא בכלי:
צירוף כלי דאורייתא — דאמרינן (חגיגה דף כג:) כף אחת הכתוב עשאו לכל מה שבכף אחת לא שנא לחומרא כגון טומאה ול"ש לקולא כגון קמיצה דהוי כאילו נוגעין וקמיצה מעלייתא היא:
או דרבנן — ולחומרא ולא לקולא:
מזו בפני עצמה — משמע שעומד מזו בצד הכלי כדי קומץ שאינו מעורב וכן בזו:
הך דמערב הא לא נגע — בקומץ וקתני כשרות אלמא צירוף דאורייתא:
אמר רבא דילמא — לאו דקאי קומץ בפני עצמו:
בגושין המחולקין העשוין כמסרק — גופי המנחה מחולקין מראש האחד מזו כדי קומץ ומזו כדי קומץ אבל בראש האחד נוגעין כמסרק זה שמצד אחד מחובר ומצד אחד שיניו מפוזרות:
מאי הוי עלה — דשני חצאים מחולקים מהו לקמוץ מזה על זה משום צירוף כלי:
והרים ממנו — בקומצו:
דומיא דב' כלים — כגון דאין נוגעין זה בזה:
כגון קפיזא בקבא — שחקק מדה קטנה בתוך מידה גדולה ונותן בפנימי חצי עשרון וחציו בחיצון דאע"ג דעריבי שני החצאין מעילאי בגודש הכלי:
כיון דמפסקי מחיצתא מתתאי — דאין עירוב הגודש עירוב הואיל ואינו באויר הכלי ובהא דייקינן הא כלי אחד דומיא דהאי שהוא בשני כלים כשר:
כגון עריבת — ארובה של תרנגולין ומחיצה נמוכה באמצעית כדי לחלוק בין מים למורסן ואותה מחיצה נמוכה ואינה מגעת לשפת העריבה הילכך לאו הפסק הוא דנגעי למעלה מן המחיצה שני החצאין באויר הכלי אבל הכא גבי ביסא דחלוקין הן לגמרי לא:
צירוף כלי וחיבור מים מהו — כלומר חצי עשרון שנטמא בצירוף כלי מהו שיטמא אחר בחיבור מים כגון אם יש שני חצאי עשרון בכלי ואין נוגעין וחצי עשרון יש חוץ לכלי וחיבור מים כגון נצוק או צנור מחבר את של חוץ לכלי ומה שבתוך הכלי ונגע טומאה בזה שבכלי שאינו נוגע במים ונטמא חבירו משום צירוף כלי:
מהו — שיטמא את של זה בחיבור מים:
ה"מ דגואי — לאותו שבכלי מהני ולא לשל חוץ:
מחבר — וטמא החיצון:
חיבור מים וצירוף כלי — כגון אם נטמא החיצון ונטמא זה שבכלי בחיבור מים:
מהו — שיטמא זה את האחר משום צירוף כלי מי אמרינן דלא מהני צירוף אלא לטומאה שאירעה בתוך הכלי או לא אמרינן:
ונטמא אחד מהן — ואח"כ הניח לשניהם בביסא ואין נוגעין דלההיא ודאי לא מהני צירוף שיחזור זה ויטמא את זה שהרי לא היה בכלי בשעת טומאה (אלא אם כן) חזר טבול יום ונגע בטמא מהו שיקבל טומאה זו כדי לפסול חבירו:
הא שבע ליה טומאה — ראשונה ולא יקבל עוד טומאה אחרת:
